שחאתית נ' באיו"ש ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 47656-11-24 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת רות רונן העותר: מוחמד שחאתית נגד המשיבים: 1. המינהל האזרחי באיו"ש 2. מפקד צבאי פיקוד מרכז 3. וועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי 4. לשכת התכנון המרכזית באיו"ש עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אמיל משרקי בשם המשיבים: עו"ד נעם נורקין פסק-דין השופטת רות רונן: עניינה של העתירה בהחלטת המשיב 2 (להלן: המפקד הצבאי), לדחות את בקשת העותר לקדם הליך רישוי לבב"ח ח' 24/23 (להלן: המבנה), הנמצא בתחומי צו איסור בניה והפסקתה מס' אב/13/11 (מכשול התפר) בית עווא – אשכולות (הארכת תוקף 4), התשפ"ג-2022 (להלן: צו איסור הבניה). כעולה מהעתירה והתגובה המקדמית לה, המבנה נושא העתירה הוא סככה מבנייה קלה שהקים העותר, ללא היתר בניה, בתחומי צו איסור הבניה. המבנה הוקם כ-300 מטרים מגדר הביטחון ובמרחק שני מטרים בלבד מציר התנועה המוביל אל הגדר. ביום 29.1.2023 הוצא צו הפסקת עבודה מס' 41033, בו נדרש העותר להפסיק את עבודות הבנייה במבנה, ונקבע בעניינו דיון בפני ועדת המשנה לפיקוח ליום 15.2.2023 (להלן: הוועדה). בסמוך למועד הדיון, ביום 13.2.2023, הגיש העותר בקשה למתן היתר בנייה לצורך הסדרת המבנה בדיעבד, וכן להסדרת בית מגוריו (בקשה מס' 1702/41/23; להלן: בקשת ההיתר). בחלוף יומיים, התקיים הדיון לפני הוועדה – אליו לא התייצב העותר. בתום הדיון הוחלט על הוצאת צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנה (להלן: צו ההריסה). זאת, תוך מתן ארכה בת שבעה ימים לעותר, במהלכם יוכל לממש את הוראות צו ההריסה או לחלופין לנקוט בכל צעד שיימצא לנכון. עם תום תקופת הארכה, הוצא צו ההריסה למבנה (צו מס' 624004). ביום 19.6.2023 ניתנה החלטת לשכת התכנון המרכזית איו"ש בבקשת ההיתר. בהחלטה צוין כי בקשת העותר לא נקלטה, מן הטעם שלא צורף לה האישור הנדרש מהמפקד הצבאי לקידום הליך הרישוי, בהתאם לתקנה 10 לתקנות תכנון ערים, כפרים ובניינים (בקשה להיתר ותנאיו)  (יהודה והשומרון), תשפ"א-2020 (להלן: התקנות). עוד צוין כי עם השלמת החסר יוכל העותר להגיש את בקשתו מחדש; וכי אין בהחלטה כדי לעכב את מימוש פעולות האכיפה. למען שלמות התמונה, יוער כי ביום 5.2.2024 נהרס בית מגוריו של העותר, בהתאם להוראות סעיף 38(9א) ו-38(9ב) לחוק תכנון ערים כפרים ובנינים מס' 79 לשנת 1966, לאחר שנמשכו בו פעולות הבינוי בניגוד לצו שהוצא נגדו. ביום 9.2.2024 הגיש העותר "בקשה לאישור קליטת בקשה להיתר בניה במסגרת הליך רישוי", לה צורפה בקשה לקבלת האישור הנדרש מהמפקד הצבאי. המפקד הצבאי דחה את בקשת העותר ביום 23.9.2024. במכתב שנשלח מטעם לשכת היועץ המשפטי איו"ש לבא-כוח העותר ביום 5.11.2024, נמסר כי המפקד הצבאי בחן את הבקשה אל מול הסיכון הביטחוני הנשקף מהמבנה; וכי הוא הביא בחשבון, בין היתר, את הצורך הביטחוני העומד בבסיס צו איסור הבניה, את מאפייני המבנה ומיקומו בסמוך לציר תנועה ולמרחב הסמוך לגדר הביטחון וכן את הערכת המצב הביטחונית. עוד הובהר, כי הליכי האכיפה ימשכו כסדרם (להלן: החלטת המפקד הצבאי). כמו כן, ניתנה לעותר בגוף ההודעה שנשלחה לבא-כוחו, ארכה נוספת בת 14 ימים, בטרם ימומשו הוראות צו ההריסה. על רקע האמור, הגיש העותר את העתירה שלפנינו. בעתירתו, נטען כי התנהלות המשיבים חורגת משמעותית ממתחם הסבירות, לוקה בחוסר תום לב ומהווה חריגה מסמכות המצדיקה התערבות. לשיטת העותר, מדובר בסככה קלת-בנייה, אשר מתמונתה ניתן לראות שאין בה כל פוטנציאל לסיכון ביטחוני. העותר הוסיף כי המבנה ממוקם במרחק של כ-300 מטרים מגדר הביטחון ולכן אינו סמוך לה; כי הוא הוקם בסמוך לתכנית מתאר קיימת; וכי מאז הקמתו לא נרשמה כל תקרית ביטחונית בקרבת מקום. לבסוף נטען, כי ההחלטה להורות על הריסת המבנה מהווה פגיעה קיצונית בזכויות הקניין שלו, בכבודו ובזכותו למחסה, בניגוד להוראות הדין. המשיבים טענו מנגד כי דין העתירה להידחות, הן בשל חוסר ניקיון כפיו של העותר והן לגופו של עניין. לטענתם, החלטת המפקד הצבאי התקבלה לאחר שנשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה הערכת המצב הביטחונית, תרחישי הייחוס האפשריים, מיקומו של המבנה, וכן האינטרס הפרטי של העותר – תוך שימת לב לכך שאין מדובר בבית מגורים. לשיטתם, מדובר בהחלטה שהתקבלה מטעמים ביטחוניים עניינים, שהיא סבירה בנסיבות העניין. הודגש כי המפקד הצבאי הוא בעל המומחיות בבחינת שיקולים ביטחוניים וכי על המבקש לסתור את עמדתו מוטל נטל כבד. לבסוף, נטען כי הקמת המבנה בסמוך לתוכנית מתאר קיימת אינה מכשירה את בנייתו; וכי אין בפגיעה הקניינית הנטענת כדי לסייע לעותר, שכן ההחלטה עולה בקנה אחד עם הדין הבינלאומי; וממילא אין לפרט זכות קנויה להחרגת שטחו מתחולת צו איסור בניה או זכות לבניה בניגוד לדין. לצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים. בהחלטה מיום 19.11.2024 ניתן צו ארעי המונע את הריסת המבנה נושא העתירה עד למתן החלטה אחרת. הצו הותנה בהקפאת כל בניה חדשה או שינוי במצב הקיים, והובהר כי לא יחול על הריסה הנדרשת עקב צרכי לחימה דחופים וצרכי ביטחון מובהקים. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערב בהחלטת המפקד הצבאי. כפי שעולה מתגובת המשיבים, תכליתו של צו איסור הבניה היא שמירה על האפקטיביות הביטחונית של גדר הביטחון, הנדרשת, בין היתר, לשימור התנאים לביצוע פעילות ביטחונית שוטפת בסמוך לה; ניטור התנועה במרחב; יצירת מרחב חץ, תוך צמצום הסיכון לגורמי הביטחון ולצדדים בלתי מעורבים; צמצום החיכוך עם האוכלוסייה המקומית משני צידי הגדר; סיכול השימוש בפלטפורמות אזרחיות לצורך פגיעה בגדר הביטחון או מסתור לגורמים עוינים; ועוד (ראו גם: בג"ץ 38932-11-24 בראהמה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 8 (9.4.2025); בג"ץ 3246/17 אבו טיר נ' מפקד כוחות צה"ל, פסקה 22 (11.6.2019)). אכן, המפקד הצבאי מוסמך להחריג מבנים מתחולת הצו, בהינתן נסיבות מסוימות המצדיקות זאת – ובכלל זה, בשים לב למאפייני המבנים, הערכת המצב המבצעית, איומים ביטחוניים במרחב, מועד תחילת עבודות הבניה, וכן האינטרסים הפרטיים בהותרת המבנים על כנם. עם זאת, מדובר בסוגיה המצויה בליבת שיקול דעתו המקצועי של המפקד הצבאי, לאור מומחיותו ואחריותו בנושאים ביטחוניים אלה. לכן, שיקול דעת זה זוכה למשקל מיוחד, וככלל בית המשפט אינו ממיר את שיקול דעתו של המפקד הצבאי בשיקול דעתו שלו (ראו: בג"ץ 3798/24 נושא נ' המינהל האזרחי באיו"ש, פסקה 7 (20.4.2025); בג"ץ 2442/23 עראערה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 7 (28.9.2023)). בענייננו, המפקד הצבאי נדרש לבקשת העותר להחרגת המבנה מצו איסור הבניה, על נימוקיה, ולא מצא לנכון לקבלה. מהמכתב שנשלח לבא-כוח העותר עלה כי המפקד הצבאי בהחלטתו הביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים. בתוך כך, הודגש כי עניין העותר נבחן אל מול הסיכון הביטחוני הנשקף מהמבנה, וכי ניתן משקל גם למאפייני המבנה – ובכלל זה מיקומו ביחס לגדר הביטחון, כמו גם לציר המוביל אליו. עוד הובהר כי ההחלטה התקבלה לאחר שקילת הערכת המצב הביטחונית העדכנית, וכן בהתאם לתכלית הביטחונית שביסוד צו איסור הבנייה – הן בכל הנוגע להקמת מבנים בסמוך לגדר הביטחון; והן באשר לבנייתם בסמוך לצירי תנועה מרכזיים, המשמשים לתנועה קבועה של אוכלוסייה אזרחית ושל כוחות צבא. בנוסף, מתגובת המשיבים עלה כי גם האינטרס הפרטי של העותר בהותרת המבנה על כנו הובא בחשבון – ובכלל זה, תוך שימת לב לכך שאין עסקינן בבית מגורים. בנסיבות אלה, לא מצאנו כי העותר הצביע על פגם שנפל בשיקול דעתו של המפקד הצבאי המצדיק התערבות בהחלטה המצויה בליבת סמכותו, שיקול דעתו ומומחיותו. בהקשר זה יוער, כי העותר בעתירתו טען אמנם כי החרגת המבנה מצו איסור הבנייה לא תביא לפגיעה באינטרס הביטחוני מאחר שמדובר בסככה מבנייה קלה או לאור מרחקו מהגדר. אולם, טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שהובאה כל תשתית עובדתית לתמיכה בה – ואף מבלי שהעותר טרח למצער להבהיר למה משמשת הסככה או לשם מה זו נבנתה מלכתחילה. לבסוף, אף לא מצאנו כי יש בטענותיו הכלליות של העותר בדבר הפגיעה בזכויותיו כדי לשנות מן המסקנה האמורה. כאמור, העותר לא הבהיר למה משמשת הסככה ובתוך כך גם נמנע מלהסביר מדוע הריסתה תוביל לפגיעה המצדיקה התערבות בהחלטת המפקד הצבאי. כידוע, העלאת טענה בעלמא בדבר פגיעה נטענת בזכות הקניין אינה מקנה כשלעצמה בסיס לזכות לבנות בניגוד לדין (ראו למשל: בג"ץ 8220/23 מנצארה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 (27.11.2024); בג"ץ 4588/18 אגודת "סנט-איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית, פסקה 31 (30.4.2019)). העתירה נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה לצו ביניים, ללא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ה (22 אפריל 2025). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט רות רונן שופטת