נתן גרוברג נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 4716/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4716/07 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערער (והמשיב בערעור שכנגד): נתן גרוברג נ ג ד המשיבים (והמערערים בערעור שכנגד): 1. כלל חברה לביטוח בע"מ 2. "אבנר" - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק א 1137/00 שניתן ביום 15.4.07 על-ידי השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: ז' בתמוז תשס"ט (29.6.09) בשם המערער: עו"ד אלון בלגה בשם המשיבות: עו"ד מרדכי זוכוביצקי פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת מרוז) בת"א 1137/00 מיום 15.4.07, שעניינו פיצוי נזיקין בעקבות תאונת דרכים. רקע ב. ביום 9.6.99 נפגע המערער והמשיב שכנגד (להלן המערער), אז בן 29, בתאונת דרכים. כתוצאה מן התאונה, נפגע המערער במפרק ירך רגל שמאל ובחלל בטנו, והובהל לבית החולים, שם נותח, ובין היתר הוצא הטחול מגופו. במהלך אשפוזו, לקה המערער בזיהום חיידקי במפרק הירך, ששב ותקף אותו במהלך תקופת השיקום ב"בית לוינשטיין" וכן בתקופה שלאחר השחרור לביתו. עקב הזיהומים החוזרים ונשנים, נאלץ התובע לעבור סדרה של שישה ניתוחים. למערער נותרו נכויות רפואיות משמעותיות. ג. המערער הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לחייב את המשיבות והמערערות שכנגד (להלן המשיבות) לפצותו בגין נזקי התאונה, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. פרופ' תום הלל, שמונה כמומחה מטעם בית המשפט, קבע את נכותו הרפואית של המערער בשיעור של 73.42%. פסק דינו של בית משפט המחוזי ד. בית המשפט נדרש לקביעת נכותו התפקודית של המערער, ולצורך כך התייחס לרקעו ההשכלתי והמקצועי: המערער בעל השכלה תיכונית, אך ללא תעודת בגרות; הוא למד הנדסאות חשמל, אך לא קיבל הסמכה. המערער עבר הכשרה פנימית בחברת ההיי-טק "אפלייד מטיריאלס" לצורך עיסוקו כ"מהנדס בטיחות", ובהמשך עבר השתלמויות מקצועיות במפעלי החברה והשתלמות של משרד העבודה. בית המשפט קבע, כי אף אם מנעה ממנו נכותו הרפואית להמשיך ולעבוד בעבודתו הספציפית, אין בכך כדי ללמד על היעדר יכולת לעבור הכשרות מתאימות ולהמשיך לעבוד בתחומים אחרים, כפי שאכן אירע בפועל – מאז התאונה עבר המערער הסבה מקצועית, למד בקורסי תכנות שונים והחל לעבוד בתחום המחשבים. בית המשפט ציין לשבח את העובדה כי המערער השכיל לשוב למעגל העבודה ולנהל אורח חיים תקין, חרף נכותו הרפואית. בית המשפט הדגיש, כי לא תמיד ישנה זיקה ישירה בין אחוזי הנכות הרפואית לבין אחוזי הנכות התפקודית, ובמקרה זה, על סמך הנתונים שהוצגו, הנכות הרפואית פגעה בכושרו של המערער לעבוד אך לא הפקיעה את יכלתו לכך, לרבות התקדמות בעתיד. לכן העמיד בית המשפט את הנכות התפקודית על 45%. ה. לצורך קביעת שכרו הפוטנציאלי של המערער אילולי התאונה, התבסס בית המשפט על משכורתו עובר לתאונה (בין 10,000 ל-12,500₪), וכן שיקלל את העובדה שהמערער נעדר השכלה גבוהה פורמלית, מזה, אך עם זאת - מוכשר ומבטיח. בסופו של יום העמיד בית המשפט את השכר הפוטנציאלי לעתיד על 18,000 ₪ לחודש. ו. בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה על הפגיעה להתבטא בהפרש השכר בין שכרו דהיום (7,000₪) לבין השכר הפוטנציאלי, כיון שסבר כי שכרו של המערער כיום אינו מבטא בהכרח את כושר השתכרותו, על כן, חישב בית המשפט את הפגיעה בכושר ההשתכרות על-ידי שיעור הנכות התפקודית (45%) מתוך סכום של שכרו הפוטנציאלי, לאחר ניכוי מס הכנסה. ז. בנוסף, פסק בית המשפט פיצוי בראשי נזק של הפסד שכר בעבר, הפסדי פנסיה, עזרת הזולת בעבר ובעתיד, ניידות, התאמת דיור ואביזרים, הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד וכאב וסבל. לאחר ניכוי סכומי הגמלאות להם זכאי המערער, חויבו המשיבים בפיצוי המערער בסך 1,146,970 ₪. טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד ח. המערער חזר בערעור על טענתו, לפיה על מנת לחשב את הפגיעה בכושר השתכרותו, היה על בית המשפט לחשב באופן קונקרטי את ההפרש בין פוטנציאל השתכרותו לולא התאונה (18,000 ₪), לבין השתכרותו בפועל במומו (משכורתו בחמש שנות עבודתו לאחר התאונה, העומדת על 7,000 ₪). כך, היתה מתקבלת תוצאה של פגיעה בכושר השתכרות בסכום של 11,000 ₪ בחודש. הדרך בה בחר בית המשפט, של חישוב שיעור הנכות התפקודית מן המשכורת הפוטנציאלית, הוביל לתוצאה של פגיעה בשיעור של 8,000 ₪ בחודש בלבד. לטענתו, לא היה בסיס ראייתי להנחה כי כושר השתכרותו בהווה מאפשר לו להוסיף להשתכרותו בעתיד 3,000 ₪ נוספים. ט. לחלופין טען המערער, כי יש להעלות את שיעור הנכות התפקודית, זאת בהתחשב בדרגת נכותו הרפואית הגבוהה; בכך שהמוסד לביטוח לאומי קבע לו 100% נכות עבודה (לעניין זה יצוין כי המדובר בנכות הרפואית בתוספת הגדלה לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 - א"ר); בכך שנחל בפועל הפסדי שכר בשיעור של 62% במהלך חמש שנות עבודתו החדשה; וכל זאת למרות תהליך השיקום המקצועי המוצלח שעבר בכוחותיו שלו. עוד הועלו על ידי המערער טענות שונות לעניין גובה הפיצוי, ובהן מיעוט הפיצוי שנפסק לו בראש הנזק של עזרת הזולת, אופן חישוב התקופה של השתכרות בעבר, אופן שערוך השכר ואי-פסיקת פיצוי על הוצאות שהוציא לצרכי שיקומו. י. על ידי המשיבות נטען בערעור שכנגד, כי יש להפחית את שיעור הנכות התפקודית, כיון שמן הראיות עולה שנכותו הרפואית של המערער מגבילה באופן מצומצם ביותר את יכולתו, וזאת רק בביצוע עבודות פיסיות קשות. עוד נטען, כי לא היה בסיס ראייתי להעמיד את משכורתו הפוטנציאלית של המערער על 18,000₪, בהתחשב בכך שהמערער נמנע מלהציג את מלוא הראיות בדבר גובה משכורתו לפני התאונה, בכך שהתפקיד שהוא מילא הועבר לקבלן חיצוני לאחר עזיבתו, וכיוון שאינו מחזיק בתעודת בגרות. עוד הועלו על ידי המשיבים טענות שונות לעניין גובה הפיצוי, ובהן הפחתה מגובה הפיצוי לענין עזרת הזולת בטענה כי המערער מתפקד באופן עצמאי, הפחתה מגובה הפיצוי על ניידות נוכח הראיות על אודות הישגיו הספורטיביים, הפחתה בעניין התאמת הדיור, כיוון שהמערער בנה את ביתו לאחר התאונה ולכן תיכנן אותו מלכתחילה בהתאמה לצרכיו. הדיון שבפנינו י"א. בדיון ביום 29.6.09 הדגיש בא כוח המערער, כי בעת בחינת השכר שמשתכר המערער בפועל מאז יום התאונה, 7,000 ₪ בחודש, יש לשקלל את העובדה כי המערער מצוי כעת בשיא כוחו, בגיל 35 ובבריאות טובה למעט מן התאונה. לטענתו, הסבירות היא כי משכורת המערער תרד בעתיד, ולא תעלה. בא כוח המערער הציע להתבסס על אחוזי הנכות הרפואית (כ-70%) בעת חישוב הפגיעה בכושר ההשתכרות. בא כוח המשיבות חזר על טענתו כי קביעת בית המשפט בדבר פוטנציאל ההשתכרות של המערער מופרזת, בהיעדר ראיות קשיחות בנושא, בהתחשב בפיטורין שהיו בחברה בה הועסק ובהיעדר תואר רשמי, דבר שהיה מונע ממנו לעבוד בדרגה דומה בחברה אחרת. בא כוח המשיבות טען כי יש להפחית את הנכות התפקודית ל-35%. הכרעה י"ב. לאחר העיון סבורים אנו כי אין להלום את מרבית טענות הערעור וכן את טענות הערעור שכנגד. המדיניות השיפוטית נקוטה בבית משפט זה בתביעות נזיקין היא, כדברי בית המשפט (מפי השופט גרוניס) בע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (לא פורסם) (פסקה 7)): "אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת (ראו למשל, ע"א 610/75 רותם נ' נוף, פ"ד לב(1) 799, 808-809 (השופט ח' כהן); ע"א 18/81 קלייר נ' גולדנברג, פ"ד לז(4) 656, 659; ע"א 284/88 גבאי נ' פוגל, פ"ד מו(4) 837, 840)". ראו גם ע"א 7157/07 אי.איי.ג'. ביטוח זהב נ' עזבון אברהם ז"ל (לא פורסם) (פסקה ג'); וכלשונו של השופט - כתארו אז - ריבלין בע"א 8022/00 רז נ' צור (לא פורסם), אין מקום להשיג "על כל צעד ושעל". ועוד נאמר: "הגישה שבחרה הפסיקה, להתמקד בסכום הכולל ובטעויות בולטות, מעוגנת בשכל הישר, בניסיון החיים ובמדיניות שיפוטית המבקשת לייעל בתנאי עומס קשים" ע"א 1240/04 רבאח נ' רבאח (לא פורסם)). בנידון דידן חל הדבר הן על הטענות באשר לגובה השכר המשמש בסיס לפיצוי, הן באשר לנושאי הניידות ועזרת הזולת, והן באשר לשאר הנושאים שהועלו בערעורים. י"ג. טענה אחת שהחלטנו להידרש אליה היא נושא הנכות התפקודית. זו - כנקבע מכבר - עניינה "מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. התפתחות זו באה לבטא את תרגום הנכות הרפואית לנכות אשר באה לבטא את מידת הפגיעה בתפקודו של הנפגע" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799, השופט - כתארו אז - אור); ע"א 354/79 מעין נ' ממרם פ"ד ל"ה (1)77 ,81 (השופטת בן-עתו)). כפי שמציין המחבר י' אנגלרד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מה' 3 (תשס"ה) 485), "הנכות התפקודית נקבעת על פי שיקול הדעת של בית המשפט, לאור כישוריו וסגולותיו האישיים של הנפגע על רקע עיסוקו... עם זאת, דרגת הנכות הרפואית היא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית...", ובהיעדר נתונים אחרים משמשת היא כאמת מידה. עוד משכבר הימים, בע"א 132/65 מיררו נ' לנגברג, פ"ד יט(3) 282, 284 ציין השופט - כתארו אז - ח' כהן, "שבהעדר ראיות אחרות לענין זה להנחת דעתו של בית המשפט משמשים אחוזי הנכות שנקבעו על-ידי הרופאים כאמת מבחן סבירה הצודקת למידת אבדן כושר העבודה"; ובע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו (לא פורסם) נאמר מפי המשנה לנשיאה ריבלין, כי "בהיעדר ראיות אחרות עשויה הנכות הרפואית ללמד על שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגע, אולם יש לבחון תמיד את מידת 'התפקודיות' של הנכויות הרפואיות ואת המאפיינים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע"; ראו גם ע"א 5175/06 כלל נ' אסרף (לא פורסם, פסקה 20, השופט ג'ובראן). י"ד. נושא הנכות התפקודית אינו תמיד קל להכרעה, שכן כולל הוא מטבעו גם רכיבים של השערה ואי ודאות. עסקינן במכלול שחלקו לוט בערפילי העתיד, קרי, כיצד יתפקדו התובע או התובעת לאורך שנים יבואו. ברי כי הבסיס לכך הוא מחד גיסא "אלה תולדות" – המצב הרפואי העדכני וכן תפקודו של התובע בעבר, לרבות בתקופה שלאחר התאונה, ומאידך גיסא, על יסודם של אלה, הגריעה מכושר ההשתכרות. אוסיף, כי ככל שהנכות הרפואית גבוהה, גם אם אינה פוגעת באינטלקט וביכולות הקוגניטיבית כהוא זה, אין להתעלם הימנה גם במבט צופה פני עתיד, שכן מעבר לשינויים רפואיים אפשריים, לתנודות כלכליות יוודע לא אחת (אם גם לא תמיד) אפקט מעשי רב יותר כשהמדובר בבעל נכות גבוהה. ט"ו. בבואנו מן הכלל אל הפרט, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום להעלות את אחוז הנכות התפקודית של המערער ל- 55%, זאת בשקלול כל הגורמים הרלבנטיים. המדובר באדם בעל כישורים טובים ומוטיבציה, כפי שהוכח בבירור ובאין חולק הן מעבודתו טרם התאונה הן ממאמציו להשתקם; לא נשמעה כאן מצד המשיבות הטענה העולה לא אחת, כי התובע ממתין לתוצאות המשפט בטרם יעבוד כדבעי. ועם כל זאת, העובדות שלפנינו מורות על ירידה משמעותית בהכנסותיו לעומת התקופה שקדמה לתאונה; הירידה בשכר עומדת על כ- 62%. הנכות הרפואית היא 73.42%. איננו סבורים כי הנכות התפקודית צריכה לעמוד על אחד מאלה, שכן להשקפתנו יהא בכך כדי להמעיט יתר על המידה מכושר השתכרותו של המערער, שגם אם לא כל כוחו עמו, הריהו בעל אנרגיות ואדם פעיל. ואולם, עלינו להביא בחשבון, מלבד הירידה המוכחת בהכנסות, גם את הקשיים המסתברים הגלומים בחיק העתיד לסובל מנכות גבוהה, הכוללת במקרה דנא קישיון לא נוח בפרק הירך, קיצור רגל שמאל, נזק תוך מפרקי, ירידה בתחושה ברגל ושיתוק שריר, כריתת טחול ונכות נפשית מסוימת. כך למשל, עלול המערער להגיע חלילה כחלוף השנים למיצוי יורד של הפוטנציאל הגלום בו, בשל המגבלות הפיסיות הללו. על כן סבורים אנו, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של המערער על 55%, ואת גריעת כושר ההשתכרות בהתאם. ט"ז. פסק הדין קמא וכן שכר הטרחה יתוקנו בהתאמה בעקבות העלאת שיעורה של הנכות התפקודית. הערעור מתקבל בנקודה זו בלבד. איננו נעתרים, כאמור, לשאר חלקי הערעור ולערעור שכנגד. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ"א בתמוז תשס"ט (13.7.09). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07047160_T11.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il