דוד בן שבת נ. עו"ד אורי זליגמן, רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 4723/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4723/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל העותר: דוד בן שבת נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אורי זליגמן, רשם האגודות השיתופיות 2. ועדת המנכ''לים לענין הר עמשא 3. עו"ד שגיא מירום, מפרק אגו''ש קיבוץ הר עמשא (משיב פורמלי) 4. אגודה שיתופית הר עמשא בפירוק (משיבה פורמלית) עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיב 1: עו"ד ערין ספדי בשם המשיב 3: בעצמו פסק-דין השופט צ' זילברטל: עניינה של העתירה בסעדים שונים הנוגעים לפירוקה של האגודה השיתופית הר עמשא (להלן: המשיבה 4 או האגודה) וכן בבקשה לביטול החלטת רשם האגודות השיתופיות (להלן: המשיב 1 או הרשם) מיום 13.5.2012 בנוגע לתביעת חוב של העותר נגד האגודה. כן נתבקש צו ביניים להשהיית הליכי פירוק המשיבה 4. 1. כעולה מן העתירה, והתגובות לה, בין השנים 2009-1999 מילא העותר תפקידים שונים במסגרת האגודה, וביניהם: מזכיר היישוב, מרכז המשק, גזבר, נאמן הוועד הממונה על היישוב ועוד. בשנת 2009, בעקבות דו"ח חקירה (שנערך לפי הוראת המשיב 1) אשר הצביע על ליקויים שונים בניהול האגודה (ראו נספח 1 לתגובת מפרק האגודה - להלן: המשיב 3 או המפרק) ניתן צו פירוק למשיבה 4 והמשיב 3 מונה למפרקהּ. יצוין, כי העותר הועסק במשך מספר חודשים על-ידי המשיב 3. 2. בשנת 2009 הגיש העותר שתי תביעות חוב למפרק. האחת נגעה לזכויותיו הסוציאליות: פיצויי פיטורין ופדיון ימי חופשה בעקבות טענתו לקיום יחסי עובד-מעביד בינו לבין האגודה. התביעה השנייה עסקה בטענת העותר, לפיהן הוא זכאי לכספים בגין השבחת קופת האגודה (כתוצאה מפעולותיו). תביעות אלה נדחו על ידי המפרק. ערעור שהגיש העותר למשיב 1 התקבל באופן חלקי (ביום 28.11.2010 - להלן: ההחלטה הראשונה) כך שנקבע שבין העותר לבין האגודה התקיימו יחסי עובד-מעביד ועל כן הוא זכאי לזכויות הסוציאליות. התביעות בגין יתר הסעדים שתבע העותר - נדחו. ביום 4.1.2011 הגיש העותר תביעת חוב נוספת לתשלום שכר ראוי בגין עבודתו באגודה בשנים שקדמו לפירוקה. תביעה זו נדחתה על-ידי המפרק מן הטעם שהוגשה לאחר המועד להגשת תביעת חוב בעקבות מתן צו פירוק (תקנה 15(א) לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), התשמ"ד-1984), להלן: תקנות הפירוק). 3. ערעור שהגיש העותר על החלטת המפרק נדחה על-ידי המשיב 1 ביום 13.5.2012. הוסבר, כי לפי הוראות תקנה 15(א) לתקנות הפירוק היה על העותר להגיש את תביעתו לשכר ראוי בתוך 60 יום ממועד מתן צו הפירוק (שבענייננו חל ביום 29.7.2009) אך העותר לא עשה כן, ואף לא ביקש מהמפרק ארכה להגשת תביעתו. נקבע גם, כי העותר לא יכול להיבנות מן הטענה, כי תביעתו הנוכחית הוגשה בעקבות ההחלטה הראשונה והאמור בה לגבי יחסי עובד-מעביד שהתקיימו בין העותר לאגודה. הוסבר, כי העותר הגיש תביעות חוב קודמות בהן טען שהוא זכאי לתשלומי שכר מן האגודה, אך לא הגיש בקשה לפיצול סעדים, ולכן, עתה, לאחר שתביעותיו נדחו (כאמור, למעט בנוגע לזכויותיו הסוציאליות) בהחלטה חלוטה (עליה גם לא השיג העותר) אין באפשרותו "לשוב ולתבוע סכומים נוספים או סעדים אחרים בגין אותן עילות תביעה שתבע בעבר". לגופם של דברים נקבע, כי הלכה למעשה חוזר העותר ותובע סעדים שתבע בעבר, שעתה מכונים "שכר ראוי"; זאת חרף קביעת הרשם, לפיה העותר פעל כנאמן של הוועד הממונה וככזה שימש כשליח האגודה, ולכן על-פי הוראות חוק השליחות, התשכ"ה - 1965 פירות עבודתו מזכים את שולחו - האגודה - בלבד. 4. נגד החלטה זו, בין היתר, הוגשה העתירה שלפנינו, שנטען לגביה שהתקבלה ממניעים לא ענייניים. נטען גם, שתקנה 15(א) לתקנות הפירוק לוקה בחוסר סבירות נוכח פרק הזמן המוקצב להגשות תביעות חוב. כאמור, בעתירה מתבקשים גם סעדים נוספים, וביניהם: מינוי חוקר לבחינת התנהלות המפרק, בחינת סמכות הרשם להורות על שינוי סיווגה של האגודה (מאגודה שיתופית לכפר שיתופי). כן נתבקש צו ביניים, לפיו הליכי הפירוק האגודה יושהו עד לתום החקירה. 5. בתגובתם המקדמית טוענים המשיב 1 והמשיב 3 (להלן: המשיבים) כי דין העתירה להידחות על הסף ממספר טעמים: (1) ניסוחה הרשלני והמפוזר של העתירה; (2) אי מיצוי הליכים - בקשות למינוי חוקר לבדיקת פעולות המפרק יש להגיש לרשם, ואילו בענייננו, העותר פנה ישירות לבית משפט זה; (3) מעשה בית דין - החלטות הרשם בנוגע לפירוק המשיבה 4 נדונו בפני בית משפט זה, אשר לא מצא כל פגם בהחלטת המשיב 1 למנות מפרק לאגודה; (4) סעד חלופי - טענות העותר בנוגע לשינוי סיווג האגודה מקומן להישמע בפני בית משפט לעניינים מינהליים, וממילא הן לוקות בשיהוי כבד, שכן ההחלטה על שינוי הסיווג ניתנה כבר ביולי 2011 והעותר מצא להשיג על כך רק עתה; זאת אף שבעבר תמך בשינוי סיווגה של האגודה; (5) היעדר עילת התערבות בהחלטת הרשם מיום 13.5.2012. 6. בכל הנוגע לבקשה לצו ביניים טוען המפרק, כי העותר פועל מזה זמן מה נגדו ונגד מאמציו לשקם את האגודה, והעתירה דנא היא חלק מניסיונותיו לסכל את עבודתו. לטענת המפרק, דין הבקשה לצו ביניים להידחות, בין היתר, מחמת אי מיצוי הליכים, שכן הסמכות לדון בבקשות לעיכוב הליכי פירוק נתונה לרשם, ואילו העותר פנה ישירות לבית משפט זה. עוד נטען, כי אין מקום להיענות לבקשתו למינוי חוקר, שכן מדובר בבקשה לצו עשה. דיון והכרעה 7. לאחר העיון בעתירה, בתגובות המשיבים, ובתגובת העותר לתגובת המשיבים - דין העתירה להידחות על הסף. אכן, אופן ניסוח העתירה איננו ברור די הצורך. התשתית העובדתית הקונקרטית לעתירה אינה ברורה, ונראה כי העותר בחר לגולל בה את שלל טענותיו המרובות כלפי הרשם, המפרק ואף כלפי חברים בעבר וחברים בהווה של האגודה. חלק ניכר מטענותיו אינן קשורות זו בזו, וכך גם הסעדים הרבים המבוקשים על-ידו אינם תחומים לנושא או השתלשלות עובדתית מסויימת. ניסוח העתירה והסעדים באופן זה מקשה על הבנתה ובעיקר על בירור טענותיו של העותר: "עתירתם של העותרים פורשת עצמה מקצה הארץ ועד קצה ... כן אין פלא בדבר, שהעתירה מחזיקה 27 עמודים צפופים אליהם מצורפים נספחים המתפרשים על פני 384 עמודים. בית-משפט אינו ערוך לטפל בעתירה כגון זו, ואין לקבל כי העותרים יותרו להטריח בעניינם, בה-בעת, כל כך הרבה רשויות. העותרים חייבים לבור את דרכם ולצמצם את עתירתם לנושא אחד, או - לכל היותר - לשני נושאים הקשורים זה בזה" (בג"ץ 1773/01 בלום נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר, פ"ד נו(3) 320 (2001) - השופט (כתארו אז) מ' חשין). (ראו גם: בג"ץ 7178/97 קטש נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 9.12.1997)). 8. כאמור, לעותר טענות נגד עצם מתן צו הפירוק לאגודה ומינויו של המשיב 3 למפרקהּ. נציין, כי כבר ביום 22.7.2009 ניתן על-ידי הרשם צו הפירוק נגד האגודה והוכרז על מינויו של המשיב 3 למפרק. כלומר, טענות העותר בנושא זה הועלו כשלוש שנים לאחר מתן צו הפירוק. זאת ועוד, בעבר כבר הוגשו עתירות בנושאים אלה לבית משפט זה, אשר קבע כי לא נפל פגם בהחלטה על מינוי המפרק, וכן שלל חשד לניגוד עניינים בין המפרק לבין הסוכנות היהודית (שהיא נושה של המשיבה 4) - טענה שעלתה גם בעתירה שבפנינו (בג"ץ 5997/09 ועד מקומי הר עמשא נ' אגודה שיתופית קיבוץ הר עמשא (לא פורסם, 26.5.2010)). העותר היה אף צד לבג"ץ 5997/07 הנזכר (המשיב 19) כך שניתן לו יומו בבית המשפט להעלות טענותיו בכל הנוגע למינוי מפרק לאגודה. נראה איפוא, כי דין טענותיו של העותר נגד מינויו של המפרק להידחות על הסף הן מחמת השיהוי הכבד בו הן לוקות (ראו בג"ץ 10107/08 בר נ' עוזרת רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 17.10.2010)) והן מחמת הכלל של מעשה בית דין (השוו: בג"ץ 7704/02 זידאן נ' שר העבודה והרווחה (לא פורסם, 1.9.2004)). 9. טענת העותר נגד שינוי סיווגה של האגודה הועלתה אף היא בשיהוי כבד, שכן החלטה זו ניתנה כבר ביולי 2011, קרי, כשנה לפני הגשת העתירה. מעבר לכך, על-פי סעיף 5(2) ופרט מס' 1 לתוספת השנייה לחוק בית משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 הסמכות לדון בהשגות על החלטות רשם לפי פקודת האגודות השיתופיות - למעט בענייני פירוק, בוררות ועיקול זמני על נכסים - נתונה לבית משפט לענינים מינהליים. ההחלטה בנוגע לשינויי סיווגה של האגודה אינו נכלל בגדר החריגים הנזכרים, ועל כן מוסמך בית המשפט לענינים מינהליים לדון בטענות העותר נגד החלטה זו, וכידוע בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יראה לדון בעתירה מקום בו יש לעותרים סעד חלופי (בג"ץ 3048/07 מזרחי נ' רשם האגודות השיתופיות, פסקה 4 (לא פורסם, 1.7.2007)). 10. סעד נוסף המבוקש בעתירה הוא "למינוי חוקר חבר לשכת עורכי הדין, לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות אשר יבחן את טענת חדלות הפרעון של המשיבה 4 שנטענה מפי המשיב 3, את טיב הקיבול והתמורה במערך העסקאות שעשה המשיב 3 להעברת נכסי המשיבה 4...". כיוון שסעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות עוסק בהחלטת רשם להורות על חקירה בעסקי האגודה (כפי שאכן עשה הרשם בעבר - ראו נספח 1 לתגובת המפרק) נראה, כי כוונתו של העותר היא לסעיף 37 לתקנות הפירוק, שעניינה "חקירת פעולות המפרק". מקובלת עליי עמדת המשיבים, כי בטרם הגשת העתירה היה על העותר למצות הליכים ולפנות לרשם, המוסמך להורות על מינוי חוקר כאמור, ומשלא עשה כן גם דין בקשתו זו להידחות על הסף. 11. לבסוף טוען העותר נגד החלטת הרשם בערעורו על החלטת המפרק בנוגע לתביעת חוב שהגיש, לפי סעיף 15(א) לתקנות הפירוק. אכן, כפי שהוסבר לעיל, מקצת הליכי הביקורת על החלטות רשם האגודות השיתופיות לא הועברו לסמכותו של בית משפט לעניינים מינהליים או לשר התעשייה המסחר והתעסוקה, ונותרו בידי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. כאלה הן החלטות רשם הנוגעות לפירוק אגודות שיתופיות. עם זאת, בחינת השגות על החלטות רשם על-ידי בית משפט זה תעשה על-פי עילות הביקורת הנהוגות בבג"ץ: "החלטות בענייני פירוק אגודות שיתופיות אינן נתונות לסמכות ערעורית על פי הפקודה, או מכוח חיקוק אחר, ומכאן שהן כפופות לביקורת בית המשפט הגבוה לצדק, משלא נקבעה דרך השגה אחרת עליהן בדין. פירוש הדבר הוא כי בית משפט זה אינו דן בהחלטות רשם האגודות בענייני פירוק בתורת ערכאת ערעור רגילה, אלא עליו לבחון את ההחלטה על פי עילות הביקורת הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק. כבר נפסק לא אחת כי תחום התערבות זה הוא מצומצם ומוגבל למצבים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה או כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת" (בג"ץ 8405/02SYSTEMATE NUMAFA B.V נ' רשם האגודות, פסקה 6 (לא פורסם, 12.2.2002) - השופטת א' פרוקצ'יה). 12. לאחר העיון, לא מצאנו כי בהחלטת הרשם מיום 13.5.2012 נפלה טעות מהותית המצדיקה את התערבותנו, או שזו נדרשת מטעמי צדק. העותר הגיש למפרק שתי תביעות חוב, לאחר המועדים הקבועים בחוק להגשת תביעות מעין אלה. עם זאת, החליט המפרק לדון בהן, אך דחה אותן לגופן. ערעור שהגיש העותר לרשם האגודות השיתופיות התקבל באופן חלקי, אך תביעת החוב, שעסקה בכספים שהומחו לטובת האגודה ומקורם בעבודת העותר - נדחתה מן הטעמים שפורטו לעיל. תביעת החוב השנייה הוגשה אף היא באיחור ניכר וללא שהוגשה בקשת אורכה, ואף היא עוסקת בתשלומי שכר נוספים, שלטענת העותר מגיעים לו בגין פועלו באגודה ולמענה. לא נפל פגם בהחלטת הרשם, לפיה על העותר היה לכלול סעדים אלה כבר בתביעות החוב הראשונות שהגיש, אך משלא הוגשה בקשה לפיצול סעדים, ותביעותיו הראשונות נדחו בהחלטה חלוטה אין הוא יכול להגיש תביעה נוספת בגדר אותה העילה. 13. סוף דבר, דין העתירה להידחות על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ג באב התשע"ב (‏1.8.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12047230_L04.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il