לאה רייז נ. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 4755/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4755/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל המערערת: לאה רייז נ ג ד המשיב: בנק דיסקונט לישראל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 1.5.2012 ב-ת"א 1619-09 שניתן על ידי כב' השופטת ע' ברון תאריך הישיבה: כ"ו באייר התשע"ד (26.5.2014) בשם המערערת: עו"ד ד"ר חגי ויניצקי; עו"ד איתן לביא; עו"ד סיני אליאס; עו"ד כרמית ברנשטיין בשם המשיב: עו"ד ניר קהת; עו"ד דנה אלמלח-כהן פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ע' ברון) דחה את בקשתה של המערערת לאשר את התביעה שהגישה כתובענה ייצוגית. במוקד התביעה שהוגשה עמדה השאלה האם הבנק זכאי היה לגבות עמלת פירעון מוקדם, כאשר הסילוק המוקדם נעשה בעקבות פטירתו של הלווה, באמצעות כספי ביטוח החיים שרכש הלווה על פי דרישת הבנק. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי המערערת להראות, ולו לכאורה, כי הבנק נוהג שלא כדין כאשר הוא גובה עמלת פירעון מוקדם, גם במקרה של פטירת הלווה וסילוק ההלוואה מכספי ביטוח החיים. נפסק כי לא נמצא בסיס כלכלי או משפטי בתכליתו או בלשונו של הסכם ההלוואה לטענה שאין לגבות את העמלה במקרה של מוות. בית המשפט דחה את בקשת האישור ואת התובענה, וחייב את המערערת לשלם לבנק הוצאות בסך 30,000 ש"ח. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. אקדים ואומר: קראנו טענות הצדדים, הוספנו ושמענו טיעון על-פה ולא ראינו מקום לקבל את הערעור. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהיר וממצה ויש בו מענה לכל טענות המערערת. 2. ביום 8.12.2000 התקשרו המערערת ובעלה המנוח עם המשיב בהסכם הלוואה לרכישת דירה. בהתאם לתנאי המשכנתא רכשו השניים פוליסת ביטוח חיים בחברת הדר, לפיה המוטב הראשון והבלתי חוזר במקרה של פטירת אחד מיחידי הלווה הוא הבנק. הלווים היו רשאים לרכוש פוליסת ביטוח חיים שלא באמצעות הבנק, בתנאי שהבנק הינו מוטב לסכום הביטוח בעת הפטירה. מאוחר יותר רכשו השניים פוליסה מסוג "ריסק משכנתא" בחברת מנורה, במקום הפוליסה בחברה הדר. 3. למרבה הצער הלך מר אילן רייז ז"ל לבית עולמו ביום 8.11.2008, והוא בן 35 שנים בלבד. הוא נפטר מדום לב. אביה של גב' רייז הודיע לבנק על הפטירה, ולאחר התכתבויות שונות הודיע הבנק למנורה כי יתרת ההלוואה שטרם סולקה עומדת על 524,700 ש"ח וכי סכום זה כולל גם עמלת פירעון מוקדם בסך 25,300 ש"ח. חברת מנורה שלמה לבנק את הסכום הנדרש, כולל עמלת הפירעון המוקדם. חברת הביטוח שילמה למערערת סכום של כ-172,000 ש"ח, אשר מהווה את יתרת הסכום המבוטח שנותר בידה לאחר התשלום לבנק. המערערת טענה במסגרת הבקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי (לאחר התכתבויות שונות שאין צורך לפרטן) כי הבנק לא היה רשאי לגבות עמלת פירעון מוקדם בנסיבות של פטירת הלווה ופירעון ההלוואה באמצעות מימוש פוליסת הביטוח. 4. המערערת מפנה לסעיף 15 להסכם ההלוואה הקובע: סילוק מוקדם 15. הלווה יהיה רשאי לסלק לבנק את ההלוואה או חלק ממנה בפרעון מוקדם, אך זאת רק כנגד תשלום עמלות פרעון מוקדם כנקוב בצו הבנקאות (עמלות פרעון מוקדם) התשמ"ב-1981 או כל צו אחר שיבוא במקומו ובכפוף לכל הוראה חוקית המתייחסת לסילוק מוקדם או פרעון מוקדם, לרבות סעיף 42 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, וסעיף 13(א) לפקודת הבנקאות 1941 ו/או כל סעיף אחר או כל חוק אחר שיבוא במקומם או בנוסף אליהם. נקבע בזה כי המילים "עמלות פרעון מוקדם" יחולו גם במקרה שהצו ו/או החוק ישתמשו במילים אחרות בענין תשלום בפרעון מוקדם. לטענת המערערת, נוכח שתיקת ההסכם לגבי פירעון מוקדם בשל מות הלווה, להבדיל מפירעון מוקדם לרצון הלווה, אין אלא להסיק כי בגין פירעון מוקדם בשל מות הלווה אין לבנק זכות לגבות עמלה זו. המערערת מדגישה כי סעיף 15 האמור נוקט לשון "רשאי", לשון שאיננה מתאימה לסיטואציה של מות הלווה, בו קיימת חובה להעמיד את ההלוואה לפירעון מוקדם, כשהלוואה מבוטחת לשם כך בביטוח חיים אשר הבנק הוא המוטב הראשון בו. 5. המערערת מפנה לסעיף 13(א) לפקודת הבנקאות, 1941 (אליו מפנה גם סעיף 15 להסכם ההלוואה שצוטט לעיל). הסעיף קובע זכות הקיימת לחייב, למרות כל הסכם, לפרוע את ההלוואה פירעון מוקדם. ובלשון הסעיף: פדיון מוקדם של הלוואה חוק הבנקאות (רישוי) תשמ"א-1981 13. (א) מי שקיבל מתאגיד בנקאי הלוואה לשם רכישת דירת מגורים או במישכון של דירת מגורים, רשאי, על אף כל הסכם הקובע אחרת, לפרעה לפני המועד שנקבע לפרעונה בתנאים אלה: (1) סכום הפרעון המוקדם לא יפחת מעשרה אחוזים מהסכום המקורי של ההלוואה או מעשרה אחוזים מיתרת ההלוואה בצירוף הריבית והפרשי ההצמדה שנצברו ולא נפרעו עד יום הפרעון בפועל, לפי הגבוה; (2) התאגיד הבנקאי רשאי להתנות פרעון מוקדם כאמור בתשלום עמלה בתנאים ובשיעור שקבע הנגיד בצו לאחר התייעצות עם הועדה ובאישור שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת. עוד מפנה המערערת לסעיף 3 לצו הבנקאות (עמלות פירעון מוקדם), התשס"ב-2002, שהותקן מכוח סעיף 13 לפקודת הבנקאות. סעיף זה קובע כי תאגיד בנקאי רשאי להתנות פירעון מוקדם בתשלום עמלות כמפורט בסעיף, ובין השאר בגין מתן הודעה מוקדמת על ידי הלווה של פחות מעשרה ימים. הביטוי "הודעה מוקדמת" אינו מתאים מעצם טיבו, כך מדגישה המערערת, למצב בו נפטר הלווה. 6. כאמור, בית המשפט דחה את הבקשה. תחילה עמד בית המשפט על כך שהדין (סעיף 13 הנזכר) מקנה ללווה זכות לסלק את ההלוואה בפירעון מוקדם, על אף האמור בכל הסכם. סילוק כזה של הלוואה מסב לבנק נזק, ועמלת הפירעון המוקדם היא למעשה פיצוי של הבנק על הפסד ריבית, מעבר לטרחה הכרוכה בפעולה עצמה (בג"ץ 3627/90 בראשי נ' נגיד בנק ישראל, פ"ד מז(1) 109, 118 (1993)). בפן הכלכלי, לגבי הירידה במרווח הפיננסי, שהוא הפער שבין המחיר שמשלם הבנק עבור הכסף לריבית שהוא גובה מהלווים ממנו, אין הבדל בין פירעון מוקדם לפי רצון הלווה עקב שיקולי ריבית לבין פירעון מוקדם עקב פטירה. בשני המקרים הנזק לבנק הוא זהה. חיוב הלקוח בביטוח חיים נועד להגן על הלווה, אך בד בבד הוא נועד להגן על הבנק מפני נזק העלול להיגרם לו כתוצאה ממות הלווה קודם למועד המוסכם לסילוק ההלוואה. מבחינת כלכלית אין הבדל בין שני המקרים. 7. המערערת נתלית כזכור במילה "רשאי", המופיעה בסעיף 13(א) לפקודת הבנקאות ובהסכם ההלוואה עצמו. בית המשפט קבע כי אין להסיק מהשימוש במילה "רשאי" שהסעיף עוסק רק במקרה בו הלווה בחר מרצונו בסילוק מוקדם ולא במקרה בו הסילוק המוקדם נכפה עליו. בית המשפט ציין כי המילה "רשאי" שבהסכם מופיעה גם בסעיף 13(א) לפקודת הבנקאות. ייחודה של ההוראה שבסעיף זה הוא שעל אף האמור בסעיף 42 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ובסעיף 13(ב) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, אשר הם סעיפים כלליים, פקודת הבנקאות כוללת זכות קוגנטית הנתונה ללווים לפרוע פירעון מוקדם. המילה "רשאי" בהקשר זה משמעה שמותר ללווה לפרוע פירעון מוקדם על אף הוראות דין אחרות. מכל מקום, אין מקום לקבוע על סמך המילה "רשאי" שיש להתנות את הזכות לפירעון מוקדם בבחירה וולונטרית של החייב לסלק את ההלוואה. צו הבנקאות, אליו מפנה המערערת, מנוסח בהתאם למקרה הרגיל בו מבקש הלווה לפרוע את ההלוואה בפירעון מוקדם, ולמקרא הצו בכללותו מתבהר כי מדובר בלשון כללית החלה על כל מקרה ומקרה של פירעון מוקדם. 8. כאמור, הניתוח שמציג בית המשפט מקובל עלינו. בפסק דינו של בית המשפט יש תשובה לכל הטענות שמעלה המערערת. לא ראינו עילה להתערב בו ואנו דוחים את הערעור. בערכאתנו לא נעשה צו להוצאות. המשנָה לנשיא השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט צ' זילברטל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור. ניתן היום, ‏י"ב בסיון התשע"ד (‏10.6.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12047550_C04.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il