פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 4719/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערת: פלונית נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 8.7.2019 בתלה"מ 70979-07-17 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת מ' פולוס בשם המערערת: עו"ד סמדר וינברג פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת מ' פולוס) מיום 8.7.2019 בתלה"מ 70979-07-17 שלא לפסול עצמה מלדון בעניינה של המערערת. בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהלים בשנים האחרונות מספר הליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון אשר עוסקים, בעיקרם, בהסדרת זמני השהות של כל אחד מהצדדים עם בתם המשותפת, פעוטה בת כשלוש שנים (להלן: הפעוטה). לאחר שהצדדים נפרדו, עזבה המערערת את העיר בה התגוררה עם המשיב במרכז הארץ ושבה להתגורר בבית הוריה שבצפון הארץ עם הפעוטה. כחצי שנה לאחר מכן, הגיש המשיב תביעה לבית המשפט קמא, בבקשה להורות על שינוי מקום מגורי הפעוטה לעיר מגוריו ולקביעת זמני שהות עם הפעוטה (תלה"מ 70979-07-17; להלן: ההליך הראשון). ביום 1.1.2018 התנהל דיון בהליך בפני בית המשפט קמא ובו הגיעו הצדדים להסכמות, אשר קיבלו תוקף של פסק דין (להלן: פסק הדין החלקי) ולפיהן, בין היתר, יעברו שני הצדדים עד ליום 31.8.2018 להתגורר באזור הקריות, (להלן: מועד המעבר). עוד נקבע כי עד למעבר, יונהגו זמני שהות זמניים וכי הסדר שהות קבוע ייקבע לאחר המעבר בהתאם לתסקיר עדכני שיוגש על ידי עובדת סוציאלית לסדרי דין. בהתקרב מועד המעבר ולאחר שכבר עבר להתגורר באזור הקריות בהתאם לפסק הדין החלקי, פנה המשיב אל בית המשפט קמא במסגרת הליך נוסף שהתנהל בין הצדדים, תלה"מ 32739-10-17, בבקשה להורות למערערת לגלות אילו פעולות נקטה לשם קיומו. יומיים לפני מועד המעבר, הודיעו באות כוחה של המערערת כי הן שוחררו מייצוגה, ובדיון שהתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה ביום 6.9.2018, התברר כי המערערת לא עברה להתגורר באזור הקריות וזאת לטענתה הואיל ולא עלה בידה לאתר דירת מגורים מתאימה ולמצוא מקום עבודה. עוד נטען כי ההסכמות שבבסיס פסק הדין החלקי נכפו על המערערת על ידי באות כוחה דאז וכי בכוונתה לעתור לשינויו. בהחלטתו בתום הדיון נתן בית המשפט לענייני משפחה למערערת שהות עד ליום 30.11.2018 לעבור להתגורר בקריות, וקבע כי החל ממועד זה תשולב הפעוטה בגן ילדים בקריות. עוד נקבע כי ככל שהמערערת לא תעבור להתגורר בקריות, יהיה עליה להסיע את הפעוטה לגן הילדים בקריות עד שתעבור דירה. ביום 6.11.2018 פנה המשיב לבית המשפט בבקשה כי הפעוטה תשהה בביתו בשבוע כניסתה לגן. ביום 12.11.2018 הגישה המערערת, באמצעות באת-כוחה הנוכחית, בקשה לבטל או לשנות את החלטת בית המשפט קמא מיום 6.9.2018 ואת פסק הדין החלקי, וזאת לטענתה בשל שינוי נסיבות שארע לאחרונה – הצעת נישואין מאת בן זוגה הנוכחי והמעבר שלהם להתגורר יחד בדירה שכורה ביישוב שבו היא מתגוררת כעת. בשל נסיבות אלה, הודיעה המערערת כי היא "אינה יכולה ואינה מתכוונת לעבור להתגורר בקריות", וטענה כי טובת הפעוטה מצדיקה זאת. ביום 15.11.2018 קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיב והורה על שהייתה של הפעוטה בביתו בשבוע הראשון של שילובה בגן. עוד קבע בית המשפט קמא כי על המערערת להגיש הליך נפרד בכל הנוגע לבקשתה לביטול פסק הדין החלקי, והליך כאמור אכן הוגש על ידי המערערת ביום 26.11.2018 (תמ"ש (משפחה ראשל"צ) 60303-11-18 (להלן: ההליך השני)). בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי אשר הוגשה בד בבד עם הגשת ההליך השני נדחתה על ידי בית המשפט קמא ביום 29.11.2018, אך בקשת רשות ערעור שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי התקבלה, בהסכמת הצדדים, ונקבע כי הפעוטה תוסיף לפקוד גן ילדים ביישוב שבו מתגוררת המערערת (רמ"ש (מחוזי מרכז) 71478-11-18 פלונית נ' פלוני (24.12.2018)) וכי תמונה לבת אפוטרופא לדין. 2. ההליכים בפני בית המשפט קמא המשיכו להתנהל וביום 30.1.2019 הוגש לבית המשפט תסקיר בעניין משמורת וזמני שהות מטעם עובדת סוציאלית לסדרי דין (להלן: העובדת הסוציאלית). בדיון שהתקיים ביום 20.2.2019 הודיעה באת-כוח המערערת כי לאור הערות בית המשפט שנאמרו מחוץ לפרוטוקול מהן עלה, לשיטתה, כי המותב אינו מאמין לדברי המערערת שאין באפשרותה לעבור להתגורר באזור הקריות, היא תשקול הגשת בקשת פסילה. בתום הדיון, החליט בית המשפט קמא כי לאחר שהמערערת תעביר שאלות הבהרה לתסקיר ותעיין בתשובותיה של העובדת הסוציאלית תערך חקירה של העובדת הסוציאלית במעמד הצדדים, ככל שהמערערת תעמוד על חקירתה. שאלות הבהרה מטעם המערערת הוגשו ביום 25.2.2019 וביום 20.3.2019 הוגש המענה לשאלות על ידי העובדת הסוציאלית. ביום 21.3.2019 הודיעה המערערת כי היא עומדת על חקירת העובדת הסוציאלית ובו ביום ניתנה החלטת בית המשפט קמא לפיה "יש להגיש בקשה מנומקת ולהבהיר אילו שאלות נותרו שלא נענו ומדוע לא ניתן להפנות השאלות בכתב". ביום 25.3.2019 הגישה המערערת את תגובתה בה פורטו הטעמים אשר מצדיקים לשיטתה את חקירת עורכת התסקיר. במסגרת תגובה זו נטען עוד כי החלטת בית המשפט קמא מיום 21.3.2019 נוגדת את ההחלטה שניתנה עם תום הדיון מיום 20.2.2019 ומובילה למסקנה כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" בפני המערערת ועל כן בכוונתה להגיש בקשת פסלות "בימים הקרובים". ביום 27.3.2019, לאחר קבלת עמדת המשיב, האפוטרופא לדין והעובדת הסוציאלית, איפשר בית המשפט קמא את חקירת העובדת הסוציאלית, הגם שלגישתו אין הדבר נדרש משכל שאלות ההבהרה נענו במסגרת תשובתה בכתב, והמערערת לא נימקה את הצורך בחקירה. לבקשת הצדדים החקירה נקבעה ליום 10.7.2019. 3. ביום 7.7.2019, שלושה ימים לפני המועד שבו הייתה צפויה העובדת הסוציאלית להיחקר, הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב בהליכים ועמה בקשה לדחיית מועד הדיון. לאחר קבלת עמדת המשיב והאפוטרופא לדין, אשר התנגדו שניהם לבקשה, דחה בית המשפט קמא ביום 8.7.2019 את בקשת הפסלות והורה על קיום הדיון במועדו. בית המשפט קמא קבע כי יש לדחות את בקשת הפסלות בשל השיהוי שנפל בהגשתה, בהיותה מבוססת על אמירות, לכאורה, של המותב בדיון שהתקיים ביום 20.2.2019 ועל התנהלותו במהלך אותו הדיון, מבלי שהוצג כל הסבר מדוע לא הוגשה בקשה לפסילת המותב בסמוך למועד הדיון הקודם. לגופם של דברים צוין כי בחלוף מספר חודשים ממועד הדיון, אין בידי המותב לזכור כל אמירה שנאמרה על ידו באותו הדיון, וכי לפי עמדת באת-כוח המשיב, הציטוטים מפי המותב שהובאו במסגרת הבקשה לא נאמרו מעולם. עוד צוין כי לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול וכי לא הובהר אילו מן הציטוטים, שרמת הדיוק שלהם אינה ברורה, מעידים לשיטת המערערת על דעה מוגמרת של בית המשפט. כמו כן צוין כי תחושות המערערת לפיהן בית המשפט מפלה בינה ובין המשיב הן סובייקטיביות ואינן מבוססות וממילא אין בהן כדי להוות עילה לפסלות שופט. בית המשפט קמא הוסיף ודחה את טענת המערערת לפיה העובדה שההליך השני טרם נקבע לדיון מעידה על משוא פנים כלפיה, בציינו כי ההליכים קשורים; כי בעת הזו הדיונים התמקדו בתסקיר שהוזמן ובהצגת עמדות הצדדים בהקשר זה; וכי לא הוגשה כל בקשה לקבוע דיון קדם משפט נפרד בהליך השני. עוד התייחס המותב לטענת המערערת לפיה קיימת אפשרות כי המותב יוזמן במסגרת ההליך השני למתן עדות על מנת להוכיח כי ההסכמות שבפסק הדין החלקי נכפו עליה, וציין כי מדובר "בטענה תמוהה בלשון המעטה, לא ברור לאיזו "פרוצדורה נהוגה ומקובלת" מתייחסת המבקשת, בכל הנוגע לעדותו של שופט באשר להליך שהתנהל בפניו". המותב הוסיף כי טענת המערערת בדבר התנהלותו בעניינה מתייחסת להחלטות שניתנו על ידו וכי ככל שמי מהצדדים סבור כי אלה שגויות, עליו להגיש עליהן בקשת רשות ערעור. לבסוף, צוין כי העובדה שהמערערת הגישה תלונות נגד המותב לנציב תלונות הציבור על שופטים ולמשטרה, אין בהן כדי להביא לפסילת מותב. 4. מכאן הערעור דנן, בה חוזרת המערערת על טענותיה בפני בית המשפט קמא. עוד ביקשה המערערת כי בית משפט זה יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) ויורה על העברת הדיון בהליך השני, אשר לשיטתה טרם החל, לבית משפט לענייני משפחה במחוז צפון או במחוז חיפה, וזאת לאור מקום מגוריהם העדכני של הצדדים. בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב המשך הדיון בכלל ההליכים שנדחתה בהחלטה מיום 18.7.2019. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 10.7.2019 התקיימה חקירת העובדת הסוציאלית בפני בית המשפט קמא וכן נשמעו סיכומי הצדדים בהליך הראשון וביום 9.8.2019 ניתן פסק הדין בהליך הראשון ונקבע כי יתר ההליכים המתנהלים בין הצדדים יקבעו לקדם משפט. 5. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט ולפיו, יש לבחון האם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ע"א 4569/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (7.8.2019)). עיון בערעור, בהחלטת המותב ובכתבי בית הדין שהוגשו לבית המשפט קמא מעלה כי המערערת לא הצביעה על קיומו של חשש כאמור. טענות המערערת בנוגע לאופן ניהול ההליכים ובפרט הטענה הנוגעת לכך שטרם נקבע מועד לדיון קדם משפט בהליך השני, אין מקומן במסגרת ערעור פסלות ואין בהן כדי להקים עילת פסלות. אשר לטענות בדבר אמרות כאלה ואחרות של המותב במהלך הדיון שהתקיים ביום 20.2.2019. אמרות אלה אינן מופיעות בפרוטוקול והמערערת אף לא ביקשה לתקנו כך שישקף את מהלך הדיון הנטען על ידה (ראו: ע"א 3088/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (20.6.2019) (להלן: עניין פלונית(). לכך יש להוסיף, כפי שציין בית המשפט קמא בהחלטתו, את השיהוי אשר דבק בבקשת הפסלות. כבר בדיון שהתקיים ביום 20.2.2019 הודיעה באת-כוח המערערת כי היא שוקלת הגשת בקשה לפסילת המותב ובהודעתה מיום 25.3.2019 שבה המערערת והודיעה כי "בימים הקרובים תוגש לכבודה בקשה מנומקת לפסילה כוללת". חרף האמור, בקשת הפסילה הוגשה בחלוף למעלה משלושה חודשים ושלושה ימים בלבד לפני מועד הדיון שנקבע. בנסיבות אלה אין לקבל את טענת המערערת לפיה רק לקראת סוף שנת המשפט, משהתברר לה כי אין בכוונת בית המשפט קמא לקבוע דיון בהליך השני, היא הגיעה למסקנה כי אין מנוס מלהגיש בקשת פסלות. פרק הזמן הממושך שחלף עד להגשת הבקשה מהווה, איפוא, טעם נוסף המצדיק את דחיית הערעור (עניין פלונ+ית, בפסקה 6). לבסוף, בכל הנוגע לבקשת המערערת להעברת הדיון בהליך השני לבית משפט במחוז שיפוט אחר. בקשה זו אין מקומה בערעור פסלות. מבלי להביע עמדה לגופם של דברים, יצוין כי ככל שהמערערת סבורה שקיימות נסיבות המצדיקות את הדבר, יש באפשרותה לפנות בבקשה מתאימה בהתאם להוראות סעיף 78 לחוק בתי המשפט. אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ' באב התשע"ט (‏21.8.2019). ה נ ש י א ה _________________________ 19047190_V02.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1