ע"פ 4711-10
טרם נותח

אלון גל שמחי נ. מדינת ישראל

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק ע"פ 4711/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4711/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אלון גל שמחי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא א' שיף) מיום 15.6.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 34398-02-10 בשם המערער: עו"ד הרצל חן פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן נשיא א' שיף), מיום 15.6.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 34398-02-10. 1. ביום 3.5.2010 הודה המערער והורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירת גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין. לאחר הכרעת הדין ביקשה באת-כוח המערער מבית המשפט להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינו. בבקשה ציינה באת-כוח המערער כי המערער לקה בהלם קרב במהלך שירותו הצבאי ובשל כך התדרדר לשימוש בסמים. כן נטען על ידה, כי העבירות בהן הודה המערער התבצעו בנסיבות מקלות וכי המערער התחרט על מעשיו, ניגש מיוזמתו למשטרה ודיווח על מעשיו עוד בטרם הוגשה תלונה. באת-כוח המדינה התנגדה לבקשה בציינה כי למערער עבר פלילי עשיר וכי העבירות בהן הודה בוצעו במהלך תקופת מבחן שהוטלה עליו בגין הליך פלילי אחר. בהתחשב בטיעוני המדינה, דחה בית המשפט את הבקשה להורות על הכנת תסקיר וקבע את התיק לשמיעת טיעונים לעונש. 2. ביום 15.6.2010, בפתח הדיון שנקבע לשמיעת טיעונים לעונש, ביקש המערער מבית המשפט רשות לחזור בו מהודאתו ולבטל את הסדר הטיעון. בא-כוחו החדש של המערער, אשר החליף את הסנגורית מטעם הסנגוריה הציבורית שייצגה אותו בדיון הקודם, הסביר כי בכוונת ההגנה לטעון כי יסודות העבירה לא התקיימו בעניינו של המערער. זאת, הן מכיוון ש"הרכב" שנלקח על ידי המערער אינו עונה על ההגדרה המשפטית לרכב, והן מכיוון שהתנהגותו של בעל הרכב מצביעה על ויתור מכללא ועל כן אין לומר כי הרכב נלקח ללא רשות הבעלים. במסגרת הבקשה הובהר כי המחלוקת בין הצדדים הינה משפטית בלבד ושוררת ביניהם הסכמה ביחס לעובדות המקרה. בהתחשב בטיעוני הסנגור, התיר בית המשפט למערער לחזור בו מהודאתו והורה על ביטול כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט בעקבות הסדר הטיעון ועל השבת כתב האישום המקורי על כנו. 3. מיד לאחר מכן ביקש המערער מבית המשפט לפסול את עצמו מלדון בעניינו וזאת בשל חשיפתו לעברו הפלילי במסגרת הדיון שנערך ביום 3.5.2010. באת-כוח המדינה השאירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט. בהחלטתו, שניתנה במעמד הצדדים, דחה השופט את הבקשה בציינו כי בבואו לפסוק את הדין ידע להתעלם מעברו הפלילי של המערער וכי על כל פנים עיקר המחלוקת בתיק הינו משפטי, ועל כן אין לעברו של המערער כל השלכה על הכרעת הדין. 4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני במסגרתו שב וטוען המערער כי חשיפת המותב לעברו הפלילי מהווה עילה לפסילתו. בהקשר זה נטען, כי מדובר בעבר פלילי שלילי באופן חריג אשר לא בנקל ימחה רישומו מן הזיכרון. המערער מוסיף וטוען כי החלטתו של השופט מיום 3.5.2010 שלא להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינו, מצביעה על גיבוש עמדה מצדו ועל כך שלמעשה כבר חרץ את דינו. אשר על כן, טוען המערער כי קיים חשש כבד לכך שהמשך ניהול המשפט בפני השופט יפגע בזכותו למשפט הוגן ובמראית פני הצדק. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, ומששקלתי את טענות המערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. דיני הפסלות בכללם מבוססים על מבחן החשש הממשי למשוא פנים. על-פי מבחן זה, מוטל על המערער הנטל להוכיח, מבחינה אובייקטיבית, כי בנסיבות העניין קיים חשש כאמור (ראו, למשל: ע"פ 200/10 חן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.1.2010)). נטל זה לא עלה בידי המערער להרים. כבר נפסק לא אחת, כי אין בעובדת חשיפתו של בית המשפט לעברו הפלילי של הנאשם, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 1823/10 זבידה רבאח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2010); ע"פ 5645/09 אשר וייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2009); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, 303 (2006)). הלכה זו מבוססת על החזקה בדבר מקצועיותו של בית המשפט, המאפשרת לו להתעלם ממידע שהגיע לידיו אם זה אינו רלוונטי להכרעתו (ראו: מרזל, בעמ' 94-92). בענייננו, השאלה הניצבת לפתחו של בית המשפט הינה משפטית בעיקרה ואין לעברו של הנאשם כל נפקות באשר אליה. כמו כן, בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כי בבואו להכריע בעניינו של המערער ידע להתעלם מהמידע הבלתי קביל שנחשף אליו. לפיכך, לא שוכנעתי כי קיימת תשתית אובייקטיבית לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. זאת ועוד, החלטתו של בית המשפט שלא להורות על הכנת תסקיר בעניינו של המערער בטרם גזירת הדין, מהווה החלטה דיונית מובהקת. ככל שבקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצון מצדו של המערער בשל החלטה זו, הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ראו, למשל: ע"פ 10175/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.1.2010)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב בתמוז התש"ע (4.7.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10047110_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il