טימור קדישוב נ. מנהל מיוחד עו"ד נורה גוטליב

החלטה בתיק רע"א 477/18 בבית המשפט העליון רע"א 477/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: טימור קדישוב נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד נורה גוטליב, נאמנת 2. כונס הנכסים הרשמי, באר-שבע בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 19.12.2017 בפש"ר 31029-03-13 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' כהן בשם המבקש: עו"ד בועז אבן חיים בשם המשיבה 1: בעצמה בשם המשיב 2: עו"ד מזל מרו פסק-דין האם קיימת חובה לבית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים כל אימת שמוגשת אליו בקשת הפטר? זו השאלה שבמוקד בקשת הרשות לערער. 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ע' כהן) בפש"ר 31028-03-13 מיום 31.12.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקש למתן הפטר. 2. המבקש מצוי בהליך פשיטת רגל מזה כמה שנים; בשנת 2013 ניתן צו כינוס לנכסיו והושת עליו תשלום חודשי בסך של 800 ₪. בשנת 2014 הוכרז המבקש פושט רגל והמשיבה מונתה נאמנת על נכסיו. ביום 31.10.2017 הגיש המבקש בקשה למתן צו הפטר. במסגרת הבקשה הציע המבקש כי יוסיף לשלם לקופת הכינוס סך של 800 ₪ בחודש למשך 24 חודשים, וכך יעשיר את קופת הכינוס ב-19,200 ₪ בסך הכל. הנאמנת התנגדה לבקשה תוך שהיא טוענת, בין היתר, שהמבקש אינו ממצה את כושר השתכרותו, ושהצעתו תאפשר חלוקה לנושים בשיעור זעום של 3% בלבד. לעמדתה, מן הראוי למבקש לפעול להעשרת קופת הכינוס בסך גבוה יותר, של 210,000 ₪, כך שתתאפשר חלוקה לנושים בשיעור של 15%. 3. לאחר קבלת תגובת הנאמנת, החליט בית המשפט ביום 19.12.2017 כי "ככל שהחייב ישפר הצעתו כך שלא תפחת מהמלצת הנאמנת [...] ייקבע מועד לדיון בבקשת ההפטר". בעקבות החלטה זו, הגיב המבקש לעמדת הנאמנת. המבקש טען כי עמדת הנאמנת באשר למיצוי כושר השתכרותו היא עמדה שגויה; אולם, לצורך קבלת הפטר שיפר המבקש את הצעתו כך שישלם סך של 1,000 ₪ בכל חודש למשך 40 חודשים, ובסך הכל יעשיר את קופת הכינוס בסכום של 40,000 ₪. 4. ביום 31.12.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה, זו לשונה: "החייב לא שיפר הצעתו כפי החלטתי מיום 19.12.17, על כן הבקשה נדחית". מכאן הבקשה לרשות ערעור. טענות הצדדים 5. לטענת המבקש, בית המשפט החליט בבקשת ההפטר בלי לקיים דיון במעמד הצדדים, וזאת בניגוד להוראת סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, שלפיו "בית המשפט יקבע יום לדיון בבקשה" למתן הפטר. לגופו של עניין, נטען כי שגה בית המשפט בכך שהתנה את האפשרות למתן הפטר בהעלאת סכום התשלום בהתאם לעמדת הנאמנת. מדובר בסכום שאין למבקש אפשרות מעשית לשלמו, וזאת בניגוד לעמדת הנאמנת שלפיה הוא אינו ממצה את כושר השתכרותו. בעניין זה קיימת מחלוקת עובדתית בין המבקש לנאמנת, והכרעת בית המשפט כעמדתה אינה מנומקת. 6. לעמדת הנאמנת, יש לדחות את הבקשה. באשר לקביעת הדיון, מציינת הנאמנת כי בקשות למתן צו הפטר מוגשות על-ידי חייבים חדשות לבקרים, גם כאשר מדובר בבקשות נעדרות סיכוי של ממש. אין היגיון לחייב את בתי המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים בכל בקשה שכזו; הדבר יגרום לעומס רב על בתי המשפט ולבזבוז משאבים שיפוטיים שלא לצורך. לגופו של עניין מפרטת הנאמנת על אודות התנהלותו של המבקש, אשר לדידה מהווה התנהלות בחוסר תום לב, ועומדת על עמדתה לפיה המבקש אינו ממצה את כושר השתכרותו. 7. כונס הנכסים השיב אף הוא לבקשה, בתמצית, וציין כי בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית באשר להיקף כושר ההשתכרות של המבקש, וכתוצאה ממנה – באשר למשך הזמן שבו ימשיך המבקש לשלם תשלומים לקופת הכינוס, ובאשר לגובה תשלומים אלו. הכנ"ר תומך בעמדת המבקש, לפיה החלטות בית המשפט המחוזי אמנם מפנות לעמדת הנאמנת בהקשר זה, אך הן אינן מנומקות דיין. לפיכך סבור הכנ"ר כי יש להורות על החזרת הדיון בבקשת ההפטר לבית המשפט המחוזי, על מנת שיתן החלטה מנומקת בנושא. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה, ובתשובותיהם של המשיבים לה – החלטתי לעשות שימוש בסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדון בבקשה כבערעור. כפי שאפרט, דין הערעור להתקבל. 9. סעיף 61(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי "פושט רגל רשאי בכל עת לבקש מבית המשפט הפטר"; סעיף-קטן (ב) קובע כי "בית המשפט יקבע יום לדיון בבקשה, והודעה על כך תישלח, ארבעה עשר ימים לפחות לפני היום שנקבע, לכל מי שהגיש תביעת חוב או שצויין כנושה בדו"ח החייב על מצב עסקיו". על פני הדברים, אפוא, יש טעם בטענתו של המבקש, כי הדין מחייב את בית המשפט לקיים דיון במעמד הצדדים בכל בקשת הפטר המוגשת לפתחו. 10. יחד עם זאת, לטעמי, פרשנות מדוקדקת של סעיף החוק הנ"ל מלמדת כי מטרתו של קיום הדיון אינה להעניק לחייב זכות לכך שיתקיים דיון במעמד הצדדים בבקשתו, כל אימת שירצה, כי אם להגן על הנושים שמא ייפגעו ממתן ההפטר – ואלה יוכלו להישמע במהלך דיון במעמד הצדדים ולהציג את טענותיהם. כך עולה מקריאת הסעיף במכלול, המדגיש את החובה לא רק לקיים דיון, כי אם להודיע על כך במועד לנושים השונים. הדבר עולה גם מהוראת סעיף 62(א) לפקודה, שלפיה "בית המשפט בדונו בבקשה רשאי לשמוע את הכונס הרשמי ואת הנאמן, ואת כל נושה, ולהציג לחייב שאלות ולקבל ראיות, כפי שימצא לנכון". אם כן, המטרה העיקרית בקיומו של דיון היא מתן פתחון פה לכל הצדדים הנוגעים בדבר, בטרם יינתן לחייב הפטר. לפיכך, חריגה מתכליתו של הסעיף תיגרם כאשר בית המשפט יתן צו הפטר ללא קיום דיון, ולא כאשר יסרב לבקשה כזו בלא דיון. 11. מכל מקום, ברי כי סעיף החוק מתווה את דרך המלך לדיון בבקשות הפטר, והיא לאחר קיום דיון בבקשה. במסגרת דיון שכזה ניתן לברר אל נכון סוגיות עובדתיות הנתונות במחלוקת ולהכריע בהן. בקשת הפטר מטבעה הריהי הרת גורל עבור החייב, ומן הדין לאפשר לו להישמע. אלא שלדידי, עדיין עומדת לבית המשפט סמכותו הטבועה לדחות על הסף בקשות אשר כבר בהסתכלות לכאורית נראה שאין בהן ממש, או כאשר מצב הדברים עדיין אינו בשל לדיון במעמד הצדדים כולם. מקובלת עלי טענת הנאמנת לפיה כעניין מהותי, אין הצדקה לחייב את בתי המשפט לקיים דיון בכל בקשת הפטר שהיא, גם כשהיא לא בשלה ונעדרת הצדקה על פניה. דומה כי כך גם נוהגים בתי המשפט הלכה למעשה. הדבר יוביל לעומס בלתי רגיל על בתי המשפט ולהצפתם בבקשות נעדרות בסיס, ומתוך כך לסרבול הליך פשיטת הרגל שלא לצורך. 12. בקשה למתן הפטר יכולה לעבור גלגולים שונים. בית המשפט עשוי לסבור, לאחר שעיין בכתבי הטענות השונים שהוגשו בעניין, כי הצעת ההפטר מצריכה שיפור או הבהרה. הוא יכול לשלוח את הצדדים לעשות 'שיעורי בית'; כך ארע גם בעניין שלפנינו. החלטות מעין אלו יכולות להתקבל ללא צורך בדיון במעמד הצדדים. ברם, בסופו של דבר, לאחר הגלגולים השונים שעוברת הבקשה וכשהיא בשלה לדיון – נדרש להכריע בה. הכרעה זו, ברגיל, צריכה להֵעשות לאחר שהתקיים דיון בבקשה, במעמד הצדדים, כאמור לעיל. 13. ומן העקרונות לענייננו: בעניין שלפנינו טענה הנאמנת בתחילה כי על המבקש לשפר את הצעתו. לאור זאת, הורה בית המשפט למבקש להגיש הצעה משופרת. המבקש עשה כן, אלא שלעמדתו הוא אינו מסוגל לעמוד בתנאים שהציבה הנאמנת, ולפיכך אמנם שיפר את הצעתו, אולם לא בהיקף המבוקש. בין המבקש לנאמנת קיימת אפוא מחלוקת עובדתית, בנוגע לאופן התנהלותו ולכושר השתכרותו. מחלוקת זו מצריכה הכרעה שיפוטית, אשר כנגזרת ממנה ייקבע אם יש מקום להעתר לבקשה למתן צו הפטר, אם לאו, ובאילו תנאים. כזאת לא נעשה. החלטתו הקצרה של בית המשפט המחוזי, שלפיה "החייב לא שיפר הצעתו כפי החלטתי מיום 19.12.17, על כן הבקשה נדחית", אין די בה. ספק אם היא עומדת בחובת ההנמקה הכללית המוטלת על בית המשפט (רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, פסקאות 12-11 (8.12.2015)), אך ודאי שהיא אינה מספיקה בנסיבות שלפנינו, מבלי שנערך דיון בבקשת ההפטר ומבלי להתייחס למחלוקות הקיימות בין הצדדים. 14. אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שהצעת ההפטר המשופרת של המבקש תובא שנית לדיון לפני בית המשפט המחוזי, בית המשפט יקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, יחליט וינמק כחכמתו. הנאמנת תישא בהוצאות המבקש בסך של 5,000 ₪. ניתן היום, י' בניסן התשע"ח (26.3.2018). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18004770_O02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il