פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 4721/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4721/09
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
המערערים:
1. אי.פי.אי.אינמטרנשיונל פרוסס אקויפמנט בע"מ
2. אלכסנדר(סאני) שביט
נ ג ד
המשיבה:
פלסטיב יקום שותפות מוגבלת
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.4.09 בת"א 2040/03 שניתן על ידי כבוד השופט ניסים ישעיה
תאריך הישיבה:
כ"ב באלול תשע"א
(21.9.11)
בשם המערערים:
עו"ד מורן מאירי; עו"ד רז בן-דור
בשם המשיבה:
עו"ד אביתר קנולר; עו"ד יסמין אלבז
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט נ' ישעיה) דחה את תביעתם הכספית של המערערים נגד המשיבה. מדובר בתביעה של קרוב לשלושה מיליון ₪. בתביעתם טענו המערערים כי סכום התביעה מגיע להם כדמי תיווך ולחלופין כפיצוי על נזקים בגין גרם הפרת חוזה. המערערים לא השלימו עם פסק-הדין ומכאן ערעורם.
2. המערערת 1 (להלן - המערערת) ייצגה בעבר בישראל חברה נורווגית כלשהי. המערער 2 (להלן - המערער) שלט במערערת 1. החברה הזרה עסקה בייצור של חומרי אריזה מפלסטיק. בכתב התביעה טענו המערערים, כי הם תיווכו בעסקה בין החברה הנורווגית לבין המשיבה. העסקה בה מדובר הייתה הקמתו בארץ של מפעל משותף לייצור פקקי פלסטיק לקרטוניות משקה. עוד נטען בתביעה, כי המשיבה הסכימה לשלם למערערים דמי תיווך בגין פעילותם של המערערים, היא הפעילות שהובילה לקשר העסקי בין החברה הזרה למשיבה. באופן חלופי נטען, כי בין המערערים לבין החברה הנורווגית נקשר חוזה וכי ההתקשרות שבין אותה חברה לבין המשיבה גרמה להפרת החוזה, כי המשיבה אחראית לכך וכי לפיכך עליה לשאת בנזקיהם של המערערים. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על שתי עילותיה.
3. סבורים אנו, כי לא נפלה שגגה בפסק-הדין. מן החומר עולה, כי היו שיחות ודיבורים בין המערער לבין מי שניהל את המשיבה בכל הנוגע לתשלום דמי תיווך. המערערים לא הצליחו להוכיח כי אותם מגעים הבשילו לכדי חוזה, לא בכתב ולא בעל-פה. משכשלו המערערים להוכיח כי נקשר חוזה, צדק בית משפט קמא בדחותו את התביעה לדמי תיווך. נוסיף, כי התביעה התמקדה בדרישה לדמי תיווך ולא בטענה כי מגיע למערערים שכר ראוי (אף שמונח זה נזכר בכתב התביעה). משכך, אין צורך שנביע עמדה בשאלה האם זכאים היו המערערים לשכר ראוי, אילו דרשו זאת. אף בכל הנוגע לעילה החלופית, זו של גרם הפרת חוזה, לא נפלה טעות בפסק הדין. די לעניין זה בכך שהמערערים לא הוכיחו שנקשר חוזה בינם לבין החברה הנורווגית באשר להקמה של המפעל בארץ. משלא הוכח קיומו של חוזה כאמור, ממילא אין בסיס לחייב את המשיבה בשל גרם הפרת חוזה.
4. הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג באלול תשע"א (22.9.11).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09047210_S09.doc
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il