פלוני נ. משרד הביטחון - צבא הגנה לישראל

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4734/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. משרד הביטחון - צבא הגנה לישראל 2. מדינת ישראל 3. סא"ל ד"ר דני כהן - חוקר ראשי 4. רס"ן ד"ר אשר וינדר 5. אל"מ ד"ר גיורא מרטינוביץ 6. סא"ל ד"ר בועז תדמור 7. סר"ן ד"ר משה פורמן - רופא מלווה 8. סר"ן ד"ר רגב כהן - רופא מלווה 9. סר"ן ד"ר אורי רוגובסקי 10. סר"ן ד"ר טל עימבר ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.5.2021 בת"א 42836-11-20 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' חן-ברק בשם המערער: עו"ד קרן בלאו; עו"ד עדי בן שושן פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' חן-ברק) בת"א 42836-11-20 מיום 6.5.2021, בגדרו נמחקה על הסף תובענה שהגיש המערער נגד המשיבים. 1. המערער, יליד שנת 1981, שירת בצה"ל בין השנים 2002-1999 כחובש קרבי בחיל השריון. לטענתו, במהלך שירותו הצבאי הוא השתתף בניסוי מטעם הצבא בנושא מחלת הגחלת (אנתרקס), במסגרתו ניתן חיסון למשתתפי קורס החובשים בו לקח המערער חלק (להלן: הניסוי). המדובר במבצע שזכה לכינוי "עומר 2", שנערך בצה"ל בין השנים 2006-1998, במסגרתו מאות חיילים קיבלו חיסונים נגד חיידק הגחלת, ומאוחר יותר טענו כי הם סובלים מתופעות לוואי שונות (ראו: חדוה אייל "רגולציה של ניסויים רפואיים בחיילים: המקרה של ניסוי הגחלת בצה"ל" משפט, חברה ותרבות 311, 312-311 (2016) (להלן: אייל); בג"ץ 9273/07 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הביטחון (26.10.2011)). 2. ביום 16.11.2020 הגיש המערער תביעה לפיצוי כספי בגין שורה של נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות הניסוי. המערער טען, בין היתר, כי ההשתתפות בניסוי הוצגה כחלק מדרישות הקורס, ללא מתן הסברים מספקים אודותיו, לרבות לעניין תופעות הלוואי העלולות להיגרם כתוצאה מההשתתפות בו; כי כבר במהלך קבלת החיסונים בניסוי החל להרגיש לא טוב ולסבול מתופעות רבות; וכי קיים קשר בין מתן החיסון בניסוי לבין הבעיות הרפואיות מהן הוא סובל, שלגבי חלקן אף נקבעו לו דרגות נכות בשיעורים שונים. 3. בפסק הדין מיום 6.5.2021 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התובענה בהתאם להוראות סעיף 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). הטעם העיקרי למחיקה נבע מהוראת סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה), התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים או החוק), הקובעת כי המדינה ושלוחיה יהיו פטורים מאחריות בנזיקין כאשר מחלה, החמרת מחלה או חבלה, נגרמו למשרת בצה"ל. בית המשפט הפנה את המבקש להוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), המורה כי הטיפול בזכויות נכי צה"ל יעשה על דרך של הגשת תביעה לקצין התגמולים. מסלול ייעודי זה, כפי שצוין בפסק הדין נושא הערעור, הוא בעל יתרון מובנה על-פני מסלול התובענה הנזיקית, באשר הוא משרת תכליות של ייעול הטיפול בנפגעים; נותן דגש למאפיינים שיקומיים-סוציאליים; ומעניק תשומת לב מיוחדת למרקם היחסים בין המדינה לבין חייליה. מכאן, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התובענה. 4. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. במסגרת הערעור, המערער שב וטען בפירוט רב אודות נזקי הגוף מהם הוא סובל עקב השתתפותו בניסוי. בנוסף, חזר המערער וטען לעילות נוספות לבר-נזיקיות, המקימות לו זכות תביעה חרף הוראות סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים. בין היתר, נטען כי אופן ביצוע הניסוי מקים לו עילות תביעה מכוח "חוק ניסויים בבני אדם, חוק החוזים, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הפרת חובה חקוקה ועוד" (סעיף 58 לכתב הערעור). לחלופין, נטען כי אופי האירוע העוולתי, שימוש בחיילי צה"ל כנסיינים בניסוי לבדיקת טיבו של חיסון, איננו נובע מתנאי השירות או דרישות התפקיד המקובלים של חיילים, ומכאן שהשתתפותו בניסוי לא נעשתה "עקב השירות" ובמסגרתו (כפי שנדרש לפי סעיף 6 לחוק). למעשה, כך נטען, התנאי היחידי שנדרש על-מנת להשתתף בניסוי היה קיומה של בריאות תקינה מצד הנסיין, וממילא אין בעובדת היותו חייל בעת עריכת החיסון משום נתון שיש בו כדי להציב חסם דיוני או כדי לפטור את המדינה מאחריות. 5. לאחר עיון בנימוקי הערעור, סבורני כי דין הערעור להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות. 6. סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים קובע חסם הפוטר את המדינה מאחריות לתביעות נזקי גוף שאירעו בעת השירות הצבאי ועקב השירות הצבאי. כך היא הוראת הסעיף: (א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל חייל בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה כאמור שהיא חבלת שירות. (ב) אין המדינה אחראית בנזיקים על מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לחייל בתקופת שירותו ועקב שירותו, ואולם לעניין חייל בשירות קבע – אין המדינה אחראית בנזיקים על מחלה או על החמרת מחלה כאמור שהיא מחלת שירות. (ג) בסעיף זה – "חבלה", "חבלת שירות", "מחלה", "מחלת שירות", "שירות צבאי" ו"שירות" – כהגדרתם בחוק הנכים; "חוק הנכים" – חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב]; סעיף 7ב(א) משלים את תחולת הפטור הקבוע בסעיף 6, אף לגבי שלוחיה של המדינה: (א) בנסיבות שבהן אין המדינה אחראית בנזיקים לפי אחד הסעיפים 5 עד 7, יהא פטור מאחריות כאמור גם מי שבגללו היתה המדינה אחראית בנזיקים אילולא הסעיפים האמורים. לשון החוק מורה בפשטות כי המדינה ושלוחיה לא יהיו אחראים בעילה נזיקית בגין חבלה, מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לחייל בתקופת שירותו ועקב שירותו, וזאת לאור עקרון ייחוד העילה הקבוע בחוק הנכים. בפסיקה התעוררה בעבר השאלה עד כמה רחב הפטור מאחריות הקבוע בסעיף זה, ומהם טעמי המדיניות הניצבים בבסיסו (ראו: רע"א 2223/14 מדינת ישראל קצין התגמולים נ' פלוני (17.1.2017), אולם כאשר עסקינן באחד המקרים החוסים תחת ההגדרות לנזקי גוף המנויות בסעיף יחולו הוראות הפטור מאחריות של המדינה בנזיקין: "...בכל מקרה הנופל לחוק הנכים יחול הפטור מאחריות בנזיקין" (ראו רע"א 11990/04 מדינת ישראל נ' שוורץ, פסקה 4 (31.12.2008) (להלן: עניין שוורץ); רע"א 7097/10 זכאי נ' מדינת ישראל (24.1.2012) (להלן: עניין זכאי); ע"א 3349/13 זהבי נ' מדינת ישראל (12.10.2015) (להלן: עניין זהבי)). 7. חסימת ערוץ הגשת תביעה בנזיקין לבית המשפט, לא נועדה לשלול תשלום לחייל שנפצע או נפגע בעת שירותו, וחוק הנכים קובע הסדר אחריות מיוחד, אחריות מוחלטת שלא על בסיס אשם הקבוע בדיני הנזיקין, המאפשר תשלום תגמולים לחיילים שנפצעו בעת שירותם הצבאי ועקב השירות. ערוץ זה, המבקש לאזן בין התכליות הסוציאליות הניצבות בבסיס ההסדר לבין מגבלות הנוגעות למבנה המערכת הצבאית, המסגרת הדיונית והראייתית שהיא מחייבת והיבטים תקציביים, נועד להבטיח קיום הולם לאדם שנפגע תוך "מילוי חובתו האזרחית החיונית לקיומה של המדינה" (רע"א 475/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה ה(3) (13.3.2007)). בהתאם לכך, נקבעו במסגרת חוק הנכים הסדרים השונים במהותם מאלה החלים בדיני הנזיקין ומותאמים לתכליותיו (עניין זכאי, פסקה 14). 8. במקרה שלפנינו טוען המערער לנזקי גוף והוצאות כספיות, הכרוכות ונובעות מנזקים אלו, שנגרמו כולם מ"מבצע החיסונים" בו השתתף בתקופת שירותו. אין מקומה של תביעה מעין זו להתברר במסגרת הליך נזיקי; הפרטים המנויים ברשימת הנזקים מהם סובל המערער, כפי שמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה, באים כולם תחת אותם ליקויים בריאותיים, אשר זכות התביעה בגינם חוסה תחת הפטור מאחריות שבסעיף 6 לחוק, המקים חסם דיוני לעילות התביעה של המערער. ובקיצור, מאחר שהמערער זכאי לזכויות על פי חוק הנכים הוא אינו יכול לתבוע את המדינה בנזיקין. 9. המערער טען אמנם כי המדינה איננה פטורה מאחריות בעניינו, אולם טענות אלה נטענו בלשון רפה, בעמימות, מבלי לנמק מדוע לא חל עליו כלל החסם הדיוני הקבוע בסעיף האמור. כך לגבי טענתו כי זכאותו לפיצויים נובעת מענפי משפט אחרים, לבר נזיקיים; כך גם לגבי הטענה כי אופי הפעילות בגינה נגרם לו נזק מהווה "רשלנות שבמעשה" לגביה לא חלה חסינות המדינה (מכוח סעיף 3 סיפא לחוק הנזיקים האזרחיים). טענה זו, שנטענה בכלליות, אף נסתרת על-פי הפרשנות המקובלת בפסיקה, לפיה אחריות המדינה לגבי רשלנות שבמעשה, איננה חלה לגבי המקרים הבאים בגדר סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (ראו עניין שוורץ, פסקה 5; עניין זהבי, פסקה 16). גם טענת המערער כי סעיף 36 לחוק הנכים (שכותרתו: "תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר") איננו שולל הגשה תביעה מקבילה מכוח דיני הנזיקין אין בה כדי להועיל לו, שכן סעיף זה איננו חל ביחס לתביעות נגד המדינה (ראו לעניין זה עניין שוורץ, פסקה 5). 10. נוסף לאמור, המערער טען כי אין לראות בנזקים להם הוא טוען ככאלה שנגרמו "עקב השירות", וממילא כי הוראות סעיף 6 לחוק אינן חלות בעניינו. המערער מבקש לקדם עמדה פרשנית לפיה סוג זה של פעילות – מתן חיסונים לחיילים המשתתפים בקורס חובשים כחלק מניסוי צבאי – אינו חלק מתנאי השירות הצבאי. לגישתו, בעת ההשתתפות בניסוי הוא שימש "שפן ניסיונות של המשיבים, ללא אישור בצו של אף גורם מדיני ובטחוני"(פסקה 45(4) לכתב הערעור), ופעילות זו אינה נובעת ממהותו של השירות הצבאי, ואף מהווה הליך בלתי-חוקי הסותר את המטרות שלשמם נועד השירות הצבאי. ממילא, לגישת המערער קשה לומר כי הנזק שנגרם לו נעשה "עקב השירות". 11. אין לקבל את ניסיונו של המערער לקבוע את רכיב הסיבתיות ("עקב השירות") באופן נורמטיבי. המענה לשאלה זו נעוץ במישור הפוזיטיבי, כלומר, מדובר בשאלה סיבתית-עובדתית – האם האירוע שבגינו הוגשה התביעה התרחש במהלך השירות הצבאי כשהוא נוטל באירועים אלה חלק מתוקף היותו חייל? בענייננו, התשובה לכך חיובית. מדובר בניסוי שהתרחש במתקנים צבאיים בו השתתפו חיילים, במסגרת המאורגנת על-ידי גורמים צבאיים, וכחלק מניסיון הצבא להתגונן מפני מתקפה ביולוגית עתידית ולא צפויה (ראו: אייל, בעמ' 313). עובדת היותו של המערער חייל (ואף חובש קרבי) היא ש"הקנתה" לו את "כרטיס הכניסה" להשתתפות בניסוי נושא התביעה והערעור, שהתרחש במערכת צבאית ולא בקרב החברה האזרחית. כמובן, אין באמור כדי להביע עמדה ערכית לגבי טיבו של "מבצע החיסונים", אופן ביצועו בפועל ומעמדו החוקי, אלא רק לתת מענה לטענותיו הפרשניות של המערער בעניין זה. 12. נוכח האמור, לא מצאתי כל דופי בפסק דינו של בית משפט המחוזי לפיו חל בענייננו סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים, המהווה עילה לדחיית הערעור מבלי צורך להידרש לתגובת המשיבים. טענותיו של המערער לגופן, מקומן להתברר במסגרת הדיונית המתאימה בדרך של הגשת תביעה לקצין התגמולים. מובן כי אין בפסק דין זה כדי להביע כל עמדה בנושא. 13. הערעור נדחה. בהתחשב בנסיבות ובשים לב לכך שתגובת המשיבים לא נתבקשה, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח בתשרי התשפ"ב (‏4.10.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21047340_E01.docx ח ג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1