פלוני נ. שר הבריאות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4748/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הבריאות 2. מתאם הרווחה במנהל האזרחי 3. בית החולים קריית שלמה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד חגי קלעי; עו"ד עדי גרינפלד בשם המשיבים: עו"ד סיגל אבנון פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה בבקשת העותר, תושב איו"ש השוהה מזה עשור בישראל, כי נורה למשיבים לממן את שהותו במתקן למתמודדים עם התמכרות לסמים. נטען כי העותר הוא מבקש מקלט הנרדף בשטחי הרשות הפלסטינית על רקע נטייתו המינית וכי הוא זקוק למימון הטיפול בהתמכרויות שלו לסמים. לטענת העותר, מתקן "אישפוזית פלג" בבית החולים קריית שלמה הסכים לקלוט אותו לצורך טיפול, בכפוף לאישור מימון השהות בהתאם לנוהל החל על מימון שהות של מבקשי מקלט וחסרי מעמד. אולם בקשתו להסדרת המימון לא נענתה, ולבסוף נמסר לו טלפונית ביום 8.7.2020 כי לא ניתן לאשר את בקשתו. לטענת העותר, מכוח הזכות החוקתית שלו לבריאות, קיימת למדינה החובה לספק לו טיפול חירום לגמילה בסמים. זכותו לקבלת טיפול רפואי דחוף אף נובעת מחובותיה של המדינה מכוח "אמנת הפליטים". המשיבים מצדם טוענים במסגרת תגובתם המקדמית, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת עשיית דין עצמי של העותר, אי מיצוי הליכים מטעמו ובהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה לגופו של עניין. לטענתם, העותר עשה דין לעצמו ושהה תקופות ארוכות בישראל שלא כדין וללא היתר שהייה בתוקף. הוא נמנע מלהגיש בקשות להיתר שהייה לפרקי זמן ארוכים, ואף שהה בתחומי ישראל גם כאשר בקשותיו השונות סורבו. גם בתקופות שניתנו לעותר היתרים זמניים, הובהר לו כי ההיתרים ניתנו לצורך מציאת מקלט במדינה אחרת, אך העותר לא הוכיח כי פעל לצורך קידום מציאת פתרון כאמור. אין גם בסיס לטענה כי ניתן לגזור את זכותו לקבלת טיפול רפואי מ"אמנת הפליטים", אשר לעמדת המשיבים אינה חלה בכל מקרה על פלסטינים תושבי איו"ש. מהראיון שנערך עמו על ידי משיב 2, עולה כי בניגוד לאמור בעתירה, העותר אינו מתאר את עצמו כמכור לסמים והוא גם אינו יודע להעריך את מידת הסכנה הנשקפת לו כיום בשטחי איו"ש. עוד עולה מדבריו כי הוא אינו מוכן לחזור לשטחי איו"ש בעיקר בשל כך שהורגל לחיות בישראל. כמו כן, לא ברור מהו המקור החוקי מכוחו הוא סבור כי על המדינה לממן עבורו טיפול גמילה מסמים, בפרט כאשר מדובר בטיפול ארוך שמשכו לא ידוע מראש. בנוסף, העתירה לוקה באי מיצוי הליכים, שכן העותר פנה למשיבה 1 ביום 15.6.2020, ולאחר שיצר קשר טלפוני עם הגורם הרלוונטי, וקיבל ביום 8.7.2020 תשובה בעל פה בלבד, אצה לו הדרך להגיש את עתירתו כבר למחרת היום. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שפירטו המשיבים בהרחבה במסגרת תגובתם המקדמית, העותר שהה בישראל בתקופות שונות שלא כדין. בעבר, בשנים 2016-2015 ניתנו לעותר היתרי שהייה זמניים, לתקופות קצרות, וזאת לאחר שסוכם עמו כי יפעל למציאת פתרון במדינה אחרת (וזאת גם כפי שעולה ממכתב שנשלח ביום 12.3.2015 מאת באת-כוחו דאז אשר צורף לתגובת המשיבים). לאחר שסורבה בקשה נוספת שהגיש להארכת ההיתר, לא פנה העותר לחידוש ההיתרים שבידיו עד לשנת 2020 (הגם כי ניתן בעניינו צו ארעי ומאוחר יותר צו ביניים במסגרת בג"ץ 1113/16). רק בחודש ינואר 2020 הגיש בקשה נוספת לקבלת היתר, וקיבל היתר לשהייה בישראל עד ליום 31.7.2020. לאחר אותו מועד, בסמוך להגשת העתירה, לא הוגשה בקשה נוספת מטעמו. רק בעקבות תזכורת מצד משיב 2 הגיש העותר בקשה לקבלת היתר שהייה חדש, כאשר ביום 31.8.2020 הונפק לו היתר זמני עד ליום 29.10.2020, וזאת לצורך מציאת מקלט במדינה אחרת. העותר נמנע אפוא מלפרט בעתירתו את מלוא העובדות הרלוונטיות לעניין, בציינו בעתירתו כי ביום 26.2.2020 ניתן לו היתר שהייה זמני ראשון; מבלי שתיאר כי כבר בשנת 2015 ניתן לו (לתקופות קצרות ולמשך שנה) היתר שהייה זמני, לאחר שהוצע לו כאמור, והוסכם על ידו, לפעול למציאת פתרון במדינה אחרת. כפי שהבהירו המשיבים, לכך שניתנו לעותר היתרי שהייה זמניים לצורך מציאת מקלט במדינה אחרת אף ישנה משמעות רבה לענייננו, שכן העותר לא הבהיר כיצד בקשתו להיקלט במסגרת הכוללת טיפול ארוך שמשכו לא ידוע מראש, עולה בקנה אחד עם אופיים של היתרי השהייה הזמניים שניתנו לו ותכליתם. הימנעות מפירוט מלוא העובדות הרלוונטיות לעניין, כמו גם עשיית דין עצמי מעידות על חוסר ניקיון כפיו של העותר, כאשר די בטעם זה לבדו כדי להוביל לדחיית עתירתו על הסף (בג"ץ 2842/06 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 11 (11.4.2007); בג"ץ 778/08 נגמה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (11.5.2008); בג"ץ 3384/13 זעאקיק נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה ביו"ש, פסקאות 9-8 (27.10.2014)). העתירה גם אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה, ואינה מלמדת על פגם כלשהו שנפל בשיקול דעת המשיבים או בהתנהלותם. על פניו ומבלי להביע עמדה בנושא, העותר אינו זכאי למעמד פליט והוא לא הניח תשתית כלשהי לביסוס הטענה בדבר צורך דחוף בקבלת טיפול בהתמכרות מסמים ועל הצורך לקבל טיפול מסוג זה בישראל דווקא. בנסיבות אלו, כאמור, דין העתירה להידחות. ניתן היום, ‏ה' בתשרי התשפ"א (‏23.9.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20047480_N07.docx אק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il