מ.ו השקעות בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 472/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר העותרת: מ.ו השקעות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. ילנה ניאזוב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד חמדה אבשלום פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: לפנינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 7800-01-22 מיום 26.10.2022, אשר דחה את ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 6.12.2021 בסע"ש 59848-10-18 ובסע"ש 64347-10-18. 1. המשיבה 2 (להלן: המשיבה) הועסקה על-ידי העותרת תקופה קצרה בת כארבעה וחצי חודשים עד להתפטרותה ביום 1.8.2018, על רקע יחסי עבודה עכורים עם שתיים מעובדות העותרת. בחודש אוקטובר 2018 הגישו המשיבה והעותרת תביעות הדדיות לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. המשיבה עתרה לקבלת הפרשי שכר לחודש אוגוסט 2018; פדיון ימי חופשה ודמי הודעה מוקדמת; תשלום גמול בגין שעות נוספות; וכן פיצויים בגין עוגמת נפש. העותרת עתרה מנגד לחיוב המשיבה בפיצוייה בסכום של כ-271 אלף ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת, ובגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל עלויות השמתה של המשיבה בתפקידה והשכר ששולם לה בחודשי ה"חפיפה"; ובשל נטילת מסמכים סודיים של העותרת ואחזקתם על ידי המשיבה. 2. בפסק דין שניתן ביום 6.12.2021 דחה בית הדין האזורי את תביעת העותרת וקיבל בחלקה את תביעת המשיבה, באופן שהעותרת חויבה לשלם למשיבה הפרשי שכר בסך של 2,750 ₪. בית הדין האזורי עמד על כך שהמשיבה הועסקה על-ידי העותרת תקופה של חודשים ספורים, ממנה יש לגזור תקופת הודעה מוקדמת בת חמישה ימים בלבד. עוד קבע כי לא עלה בידי העותרת להוכיח שנגרמו לה נזקים עקב אי התייצבות המשיבה לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת; וכי לא היה מקום לחייבה להתייצב לעבודה בתקופה זו מבלי להציע לה סביבת עבודה נאותה, נפרדת מזו שחלקה עם העובדות עמן הייתה בסכסוך. כן נדחו יתר הסעדים שהתבקשו על-ידי העותרת, תוך שנקבע כי האחריות ל"כשל במיון העובדים" רובצת לפתחה כמעסיקה, ואין להטיל אותה על העובדת; וכי לא עלה בידה להוכיח כי המשיבה נטלה את המסמכים הסודיים שלא כדין או בחוסר תום לב, ושנגרמו לה נזקים עקב כך. 3. ערעור שהגישה העותרת לבית הדין הארצי לעבודה נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי, ובהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. 4. מכאן העתירה, בה שבה העותרת על טענותיה כפי שהועלו לפני בית הדין הארצי. לשיטתה, פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר אושר על-ידי בית הדין הארצי, "מעודד הלכה למעשה אנרכיה ביחסי העבודה" משעה שהוא מכשיר התנהגויות בעייתיות מצד עובדים, ומנגד מרחיב את אחריות המעסיקים לעמוד על טיבם של עובדים פוטנציאליים אותם הם מתעתדים להעסיק, באופן היוצר "תקדים מסוכן" בעל השפעה רוחבית. 5. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות של בתי הדין לעבודה, והתערבותו שמורה אך למקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב את תיקונה, או כאשר מתעוררת סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: בג"ץ 242/23 אבו נאג'י נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 3 (9.1.2023); בג"ץ 8760/20 ביסאן נ' המועצה המקומית יאנוח-ג'ת, פסקה 11 (19.7.2021); בג"ץ 6354/22 מוטהדה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4 (20.10.2022)). 6. המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. טענות העותרת להתנהלות חריגה מצד העובדת, נדחו בשתי הערכאות, תוך שנקבע כי "מדובר באירוע שגרתי של יחסי עבודה המגיעים לקיצם לאחר פרק זמן קצר, בנסיבות בהן לשני הצדדים ברור כי לא ניתן להמשיכם". גם יתר טענות העותרת נוגעות בעיקרן לקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית הדין האזורי לעבודה, על יסוד בחינת נסיבותיהם הקונקרטיות של יחסי העבודה בין הצדדים, ולמסקנות המשפטיות הנגזרות מהן. טענות אלה הן ערעוריות באופיין, ולא מצאתי שנפלה במסקנות בתי הדין לעבודה טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב את תיקונה, או כי הן מעלות סוגיה עקרונית הראויה לדיון. העתירה נדחית אפוא. רק לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשפ"ג (‏19.1.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23004720_X01.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1