המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ. שובבו נתן

פסק-דין בתיק ע"א 4767/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4767/13 ע"א 4888/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער בע"א 4767/13 והמשיב בע"א 4888/13: המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ ג ד המשיב בע"א 4767/13 והמערער בע"א 4888/13: שובבו נתן ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בת"א 3135/04 שניתן ביום 13.05.2013 על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי בשם המערער בע"א 4767/13 והמשיב בע"א 4888/13: עו"ד יצחק זאגא בשם המשיב בע"א 4767/13 והמערער בע"א 4888/13: עו"ד ליאור ליפא ועו"ד עומר שגיא פסק-דין השופט י' עמית: שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית משפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.5.2013 (כב' השופטת ר' ברקאי) בת"א 3135/04. לשם הנוחות, נכנה את המשיב בע"א 4767/13 שהוא המערער בע"א 4888/13 – "המשיב". העובדות הצריכות לעניין ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המשיב, יליד 5.7.1980 נפגע בתאונת דרכים ביום 29.6.2003 שעה שרכב על אופנוע שבבעלותו. המשיב נפגע קשה בכל חלקי גופו ואושפז למשך 8 חודשים בבית החולים תל-השומר שם עבר שורה ארוכה של ניתוחים. לאחר מכן הועבר להמשך שיקום במרכז הרפואי רעות שם חלה הידרדרות במצבו והוא הוחזר שוב לבית החולים תל השומר לביצוע מספר ניתוחים, אך מצבו לא השתפר. הצדדים נחלקו לגבי הצורך בביצוע ניתוח בבית חולים בארצות הברית, ומחלוקת זו הוכרעה על ידי בית המשפט שקבע כי מצבו של המשיב מצדיק ביצוע ניתוח דחוף במרכז הרפואי בקולרדו ארצות הברית. במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2008 עבר המשיב שני ניתוחים בארצות הברית וחזר לארץ. בהמשך אושפז המשיב לביצוע ניתוחים נוספים. סה"כ היה המשיב מאושפז תקופה של כ-20 חודשים. כתוצאה מהתאונה נותר המשיב משותק בפלג גופו התחתון מגובה D3 עם ספסטיות ניכרת, חולשה והפרעה בתחושה בידיים בעיקר בצד ימין. המשיב ישוב בכסא גלגלים, נזקק לצנתורים בגין אי שליטה על הסוגרים ואין חולק כי דרגת נכותו הצמיתה עומדת על 100%. 2. בית המשפט מינה את ד"ר פרבר כמומחית בתחום השיקום על מנת שתחווה דעתה לגבי צרכיו השיקומיים של המשיב וקיצור תוחלת חיים. בחוות דעתה קבעה ד"ר פרבר, כי על פי קבוצת הגיל של המשיב ולפי גובה הפגיעה בעמוד השידרה, קיצור תוחלת החיים של המשיב עומד על 13-12 שנים. על קביעתה זו עמדה ד"ר פרבר גם לאחר שנחקרה ארוכות על ידי בא כוח המשיב, תוך שהיא מסתמכת על מחקרים חדשים בסוגיה זו. בית משפט קמא מצא לאמץ את קביעתה, והעמיד את תוחלת החיים של המשיב עד גיל 67 ו-5 חודשים, בהתחשב בקיצור תוחלת חיים של 12.5 שנים. עובר לתאונה עבד המשיב במסעדה בתל אביב שהיתה בבעלות הוריו מאז שנות השבעים, ובהמשך עברה לניהולו של אחיו. במקביל לעבודתו במסעדה נרשם המשיב ללימודים במכללה למינהל. בית המשפט הסתמך על תלושי השכר שהגיש המשיב עבור החודשים ינואר-יוני 2003, וזאת למרות שהמשיב אישר כי אינו מכיר את תלושי השכר ולמרות שהתלושים הודפסו בסמוך לקראת המשפט. בית המשפט התרשם כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לרמת השתכרותו של המשיב עובר לתאונה, וככל שביקשה המערערת לסתור ראיה זו היה עליה להציג ראיות אחרות, ואין להטיל לפתחו של המשיב להציג את ספרי הנהלת החשבונות של העסק או להביא לעדות את מנהל החשבונות של העסק. על פי תלושי השכר השתכר המשיב סך של 7,090 ₪ נטו בממוצע בששת החודשים האחרונים לפני התאונה, אשר בצירוף הפרשי הצמדה עומד על סך של 8,548 ₪ נכון ליום פסק הדין (החלטת בית משפט קמא מיום 29.9.2013 בבקשה לתיקון טעות סופר). לצורך חישוב הפסד השכר לעתיד, העמיד בית משפט קמא את שכרו של המשיב על 9,500 ₪ לחודש, מתוך הנחה שהיה משביח את שכרו. בית משפט קמא מצא כי המשיב מסוגל לעבוד בישיבה בהיקף של חצי משרה, כפי שגם עלה מחוות דעתה ומחקירתה הנגדית של ד"ר פרבר. המערערת הציגה דו"ח חוקר פרטי, ממנו עולה כי המשיב עובד בביתו כמנהל תחום שיווק וקשרי לקוחות בחברה העוסקת בבנייה וקידום אתרים באינטרנט. המשיב אף נפגש עם החוקר הפרטי, והציג בפניו כרטיס ביקור המעיד על תפקידו בחברה. עוד הציגה המערערת סרט ממסיבת החתונה של המשיב, אשר נישא לבחירת ליבו ביום 28.1.2010, על מנת להמחיש כי המשיב מתפקד היטב בשתי ידיו. בית משפט קמא, לאחר ששקל את מכלול הראיות שהובאו בפניו, תוך התחשבות בפגיעתו הקשה של המשיב, מכלול הנכויות הרפואיות, מכאוביו והמגבלות מהן הוא סובל כיום, העמיד את כושר ההשתכרות של המשיב על 20%. בהתאם לנתונים אלה חישב בית המשפט את הפסד ההשתכרות לעבר ולעתיד. לגבי העבר חישב בית המשפט את הפסדי השכר לאורך תקופה של 118 חודש, מיום התאונה ועד ליום פסק הדין, בחלוקה של הפסד מלא מיום התאונה ועד לתחילת חודש פברואר 2010 שאז נישא המערער (79 חודשים) והפסד שכר של 80% לתקופה של 39 החודשים הנוספים עד ליום מתן פסק הדין. בעקבות בקשה לתיקון טעות הבהיר בית המשפט בהחלטתו מיום 29.9.2013, כי הפסד השכר המלא לעבר עומד על 873,932 ₪, והפסד השכר החלקי לעבר עומד על 284,568 ₪, ולכך יש לצרף ריבית מאמצע התקופה ועד יום מתן פסק הדין לפי ריבית של 4% לשנה, כפי שנקבע בע"א 563/89 כהן נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3) 56 (1993) (להלן: עניין כהן). כאמור, לגבי העתיד חישב בית משפט קמא את שכרו של המערער לפי 9,500 ₪ עד לגיל 67 בהתחשב בכך שהיה משביח את שכרו. 3. בית המשפט מצא כי המשיב נזקק לעזרה וליווי של מטפל זר ומחליף ישראלי בסופי שבוע ובימי העדרותו של העובד הזר, כפי שנקבע על ידי ד"ר פרבר. בית המשפט השווה את מצבו של המשיב למצבו של התובע שעניינו נדון על ידי בית משפט קמא בת"א (מחוזי ב"ש) 7092/03 פת יצחק נ' הפול אגוד לבטוח נפגעי רכב ואשר נדון גם בבית משפט זה (ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פת (13.5.2010) (להלן: עניין פת)), שם נפסק לנפגע סך של 9,500 ₪. נקבע כי יש להותיר סכום זה על כנו למרות השנים שחלפו, בהתחשב בכך ששכר העובדים הזרים צמוד לדולר ובהינתן כי שער הדולר לא השתנה משמעותית מאז. בהתאם לכך חישב בית משפט קמא את עזרת צד ג' לעבר לתקופה מיום התאונה ועד ליום פסק הדין, בניכוי תקופת אשפוז של 20 חודשים, דהיינו תקופה של 98 חודשים X 9,500 ₪ בצירוף ריבית אמצע תקופה. עזרת צד ג' לעתיד חושבה על פי סכום זה עד תוחלת חייו של המשיב. בראש הנזק של דיור נפסק למשיב סכום של 450,000 ₪. בראש הנזק של ניידות נקבע כי המשיב נזקק לרכב מסוג ואן עם מנגנון להכנסת כסא גלגלים, בהתאם לחוות דעתה של ד"ר פרבר. כמקובל במקומותינו, הוצגה חוות דעת של מר קצין מטעם המשיב ושל מר מוגילבקין מטעם המערערת. מר קצין בחר ברכב יקר מסוג שברולט סוואנה, בעוד שמר מוגילבקין התייחס לרכב ואן מתוצרת פולקסווגן. המשיב רכש רכב מסוג סובארו פורסטר, שעלויות החזקתו נמוכות מהחזקת רכב ואן, ולפיכך בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להניח כי המשיב לא ידרש לרכב ואן מהסוג היקר. בשורה התחתונה נקבע כי בהתחשב בכל אלה, ניתן לקזז את הסכום של קצבת הניידות לה הוא זכאי מהמל"ל בסכום של 798,416 ₪, כנגד הסכום המגיע למשיב בגין ניידות. בהמשך נפסקו למשיב סכומים שונים בגין ראשי הנזק המקובלים בתיקים כגון דא, לרבות ציוד ואביזרים בסכום כולל של 535,000 ₪ לעבר ולעתיד (סכום נכבד של 210,000 ₪ נפסק עבור כסא גלגלים ממונע), וטיפולים למיניהם בסכום של 625,000 ₪ לעבר ולעתיד (סך של 400,000 ₪ נפסק עבור טיפולי פיזיותרפיה). בראש הנזק של כאב וסבל נפסק הסכום המקסימלי אשר קוזז כנגד תשלום תכוף ששולם בשעתו למשיב. 4. מהסכום הכולל שנפסק למשיב, ניכה בית המשפט את קיצבת הנכות הכללית בסך 947,423 ₪, וקיצבת שרותים מיוחדים בסך 745,851 ₪, על פי חוות דעת אקטואר הנכונה ליום 30.6.2011, קרי כשנתיים לפני מועד פסק הדין. בית המשפט הורה בפסק הדין כי לאחר הפחתת התשלומים התכופים יש להפחית את ניכויי המל"ל על פי חוות דעת אקטוארית מעודכנת. על פסק דינו של בית משפט קמא נסבים שני הערעורים שבפנינו. טענות הצדדים בערעור 5. המערערת הלינה בערעורה (ע"א 4767/13) בעיקר על הנקודות הבאות בפסק דינו של בית משפט קמא: א. בסיס השכר – נטען כי לא היה מקום להסתמך על תלושי השכר שהופקו לאחר התאונה, וכי הנטל בנושא השכר מוטל על המשיב כתובע. לגבי השכר בעתיד הלינה המערערת על כך שבית המשפט העמיד את שכרו של המשיב על 9.500 ₪ נטו. ב. אובדן כושר השתכרות – המערערת טענה כי נכותו התפקודית של המשיב קטנה מ-80%, כפי שעולה מקלטת החתונה ומהעובדה שהוא מצליח לעבוד מביתו, וכי היה על בית המשפט להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות לעתיד על שיעור שאינו גבוה מ-20%. ג. ניכוי הוצאות נחסכות בתקופת האשפוז – לטענת המערערת, יש לנכות מסכום הפיצוי שנפסק למשיב בגין הפסדי השתכרות, את ההוצאות שנחסכו בשיעור 70% משכרו משך התקופה של כ-20 חודשים במהלכם אושפז בבתי חולים בארץ ובחו"ל. ד. שיעור הריבית – לטענת המערערת, הריבית של 4% מאמצע תקופה שבית משפט קמא קבע לצורך חישוב הפסד השתכרות בעבר ועזרת צד ג' בעבר אינה נכונה, באשר הריבית אמורה להיות מחושבת על פי סעיף 2 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות הריבית). ה. ניידות – המערערת הלינה על כך שבית המשפט לא חישב את הסכום המגיע למשיב בראש נזק זה, וטענה כי אין להקיש מסכום גימלת הניידות שמשלם המל"ל על הסכום לפיצוי בגין ניידות. לשיטת המערערת, הסכום אמור להיות נמוך בהרבה בהתחשב בהוצאות שהיה המשיב מוציא על ניידות גם אלמלא התאונה. 6. המשיב הלין בערעורו בעיקר על הנושאים הבאים: א. קיצור תוחלת חיים – לטענת המשיב, שגה בית המשפט בכך שאימץ את חוות דעתה של ד"ר פרבר, אשר נוטה לאסכולה המחמירה בנושא זה. ב. עזרת צד ג' – המשיב הלין על הסכום של 9,500 ₪ שנפסק בראש נזק זה, ולשיטתו יש לפסוק לו סך של כ-18,000 ₪ על פי הלכת אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4), 450 (2000) (להלן: עניין אקסלרד), וכי בנוסף, היה על בית המשפט לפסוק גם פיצוי חודשי עבור עזרה במשק בית. ג. דיור – המשיב טען כי היה צריך לפסוק לזכותו כ-2 מיליון ₪ בראש נזק זה, בהתאם לחוות דעת שמאיות שהגיש, באשר הסכום של 450,000 ₪ שנפסק אינו מאפשר לו לרכוש בית למגוריו. ד. ניכוי מלוא תגמולי המל"ל – לטענת המשיב, יש לנכות מסך הפיצויים את תגמולי המל"ל באופן שישקפו את קיצור תוחלת החים שנקבעה לו, שאם לא כן הוא נמצא לוקה מכל הכיוונים. ה. שכר טרחת עורך דין – לטענת המשיב, עלות הניתוח בחו"ל עמדה על כ-900,000 ₪, והוא זכאי לשכר טרחת עורך דין גם בגין סכום זה. דיון והכרעה 7. אתייחס להלן ובקצרה לטענות המרכזיות של הצדדים, ומאחר שהמערערת לא הלינה על ראשי הנזק האחרים שנפסקו לזכות המשיב, אאמץ את קביעת בית משפט קמא באותם ראשי נזק. בסיס השכר 8. ככלל, מקום בו מדובר בחברה שבשליטתו של הנפגע או בחברה שהיא עסק משפחתי, אכן יש מקום לבדיקה זהירה של האותנטיות של תלושי השכר שהופקו לאחר התאונה (השוו ע"א 3304/13 פלוני נ' פלוני (20.11.2013)). דומני כי בנקודה זו שגה בית משפט קמא כאשר הטיל על המערערת את הנטל לסתור את בסיס השכר של המשיב עובר לתאונה, בהתחשב במועד הוצאת תלושי השכר ובהתחשב בכך שלמשיב נגישות לנתונים השונים לגבי המסעדה בו עבד ואשר נוהלה על ידי אחיו. ברם, בשורה התחתונה לא מצאתי להתערב בבסיס השכר של 8,548 ₪ נטו לעבר כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא ואנמק להלן את מסקנתי. בהתחשב בגילו של המשיב עובר לתאונה ובכך שאך נכנס לשוק העבודה (לאחר שחרורו מצה"ל ולאחר טיול ארוך בדרום אמריקה), ברירת המחדל הייתה להעמיד את שכרו על השכר הממוצע במשק נכון ליום פסק הדין. השכר הממוצע במשק נכון לחודש מאי 2013 על פי הלמ"ס עמד על 8,766 ₪ ברוטו לכלל העובדים (השכר הממוצע לעובדים ישראלים בלבד עמד על 8,952 ₪, אך החישוב נעשה על פי שכרם של כלל השכירים במשק. לעניין זה ראו פסק דיני בע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול המאגר הישראלי לביטוח רכב בפסקאות 6-8 (2.7.2012) (להלן: עניין דוידנקו); אסף פוזנר "תוצאת פסק הדין – תלוי בעונה (על השכר הממוצע במשק)" עורך הדין 17 (2012)). מכאן, שההפרש בין הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא לבין הסכום שהיה נפסק אילו הבסיס היה השכר הממוצע במשק אינו מצדיק התערבות בית המשפט. מה עוד, שרשאי היה בית המשפט להתרשם מכישוריו ויכולותיו של המשיב, כפי שהוכח גם בחלוף הזמן ולמרות נכותו הקשה, ולהעריך כושר השתכרותו במעט יותר מהשכר הממוצע במשק. מטעם זה אף איני רואה להתערב בהערכת בית משפט קמא את שכרו של המשיב לעתיד בסך של 9,500 ₪ נטו, מתוך הנחה שהיה משביח את שכרו. שיעור הריבית 9. בית משפט קמא קבע בהחלטתו המתקנת כי הריבית מאמצע התקופה היא בשיעור 4%, וזאת בהסתמך על הלכת כהן. ולא היא. כפי שעולה מהלכת כהן, הריבית נקבעת בהתאם לריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. וכך נאמר שם (בעמ' 61): "אכן, לפי האמור בע"א 3439/90 ד.ד.ד. בניה עבודות עפר והשקעות בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה בעמ' 347-349, היה מקום לחשב ריבית בשיעור 4% בלבד עד 13.4.89, מועד כניסתו לתוקף של סעיף 12לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 8), תשמ"ט-1989, אשר הביא לשינוי הגדרת "הפרשי הצמדה וריבית" בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961. מתאריך זה ואילך יש לחשב את הריבית לפי שיעור של 8%. בגין הנזק הלא ממוני המשיבים חויבו לשלם למערערת ריבית צמודה בשיעור 8% לשנה מיום התאונה. גם בעניין זה נדרש תיקון בפסק הדין. עד לתיקון הגדרת "הפרשי הצמדה וריבית" כאמור, שלטה ההלכה כפי שנקבעה בע"א 116/81 עיזבון המנוח אהרון קנאפו נ' תוסיה כהן ואח' (להלן - הלכת עיזבון המנוח אהרון קנאפו [5]), דהיינו, שהתובע זכאי לריבית לא צמודה על סכום הפיצוי כשהוא מחושב ליום התאונה. עם שינוי ההגדרה כאמור שונתה גם דרך החישוב של הריבית לגבי נזק זה (ראו פסק דינו של השופט מצא בע"א 19/88 [6]). על-כן, יש לחשב ריבית לא צמודה על-פי הלכת עיזבון המנוח אהרון קנאפו [5] עד לתאריך 13.4.89, ומתאריך זה ואילך תבוא ריבית על סכום הנזק הלא ממוני, כשהוא מחושב ליום פסק הדין בשיעור 8% לשנה". הריביות הנזכרות בעניין כהן, הן הריביות שנקבעו בשעתו בחוק פסיקת ריבית והצמדה. עד ליום 12.4.1989 הריבית עמדה על 4%, מיום 13.4.1989 ועד 31.5.1993 הריבית עמדה על 8% ולאחר מכן עמדה על 4% ריבית צמודה ומצטברת. אך החל מיום 1.4.2003 נכנסו לתוקפן תקנות הריבית, הקובעות ריבית משתנה על פי טבלת החשב הכללי. הדבר מוכר למשתמשי תוכנת "המשערכת" המפרטת את שיטת השיערוך של הפרשי הצמדה וריבית, כך שהחל מיום 1.4.2003 החישוב נעשה על פי טבלת החשב הכללית "ריבית צמודה". אשר על כן, יש לקבל את ערעורה של המערערת בנקודה זו. ניכוי הוצאות נחסכות בתקופת האשפוז 10. המשיב חלק על כך שתקופת האשפוז עמדה על 20 חודש, אך חישוב של תקופות האשפוז המצטברות, כולל התקופה בה נותח המשיב בחו"ל מגיעה עד לכ-20 חודשים (המשיב שהה בבית החולים רעות עד ליום 18.10.2004, סה"כ כ-16 חודשים רצופים לאחר התאונה, ולתקופה זו יש להוסיף את תקופות האשפוז בעקבות הניתוחים שעבר, כולל הניתוח בחו"ל). הפסיקה הכירה בכך שכאשר הנפגע שוהה בבית חולים סיעודי יש לנכות הוצאות נחסכות בשיעור של 70% (ראו, לדוגמה, ע"א 2341/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גלבוע (22.11.2005); ע"א 3807/05 שוקרון נ' מגדל חברה לביטוח בפסקה 4 (5.9.2007); ע"א 1952/11 אבו אלהווא נ' עירית ירושלים בפסקה 10 (6.11.2012)). אולם כל הפסיקה העוסקת בנושא זה התייחסה לשהות במוסד סיעודי דרך קבע כאשר חברת הביטוח נשאה בעלות האשפוז, שאז "כלל האצבע ביחס לניזוק חסר-התלויים, שכל צרכי-המחייה שלו מסופקים על-ידי המוסד שבו הוא שוהה, צריך להיות ניכוי של 70% הוצאות נחסכות מבסיס השכר שנקבע בעניינו שלו לצורך החישוב" (ע"א 6738/06 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אבו עאבד (15.3.2009)). איני רואה להרחיב הלכה זו על "אשפוז לשעה" שנועד לצורכי הטיפול בנפגע לאחר התאונה, גם אם השעה התארכה למספר רב של חודשי טיפול ושיקום. שיעור הנכות התפקודית 11. כאמור, בית משפט קמא העמיד את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק את אובדן כושר ההשתכרות, על 80%. איני רואה להתערב בקביעה זו, וכפי שנאמר לא אחת בפסיקה, קביעת הנכות התפקודית של נפגע היא מהנושאים המובהקים שנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית אשר מתרשמת ישירות מהנפגע ומהראיות שבפניה (ראו, לדוגמה, ע"א 9703/10 חג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ בפסקה 5 (12.6.2011); עניין דוידנקו בפסקה 4). כפי שעלה מהראיות שהוצגו בפני בית משפט קמא, החברה בה מועסק המשיב היא חברה שבבעלות חברו, אשר טען כי הוא מעסיק את המשיב על מנת לסייע לו ולספק לו תעסוקה. יש לזכור כי המשיב נדרש לצנתר את עצמו מספר פעמים במשך היום, ונוכח החולשה בידיו אין להשוות את מצבו למצבו של פרפלג "רגיל". מבחינה זו, אכן דומה עניינו של המשיב לעניינו של הנפגע בפרשת פת, שאף הוא נותר משותק בפלג גופו התחתון, נזקק לצנתורים בגין אי שליטה על הסוגרים וסבל מחולשה באחת מידיו. אשר על כן, איני רואה לקבל את ערעורה של המערערת בנקודה זו. ניידות 12. בעניין פת הזכרתי את הכלל לפיו "על בית המשפט לחשב בנפרד את הפיצוי המגיע לניזוק בגין כל ראש נזק ורק לאחר מכן לנכות את תגמולי המל"ל, גם אם כלל התגמולים עולה על שיעור הפיצוי" (שם, פסקה 12). לכן, דרך המלך היא לקבוע תחילה את שיעור הפיצוי ברכיב הניידות ולהפחית את קצבת הניידות המשתלמת על ידי המל"ל מהסכום הכולל של הפיצוי, אלא אם נראה על פניו כי הסכומים כמעט זהים. דומה כי כך התרשם בית משפט קמא, אשר קיזז מול הפיצוי בראש נזק זה את קצבת הניידות בסך של 798,000 ₪. בהתחשב בעלות רכישת רכב ראשון בצירוף הוצאות עודפות של כ-2,000 ₪ לחודש לעבר ולעתיד, איני סבור כי הסכום שנפסק מצריך התערבות, גם אם הוא על הצד הגבוה. קיצור תוחלת חיים 13. הסוגיה של קיצור תוחלת חיים עולה כמעט בכל תיק שבו מעורבת פגיעה קשה. בנושא זה נהוג להבחין בין פגיעות ראש לבין פגיעות חוט שידרה וגובה הפגיעה בחוט השידרה. פרמטרים נוספים המשפיעים על תוחלת החיים הם קבוצת הגיל של הנפגע, החשש לזיהומים חוזרים ונשנים, טיב הטיפול בנפגע ועוד. יש הטוענים כי בנושא זה, אין מקום לאמץ מחקרים ממדינות כמו ארצות הברית אלא ממדינות אחרות הדומות לישראל, וכי יש לקחת בחשבון את התקדמות הרפואה בישראל. איני סבור כי ניתן לקבוע "כלל אצבע" שכוחו יפה לכל התיקים של פרפלגים וקוודרופלגים. המדובר בנושא סבוך שיש בו משתנים רבים ושיקולים שונים, ואין לערכאה המבררת אלא מה שנגד עיניה. אף בהנחה כי קיימות אסכולות שונות ודעות ;שונות בנושא, הן בקרב הרופאים העוסקים בתחום השיקום והן בין הרופאים מומחי השיקום לבין הרופאים המומחים בתחומם, ההכרעה הסופית מסורה לבית המשפט ששמע את המומחה השיקומי, והתרשם מניסיונו ומהאסמכתאות והמחקרים עליהם הסתמך. בית משפט קמא, בפניו נחקרה ד"ר פרבר באריכות, מצא לאמץ את חוות דעתה ולפיה העריכה את קיצור תוחלת החיים של המשיב ב-13-12 שנה, ואיני רואה לסטות מקביעה זו. ד"ר פרבר השיבה בחקירתה כי המחקרים החדשים והעדכניים בסוגיית קיצור תוחלת החיים, מצביעים על כך שהקיצור בתוחלת החיים אף גדול יותר ממה שסברו בעבר, ומחקרים אלו אף שללו את הדעה הרווחת לפיה אם הנפגע שורד את השנים הראשונות לאחר הפגיעה גדלים הסיכויים כי תוחלת חייו לא תקוצר. לדבריה, המחקרים לא התבססו על מחקרים אמריקאים בלבד אלא על מחקרים מכל העולם, וכי על התחלואים שהיו ידועים בעבר כמקצרי תוחלת חיים (בעיקר זיהומים שונים ופצעי לחץ) נוספו תחלואים אחרים, כמו מחלות לב וכלי דם. לכך גם יש להוסיף, כי המשיב סובל גם מפגיעה בע"ש צוארי, פרופ' פרבר הגדירה את פגיעתו כאחד המקרים הקשים ביותר של פגיעות חוט שדרה בהם נתקלה, ובשל אופי הפגיעה, המשיב נדרש לניתוחים חוזרים על הסכנה הכרוכה בכך (עמ' 47-46 לפרוטוקול). אשר על כן אני דוחה ערעורו של המשיב בנקודה זו. עזרת צד ג' 14. ככלל, גם בנושא זה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהערכת הסכום שנפסק על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמה באופן ישיר מהנפגע ומכלל הראיות שבפניה, לרבות חוות דעתו או עדותו של המומחה השיקומי. למרות זאת, מצאתי כי יש מקום להתערב בסכום של 9,500 ₪ שנפסק על ידי בית משפט קמא, תוך הסתמכות על הסכום שנפסק בעניין פת. אלא שפסק הדין בעניין פת ניתן בבית המשפט המחוזי ביום 12.3.2008, והצמדת סכום זה ליום פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתיק שבפנינו (13.5.2013) מביא לסכום של 10,926 ₪, ובמעוגל – 11,000 ₪. בית משפט קמא היה ער לכך, אולם סבר כי אין מקום להעלות את הסכום כיוון ששכרו של מטפל זר נקוב בדולרים ושער הדולר לא עלה מאז. אולם, שכרו של מטפל זר אינו הרכיב היחיד בסכום שנפסק בראש הנזק של עזרת צד ג', וסכום זה כולל גם מחליף ישראלי לסופי שבוע וכולל גם את ההוצאות הנלוות הכרוכות בהעסקתם של השניים, כגון מזון, חשמל, ביטוח וכיוצא בזה. אוסיף ואומר, כי יש לקחת בחשבון את הרצון הטבעי של הנפגע להוסיף לשכרו של המטפל הזר מעבר לשכר הבסיס, על מנת לחזק את המוטיבציה שלו להתמיד בטיפולו בנפגע לאורך זמן. עוד אציין כי למרות שעל פי פסיקתו של בית משפט זה, חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 לא חל כיום על מטפלים בתחום הסיעוד (וראו דעת הרוב בדנג"ץ 10007/09 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה (18.3.2013)), יש הרואים עצמם מחוייבים לשלם למטפל תוספת גלובלית מסוימת מעבר לשכר הבסיס, ולו בשל החשש לתביעה עתידית מצד המטפל. אשר על כן, אני סבור כי יש לערוך את החישוב עבור עזרת צד ג' בעבר ובעתיד לפי 11,000 ₪ לחודש במקום הסכום של 9,500 ₪ שנפסק על ידי בית משפט קמא. סכום זה כולל גם עזרה בעבודות משק הבית, כפי שנפסק לגבי המטפל הזר בעניין אקסלרד (שם, עמ' 458 בפסקה י"א) ואיני רואה לקבל טענת המשיב כי יש לפסוק לזכותו סכום נוסף בגין כך. דיור 15. המשיב טען כי הוא נזקק לבית בקומת קרקע ללא מדרגות, מותאם לכניסה עם כסא גלגלים, ולכן יש לפסוק בהתאם למחיר בית צמוד קרקע, כך שהסכום שהיה צריך להיפסק לזכותו הוא כ-2.5 מיליון ₪, כולל עלויות תיווך ושכר טרחת עורך דין. דין הטענה להדחות. בראש הנזק של דיור על בית המשפט לקחת בחשבון את ההפרש בין דירה רגילה לבין הצורך של הנפגע בדירה בקומת קרקע (להבדיל מבית צמוד קרקע) או בדירה בקומה גבוהה עם מעלית. לכך יש להוסיף את שווי השטח הנוסף הנדרש לנפגע בשל מצבו לאחר התאונה, בצירוף עלות התאמת הדירה למגבלותיו ובצירוף האצת הצורך ברכישת דירה. בהתחשב בפרמטרים אלו, הסכום של 450,000 ₪ שנפסק למשיב הוא סביר, גם בהתחשב במקום מגוריו במרכז הארץ. ניכוי תגמולי המל"ל 16. טענתו של המשיב כי אין לנכות את מלוא קצבאות המל"ל בשל קיצור תוחלת החיים עומדת בניגוד להלכה בע"א 6935/99 קרנית נ' אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599 (2000), ואיני רואה לסטות מכך כל עוד לא שונתה הלכה זו. מכל מקום, במקרה של המשיב אין מדובר בסכומים משמעותיים. שכר טרחת עורך דין בגין עלות הניתוח בחו"ל 17. אין חולק כי רק לאחר שהנפגע הביא את סוגיית הניתוח לפתחו של בית המשפט ורק בעקבות החלטתו של בית המשפט, מימנה המערערת את עלות הניתוח, אולם איני סבור כי יש לזכות את המשיב בשכר טרחה נוסף בשל כך. אף אם נראה בהסדרת נושא הניתוח בחו"ל ובחיובה של חברת הביטוח לשאת בעלות הניתוח כחלק מהדיון בתשלום התכוף (השוו רע"א 1271/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח נ' פלונים בפסקה 15 (8.4.2012)), הרי שאין להבחין בין טיפול בחו"ל לבין טיפול בארץ. כפי שאין בתי המשפט נוהגים לפסוק שכר טרחת עורך דין על התשלומים ששילמה המבטחת ישירות לבתי החולים בארץ בהם אושפז הנפגע, כך איני רואה לפסוק שכר טרחה בגין עלות הניתוח בחו"ל. 18. כאמור, למעט הנקודות שנזכרו לעיל, הצדדים לא חלקו על ראשי נזק אחרים שנפסקו על ידי בית משפט קמא ועל כן אאמץ אותם כפי שהם. לאור ההתערבות בנושא הריבית ועזרת צד ג', יש לתקן אך ורק את רכיב הפסדי השכר לעבר ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד, כלהלן: ( - ) הפסדי שכר לעבר – במקום סעיף 20ב בפסק דינו של בית משפט קמא ייכתב הסכום של 1,067,000 ₪ על פי החישוב כלהלן: 79 חודשים ראשונים לאחר התאונה X 8,548 ₪ = 675,000 ₪ במעוגל, ובצירוף ריבית אמצע תקופה – 785,000 ₪ במעוגל. 39 חודשים X 8,548 ₪ X 80% = 267,000 ₪ במעוגל ובצירוף ריבית אמצע תקופה = 282,000 ₪ במעוגל. סה"כ – 1,067,000 ₪ שכר עבר. ( - ) עזרת צד ג' בעבר – במקום סעיף 20ד לפסק דינו של בית משפט קמא ייכתב הסכום של 1,1444,000 ₪ על פי החישוב כלהלן: 98 חודשים X 11,000 ₪ = 1,078,000 ₪ ובצירוף ריבית אמצע תקופה = 1,147,000 ₪ במעוגל. ( - ) עזרת צד ג' לעתיד – במקום סעיף 20ה לפסק דינו של בית משפט קמא ייכתב הסכום של 2,835,000 ₪ על פי החישוב כלהלן: 11,000 ₪ X 257.72 (היוון 34.5 שנים) = 2,835,000 ₪ במעוגל. למעט תיקונים אלה, כל הסכומים שנפסקו בפסק הדין בראשי הנזק הנוספים כמפורט בסעיף 20 לפסק הדין יישארו על כנם. ניתן היום, כ"ב בכסלו התשע"ד (25.11.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13047670_E05.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il