פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4748/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4748/14 ע"פ 4876/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער בע"פ 4748/14 והמשיב בע"פ 4876/14: עוזי זילחה נ ג ד המשיבה בע"פ 4748/14 והמערערת בע"פ 4876/14: מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.5.2014 בתפ"ח 26668-04-13 שניתן על-ידי כב' השופטים מ' פינקלשטיין, ל' ברודי, ר' אמיר תאריך הישיבה: ל' בחשון התשע"ו (12.11.2015) בשם המערער בע"פ 4748/14 והמשיב בע"פ 4876/14: עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן בשם המשיבה בע"פ 4748/14 והמערערת בע"פ 4876/14: עו"ד אבי וסטרמן בשם נפגע העבירה: עו"ד אורית חיון בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. מה צריך להיות עונשו של מי שביצע עבירות מין בקטין, ובכללן עבירות מין קשות, וזאת לאורך תקופה? זוהי בתמצית השאלה שבה נדרשנו להכריע בגדרם של ערעור וערעור שכנגד על העונש שהושת במקרה זה. כתב האישום וההליכים עד כה 2. ביום 15.4.2013 הוגש נגד עוזי זילחה (שיכונה להלן: המערער) כתב אישום חמור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (תפ"ח 26668-04-13). כתב האישום ייחס לו אחד-עשר אישומים שגוללו מסכת של התעללות מינית בקטין. בהמשך, נעשה עם המערער הסדר טיעון שבגדרו תוקן כתב האישום. 3. על פי האמור בכתב האישום המתוקן, המערער ביקש את קרבתו של הקטין, קנה לו מתנות ודרש ממנו לבלות עמו. האישומים הספציפיים מתארים מקרים רבים שהשתרעו על פני תקופה של כשמונה חודשים אשר בהם המערער ביצע בקטין עבירות מין. מקרים אלה כללו אף החדרה של איבר מינו של המערער לפיו של הקטין, ניסיונות של המערער להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין, מציצות של איבר מינו של הקטין ועוד. בגין כל אלה יוחסו לו עבירות של מעשה סדום בנסיבות מחמירות לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ניסיון למעשה סדום בנסיבות מחמירות לפי סעיף 347(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) ביחד עם סעיף 350 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); ניסיון למעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין (ריבוי עבירות) וכן לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות). כן יוחסו למערער עבירות רבות של איומים על הקטין לפי סעיף 192 לחוק העונשין (בהתייחס לתמונות של הקטין במצבים אינטימיים). 4. ביום 4.7.2013, בעקבות עריכתו של הסדר הטיעון, המערער הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו בגדרו של כתב האישום המתוקן. בהמשך לכך, המערער הופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן וכן הוזמן תסקיר קורבן. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש או בעניין הפיצוי לקטין, אך כלל הסכמה בדבר פיצויו של אדם נוסף, שעניינו הושמט מכתב האישום המתוקן. 5. לאחר שהוחלף ייצוגו של המערער הוא ביקש לחזור בו מהודייתו, אך בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער הבין את משמעות הודייתו ולא הוצג טעם מיוחד המצדיק את חזרתו ממנה, וכי יהיה בכך כדי לפגוע בעניינו של הקטין. 6. במסגרת הטיעונים לעונש עמדה המדינה על חומרת מעשיו של המערער, תוך הדגשת הנזקים הקשים שנגרמו לקטין, הנושא עמו צלקות קשות, כמו גם למשפחתו (ובכלל זה, גירושי הוריו, קשיים בריאותיים של האם וקשיים כלכליים). לבית המשפט הוצג גם תסקיר קורבן העבירה שממנו עלו קשיים חברתיים, רגשיים ולימודיים שמהם הוא סובל. תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער הצביע על כך שהוא נטל אחריות, אך גם על כך שהחרטה היא בעיקר מילולית, ולמעשה המערער מתקשה לגלות אמפתיה כלפי הקורבן. כמו כן, תואר בתסקיר הרקע המשפחתי והאישי המורכב של המערער, וצוין כי קיים סיכון גבוה להישנותה של התנהגות מינית פוגענית בעתיד. 7. לעומת זאת, מצד ההגנה הובאו עדויות שהתייחסו לתפקודו החיובי של המערער במסגרת משפחתו, כמו גם לנזקים הקשים שנגרמו לה. 8. באשר לקביעת אורכו הראוי של עונש המאסר שיוטל על המערער טענה המדינה למתחמי ענישה ביחס לכל אחד ואחד מן האישומים בנפרד (בהתאם לחומרת המעשים המפורטים בהם), ובסיכומו של דבר טענה כי עונש המאסר הכולל שיושת עליו צריך לנוע בין 14 ל-17 שנות מאסר. 9. לעומת זאת, בא-כוחו של המערער טען כי יש להתייחס למעשים כולם כאל אירוע אחד. הוא טען שיש להתייחס לאישומים כאל "מערכת יחסים" אסורה שהתפתחה, ללא תכנון, כתוצאה מעיוותי חשיבה של המערער, וכי הקטין בחר לשוב ולחזור לביתו של המערער לאחר שנפגע. בא-כוחו של המערער הוסיף וטען כי יש להתחשב בהודייתו של המערער, שאף ייתרה את העדת הקטין, ובכך שכתב האישום המתוקן שבו הודה פחות חמור מכתב האישום המקורי. עוד נטען כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, במצבו הרפואי ובכך שזהו מאסרו הראשון. בסיכומו של דבר, הוא טען כי בשים לב לכל הנסיבות יש להסתפק בעונש במסגרת מתחם שנע בין 4 ל-7 שנות מאסר. 10. בית המשפט המחוזי קבע במקרה זה מתחמי ענישה לכל אחד מן האישומים בנפרד, מאחר שסבר – כגישת המדינה – שכתב האישום מגולל כמה אירועים, ובסיכומו של דבר החליט להטיל על המערער עונש מאסר בפועל למשך שמונה שנים וחצי, בניכוי ימי מעצרו (מיום 29.3.2013 ועד יום 3.6.2013). כמו כן, הוא השית עליו מאסר על תנאי למשך 12 חודשים כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין בתוך 3 שנים מיום שחרורו, וכן חייבו לשלם לקטין פיצוי בסך 100,000 שקל. הערעורים שבפנינו 11. כפי שצוין, בעניין זה הוגשו שני ערעורים – על-ידי הנאשם עצמו, המכונה כאן המערער (ע"פ 4748/14) שטען כי יש לקצר את עונש המאסר שהוטל עליו, ועל-ידי המדינה שטענה להחמרת עונש זה (ע"פ 4876/14). 12. הערעור שכוון להקלה עם המערער התמקד בכך שצריך היה, כך נטען, להתחשב בו אף יותר – בשים לב לפגיעה הקשה במשפחתו; להודייה שחסכה את עדותו של הקטין; לנסיבות חייו הקשות; למצב הבריאותי הפיזי והרגשי הקשה שאליו נקלע המערער; לתקופה הארוכה שבה ישב במעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני; וכן לכך ששירות המבחן אינו הגוף האמון על הערכתה של מסוכנות מינית. המערער אף חזר על טיעונו לפיו יש להתייחס לכתב האישום כמתאר אירוע אחד שבגינו יש לקבוע מתחם ענישה אחד, והוסיף כי בית המשפט המחוזי חרג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים. 13. מנגד, המדינה טענה כי לא זו בלבד שאין מקום לקבל את הערעור שהוגש להקלה בעונש, אלא שיש להחמיר עם המערער יותר, בשים לב לריבוי העבירות ולחומרתן, המעידים גם על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו (שנלמדת אף מתסקיר שירות המבחן); לפגיעה הקשה בקטין ובמשפחתו; ללחץ שהופעל על הקטין על-ידי המערער, אשר התבטא בקניית מתנות, במניפולציות רגשיות, באיומים ובשימוש בכוח; לכך שלמעשה המערער עצמו ביקש לחזור בו מהודייתו; וכן בהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בבית משפט זה. 14. מהתסקיר המשלים מטעם שירות המבחן שהוגש לנו לקראת הדיון עולה כי כיום המערער לוקח אחריות על מעשיו אך עדיין מתקשה להשלים עם העובדה שפגע בקטין, ולעתים מייחס את האחריות להתנהלותו לגורמים חיצוניים. יחד עם זאת, צוין כי הוא מבטא אמפתיה ראשונית כלפי הקטין, וביקש לכתוב מכתב התנצלות על הסבל שגרם לו. עוד צוין כי המערער סבור שקיבל עונש ראוי על מעשיו וכי הוא טוען שהגיש את הערעור דנן בשל מצבו המשפחתי והשפעתו השלילית של מאסרו על ילדיו. לבסוף צוין כי המערער הביע נכונות להשתלב בטיפול. דיון והכרעה 15. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי אין מקום להקלה עם המערער, כך שערעורו צריך להידחות, וכן כי יש לקבל את ערעור המדינה, גם בהתחשב בגישה המרוסנת של ערכאת הערעור להחמרה בעונש. 16. העבירות שביצע המערער בקטין הן עבירות חמורות וקשות. הוא ביצע בו עבירות מין בדרגה הגבוהה ביותר, תוך התעלמות מגילו הצעיר ביותר, מניצול עמדת הכוח שממנה נהנה ביחס אליו, כשהוא מפעיל איומים ואינו חס על גופו או נפשו. הנזקים שנגרמו לקטין הם ברורים, ועוד דרך ארוכה בפניו לצורך שיקום, שיש לקוות כי יוכל לממשו. מדיניות הענישה הנוהגת בבית משפט זה ביחס לעבירות מסוג זה היא מחמירה. המקרה שבפנינו הוא כזה שבו הצטברו נסיבות מחמירות רבות – כאשר העבירות חזרו על עצמן, לאורך תקופה, ללא רחם (ראו והשוו: ע"פ 5117/13 וימר נ' מדינת ישראל (11.11.2014)). 17. אכן, ניתן לקבל את טענת בא-כוחו של המערער כי נכון להתייחס למסכת העבירות דנן כאל "אירוע" אחד, בשים לב ל"קשר ההדוק" בין המעשים שאף נעשו בסמיכות יחסית זה לזה לאורך תקופה של מספר חודשים (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 לחוות דעתי (29.10.2014) (להלן: עניין ג'אבר)). אולם, אין בכך כדי להועיל למערער. כפי שבית משפט זה חזר והבהיר, מתחם הענישה אמור להביא בחשבון את המעשים הרבים המיוחסים לנאשם, במקרה זה המערער – גם אם נכון לראות בהם חלק מרצף של אירוע אחד. מתחם הענישה אף אינו מוגבל על-ידי העונש המקסימלי שניתן להשית בגין החמורה שבעבירות אלה (עניין ג'אבר, בפסקה 9 לחוות דעתי). יש אפוא להתבונן על רצף המעשים כמכלול, וכאשר כך נעשה לא יכול להיות ספק שעונש המאסר בפועל של המערער צריך להיות חמור בהרבה. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את מידת ההחמרה עם הנאשם כאשר הערעור מוגש על-ידי המדינה (ראו למשל: ע"פ 152/15 מסלמאני נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (17.11.2015)), ולכן במקרה זה יש להסתפק בהחמרת עונשו של המערער בשנתיים נוספות. 18. אשר על כן, אציע לחברי לדחות את הערעור שהוגש בע"פ 4748/14 ולקבל את הערעור שהוגש בע"פ 4876/14 במובן זה שעונש המאסר בפועל של המערער יעמוד על עשר שנים וחצי (בניכוי ימי מעצרו). שאר מרכיבי העונש, ובכלל זה הפיצוי, יעמדו בעינם, כמפורט בפסקה 10 לעיל. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מצטרפת למסקנתה של חברתי השופטת ברק-ארז לפיה יש לדחות את ערעורו של המערער (ע"פ 4748/14) על חומרת העונש, לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש (ע"פ 4876/14) ולהעמיד את עונשו של המערער על עשר וחצי שנים בניכוי ימי מעצרו. תוספת עונשית זו יש בה כדי לקרב את עונשו של המערער לענישה ההולמת את המעשים הקשים שבהם הורשע וכן יש בה כדי לגמול לו באופן ראוי יותר על הפגיעות שפגע באופן כה אכזרי ונמשך בגופו ובנפשו של הקטין. בשולי הדברים אעיר כי המקרה דנן וההחמרה בעונשו של המערער ממחישים כי אף שבמקרים דומים ומסיבות מושגיות ומעשיות פסק בית משפט זה לא אחת כי לעניין סעיף 40 יג. לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) כי יש להגדיר את שרשרת המעשים שביצע המערער כ"אירוע אחד" לצורך קביעת מתחם הענישה (ראו: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014); וכן, למשל: ע"פ 1933/14 פלוני נ' מדינת ישראל (11.2.2015)), אין בכך כדי להפחית ולו במעט מן המשקל המיוחס למעשים השונים ולהצטברותם (למען שלמות התמונה ראו לעניין זה גם "עיקר 3" בתזכיר חוק העונשין (תיקון מס' ...) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה – תיקונים שונים), התשע"ו-2015, מטעם משרד המשפטים שפורסם לאחרונה). ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. גם בהנחה שלפנינו "אירוע" אחד יש לזכור כי מקום שאירוע אחד כולל מספר "מעשים", תקרת מתחם הענישה הפוטנציאלי תיקבע לפי הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מהמעשים. אוסיף כי כפי שציינתי בע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (29.12.2014) הצטברות עונשי המקסימום בכל אחד מהמעשים מהווה את תקרת המתחם האפשרית, אך אין משמעות הדבר כי תקרה זו תהווה בהכרח – או לרוב – את הרף העליון במתחם הענישה, שעליו להיקבע בנתון לנסיבות העניין הקונקרטיות. מצטרף אני לחוות דעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז ולהערותיה של חברתי השופטת א' חיות. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז. ניתן היום, ‏י"ח בכסלו התשע"ו (‏30.11.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14047480_A06.doc /עכ. מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il