דניל טקץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 476/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 476/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין העותרים: 1. דניל טקץ 2. אלכסיי שטיחוב 3. ארטיום דנילוביץ נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. פרקליטות מחוז תל אביב עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים בשם העותרים: עו"ד מרג'יה אמיר פסק-דין בכתב אישום שהוגש נגד העותרים לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נטען, כי הם קשרו קשר לפגוע באזרחים ישראלים המתרועעים עם יצאניות מחבר העמים. על פי הנטען, ביום 14.6.06 תקפו העותרים את המתלוננת ואדם נוסף שהיה עימה, שדדו את המתלוננת תוך שהם מאיימים עליה, ולאחר מכן אף חטפו אותה וביצעו בה עבירות מין קשות. בגין כל אלה, יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, אינוס, מעשה סדום, שוד, תקיפה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. ביום 23.6.06, עם הגשתו של כתב האישום, נעתר בית-המשפט המחוזי לבקשת המשיבה לעצור את העותרים עד תום ההליכים, וערר שהוגש כנגד החלטה זו – נדחה (בש"פ 5782/06 טקץ ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 16.7.06). ישיבת ההקראה במשפטם של העותרים התקיימה ביום 6.7.06, ובמרוצת הזמן שחלף מאז, דחה בית-המשפט המחוזי – מספר פעמים – את בקשות העותרים למחוק את כתב האישום, מן הטעם שהליכי החקירה בעניינם טרם נסתיימו, ולפיכך טרם בשלה העת להגשתו. נוסף לכך, דחה בית-המשפט את בקשת העותרים שלא להעיד את המתלוננת, ועדותה נקבעה לשמיעה ביום 17.1.07; בקשת העותרים כי הרכב השופטים יפסול עצמו מלישב בדין – מן הטעם שדחיית בקשותיהם השונות מלמדת כי הוא גיבש את עמדתו בעניינם מראש – נדחתה אף היא. ביום 16.1.07 נקטו העותרים בשני הליכים, אשר עיקר תכליתם – כך נראה – למנוע את המשך ניהולו של המשפט בבית-משפט קמא, ובכלל זה את עדותה של המתלוננת. במסגרתו של ההליך האחד, ערערו העותרים על החלטת בית-המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלישב בדין, ובתוך כך עתרו לעיכוב הדיון המתנהל בפני ערכאה קמא. בהחלטתה, אשר ניתנה בו ביום, דחתה כבוד הנשיאה ד' בייניש את הבקשה שעניינה עיכוב ההליכים (ע"פ 472/07 טקץ נ' מדינת ישראל, לא פורסם). נוסף לכך, פנו העותרים לבית-המשפט הגבוה לצדק בעתירה הנוכחית, במסגרתה מבקשים הם את הפסקתה לאלתר של חקירת המשטרה בעניינם, אשר לדבריהם ממשיכה להתנהל בד בבד עם הדיון המתקיים בבית-המשפט המחוזי; כן מבקשים הם לעכב את ההליכים המתנהלים בפני בית-המשפט המחוזי ולשחררם מן המעצר בו הם נתונים מאז הגשתו של כתב האישום. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות ביניים הניתנות במסגרת הליך פלילי, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם עולה חריגה מסמכות או מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום מינהלי טהור (ראו בג"צ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית-המשפט המחוזי בבאר שבע, טרם פורסם, מיום 4.10.04; בג"צ 398/83 אביטן נ' הרכב שלושה שופטים, פ"ד לז(3) 467, 470-471; בג"צ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683, 700; בג"צ 6371/94 דרעי נ' בית-המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מט(1) 133; בג"צ 6876/01 ברלאי נ' שופטת בית-משפט השלום בתל-אביב, לא פורסם). אין עניינם של העותרים שבפנינו בא בגדרם של מקרים חריגים אלו, באשר טענותיהם נדונו לפני ולפנים בפני הערכאה הדיונית, וזו, לאחר ששקלה אותן בכובד ראש, הגיע לכלל דעה כי יש לדחותן. ברי הוא כי אין בכל האמור עד כה כדי למנוע מן העותרים לערער על החלטות הביניים שניתנו במסגרתו של ערעור שיוגש לאחר מתן פסק-הדין הסופי בבית-המשפט המחוזי, ככל שיראו צורך בכך. העתירה נדחית, אפוא, על הסף. ניתן היום, ב' בשבט התשס"ז (21.01.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07004760_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il