אליעזר בירן נ. המוסד לביטוח לאומי

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4739/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט א' שטיין המערער: אליעזר בירן נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. משרד המשפטים- כונס נכסים הרשמי 3. משרד המשפטים 4. עו"ד רון חמד ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת מ' בן ארי) בפש"ר 45191-11-16 מיום 15.5.2022 בשם המערער: עו"ד גד ויספלד פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' בן-ארי) מיום 15.5.2022 בפש"ר 45191-11-16, בגדרה נדחתה בקשת המערער להורות על מתן הפטר מחוב מזונות למשיב 1, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). ביום 16.2.2017 ניתן צו כינוס לנכסי המערער, לבקשתו. המערער הצהיר על חובות בסך של כ-4,000,000 ש"ח. נגד המערער אושרו תביעות חוב בסך כולל של כ- 225,000 ש"ח. ביום 10.11.2019 אישר בית המשפט המחוזי תכנית פירעון למערער שנפרסה על פני 48 חודשים, בקבעו כי עם השלמתה ובכפוף לתנאים נוספים, יינתן לו צו הפטר. המערער מילא אחר תנאי תכנית הפירעון וביום 10.8.2021 בית המשפט נתן צו הפטר בהתאם. ביום 1.2.2022 הגיש המערער בקשה להחיל את ההפטר על חוב מזונות שהוא חב למל"ל, העומד על סך של כ-74,000 ש"ח, זאת נוכח מצבו הבריאותי, התעסוקתי והכלכלי הירוד. נטען כי מדובר בחוב ישן משנת 2007 (שעמד במקור על סך של כ-26,000 ש"ח) אשר נוצר כתוצאה מנסיבות אישיות קשות וכי מוצדק ליתן לו הפטר לגביו נוכח חלוף הזמן, כמו גם העובדה שהתנהלותו במסגרת הליך פשיטת הרגל הייתה ללא דופי. המל"ל התנגד לבקשה בציינו כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות חריגות וקיצוניות המצדיקות החלת הפטר על חוב מזונות. הודגש כי המערער לא פרע ולוּ שקל אחד מחוב המזונות; כי לא הוצגו ולא הוכחו נסיבות חיים קשות; כי הוא אינו מקבל קצבת נכות ואף לא פעל לקבלת קצבת אזרח ותיק; כי שכרו במחצית הראשונה של שנת 2020 עמד על סכום מצטבר של כ-35,000 ש"ח; וכי הוא הגיש בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בה הצהיר כי יש בידו לפרוע את החוב בדרך של תשלום חודשי על סך של 600 ש"ח. משיב 2 (להלן: הכנ"ר) ומשיב 3 (להלן: הנאמן) הצטרפו לעמדת המל"ל. הם הוסיפו כי המערער אינו עומד בתנאים למתן הפטר מחוב מזונות, וכי הוא לא טרח לפרט את הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל לטענתו. עוד צוין כי במסגרת הליך פשיטת הרגל פדה המערער את זכויותיו בנכס מקרקעין. ביום 15.5.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקבעו כי לא מתקיימים במקרה דנן התנאים שנקבעו בפסיקה למתן הפטר מחוב מזונות למל"ל. המערער בעל כושר השתכרות חרף גילו, לא נטען כי הוא סובל מנכות רפואית כלשהי או כי הוא בעל צרכים רפואיים או סיעודיים שבגינם מוטלת עליו מעמסה כלכלית יוצאת דופן. המערער אף פעל בחוסר תום לב ותרם להיווצרות החוב במובן זה שלא טרח לפרוע אותו במשך שנים ארוכות. עוד צוין כי עמדתם של הכנ"ר והנאמן, התומכים בעמדת המל"ל, אף היא רלוונטית. לבסוף הוער כי הפער שבין גובה החוב המקורי לבין גובה החוב הנוכחי אינו מהווה שיקול רלוונטי וכי טענות בקשר לגובה החוב יכול המערער להעלות לפני לשכת ההוצאה לפועל. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא העניק משקל לשיקולים השונים שנקבעו בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (26.9.2016) (להלן: עניין סלימאן) ביחס להחלת צו הפטר על חוב מזונות. בכלל זה, בית המשפט לא התחשב בכך שמדובר בחוב ישן שנוצר בתום לב בשל נסיבותיו האישיות והכלכליות הקשות של המערער כמו גם בגילו, במצבו הכלכלי ובמצבו הרפואי. בית המשפט שגה אף בכך שקבע כי הפער הניכר בין סכום החוב הנוכחי לבין סכום החוב המקורי אינו מהווה נימוק לקבלת הבקשה. עוד מלין המערער על התנהלות המל"ל ועל השתהותו בגביית החוב. לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות על הסף בלא צורך בתשובה, לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הכלל הוא כי צו הפטר לא יחול על חוב מזונות, זולת אם הורה בית המשפט אחרת (סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; ראו גם סעיפים 175(א)(3) ו-175(ב)(2) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 שאינו חל בענייננו). נוכח חשיבותו החברתית של מוסד המזונות ומשמעותו הייחודית של חוב המזונות בהיותו מגלם "כשל מוסרי" של החייב כלפי הסמוכים על שולחנו, החריג לכלל אי-תחולת ההפטר על חוב מזונות יושם במשֹורה ובמקרים חריגים בלבד. זאת, כאשר שוכנע בית המשפט כי החייב נהג בתום לב ומצבו קשה ואינו בעל אופק לשיפור – בין מבחינה כלכלית; בין מבחינת בריאותו הלקויה וגילו המתקדם; בין עקב הימשכות ההליכים בעניינו לאורך שנים רבות; בין נוכח הפגיעה בזכותו לקיום מינימלי בכבוד; ולרוב – מכל ההיבטים האמורים גם יחד (ראו למשל: עניין סלימאן, פסקה 15; ע"א 3746/21 סנדרוסי נ' דרור שלו עו"ד – נאמן לנכסי החייב, פסקה 8 (8.7.2021); ע"א 6530/21 שרעבי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 8 (12.12.2021)). בחינת נסיבותיו האישיות של המערער מובילה למסקנה כי אמות המידה שנקבעו להחלת הפטר על חוב מזונות אינן מתקיימות בו, ולוּ בקירוב. כאמור, מדובר בחוב אשר נוצר לפני שנים. טענת המערער כי ברקע להיווצרות החוב עמדו קשיים שונים שפקדו אותו באותה עת, הועלתה בעלמא וללא כל ביסוס. כך גם טענות המערער בקשר למצבו הנוכחי – הן בהיבט הרפואי והן בהיבט הכלכלי – לא נתמכו בראיות כלשהן. כמו כן, אל מול התכלית שעניינה טובת החייב, יש לאזן גם את טובת הנושים ואת טובת הציבור (ראו: ע"א 2915/22 דמרי נ' עו"ד ראובן שרגיל – בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 14 (2.8.2022); ע"א 2154/22 ‏יזדי נ' עו"ד ג'אדי זועבי – הנאמן לנכסי החייב, פסקה 8 (9.8.2022)). בנסיבות המתוארות, האיזון בין מכלול השיקולים המונחים על הכף תומך בדחיית בקשתו של המערער להחלת ההפטר על חוב המזונות שצבר. מכאן מתבקשת המסקנה כי אין כל מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. באשר לטענות הנוגעות לגובה החוב – כפי שקבע בית המשפט המחוזי, האכסניה המתאימה להעלאת טענות אלה ולהכרעה בהן היא לשכת ההוצאה לפועל ופתוחה למערער הדרך לעשות כן ככל שיחפוץ בכך. נוכח האמור, הערעור נדחה. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ונוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בתשרי התשפ"ג (‏28.9.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22047390_N03.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1