פלוני נ. פרקליטות המדינה מחלקת עררים

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 47219-09-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. פלוני 2. פלונית נגד המשיבים: 1. פרקליטות המדינה מחלקת עררים 2. פלוני 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אלי כהן בשם משיבה 1: עו"ד יונתן מוזס בשם משיבים 3-2: עו"ד אכרם חליחל פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה על ביטול החלטת פרקליטות המדינה – מחלקת עררים (להלן: המשיבה) שלא להגיש כתב אישום נגד משיבים 3-2 (להלן יחדיו: הנילונים) בגין עבירות מין שנטען כי ביצעו בעותרת 2 (להלן: המתלוננת) בהיותה בת 14. כן מבוקש להורות על הגשת כתב אישום נגד הנילונים בעבירה לפי סעיף 346 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חדירה אסורה) (להלן: חוק העונשין). רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית, כעולה ממסמכי העתירה, בעת האירועים הנטענים המתלוננת הייתה בת 14, משיב 2 היה בן 19, ומשיב 3 היה בן 22. נטען כי בתחילת חודש ינואר 2023, בעקבות שיחות ביישומון "טיקטוק" שהתקיימו בין המתלוננת למשיב 2, נפגשה המתלוננת עם הנילונים. במפגש זה שהתקיים ברכב, המתלוננת ומשיב 2 קיימו ביניהם יחסי מין, בשעה שמשיב 3 שהה מחוץ לרכב. ביום 7.2.2023 התקיים מפגש נוסף, בו גם משיב 3 קיים יחסי מין עם המתלוננת, וזאת, לטענתה, בניגוד לרצונה ותוך הפעלת לחץ ואיומים. בעקבות תלונה שהגישה המתלוננת למשטרה, נחקרו הנילונים בחשד לביצוע עבירות מין שונות. חקירת המשטרה כללה בין היתר בדיקות פורנזיות וקבלת ממצאיDNA שהצביעו על קיומם של תאי זרע של הנילונים בזירה, אך לא באיברי המין של המתלוננת. בחודש מאי 2024, החליטה פרקליטות מחוז ירושלים לסגור את תיק החקירה בעילה של היעדר ראיות מספיקות להעמדת הנילונים לדין. זאת, לאחר שבחינה של חומר הראיות וקיום ראיון עם המתלוננת הביאו למסקנה כי אין די ראיות להוכיח שהמעשים המיניים התקיימו ללא הסכמתה, וקיים קושי ראייתי בהוכחת מודעותם של מי מהנילונים לגילה הצעיר. ערר שהגישו העותרים על החלטת הפרקליטות, נדחה על ידי המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים). בהחלטתו נקבע כי לגבי משיב 2 קיימים קשיים המחלישים את התשתית הראייתית בנוגע לטענת המתלוננת כי במפגש השני ביצע בה מעשים בניגוד לרצונה. אשר לטענת התלוננת באשר למודעות משיב 2 לגילה, נקבע כי קיים קושי ראייתי לקבל טענה זו, שכן עיון בהתכתבות שהתקיימה ביניהם מעלה שלא ניתן לשלול כי משיב 2, שאינו שולט בשפה העברית, לא הבין בת כמה המתלוננת. אשר למשיב 3, נקבע כי לנוכח סתירות בגרסאות המתלוננת בנוגע להסכמתה לביצוע המעשים ולבואו של משיב 3 למפגש השני, קיים קושי להוכיח ברף הנדרש בהליך פלילי כי מעשי משיב 3 היו בניגוד להסכמתה. עוד נקבע כי קיים קושי ראייתי בכל הנוגע למודעותו של משיב 3 לגילה האמיתי של המתלוננת. ביום 21.7.2025 הגישו העותרים בקשה לעיון חוזר בהחלטה בערר, שנדחתה, בין היתר, בנימוק שלא עלו בבקשה טענות חדשות וגם בשל היעדר זכות ערר על החלטה בערר. העתירה שלפנינו הוגשה בעקבות החלטות אלו. העותרים מלינים על ההחלטות לדחות את הערר ואת הבקשה לעיון חוזר. נטען כי ההחלטה שלא להגיש כתב אישום שגויה מיסודה, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר סמכות, ואינה מתיישבת עם הדין ועם המציאות. זאת שכן ישנן ראיות חד-משמעיות לכך שהתקיימו יחסי מין אסורים בין הנילונים למתלוננת, כאשר המתלוננת הייתה קטינה מתחת לגיל 16 ופער הגילים בין הצדדים עולה על שלוש שנים. הנילונים היו מודעים לגילה של המתלוננת, או לכל הפחות היה עליהם לדעת זאת, וטענתם לחוסר ידיעה אינה מתקבלת על הדעת ומהווה למצער "עצימת עיניים" לפי סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין. בנוסף, העותרים מצביעים על סתירות ושקרים בגרסאות הנילונים במהלך חקירתם, ועל תיאום גרסאות ביניהם. כמו כן, המתלוננת הוכרה כבעלת נכות נפשית על רקע פגיעה מינית; וסגירת התיק פוגעת באינטרס הציבורי. לעמדת המשיבה, למרות התחושות הקשות המלוות את המתלוננת, לאחר בחינת התיק באופן קפדני, המסקנה הייתה שקיימים קשיים ראייתיים משמעותיים שאינם מאפשרים את העמדתם של הנילונים לדין פלילי ועמידה בתנאי הסף של סיכוי סביר להרשעתם. בפרט, קיימים קשיים בהוכחת מודעות הנילונים לגילה הצעיר של המתלוננת. לעניין משיב 2, נטען כי הוא אינו שולט בשפה העברית וייתכן שלא הבין את גילה מהתכתבות בודדת. לעניין משיב 3, נטען כי הלה סבר שהמתלוננת מבוגרת יותר בשל מבנה גופה. גם עלו סתירות בגרסת המתלוננת עצמה בנוגע לשאלת הסכמתה למגעים המיניים עם הנילונים. בתשובת הנילונים נטען כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבה שלא להעמידם לדין פלילי. הם לא היו מודעים לגילה האמיתי של המתלוננת, והראיות לכך חלקיות ועמומות. זאת שכן המתלוננת הציגה עצמה והתנהלה באופן שיצר רושם שהיא מבוגרת יותר. כן נטען שהתערבות בית המשפט בהחלטות המשיבה שמורה למקרים חריגים ביותר, שאינם מתקיימים במקרה זה. דיון והכרעה דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות. כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית משפט זה, לרשויות התביעה יש שיקול דעת רחב ביותר בכל שלבי ההליך הפלילי, לרבות החלטות על סגירת תיק ואי העמדת חשודים לדין פלילי (ראו לאחרונה: בג"ץ 63268-06-25 פלונית נ' פרקליטות המדינה, פסקה 5 ‏(‏29.10.2025‏); בג"ץ 27400-07-25 ניסאני נ' משרד המשפטים – פרקליטות המדינה, פסקה 3 ‏(‏16.7.2025‏)). בית משפט זה אינו יושב כ"תובע-על" ואינו מחליף את שיקול דעתה המקצועי של המשיבה בשיקול דעתו (בג"ץ 30020-07-25 פלוני נ' פרקליטות המדינה מחלקת עררים, פסקה 4 ‏(16.7.2025‏)), והתערבות בהחלטות מסוג זה תוגבל למקרים חריגים בהם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או מביאה לעיוות דין מהותי (בג"ץ 50744-01-25 מלכה נ' מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 10-8 ‏(‏23.6.2025‏)‏; בג"ץ 5118/24 היימן נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 12 ‏(‏25.8.2024‏)‏‏).‏ גישה זו, של ריסון שיפוטי, מתבקשת נוכח מומחיותן הייחודית של רשויות התביעה, היכרותן המעמיקה עם מכלול חומר הראיות ויכולתן להעריך את דיותן ואת סיכויי ההרשעה בהליך פלילי (בג"ץ 68568-03-25 שטגמן נ' פרקליט המדינה, פסקה 5 ‏(‏9.4.2025‏)‏‏; בג"ץ 1397/21 שקלובסקי נ' המחלקה לחקירות שוטרים, פסקה 19 ‏(19.6.2022‏))‏‏. המקרה שלפנינו, על אף נסיבותיו והכאב הרב של המתלוננת ומשפחתה, אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות שיפוטית. גורמי המשיבה השונים בחנו את חומר הראיות מספר רב של פעמים, לרבות בשלב הראשוני, בשלב הערר וכן לאחר בקשה לעיון חוזר. בחינה זו כללה התייחסות למכלול הראיות, עדויות הצדדים, ממצאי ה-DNA וכן התרשמות בלתי אמצעית מעדותה של המתלוננת. ההחלטה לדחות את הערר מנומקת באופן ענייני ומקצועי. לא מצאנו אפוא עילה להתערב בהחלטה. העתירה נדחית ובנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ו (13 ינואר 2026). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט חאלד כבוב שופט