מדינת ישראל נ. נחמן כהן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4720/98 ע"פ 5310/98 ע"פ 5454/98 כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט מ' אילן המערערת בע"פ 4720/98: מדינת ישראל נגד המשיב בע"פ 4720/98: נחמן כהן המערער בע"פ 5310/98: בן סוטחי נ ג ד המשיבה בע"פ 5310/98: מדינת ישראל המערער בע"פ 5454/98: שרון קאין נ ג ד המשיבה בע"פ 5454/98: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 14.7.98 בתפ"ח 3112/97 שניתן על ידי כבוד השופטים א' סטרשנוב, ז' המר וש' טימן תאריך הישיבה: ה' באדר התשנ"ט (21.02.99) בשם המשיב בע"פ 4720/98: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המערער בע"פ 5310/98: עו"ד אמיר ציון; עו"ד עמית בר בשם המערער בע"פ 5454/98: עו"ד כץ מרדכי בשם המשיבה בע"פ 5310/98 ובע"פ 5454/98, ובשם המערערת בע"פ 4720/98: עו"ד אתי כהנא פסק-דין השופט י' קדמי: 1. פתח דבר בפנינו שלושה ערעורים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ.ח. 3112/97), לפיו: הנאשם מס. 1, נחמן כהן (המשיב בע"פ 4720/98, להלן: נחמן), זוכה מן העבירות שיוחסו לו ולעוד שני נאשמים בכתב האישום; הנאשם מס. 2, בן סוטחי (המערער בע"פ 5310/98, להלן: סוטחי), הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע רצח, שידול לרצח, נסיון לרצח והחזקת נשק שלא כחוק, ונדון לעונש כולל של חמש עשרה שנים מאסר; הנאשם מס. 3, שרון קאין (המערער בע"פ 5454/98, להלן: קאין), הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע רצח וסיוע לנסיון לרצח, ונדון לעונש כולל של שבע שנים מאסר. סוטחי וקאין מערערים כנגד הרשעתם ולחילופין כנגד מידת העונש שנגזר על כל אחד מהם; ואילו המדינה מערערת כנגד זיכויו של נחמן. שלושת הערעורים נדונו יחד. 2. העובדות להלן, בתמצית, עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעורים: א. על רקע סכסוך בעולם התחתון, נרצחו בשנים 1993-1996 - בידי אלמונים - בני הזוג יחזקאל ושושנה אסלן; ואילו אחיו של יחזקאל המנוח, אילן אסלן, נעלם בשנת 1997 ועקבותיו לא נודעו. ב. על פי מידע שהגיע למשטרה, ביקשו אלמונים בעולם התחתון גם את חייו של מנחם אסלן, בנם של יחזקאל ושושנה המנוחים (להלן: מנחם). בעקבות המידע האמור, הוצבו תצפיות הגנה ליד בית מגוריו של מנחם וסמוך לפתח היציאה האחורי של מסעדה שבבעלות משפחת אסלן בשכונת התקווה, שם נהג מנחם להימצא בשעות היום. ג. ביום רביעי, 10.9.97, סמוך לשעה 17:50, נעצרו סמוך לפתח האחורי של המסעדה האמורה, שני האחים מקייטן, שניר ושרון. השניים לבשו שתי מערכות של בגדים חיצוניים והחזיקו ברשותם שני אקדחים - שעל אחד מהם הורכב משתיק קול - כפפות, כובעים ומשקפי שמש. שניר התהלך הלוך ושוב כשתרמיל על גבו; ואילו שרון השים עצמו מטפל באופנוע שחנה במקום. נוכחותם של השניים באותו מקום משכה את תשומת לב התצפית, וזו הביאה, כאמור, למעצרם כחשודים בנסיון לרצוח את מנחם בצאתו מן המסעדה. שניר ושרון הסכימו להיות עדי מדינה, בתמורה לאי העמדה לדין, קבלת סכום כסף ושילוח לחו"ל בזהות אחרת; ובהודעות שמסרו - ולאחר מכן בעדותם בבית המשפט - חשפו את הפרשה נושא האישום. ד. בהודעתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט מסר שניר: (1) כי בעקבות דברים שהחליף עם אחד, טומי ברנורנג' (להלן: טומי), במסיבה שנערכה לרגל שחרורו של שניר מן הכלא, התקיימו ביניהם שתי פגישות בהן הציע לו טומי לחסל אדם תמורת תשלום; וכי הוא נתן את הסכמתו לכך. בין השניים סוכם כי שניר יקבל 50,000 דולר, מחציתם לפני ביצוע הרצח ומחציתם לאחריו. סמוך לאחר מכן - יום אחד לפני המעצר - הפגיש טומי את שניר עם סוטחי, שהוצג בפניו כאחראי על ביצוע משימת החיסול; וממנו למד שניר לדעת, כי היעד לחיסול הוא מנחם. (2) לאחר שטומי נפרד מסוטחי ומשניר, נסעו האחרונים לביתו של קאין, שהוצג בפני שניר כ"שותף לעיסקה"; ומשם יצאו לסיור בזירת הרצח המיועד וביקרו, בין היתר, במקום המסתור של הנשק שישמש לרצח. מאוחר יותר, יצאו השניים למטווח אקדחים; וכאשר חזרו לביתו של קאין, שוחח סוטחי בטלפון עם "אלמוני" - באותה שעה - ואמר לו, בין היתר: "אני עם הבחור. אני אהיה אצלך מאוחר יותר" (ההדגשות שלי - י.ק.). (3) מביתו של קאין נסעו שניר וסוטחי - באופנועו של סוטחי - לרמלה ומשם לביתו של נחמן בנתניה. כאשר נפגשו השניים עם נחמן - "מאוחר יותר", כפי שנאמר בשיחה הטלפונית - הציג סוטחי את שניר בפני נחמן במלים: "זה הבחור" (ההדגשה שלי - י.ק.). נחמן קיבל את הדברים כמות שהם ולא הגיב בשאלה או בתמיהה כלשהי באשר למשמעותם. לאחר שסוטחי ונחמן הסתודדו ביניהם, הסיע סוטחי את שניר לביתו. שם, נפגש שניר עם שני אחיו וצירף אליו למבצע החיסול את האח שרון כנהג. (4) בשעת לילה מאוחרת באותו יום, אספו סוטחי וקאין את שניר ושרון מביתם, מסרו להם מכונית מסוג "הונדה" שתשמש להם כמכונית מילוט; וסוטחי קיים עם שניר ושרון סיור בזירת הרצח המיועד. לאחר מכן, חזרו השלושה אל קאין. שניר ושרון קיבלו מקאין מקדמה בסך 10,000 ש"ח ועזבו את המקום יחד עם סוטחי; כאשר קאין מאחל להם הצלחה בביצוע משימת החיסול ומלווה את ברכתו בתנועת יד המדמה יריית אקדח, תוך שהוא משמיע קול "פוף". גם סוטחי איחל לשניר ושרון הצלחה כאשר השניים נפרדו ממנו ליד ביתו; וזאת, לא לפני שחזר והזכיר להם את השעות המתאימות למארב ולרצח. (5) למחרת - 10.9.97 - בשעות הבוקר, ערכו שניר ושרון "מסע קניות" קצר בחלק מהכסף שקיבלו; ולאחר מכן יצאו למקום שבו נעצרו, שם נערכו לקראת הרצח. שניר נשא עליו את שני האקדחים והמתין לצאתו של מנחם מן השער האחורי של המסעדה; ואילו שרון, ששימש כנהג המילוט, העמיד פנים כמטפל באופנוע, שבעזרתו היו צריכים האחים להגיע לאחר הרצח למכונית המילוט - ה"הונדה" - שחנתה בסמוך. בשלב זה נעצרו השניים - כאמור לעיל - הודות לערנות צוות התצפית המשטרתית שהיה במקום. ה. אחיו של שניר - שרון - מסר בעדותו גירסה תואמת לגירסה שהציג שניר; כאשר גירסתו מתמקדת, מטבע הדברים, אך ורק באותם קטעי התרחשות שבהם נטל חלק. ו. טומי, שהיה גם הוא לעד מדינה - לאחר שהוסכם עמו שיוגש נגדו כתב אישום עם הסדר טיעון לפיו תגזרנה עליו שלוש שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי - מסר בחקירתו במשטרה עדות מפורטת, לפיה: ראשית - הוא אכן הציע לשניר לחסל אדם תמורת תשלום; ושנית - כי ההצעה נעשתה מטעמו של נחמן, אשר הורה לו להפגיש את שניר עם סוטחי בענין זה, לאחר שהוא, טומי, חזר בו מהסכמתו לבצע את החיסול בעצמו. עוד הוסיף טומי ומסר בהודעתו: כי מספר ימים לאחר מעצרם של שניר ושרון נפגש עם סוטחי, שהציג בפניו את קאין כשותף שלו בענין והרגיע אותו כי שניהם מטפלים בענין העצורים; וכי בפגישה נוספת שהתקיימה בינו לבין סוטחי ונחמן, אמר לו נחמן שסוטחי מטפל בענין העצורים. ז. על רקע עדויותיהם של טומי, שניר ושרון נעצרו שלושת הנאשמים כחשודים באחריות לנסיון שנעשה על ידי שניר ושרון לרצוח את מנחם. השלושה הכחישו בחקירתם כי הם קשורים בדרך כלשהי לנסיון שעשו שניר ושרון לחסל את מנחם ולהלן, בתמצית, עיקרי העמדות שהציגו: (1) סוטחי אמר לחוקריו, כי הודעתו של שניר - שהוקראה באזניו - נכונה ב99%-; אך סירב לפרט מה אינו נכון בה. ואילו בעדותו בבית המשפט הודה סוטחי כי היה שותף ל"הכנות" ול"היערכות" שקדמו למעצרם של שניר ושרון; אך טען שאלה נעשו בקשר לשוד של חלפן כספים הפועל בקרבת מקום. סוטחי לא הכחיש את הפגישה שבה הציג את שניר בפני נחמן, אך לטענתו: הוא לקח עמו את שניר אל נחמן, מכיוון שלשניר היה "זמן חופשי" והוא היה דרוש לו כ"תוספת משקל" לאופנוע, על מנת שיהיה יציב יותר במהירויות גבוהות; והוא לא הציג את שניר בפני נחמן בתור "הבחור", כפי שטוען שניר. (2) קאין, שמר על זכות השתיקה לאורך כל מהלך החקירה; ותגובתו לכל השאלות שנשאל היתה, שישיב עליהן בבית המשפט; ואילו בעדותו בבית המשפט עשה מאמץ - שלא נשא פרי - ליתן הסברים "תמימים" למגעים המסבכים שהיו לו עם הקושרים. (3) נחמן, סירב בתחילה למסור גירסה כלשהי ואמר שיעשה כן בבית המשפט; אך מאוחר יותר שינה את עמדתו והשיב לשאלות שהוצגו לו. גירסתו הבסיסית של נחמן - בחקירה ובבית המשפט - היתה: כי מגעיו עם טומי וסוטחי היו קשורים בהימורים לא חוקיים ולא ברצח מנחם, כפי שטוענים טומי ושניר; וכי אין הוא זוכר אם שניר היה זה שהוצג בפניו על ידי סוטחי כאשר הלה הגיע אליו ביום שקדם לנסיון הרצח, ומכל מקום לא נאמר בהזדמנות זו הביטוי "זה הבחור". 3. הדיון בבית המשפט המחוזי א. עדי התביעה (1) שניר ושרון חזרו בעדותם במהלך הדיון על תוכן ההודעות שמסרו בחקירתם. עדותם נמצאה על ידי בית המשפט המחוזי אמינה ומהימנה; וכל טענותיהם של המערערים בהקשר זה נדחו. (2) מאידך גיסא, חזר בו טומי בעדותו בבית המשפט מן הדברים שמסר - בפירוט רב כאמור - בחקירתו במשטרה; כשטענתו היתה, שהדברים הוכתבו לו על ידי חוקריו. בית המשפט דחה את הטענה האמורה, קיבל כראיה את ההודעה שמסר טומי במשטרה - בהתאם להוראות סעיף 10א לפקודת הראיות - והעניק לתכנה רמת אמינות ומהימנות גבוהה, בהתחשב בפירוט שבה ולנוכח התאמתה לגרסאות שמסרו שניר ושרון. ב. זיכויו של נחמן (1) שתיים היו הראיות העיקריות, אשר באו בפני בית המשפט להוכחת מעורבותו של נחמן בהזמנת הרצח. האחת - הודעתו של טומי, שמסר בהקשר זה במשטרה עדות ישירה ומפורטת, כמפורט לעיל. והשניה - המסקנה המתחייבת, לשיטת התביעה, מהתבטאויותיו של סוטחי: במהלך השיחה הטלפונית שקיים מביתו של קאין, במסגרתה אמר שהוא נמצא "עם הבחור" ויגיע אל בן שיחו "מאוחר יותר"; וכאשר הציג את שניר בפני נחמן - אליו הגיע "מאוחר יותר" - במילים "זה הבחור" (ההדגשות שלי - י.ק.). לשיטת התביעה מתחייבת מההתבטאויות האמורות מסקנה הגיונית אחת ויחידה והיא: שסוטחי הציג את שניר בפני נחמן כמי שנשכר לרצוח את מנחם. הודעתו של טומי - שהתקבלה כראיה לפי הוראות סעיף 10א לפקודת הראיות לאחר שחזר בו מתוכנה - טעונה סיוע, בשל כך שהיה, לפני מסירתה, לעד מדינה; ולשיטת התביעה, מצוי הסיוע, בעיקרו, במסקנה המתחייבת מהתבטאויותיו האמורות של סוטחי. (2) את עמדתה בדבר המסקנה המתחייבת מדברי סוטחי בטלפון ומדרך הצגתו של שניר בפני נחמן מציגה המדינה כדלקמן: ראשית - האמירה "אני עם הבחור", מחייבת את המסקנה שסוטחי מתייחס לשניר ולא לאחר, משום שרק שניר היה עמו אותה שעה; ומשנקט ב"הא" הידיעה - ונחמן לא הציג כל שאלה בהקשר זה - מתחייבת מסקנה נוספת והיא: שבן שיחו יודע באיזה "בחור" מדובר. שנית - מן העובדה שסמוך לאחר מכן הציג סוטחי את שניר בפני נחמן במילים "זה הבחור" - ונחמן "ידע" במי המדובר, שהרי לא שאל שאלה כלשהי בהקשר זה - מתחייבת המסקנה: שה"בחור" שדובר בו בשיחת הטלפון הוא הבחור שהוא מציג בפניו, לאמור - שניר. ושלישית - שיחת הטלפון התקיימה, כאשר סוטחי ושניר היו עסוקים בעיצומה של ההיערכות לרצח וההקשר היחיד שבו יכול היה סוטחי להתייחס אל שניר, היה הרצח. (3) בית המשפט המחוזי לא קיבל את עמדת התביעה ולא מצא בהתבטאותו האמורה של סוטחי בשיחת הטלפון ובדרך הצגתו את שניר בפני נחמן "מאוחר יותר", את ה"סיוע" הדרוש לגירסתו של טומי בדבר מעורבותו של נחמן בהזמנת הרצח. בין הנימוקים שניתנו בבית המשפט המחוזי בענין זה, נזכרו גם שניים אלה: האחד - כאשר מדובר ב"עד מדינה" שחזר בו מדבריו, אין די בכך שראיית הסיוע "נוטה לסבך" את הנאשם וצריך שהיא "תסבך" אותו; והשני - כאשר אימרת חוץ של עד משמשת כסיוע, צריך שלסיוע הטמון בה יהיה משקל מוגבר, משום שהיא צריכה לענות גם על דרישת ה"דבר לחיזוק", הקבועה בסעיף 10א לפקודת הראיות. במצב דברים זה, זיכה בית המשפט המחוזי את נחמן בשל העדר סיוע נאות לעדותו של טומי בדבר היותו מזמין הרצח. ג. הרשעתו של סוטחי בעניינו של סוטחי עמדה בפני בית המשפט המחוזי עדותו של שניר - שנתמכה כאמור בעדותו של שרון - לפיה: סוטחי שכר את האחים לרצוח את מנחם, תיכנן עמם את פרטי ביצוע הרצח, סיפק להם את הציוד שהיה דרוש לכך לרבות כלי הנשק ורכב המילוט, ערך לשניר מטווח אקדחים, סייר עם האחים במקום המארב וסימן את דרכי המילוט, מסר לאחים יחד עם קאין את סכום המקדמה ולבסוף שילח את האחים לביצוע הרצח, כשהוא וקאין מלווים אותם בברכת הצלחה. לצד עדותם של שניר ושרון, באה בפני בית המשפט בעניינו של סוטחי גם הודעתו של טומי במשטרה - המשתלבת בעדותו של שניר - לפיה שימש סוטחי "נציגו" של נחמן בכל הקשור להזמנת הרצח ולהיערכות לקראת מימושו: סוטחי שכר את שירותיו של שניר לביצוע הרצח בנוכחותו של טומי; סוטחי הרגיעו, לאחר מעצרם של שניר ושרון, בכך שאמר לו שעניינם בטיפול; וסוטחי היה נוכח בפגישתו עם נחמן, כאשר הלה אמר לו שסוטחי מטפל בעניינם של שניר ושרון. גירסתו של סוטחי, לפיה חבר אל שניר ושרון לביצוע שוד של חלפן כספים שפעל במבנה סמוך לכניסה הראשית של מסעדתו של מנחם - נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי כבלתי הגיונית וכנטולת אחיזה במציאות. במצב דברים זה, הרשיע בית המשפט המחוזי את סוטחי בכל אחת מארבע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ד. הרשעתו של קאין כפי שהתחייב מן הראיות שבאו בפני בית המשפט המחוזי - והדגש הוא על עדויותיהם של שניר ושרון - חלקו של קאין בפרשה נושא האישום היה בעיקרו בעל אופי טכני של "סיוע להתארגנות" לקראת ביצוע הרצח. הוא לא היה נוכח בעת שסוטחי שכר את שניר לביצוע משימת החיסול; ואף לא היה שותף לסיורים בזירת הרצח המיועד ולמסירת הנשק לשניר ולשרון. עם זאת: קאין היה "משולב" בהכנות לרצח: הוא היה "נוכח" לצידו של סוטחי בשלבים שונים של ההיערכות כ"נושא כלים"; הוא נתן את מיקדמת המזומנים לרוצחים המיועדים; והוא נפרד מן האחים בברכת הצלחה. כל אלה, מלמדים שקאין היה שותף לקשר לרצוח את מנחם; ו"סייע" לקושרים להוציא לפועל את זממם. כאמור, בעדותו בבית המשפט, עשה קאין מאמץ ליתן "הסבר" תמים לנוכחותו במפגשים המסבכים עם סוטחי והאחים מקייטן; ואף השמיע עדים מטעמו לתמיכה בגירסתו. בית המשפט דחה את "הסבריו" של קאין כדמיוניים; וראה בעדיו עדים שכבשו את עדותם ושאין ליתן אמון בדבריהם. במצב דברים זה, הורשע קאין בשתי עבירות בלבד והן: קשירת קשר לבצע פשע וסיוע לנסיון לרצח, מטרת הקשר. 4. ערעור המדינה כנגד זיכויו של נחמן א. טענת התביעה בהקשר זה היא: כי בית המשפט שגה בכך שלא מצא בהתבטאויות האמורות של סוטחי ובתגובתו של נחמן להתבטאויות אלו - הכל כמפורט לעיל - סיוע מספיק לעדותו של טומי; וכי מכל מקום, לצד עדותו של שניר בדבר התבטאויותיו המסבכות של סוטחי, באו בפני בית המשפט גורמים ראייתיים נוספים, המצטברים להתבטאויות אלו ומקימים יחד עמם תשתית מסייעת מספקת להודעתו של טומי. ב. הגורמים הנוספים שעליהם מצביעה התביעה הם: אחריותו של נחמן - כמתחייב, לשיטת המדינה, מן הנסיבות - לכך שטומי חזר בו מהודעתו; תגובתו הספונטנית של סוטחי במהלך חקירתו, לפיה עדותו של שניר היא נכונה ב99%-; ושקר מהותי של נחמן, בכך שהכחיש בתחילה את המפגש עם סוטחי ושניר ולאחר שהסכים לקיומו טען שאינו זוכר ששניר היה מי שהוצג בפניו והכחיש נקיטה במילים "זה הבחור". ג. כאמור, טומי מסר בהודעתו: כי התבקש על ידי נחמן לחסל את מנחם; כי משסירב, ביקש ממנו נחמן למצוא אחר במקומו ולקשר את ה"אחר" עם סוטחי, שיטפל - מטעמו כמובן - בסדרי ההוצאה לפועל של החיסול; וכי משהסכים שניר לבצע את הרצח, קישר בינו לבין סוטחי והיה נוכח כאשר סוטחי שכר את שניר לביצוע הרצח. שניר מאשר את דברי טומי ומספק להם סיוע: ראשית - בדבר הסכמתו לחסל אדם בשכר ובדבר הצגתו בפני סוטחי כמי שמוכן לחסל את מנחם; ושנית - בדבר שכירתו על ידי סוטחי לביצוע החיסול. שניר אינו יכול לאשר במישרין את גירסתו של טומי, כי נחמן עומד מאחורי סוטחי, הפועל כשליח שלו; ונושא זה נותר - לשיטתו של בית המשפט המחוזי - ללא סיוע. ד. עמדת התביעה, לפיה די במקרה דנא בהתבטאויותיו האמורות של סוטחי ובעובדה שנחמן קיבל התבטאויות אלו כפשוטן, כדי לספק את הסיוע הדרוש לגרסתו של טומי בדבר "מעורבותו" של נחמן - מקובלת עלי, ולהלן עיקרי טעמי. כפי שטוענת התביעה, אין - ולא יכול להיות - ספק: ראשית - שכאשר אמר סוטחי בשיחת הטלפון שהוא "עם הבחור", התכון לשניר; ושנית - שכאשר הציג סוטחי את שניר בפני נחמן במילים "זהו הבחור", התכוון לאותו "בחור" שעליו שוחח עמו קודם לכן בטלפון. כן לא יכול להיות ספק, שסוטחי התייחס אל שניר כאל אדם שנחמן מודע לקיומו ל"צורך" מסוים, שאחרת אין טעם בנקיטה ב"הא" הידיעה. סוטחי נפגש עם שניר לתכלית אחת ויחידה - כפי שמעידים טומי, שניר ושרון - והיא: חיסולו של מנחם; ואין בראיות שבאו בפני בית המשפט שמץ של ראיה, לקיום מגעים עם שניר בנושא אחר כלשהו. ענין שוד החלפן לו טען סוטחי - נדחה כחסר כל הגיון ואחיזה במציאות; ו"עסקי הימורים" לא הוזכרו - ולו גם ברמז - במפגש המשולש שבין טומי, סוטחי ושניר ואף לא במפגש המשולש שבין שניר, סוטחי ונחמן. ולא למיותר יהיה להזכיר: כי השיחה בין טומי, סוטחי ושניר - שבה נשכר שניר לביצוע הרצח - התקיימה ביום 9.9.97 סמוך לשעה 13:30; והשיחה הטלפונית בין סוטחי לנחמן התקיימה כשעתיים בלבד לאחר מכן. במצב דברים זה, ה"הקשר" היחיד שבו יכול היה סוטחי להתייחס אל שניר כאל "הבחור" ב"הא" הידיעה, הוא ההקשר של חיסולו של מנחם. זוהי המסקנה ההגיונית היחידה, המתחייבת מהתבטאויותיו של סוטחי במהלך השיחה הטלפונית עם נחמן ובעת הצגתו של שניר בפניו, בהתחשב בכך: שלא דובר עם שניר על נושא אחר כלשהו; ושנחמן לא נזקק להסבר מיהו "הבחור" שמדובר בו. וכאמור, מגדישה את הסאה בהקשר זה העובדה, שהשיחה הטלפונית התקיימה כשעתיים בלבד לאחר שסוטחי שכר את שירותיו של שניר. העובדה שהתבטאויותיו האמורות של סוטחי הוכחו בעדותו של שניר - אינה מעלה ואינה מורידה: שניר קלט את ההתבטאויות בחושיו שלו ואין זו "עדות שמיעה"; ובית המשפט נתן אמון מלא בדבריו. כן אין חשיבות לכך ששניר הינו עד מדינה; שכידוע, עדות-הטעונה-סיוע כאשר היא משמשת בסיס להרשעה, יכולה לשמש, כשלעצמה, "סיוע" לעדות אחרת הטעונה סיוע. ולבסוף, אין המדובר באימרת חוץ בע"פ של סוטחי, אלא במסקנה המתחייבת מדו שיח שקיים עם נחמן. ה. בשולי הדברים, רואה אני להוסיף כי הטעמים שנתן בית המשפט המחוזי לדחיית התבטאויותיו של סוטחי ("זה הבחור") כמספקות את דרישת הסיוע לגירסתו של טומי בדבר "מעורבותו" של נחמן, אינם מקובלים עלי. הכלל הוא, שדרישת הסיוע באה על סיפוקה בראיה ה"נוטה לסבך" את הנאשם; ואין בסיס להשקפה, שכאשר מדובר באימרת חוץ של עד מדינה שחזר בו ממנה בעדותו, חייבת ראיית הסיוע "לסבך" את הנאשם. וככלל, אין בדרישה של "דבר לחיזוק" לאימרת חוץ של עד מדינה - שחזר בו מאימרתו - כדי "להגביר" את משקלו של הסיוע הדרוש להרשעה על פי אימרת החוץ; וזאת - משום שדרישת ה"דבר לחיזוק" נבלעת, בנסיבות כאלה, בדרישת ה"סיוע". ו. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור כנגד זיכויו של נחמן להתקבל. נחמן יורשע בעבירות של קשירת קשר לרצח עם סוטחי ושל נסיון לרצח כ"מבצע בצוותא" לצידם של סוטחי, שניר ושרון; וזאת, על בסיס הודעתו של טומי לה נמצא סיוע מספיק בעדותו של שניר כמפורט לעיל, לפיה: הוא היה היוזם, הרוח החיה והגורם המוביל בחבורה שחברה יחד למזימת הרצח של מנחם. לאחריותו של נחמן כ"מבצע בצוותא" ולא כ"משדל", מבקש אנכי להבהיר. לשיטתי, אותה הצגתי לא פעם בעבר, "מנהיגה" של חבורה, היוזם ומוביל ביצועה של עבירה ע"י חבורתו, נימנה בין "מבצעיה". המנהיג, "משתתף" בביצוע העבירה במשמעות שיש לדרישה זו בסעיף 29 לחוק העונשין. גורלו קשור בגורלם של המבצעים בפועל; והוא נושא באחריות לביצוע כאילו היה "לצידם" של המבצעים בשעת הביצוע. זה דינו של ה"מנהיג" וזה דינם של ה"מתכננים" וממלאי "תפקידים חיונים" אחרים, שתרומתם לביצוע "מסתיימת" אמנם פורמלית לפני תחילתו, אך היא נותרת חלק בלתי נפרד ממנו. גורלם של אלה - המנהיג, המתכנן ודומיהם - קשור בגורלם של המבצעים בפועל: הם מהווים גוף אחד, שכל איבריו נושאים באחריות למעשים שעושות "ידיו". לשיטתי, מנהיג של "חבורה" שחברה לביצועה של עבירה, אינו "משדל" של חבריו לחבורה, אלא מי שעומד בראשם ו"מוביל" אותם להגשמת מזימתם המשותפת. המשדל מצוי מחוץ למעגל הפנימי של ה"ביצוע"; ומעשה השידול הינו שידול "נטו", לאמור: מעשה עצמאי ונפרד מן המאמץ הכולל של הביצוע. מי ש"משתתף" בביצוע - ולשיטתי, כמתחייב מן האמור לעיל, יש ליתן למושג "השתתפות" בהקשר זה משמעות רחבה - אינו יכול להיות "משדל". בין ה"משדל" לבין ביצוע העבירה "חוצץ" המבצע שסימנו "מילוי תפקיד" בביצוע; ובמקום ש"שידול" מלווה ב"מילוי תפקיד" כאמור - לא "משדל" ניצב בפנינו, אלא "מבצע בצוותא". 5. הערעור כנגד הרשעתו של סוטחי בערעור כנגד ההרשעה, חוזר ב"כ של סוטחי על טענתו הבסיסית של שולחו, לפיה: הקשר שנקשר בינו לבין האחים מקייטן היה מכוון לביצוע שוד של חלפן כספים; והשניים - לרבות טומי - אינם אומרים אמת, כאשר הם טוענים שהקשר היה לרצוח את מנחם. לתמיכה בטיעונו, מצביע הסניגור על שורה של תמיהות המעמידות לשיטתו ספקות באשר למהימנות הגירסה המרשיעה: שניר ושרון היו צריכים, לגירסתם, לקבל 25,000 דולר כמקדמה, אך "הסתפקו" ב- 10,000 ש"ח; מן הסכום הנ"ל הוציאו השניים כ2,500- ש"ח בלבד והיתרה "נעלמה"; שניר שאמור היה לירות במנחם, לא ראה אותו מעולם; ופרק הזמן שהוקדש להיערכות למבצע כה מורכב היה קצר להפליא. התמיהות האמורות לא נעלמו מעיני בית המשפט המחוזי; ועל אף קיומן, החליט בית המשפט ליתן אמון מלא ומוחלט בגירסתם של שניר, שרון וטומי באשר למעורבותו של סוטחי בנסיון הרצח שנכשל. בחינת הדברים על רקע הטיעון המפורט של הסניגור, לא הקימה עילה המצדיקה התערבות מצידנו. בית המשפט המחוזי ראה את העדים והתרשם ישירות מהדרך שבה עמדו על דוכן העדים; וכידוע, מירווח התערבותה של ערכאת הערעור במימצאי מהימנות של הערכאה הדיונית הינו מצומצם ביותר. המקרה שבפנינו אינו נמנה בין אותם מקרים חריגים, בהם מתחייבת התערבות. לצד הטענות שהעלה כנגד היכולת לסמוך על דבריהם של טומי, שניר ושרון בדבר אופיה של מעורבותו של סוטחי בפרשת הנסיון לרצח, חזר בא-כוחו של סוטחי על הטיעון שהשמיע בבית המשפט המחוזי, לפיו: גם אם ינתן אמון בדבריהם של עדי התביעה - אין לראות את סוטחי "מבצע בצוותא" אלא "מסייע" בלבד. בית המשפט המחוזי דחה טעון זה ועמדתו מקובלת עלי. על פי הראיות שבאו בפני בית המשפט, תרומתו של סוטחי לביצוע הרצח לא הצטמצמה להגשת "סיוע" למבצעים. סוטחי היה חבר בחבורה ששמה לה למטרה להמית את מנחם, הוא היה הרוח החיה בהיערכות הכוללת לביצוע הרצח, הוא נטל חלק פעיל בתכנונו והוא זה ששילח את הרוצחים לביצוע המשימה. תרומתו של סוטחי לביצוע הרצח, היתה, איפוא, תרומה של "משתתף" בביצוע; ובתור שכזה הרי הוא "מבצע בצוותא", לצידם של הרוצחים שיצאו לביצוע בפועל. המסייע עושה, לשיטתי, מעשה סיוע "נטו"; ואינו "משתתף" בביצוע; ואילו סוטחי "השתתף" בביצוע ומילא "תפקיד" במסגרתו. אילו הסתיים המאמץ לו היה סוטחי שותף ברצח של מנחם, היה סוטחי אחראי לרצח כ"רוצח". משסוכל מאמץ הביצוע לאחר "תחילתו" - נושא סוטחי באחריות לנסיון הרצח, כמו האחים שניר ושרון שהמתינו במארב לקורבנם. בשולי הדברים ומיוזמתי, מצאתי לנכון להוסיף את הדברים הבאים. כתב האישום ייחס לסוטחי עבירה של "שידול לרצח" לפי הסעיפים 30 ו300-(א)(2) לחוק העונשין; ובית המשפט המחוזי הרשיעו בעבירה זו. הצירוף של הסעיפים 30 ו300-(א)(2) לחוק העונשין אינו מבטא "עבירה" של שידול לרצח; אלא קובע אחריות של "משדל" לביצוע רצח, על ידי מי ששודל על ידו לרצוח. אחריותו של משדל מכוח סעיף 30 לחוק העונשין, מותנית בביצועה של העבירה נושא השידול (או עבירה "נוספת" לפי סעיף 34א לחוק העונשין); והעבירה נושא השידול כוללת, מטבע הדברים, גם את הנסיון לבצעה. במקרה דנא, "המבצעים" המיועדים נעצרו לאחר שהחלו בביצוע; ועל כן כל שניתן היה ליחס להם - ולמי ששידל אותם - הוא נסיון לרצח. אילו סברתי שסוטחי היה אך "משדל", השאלה שהיתה דורשת הכרעה היא מה דינו של "משדל" כאשר המשודל ניסה לבצע את העבירה נושא השידול אך לא השלימה. הוראות סעיף 33 לחוק העונשין אינן מסייעות בפתרון השאלה האמורה, משום שהן מתייחסות לנסיון השידול ולא לנסיון ביצועה של העבירה נושא השידול. התשובה לשאלה זו מצויה באופיה של אחריות המשדל. לשיטתי, נושא המשדל באחריות לכל עבירה שמבצע המשודל מכח השידול; ובמקום שהמשודל רק ניסה לבצע את העבירה נושא השידול - נושאים שניהם, המשדל והמשודל באחריות לנסיון הביצוע. סעיף 30 לחוק העונשין מדבר באדם "המביא אחר לידי עשיית עבירה" במעשה-של-שידול, כמפורט בגוף הסעיף; ומשמנסה המשודל לבצע את העבירה נושא השידול, אין ספק שהוא עושה את הנסיון מכח השידול. במקרה שבפנינו מצא בית המשפט המחוזי כי סוטחי נושא באחריות לנסיון הרצח שעשו שניר ושרון מכח היותו "מבצע בצוותא" ולא מכח היותו "משדל"; ולאור האמור לעיל, לא היה מקום להרשיעו באחריות לאותו ניסיון גם מכוחו של "שידול". בנסיבות הענין, לא היה מקום מלכתחילה להאשים את סוטחי בשידול לרצח, שהרי רצח לא התבצע; ומכל מקום, משנמצא סוטחי אחראי לנסיון לרצח מכח היותו "מבצע בצוותא" - לא היה מקום להרשיעו בשידול לרצח כפי שעשה בית המשפט המחוזי. ההרשעה של סוטחי בשידול לרצח תבוטל. 6. הערעור כנגד הרשעתו של קאין גם כאן, לא עלה בידי הסניגור לשכנע אותנו כי יש הצדקה להתערבות בממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי לחובת מרשו. כאמור, בית המשפט המחוזי נתן אמון מלא בדבריהם של שניר ושרון באשר למעורבותו של קאין לצידו של סוטחי במהלך ההכנות לביצוע הרצח; וההסברים שנתן קאין להתנהגותו המסבכת לצידו של סוטחי, נדחו כבלתי מהימנים. ולא למיותר יהיה לחזור ולהזכיר כי סוטחי "אישר" את דבר מעורבותו של קאין כ"שותפו לעניין" במפגש עם טומי, לאחר ששניר ושרון נעצרו. בית המשפט המחוזי מצא כי "תרומתו" של קאין למשימת הרצח לה חבר יחד עם סוטחי והאחים מקייטן, מותירה אותו במעמד של "מסייע" ואינה מביאה אותו בגדר "מבצע בצוותא". בהעדר ערעור מטעם התביעה, תישאר על כנה בענין זה קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה: אילו הושלם הרצח - היה קאין "מסייע" לרצח; ומשנכשל הנסיון לרצח - יש לראותו כ"מסייע" לנסיון. במצב דברים זה, משלא מצאנו בטענות שהוצגו בפנינו עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את גירסתו של קאין ולהרשיעו על פי גירסתם של עדי התביעה, דין ערעורו של קאין כנגד הרשעתו להידחות. 7. הערעורים של סוטחי וקאין כנגד גזר הדין אנכי לא מצאתי הצדקה להתערב בעונשים שנגזרו על סוטחי ועל קאין. א. אחריותו של סוטחי לנסיון הרצח שסוכל, הינה אחריות של "מבצע בצוותא" והדין קובע לנסיון לרצח עונש של עשרים שנים מאסר (סעיף 305(1) לחוק העונשין). כאמור, אילו צלחה המזימה שלשמה שכר סוטחי את שניר ושרון - והוביל את היערכותם לביצועה - היה סוטחי נושא באחריות לרצח כ"מבצע בצוותא"; ודינו היה מאסר עולם חובה. תרומתו של סוטחי לביצוע מזימת הרצח היתה חיונית ומכרעת: הוא שכר את הרוצחים השכירים, הוא דאג לצייד אותם בידע ובאמצעים הדרושים לביצוע הרצח, הוא תכנן עמם את מהלכי הביצוע לרבות נתיבי ההימלטות והוא "שילח" אותם לשלב האחרון של הביצוע. אכן, עונש של חמש עשרה שנים מאסר לריצוי בפועל, כשלעצמו, הינו עונש חמור; וכפי שציין הסניגור, הוא נמנה בין העונשים החמורים שנגזרו עד כה בהקשר זה. ברם, בהתחשב בכך שמדובר ברצח מתוכנן באמצעות "רוצחים שכירים" על רקע סכסוכים בעולם התחתון - אין לומר שבית המשפט סטה בעונש שגזר סטייה כה קיצונית מרמת הענישה הראויה, המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. ולא נעלם ממני, כמובן, כי הרשעתו של סוטחי בעבירה של "שידול לרצח" בוטלה. ברם, בנסיבות הענין אין לביטול ההרשעה השלכה לענין העונש. הביטול אינו נעוץ בשינוי של התשתית העובדתית העומדת בבסיס הרשעתו; ומן ההיבט העונשי, זהו ביטול טכני-פורמלי בלבד. ב. כך הוא גם דין ערעורו של קאין. אמנם חלקו בהגשמת מזימת הרצח הותיר אותו, על פי הכרעת הדין, בגדר "מסייע" בלבד. ברם, העונש שנגזר עליו הוא כ"מחצית" מהעונש שנגזר בפועל על סוטחי; והלכה למעשה, משקף עונש זה את הגישה העומדת בבסיס ההוראה שבסעיף 32 לחוק העונשין, הקובע את הכללים החלים על ענישתו של "מסייע". אכן, כפי שטוען הסניגור, על פי חומר הראיה ה"מעשים" שעשה קאין מצטמצמים ל"נוכחות" לצידו של סוטחי במהלך ההיערכות לקראת היציאה לביצוע הרצח - לרבות בעת מסירת מכונית המילוט - למסירת 10,000 ש"ח לשניר ולאיחולי הצלחה שהומחשו בהדמיית "יריה" בכף היד. ברם, בשל כך שהמעשים "הצטמצמו" לאלה המפורטים לעיל, מצא בית המשפט המחוזי שיש להרשיע את קאין ב"סיוע" בלבד; ו"סיוע" מצומצם, מעצם טיבו, לפעילות עזר המצויה מחוץ למעגל הפנימי של הביצוע. בית המשפט המחוזי לא התעלם משיקול ענייני כלשהו בהקשר זה; ודין הערעור בעניינו של קאין להידחות. 8. סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני מציע לחברי הנכבדים: א. לקבל את ערעור המדינה כנגד זיכויו של נחמן, להרשיעו בעבירות של קשירת קשר לרצח ונסיון לרצח; ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לדיון בעונש שיש לגזור עליו בגינן. לנוכח הרשעתו של נחמן, יבוטל שחרורו בערובה; הוא יעצר לאלתר ויוחזק במעצר עד תום ההליכים בעניינו בבית המשפט המחוזי. ב. לדחות את ערעוריהם של סוטחי וקאין כנגד הרשעתם וכנגד מידת העונש שנגזר על כל אחד מהם; וזאת בכפוף לזיכויו של סוטחי מהעבירה של שידול לרצח. ש ו פ ט השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט מ' אילן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' קדמי. ניתן היום, כב בתמוז תשנ"ט (6.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט עתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98047200.H04