יעקב כהן נ. עזבון המנוחה עדה גלילי

החלטה בתיק ע"א 4750/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4750/12 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג המערער: יעקב כהן נ ג ד המשיבים: 1. עזבון המנוחה עדה גלילי 2. נאוה גלילי 3. עזבון המנוח שלמה גלילי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטת ד' סלע) מתאריך 15.04.2012 ב-ת"א 649/07 תאריך הישיבה: י"ג באלול התשע"ד (8.9.2014) בשם המערער: עו"ד שמעון רביב בשם המשיבים: עו"ד עוז אלדד פסק דין השופט ח' מלצר: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטת ד' סלע) מתאריך 15.04.2012 ב-ת"א 649/07, בגדרו נדחתה תביעתו של המערער והתקבלה התביעה שכנגד שהוגשה מטעם המשיבים, וזאת בכפוף לסייגים מסוימים המופיעים בפסק הדין מושא הערעור (ומפורטים בפיסקה 4 שלהלן). להלן אביא את הנתונים הנדרשים להכרעה במכלול. 2. עניינו של פסק הדין, מושא הערעור, הוא בסכסוך בעניין הסכם שנערך בתאריך 15.4.2003 בין המערער לבין שלמה גלילי ז"ל (להלן – המנוח), אשר עזבונו הוא המשיב 3 (להלן: ההסכם(. על פי ההסכם, מגרש בעתלית, אשר היה בבעלות המנוח, חולק לשני חלקים – האחד בשטח של כ-360 מ"ר (להלן: השטח הראשון) והשני בשטח של כ-420 מ"ר (להלן: השטח השני). במסגרת ההסכם התחייב המערער לבנות על חשבונו, בית בשטח הראשון עבור המנוח, וזאת בתמורה לשטח השני, שעליו המערער יהיה רשאי לבנות בית, על חשבונו, עבור עצמו (להלן: הבתים). המערער החל בבנית הבתים בשני השטחים במגרש, אך לא השלים את הבניה. לטענת המשיבים, המערער הפר את ההסכם הפרה יסודית, ועל כן תפסו המשיבים את החזקה בשני הבתים שנבנו בשטחים הנ"ל. המשיבים השלימו בעצמם את עבודות הגמר בבית בשטח הראשון והחלו לבצע עבודות השלמה בבית בשטח השני. המערער מצידו רשם הערת אזהרה לטובתו על השטח השני. עוד יצוין כי לטענת המערער, במסגרת המגעים שנערכו בין הצדדים, הוא הלווה למנוח סכום של 10,000 דולר (להלן: הסכם ההלוואה), שרק חלקו הוחזר לו. 3. בתאריך 18.6.2007, הגיש המערער תביעה כנגד המשיבים, במסגרתה עתר לאכיפת ההסכם, לקבלת פיצויים, ולאכיפת הסכם ההלוואה. יצוין כי לצד התביעה, הגיש המערער גם בקשה לצו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלבצע כל דיספוזיציה בשטח השני, וצו זמני כזה ניתן בתאריך 2.7.2007. המשיבים טענו מנגד, כי המערער הוא אשר הפר את ההסכם הפרה יסודית, והם בתגובה ביטלו את ההסכם כדין, ומשכך פקעה זכותו של המערער בשטח השני. בנוסף, במסגרת התביעה שכנגד עתרו המשיבים לפסק דין הצהרתי שיורה על מחיקת הערת האזהרה. עוד ביקשו שני הצדדים לקבל היתר לפיצול סעדים, ביחס לתביעות פיצויים שונות, שהם הצהירו כי בכוונתם להגיש. זה המקום להוסיף ולציין כי ביני לביני נכנס המערער להליכי פשיטת רגל, ואולם לאחר מכן הוא הופטר במסגרת הסדר נושים ותנאי ההפטר (לרבות השאלה לאן הולכים כספי התמורה שהמערער זכאי להם מהתביעה, אפשרויות התביעה של נושים לגבי אירועים וחיובים שהתרחשו טרם ההליכים האמורים וכו') – לא הובררו לנו. 4. בתאריך 15.4.2012 ניתן בבית המשפט המחוזי פסק דין מקיף ומנומק (אשר מתייחס למכלול המסכת העובדתית, שלפרטיה אין אנו נדרשים לצורך ההכרעה). בפסק הדין קבע בית המשפט, בין השאר, כי: (א) המערער הפר את ההסכם הפרה יסודית. (ב) ההסכם בוטל כדין על ידי המשיבים, לאחר שניתנו למערער ארכות חסד רבות לשם ריפוי ההפרה. (ג) נוכח ס"ק (א) ו-(ב) שלעיל – למערער אין עוד כל זכות בשטח השני, אך הוא זכאי להשבה של הסכומים, אשר השקיע בשני הבתים, בקיזוז ההוצאות שהוציאו המשיבים לצורך תיקון הליקויים בבתים (אשר אותם אמד בית המשפט, בהסתמך על חוות דעת של מומחה מטעמו, בסכום של 1,004,492 ש"ח (כולל ריבית והצמדה) בהמשך, בהחלטה מתאריך 22.5.2014, תוקן הסכום והועמד על סך של 964,262 ש"ח). עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מתוך סך 10,000 דולר שהמערער הלווה למנוח, הושבו לו 2,000 דולר, ולכן על המשיבים להחזיר לתובע סכום השקול בשקלים ל-8,000 דולר. 5. לאור הממצאים הנ"ל, בית המשפט המחוזי ביטל את צו המניעה הזמני שהוציא כנגד המשיבים, והורה על מחיקת הערת האזהרה, אך קבע כי המחיקה תבוצע כנגד תשלום מלוא סכום החיוב שנפסק למערער (באופן שבו מחיקת הערת האזהרה תשולב עם חיובם של המשיבים לשלם את הסכומים שלעיל). לבסוף דחה בית המשפט את בקשות שני הצדדים לפיצול סעדים בגין הפרתו של ההסכם, אך אישר פיצול סעדים חלקי בנוגע לפיצויים שספגו המשיבים בשל נזקים מסוימים, אשר פורטו בפסק הדין. על פסק דין זה נסוב הערעור שלפנינו. 6. המערער, אשר מעוניין אף הוא בביטול ההסכם, טוען עתה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי הנכבד. בין היתר, טוען המערער כנגד הממצא לפיו הוא אשר הפר את ההסכם הפרה יסודית וחולק על אומד הסכום, אשר על המשיבים לשלם לו במסגרת חובת ההשבה שלהם, כמו גם על גובה יתרת החוב בגין הסכם ההלוואה שנערך בינו לבין המנוח. לעומתו, המשיבים בטיעוניהם סומכים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. 7. כאן המקום לציין, כי נוכח העובדה שבית המשפט התיר למשיבים פיצול חלקי של סעדיהם – הגישה המשיבה 2, בתאריך 15.1.2014, תביעה כנגד המערער על סך של 2,500,000 ש"ח בגין נזקים שונים שנגרמו למשיבה 2 בעקבות ההפרה (ראו: ת"א 30625-01-14 בבית משפט השלום בחיפה). עוד יצוין, כי בדיון נאמר לנו שנכון לעת הזו – המשיבים לא שילמו את הסכומים שנדרשו לשלם למערער, וכעת ישנו תיק הוצאה לפועל, אשר תלוי ועומד כנגדם. 8. בדיון שנערך בפנינו, ניסינו להביא את הצדדים לכדי פשרה, וזאת בין השאר, כדי לפתור בשלמותו את הסכסוך וייתור שאר ההליכים המתנהלים בין הצדדים, והכל באופן שיקל על מימוש הנכסים שבידי המשיבים, ויאפשר את פירעון החיובים ההדדיים. לצערנו ניסיונות אלו לא צלחו ואנו נאלצים לפיכך להכריע בסוגיה שהניחו הצדדים בפנינו. 9. לאחר שעיינו במלוא החומר המצוי בפנינו, ושמענו את טענות הצדדים בדיון – דעתנו היא כי דין הערעור להידחות. הערעור שבפנינו עוסק למעשה בעיקרו במחלוקות עובדתיות. כך ביחס לעצם הפרתו של ההסכם, כך גם בנוגע למתן הודעת הביטול, וכך באשר לסכומים אשר על המשיבים להשיב למערער. בית המשפט קמא ייסד את פסיקתו על תשתית עובדתית מוצקה ומפורטת, תוך שהוא מנמק את קביעותיו באריכות ובשום שכל. משכך, ולנוכח הכלל לפיו, ברגיל, ערכאת הערעור איננה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה דיונית (ראו למשל: ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ' ג'רסי ניוקליאר - אבקו איזוטופוס אינק מ(3) 281, 305 (1986)) במיוחד במקרים בהם עיקר קביעותיו של בית המשפט קמא הסתמכו על חוות דעת מומחה שמונה על ידו בהסכמת הצדדים (ראו: ע"א 6636/01 ארגמן טורס בע"מ נ' הוברמן (9.4.2003)) – לא מצאנו כי המקרה שבפנינו נופל לאותם מקרים חריגים בהם יש מקום לשנות מהקביעות העובדתיות שנקבעו בערכאה הדיונית. 10. נוכח כל האמור – הערעור נדחה, המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 ש"ח. ניתן ביום, ‏ח' בתשרי התשע"ה (‏2.10.2014). תוקן היום, ו' בחשון התשע"ה (30.10.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12047500_K10.doc אכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il