איגור למבריצקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4727/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4727/14 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: איגור למבריצקי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. נסים בוחדנה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.7.2014 בתפ"ח 22427-06-14, שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא ר' שפירא והשופטים: א' אליקים, ת' נאות-פרי בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ר' שפירא והשופטים א' אליקים ות' נאות-פרי) מיום 2.7.2014, שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 22427-06-14. 2. ביום 12.6.2014 הוגש נגד המערער ואדם נוסף כתב אישום בעבירות של סרסרות לזנות, גרימה וניסיון לגרימה לאדם לעזוב מדינה לשם זנות, עבירות בנשק, עבירות הלבנת הון ועבירות נוספות. בצד כתב האישום הוגשה בקשה לשמיעת עדויות מוקדמות, לפי סעיף 117 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי). המדובר בעדויותיהן של נשים שנפלו, על פי כתב האישום, קורבן למעשים המיוחסים לנאשמים, אשר צפויות לצאת מהארץ. באותו היום נקבע התיק להקראה בפני הרכב ליום 16.6.2014. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי הבקשה לשמיעת העדויות תידון במועד ההקראה, וכי על בעלי הדין לשריין את הימים 7.7.2014 ו-9.7.2014 כמועדים אפשריים לגביית העדויות המוקדמות, אם תאושר גבייתן. בדיון שנערך ביום 16.6.2014 קבע בית המשפט כי העדויות המוקדמות יישמעו ביום 7.7.2014. מועד דיון נוסף נקבע ליום 30.6.2014, לצורך מתן תשובה לכתב האישום. במהלך הדיון הלין סניגורו של המערער, עו"ד קיסרי, על סד הזמנים שהציב בית המשפט בהתחשב בכמות החומר בתיק, ובעומס העבודה שבו הוא נתון. 3. ביום 30.6.2014 הודיע עו"ד קיסרי לבית המשפט כי הוא מייצג את המערער רק בהליך המעצר עד תום ההליכים, וכי החלטה בדבר הייצוג בהליך העיקרי תתקבל בהמשך, לאחר שיועבר לידיו חומר ראיות שלא קיבל לטענתו. בעקבות הודעתו זו, הורה בית המשפט לפרקליטות להשלים את החומר החסר תוך יום, אך הבהיר כי שמיעת העדויות המוקדמות תתקיים ביום 7.7.2014, כפי שנקבע. נוכח החלטה זו הודיע עו"ד קיסרי לבית המשפט, כי לא ייצג את המערער בהליך העיקרי, ובית המשפט הורה למנות למערער סניגור ציבורי. בית המשפט ציין, כי על הסניגור להיערך לחקירת העדות במועד שנקבע. על רקע זה הגיש המערער ביום 1.7.2014 בקשה לפסילת בית המשפט. בבקשתו טען המערער כי לא ניתנה לסניגורו שהות מספקת להיערך לדיון. לשיטת המערער, לוח הזמנים שקבע בית המשפט מעיד, כי הוא מבקש לסיים את ההליך במהירות האפשרית, מבלי להעניק למערער הזדמנות נאותה להתגונן מפני האישומים נגדו. ביום 2.7.2014 דחה בית המשפט את הבקשה, מהטעם שאין בהחלטותיו הדיוניות בעניין מועדי הדיון כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט הדגיש, כי הודע לבעלי הדין על המועד האפשרי לשמיעת העדויות המוקדמות עוד ביום הגשתו של כתב האישום, כך שיהיה באפשרותם להיערך. עוד הבהיר, כי לא גיבש כל עמדה ביחס למערער ולנאשם הנוסף. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על הטענה כי לוח הזמנים שקבע בית המשפט קמא אינו מאפשר לו להתגונן כראוי. לטענת המערער, לאור כמות החומר הגדולה בתיק, אין זה סביר שהסניגור הציבורי שמונה לו יספיק להיערך בזמן לדיון הקבוע ליום 7.7.2014. המערער אף משיג על סירובו של בית המשפט להצעתו לפצל שמיעת העדויות המוקדמות, כך שחקירת העדות על ידי סניגורו תיעשה במועד נפרד מהחקירה הראשית. המערער מבקש עוד, כי בית משפט זה יורה על הפסקת ההליכים בעניינו עד להכרעה בערעור. 5. דין הערעור להידחות. המערער משיג על החלטותיו הדיוניות של בית המשפט בעניין לוח הזמנים לשמיעת העדויות המוקדמות. כבר נפסק פעמים רבות שהחלטות דיוניות בהליך פלילי, כשלעצמן, אינן מקימות עילת פסלות. המקום להשיג על החלטות דיוניות כאמור איננו בערעור פסלות לפי סעיף 147 לחוק סדר הדין הפלילי, כי אם בערעור על פי סדרי הדין הרגילים (ראו ע"פ 55/14 כהן נ' מדינת ישראל – עיריית נתניה, פיסקה 3 (6.1.2014); ע"פ 1728/14 כהן נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (10.3.2014); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). ער אני לכך, שסניגורו של המערער שייצגו בהליך המעצר עד תום ההליכים הודיע לבית המשפט ביום 30.6.2014 כי אין באפשרותו לייצגו בהליך העיקרי, ובכלל זאת בדיון שיועד לגביית העדויות המוקדמות, הקבוע ליום 7.7.2014. במילים אחרות, לרשות סניגורו החדש של המערער בהליך העיקרי עמד כשבוע להיערך לדיון. אילוץ הזמן נובע מיציאתן הצפויה של העדות מהארץ. חזקה על בית המשפט שיבטיח, כי תינתן למערער הזדמנות ראויה לחקור את העדוֹת. כפי שציין אף בית משפט קמא בהחלטתו בבקשת הפסלות, שמורה למערער האפשרות לבקש כי העדוֹת תזומנה לעדות נוספת בהמשך, ובקשה כזו תישקל, אם תוגש. אוסיף, כי ניהול יעיל של ההליך ושמיעה רציפה של העדויות משרתים גם את המערער, הנתון כעת במעצר. מכל מקום, אין כל יסוד לקבוע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של המותב. אף אם נפלה שגגה בהחלטות, אין בכך כדי לבסס עילת פסלות. אבהיר למען הסר ספק כי אין בדבריי משום רמז כי אומנם נפלה שגגה כאמור. 6. הערעור נדחה אפוא, מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. ניתן היום, ח' בתמוז התשע"ד (6.7.2014). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14047270_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il