פסק-דין בתיק ע"א 4710/02
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א 4710/02
ע"א 5374/02
בפני:
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' א' לוי
המערערים בע"א 4710/02 והמשיבים בע"א 5374/02:
1. גלמבוצקי
אסתר
2. גלבוע אריה
3. גלבוע יוסף
נ ג ד
המשיבים בע"א 4710/02 והמערערים בע"א 5374/02:
1. אבנר איגוד לנפגעי רכב
2. מצרפי אבנר
3. אגד קואופרטיב התחבורה בע"מ
4. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל אביב יפו בת"א 2034/00 שניתן ביום 9.5.02 על ידי כבוד השופט
ישעיה נסים
בשם המערערים:
עו"ד רות ערן
בשם המשיבים:
עו"ד אבי אלבינצר
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המערערת בע"א 4710/02 (המשיבה
בע"א 5374/02), אסתר גלמבוצקי (להלן: המערערת),
נפגעה בתאונת דרכים ביום 27.11.97, והיא כבת 73 שנה. המשיבים בע"א 4710/02 (המערערים
בע"א 5374/02) (להלן: המשיבים), חבים
בפיצוייה בגין נזקיה מן התאונה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע, כי
למערערת נותרו 100% נכות בעקבות התאונה, בשל קטיעת רגלה הימנית מעל הברך וחבלות
קשות ברגלה השמאלית, אשר גרמו לה שברים שהצריכו ניתוחים רבים של רגל זו. עוד
קבע, כי פיצוייה יחושבו בהנחה שתוחלת חייה היא עד גיל שמונים ושמונה שנים. בית
המשפט יצא מהנחה שהמערערת תמשיך להתגורר במוסד השיקומי "אחוזת ראשונים"
בראשון לציון (להלן: המוסד), בו התגוררה
פרק זמן ניכר קודם מתן פסק הדין. כן נקבע על ידו, שהמערערת זכאית לפיצוי בגין עלות
מגורים במוסד בחדר פרטי בגודל 25 מ"ר, וכי התשלום עבור שהותה שם ייעשה
בתשלומים עיתיים שישולמו ישירות למוסד. כמו כן נקבע, כי המשיבים ישלמו ישירות
למוסד עבור עלות שירותיה של מטפלת פרטית שתינתן למערערת משך שעתיים בכל יום חול.
בית המשפט קבע, שעל אף שהמומחה השיקומי המוסכם על הצדדים המליץ על שישה טיפולים
פיסיותרפיים בשבוע למערערת, הרי שהיא תמשיך לקבל שלושה טיפולים שבועיים בלבד, אותם
מספק לה המוסד כחלק מתנאי השהייה בו. עם זאת, על מנת להבטיח אפשרות לקבלת טיפולים
פיסיותרפיים עתידיים, אם כאלה יידרשו, פסק לה בית המשפט סכום גלובלי של 30,000
ש"ח כפיצוי עבור טיפולים כאלה. למערערת נפסק פיצוי גם עבור ניידות, כאב וסבל
ואביזרים אחרים. בית המשפט קבע, כי תביעת המערערת לפיצוי בגין הוצאות נלוות להחלפת
דיור - ההוצאות שהיו כרוכות במכירת דירת מגוריה הישנה, בדמי תיווך ובשכר טרחת עורך
דין עבור הדירה החדשה - נדחית. הטעם לכך היה, שהפיצוי הכולל שנפסק למערערת נפסק על
בסיס ההנחה שהמערערת תחיה במוסד ולא בדירתה החדשה. בית המשפט קבע גם, כי יש לנכות
מן הפיצויים שנפסקו למערערת סך של 2,000 ש"ח בחודש בגין הוצאות שנחסכו
למערערת עם המעבר למוסד, וכן סך נוסף של 350 דולר בחודש מתוך שכר דירה שמשולם לה עבור
דירתה. שני סכומי הניכוי - 2,000 ש"ח לחודש ו-350 דולר לחודש - הוונו על ידי
בית המשפט לסכום חד פעמי, כשהחיוב לתשלומם על ידי המערערת הוא במועד פסק הדין.
נוסף לכך, בית המשפט פסק פיצוי בסך 80,000 ש"ח למערערים 3-2 בע"א
4710/02, בניה של המערערת, כפיצוי למיטיבים עבור הוצאותיהם. תביעות אחרות של
המערערת - לפיצוי עבור הוצאות רפואיות, טיטולים והוצאות כלליות - נדחו.
2. בפנינו שני ערעורים - ערעור המערערת
וערעור המשיבים. שני הצדדים מעלים טענות רבות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לאחר עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובטענות המנומקות של הצדדים בשני
הערעורים שלפנינו, נראה שיש להתערב בחלק מהכרעותיו של בית המשפט המחוזי, כפי
שיפורט להלן.
הפיצוי בגין הוצאות השהות במוסד
3. בית המשפט המחוזי פסק, כי הפיצוי בגין
הוצאות שהותה של המערערת במוסד ישולם בתשלום עיתי ישירות למוסד, והתשלום יהיה
בהתחשב בנתון שהמערערת תשהה בחדר פרטי בגודל של 25 מ"ר במוסד. המערערת מבקשת
שנקבע, כי הפיצוי יינתן לה בסכום חד פעמי, וכי אם יוותר כתשלום עיתי, ישולם ישירות
לידיה ולא למוסד. כן היא מבקשת, שתקבע זכותה להתגורר בחדר גדול יותר במוסד, וכי
תפוצה בהתחשב בעלות הכרוכה בכך. המשיבים מתנגדים לפסיקת פיצוי חד פעמי, ואף
מתנגדים להעביר את התשלום העיתי ישירות לידי המערערת. בנוסף, לטענתם היה על בית
המשפט המחוזי לקבוע שהמערערת תתגורר בחדר עם שותפה ולא בחדר ליחיד, ובהתאם לכך
להקטין את גובה התשלום העיתי שהוטל עליהם.
ביחס לסוג החדר בו תגור המערערת, הנני
סבור כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להקצות לה חדר פרטי בגודל 25
מ"ר. בית המשפט המחוזי שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים בעת קביעת סוג החדר
הראוי למערערת, ולא מצאתי בטיעוני הצדדים עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו.
הנני סבור כי בנסיבות המקרה, אין להתערב
גם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בקבעו את הפיצוי בדרך של תשלום עיתי. במקרה זה
מדובר בפסיקת תשלום חודשי למערערת למשך תקופה ארוכה בה תשהה במוסד רפואי, המופקד
על סיפוק צרכיה של המערערת, כאשר צרכיה של המערערת עשויים להשתנות בעתיד. בנסיבות
אלה, רשאי היה בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את מכלול הנסיבות, להגיע למסקנה שדרך
הפיצוי העיתי תתאים למקרה הנוכחי.
עם זאת, בקביעת תשלום עיתי בגין עלות
מגורים במוסד, אין כדי להצדיק את ההחלטה כי התשלום יועבר ישירות למוסד. הפיצוי
שייך לניזוק, ולו בלבד. בקביעה כי הפיצוי ישולם ישירות למוסד, יש כדי לפגוע
בחירותה של המערערת לבחור ולשנות את מקום מגוריה בעתיד, וכן לעשות עם הפיצויים
שתקבל על פי רצונה ועל פי שיקול דעתה. אין, למשל, למנוע מן המערערת לבחור במוסד
סיעודי אחר בעתיד, אשר יספק לה שירותים טובים יותר תמורת הפיצוי שנפסק לה, או
שהמוסד יהיה ממוקם במקום קרוב יותר למקום מגורי בני משפחתה. העברת התשלום העיתי
ישירות למוסד, תחייב את המערערת, לאורך כל שנותיה, להתגורר במוסד בו היא מתגוררת
כיום. המערערת אחראית למעשיה, ולא מצאתי בנימוקי המשיבים כל נימוק אשר יצדיק את
שלילת תשלום הפיצויים מהמערערת.
לאור קביעתנו, כי התשלומים העיתיים
ישולמו ישירות למערערת, עלינו לקבוע את גובה התשלומים ואת מועדי ביצועם. על פי
הראיות שבאו בפני בית המשפט, מגיע הסכום החודשי המשתלם למוסד עבור כל שירותיו,
כשהמגורים הם בחדר פרטי, ל-16,389 ש"ח לחודש ליום פסק הדין בבית המשפט
המחוזי. המשיבים ישלמו למערערת את הוצאות המגורים מידי שלושה חודשים מראש, ולפיכך
יעמוד סכום הפיצוי העיתי, אחת לשלושה חודשים, על סכום כולל של 49,167 ש"ח,
נכון ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, כשסכום זה יהא צמוד למדד המחירים
לצרכן. הסכום ישולם ארבע פעמים בשנה, כל שנה באחד במרץ, באחד ביוני, באחד בספטמבר ובאחד
בדצמבר, החל ב-1.12.02. כל תשלום אשר שולם למוסד עבור התקופה שאחרי 1.12.02, אם
שולם תשלום כזה, ינוכה מהתשלום בו חייבים המשיבים לפי פסק דין זה.
הפיצוי עבור טיפולים על ידי מטפלת פרטית
4. בית המשפט המחוזי קבע, כי המערערת זכאית
למימון מטפלת פרטית מטעם המוסד, אשר תאפשר לה לצאת אל מחוץ למוסד למספר שעות ביום.
בית המשפט קבע, כי המימון יינתן עבור שעתיים בכל יום חול, בתעריף יום (להבדיל
מתעריף לילה). לטענת המערערת, אין לחייב אותה להיעזר במטפלת בשעות היום בלבד, ויש
לאפשר לה להיעזר בה גם בשבתות ובחגים. בנוסף, היא מבקשת שמימון המטפלת ישולם
למערערת, ולא ישירות למוסד כפי שקבע בית המשפט המחוזי. המשיבים טוענים, כי על
המערערת להסתפק בשירותים הרגילים שנותן המוסד, וכי אין לפסוק לה טיפולים על ידי
מטפלת פרטית.
גם במקרה זה יש לחייב את המשיבים לשלם את
דמי הטיפול במערערת למערערת עצמה, ולא ישירות למוסד. כך תהא שמורה למערערת הזכות
להחליף את המטפלת, הניתנת לה היום על ידי המוסד. בנוסף, אין למנוע מן המערערת את
עזרתה של המטפלת בשעות הלילה או בשבתות ובחגים, שכן אף בימי שבתון עשויה המערערת
להזדקק לעזרתה של מטפלת, בשעות בהן לא יסייעו לה בני משפחתה.
ביום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי
עמדה עלותה של שעת טיפול יום על 32 ש"ח, ושעת טיפול ערב על 48 ש"ח. שעת
טיפול בשבת עלתה 56 ש"ח. הפיצוי המגיע בפרט זה, בדרך אומדן, הוא בסך 2,500
ש"ח לחודש, דהיינו 7,500 ש"ח לשלושה חודשים. סכום זה ישולם ויעודכן
כאמור בפיסקה 3 לעיל.
פיצוי בגין הוצאות נלוות לרכישת הדירה
החדשה
5. לאחר התאונה בה נפגעה המערערת, היא ביקשה
לעזוב את דירתה הישנה ולעבור לבניין מגורים קרוב יותר לילדיה, המסייעים לה בנכותה.
נדרש לה גם שהדירה תמצא בבית אשר יש בו מעלית, הנחוצה לה בשל נכותה הקשה. רכישת
הדירה נעשתה בשלב בו המערערת היתה עדיין מאושפזת בבית חולים לצרכי טיפולים, בטרם
החליטה לוותר על חיים עצמאיים ולעבור להתגורר במוסד. לאחר רכישת הדירה, עברה
המערערת לגור במוסד בשל מגבלותיה הקשות בתחום הניידות. לטענתה, ההוצאות שהיו
כרוכות בהחלפת הדירה - דמי תיווך, שכר טרחת עורך דין, העברת הריהוט וכיוצא באלה
הוצאות - נובעות מתאונת הדרכים בה נפגעה, ולכן יש לפצותה בגינן. בית המשפט המחוזי
דחה את תביעתה בפרט נזק זה, כשהנימוקים לכך הם עובדת שהותה של המערערת במוסד
והעובדה שהיא השביחה את רכושה עם רכישת הדירה החדשה.
נראה לי, שגם בעניין זה הדין עם המערערת.
השאלה הבסיסית אותה יש לשאול במקרה זה היא, האם הוצאות החלפת הדירה נבעו מתאונת
הדרכים. אם התשובה היא בחיוב, הרי שמדובר בנזק בר פיצוי. בענייננו, התשובה המתבקשת
הינה אכן חיובית. המערערת לא היתה מחליפה את דירתה אלמלא נפגעה בתאונת הדרכים
ואלמלא נזקקה לדירה בבית שבו יש מעלית בקרבת בניה. החלפת הדירה נעשתה על ידה בתום
לב, בשלב בו סברו המערערת והתומכים בה שהיא תזדקק לדירה החדשה בשל מוגבלותה. היה
זה סביר במצבה דאז שתכין לעצמה מקום מגורים בו תוכל להתגורר, בהתחשב בנכותה, מיד
עם שחרורה מבית החולים. אכן, החלפת הדירה נבעה במישרין מן התאונה, גם אם בשל
התפתחות מאוחרת יותר, לא נעשה בה שימוש על ידי המערערת.
לפיכך, יש לקבל את תביעתה של המערערת
בראש נזק זה כלשונה. היא הוכיחה הוצאות בסך 30,285 ש"ח נכון ליום מתן פסק
הדין בבית המשפט המחוזי, וסכום זה על המשיבים לשלם לה.
פיצויים נוספים
6. בית המשפט המחוזי לא פסק למערערת פיצוי
עבור תשלומי העבר למוסד ולמטפלת לתקופה שממועד הגשת הסיכומים לבית המשפט המחוזי
(ביום 17.1.02) ועד ליום מתן פסק הדין (ביום 9.5.02). בגין תקופה זו, על פי אותם
קריטריונים של חישוב שנעשה עד 17.1.02, יש להוסיף למערערת את הסכום של 11,013
ש"ח כתשלום נוסף למוסד, וכן את הסכום של 4,562 ש"ח בגין תשלומי העבר
למטפלת.
כמו כן, כלל בית המשפט בסכום הניכוי בגין
התשלומים התכופים את שכר טרחת עורך דין ששולם במסגרת תשלומים אלה. את שכר הטירחה
ששולם, לא היה מקום לנכות. לפיכך, במקום הסכום של 39,902 ש"ח לניכוי, המצויין
בסוף פיסקה 13 של פסק הדין, יבוא הסכום של 32,368 ש"ח.
ניכוי בשל הוצאות נחסכות
7. בית המשפט המחוזי פסק, כי מפיצויי המערערת
ינוכו הסכומים שנחסכו לה בשל מגוריה וסיפוק צרכיה במוסד - הן בהיבט של חיסכון
הוצאות שוטפות והן בהיבט של קבלת דמי שכירות עבור דירתה בה לא התגוררה. בנושא
חיסכון הוצאות הורה בית המשפט לנכות סכום של 2,000 ש"ח לחודש, ובנושא שכר
הדירה סכום של 350 דולר לחודש. בית המשפט המחוזי הורה להוון את הסכומים האמורים
למועד פסק הדין, (בהתחשב בתוחלת חיי המערערת), והורה על ניכויים מסכום הפיצויים
שנפסק למערערת. המערערת טוענת, שלא היה מקום לפסוק ניכוי בסכום חד פעמי, שעה שעיקר
הפיצויים נפסקו בדרך של תשלומים עיתיים. המשיבים מבקשים שהטענה תדחה, וטוענים
מצידם שהיה על בית המשפט, בנושא חיסכון הוצאות שוטפות, לנכות סכום גבוה יותר,
המבוסס על מלוא ההוצאות החודשיות שהיו למערערת טרם התאונה. סכום זה, כשהוא משוערך
ליום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, מגיע, לטענתם, לסכום של 8,640 ש"ח
לחודש.
סכום הניכוי שפסק בית המשפט המחוזי בגין חיסכון
הוצאות שוטפות, בסכום של 2,000 ש"ח לחודש, אינו מצדיק התערבות. בא כוח
המשיבים טוען, כאמור, כי היה מקום להגדילו באופן ניכר עד לסכום ההוצאות החודשיות שהיו
למערערת ובנה קודם התאונה. אולם, סכום זה כולל הוצאות רבות שאינן נחסכות עם המעבר
למוסד. אכן, אין לקבל את הטענה כי מלוא ההוצאות שהוציא הניזוק במהלך חייו טרם
התרחש הנזק, נחסכות ממנו עם המעבר למגורים במוסד. על פי רוב, אכן נגרם חיסכון מה
בהוצאות המחיה של הנפגע בעת אשפוזו (ראו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה 4, התשנ"ח), 526). אך כל
מקרה נבחן על פי נסיבותיו המיוחדות, ותמיד יש לבחון מהן ההוצאות שהניזוק היה
מוציא, לולא התאונה, אשר נחסכות לו עקב השירותים שהוא מקבל במוסד. אין המזיק זכאי
לניכוי הוצאות שהיו לניזוק קודם התאונה, רק משום שהניזוק לא מוציא אותן בעת שהותו
במוסד, הממומנת על ידי המזיק. תנאי לכך שהמזיק יהיה זכאי לנכות הוצאות כאלה, הוא
שהמוסד יספק לניזוק שיווי דומה של הטבות לשמן הוצאו אותן הוצאות. במקרה הנוכחי אמד
בית המשפט המחוזי את ההוצאות הנחסכות למערערת עם המעבר למוסד בסך של 2,000
ש"ח לחודש, ואין בפנינו נתונים אשר יצדיקו להתערב באומדן זה.
לעומת זאת, יש לקבל את טענת המערערת נגד
היוון הסכום ופסיקת הניכוי כסכום חד פעמי. דרך זו בה נקט בית המשפט המחוזי אינה
מוצדקת בנסיבות העניין, נוכח העובדה שרוב פיצוייה של המערערת נפסקו לה בדרך של
תשלום עיתי. מה היגיון יש בתשלום עיתי בגין השהות במוסד, ואילו את הניכוי שיש
לעשות מסכום התשלום העיתי בשל חיסכון בהוצאות להוון, ולהורות על תשלומו על ידי
המערערת בסכום חד פעמי? הותרת הניכוי כסכום חד פעמי עלולה להוביל לתוצאה שאינה
מתקבלת על הדעת, על פיה תיאלץ המערערת לשלם למשיבים סכום חד פעמי משמעותי. לפיכך,
הדרך הנכונה לביצוע הניכוי היא בדרך של ניכוי עיתי, אשר יתבצע בצמוד לתשלומים
העיתיים שמשלמים המשיבים למערערת (דהיינו, אחת לשלושה חודשים). אף הניכוי העיתי,
בדומה לפיצוי העיתי, יהא צמוד למדד המחירים לצרכן.
8. בית המשפט המחוזי קבע, כי יש לנכות סכום
של 350 דולר לחודש ממה שייפסק למערערת בגין דמי שכירות שהיא מקבלת. הנימוק לכך
הוא, שעקב השהות במוסד בו היא נהנית ממגורים, יכולה היא להנות מהשכרת דירתה. כפי
שהובהר לעיל, הניכוי בגין הוצאות נחסכות, מניח כי המזיק חוסך לניזוק, באמצעות
הפיצוי אותו מקבל האחרון, הוצאות שהוציא בעבר. אך אם אין המזיק מספק לניזוק תחליף
זהה ברמתו ובעלותו למקור, הרי שניכוי מלוא הסכומים אותם חוסך הניזוק יעמיד את
המזיק במצב של "ניכוי יתר", מצב בו הניזוק "מפסיד" יותר משהוא
"מקבל". יתירה מכך, קביעה לפיה ינוכה מלוא שכר הדירה שמקבל הניזוק תגרום
לכך שהמזיק עשוי להנות מרכושו של הניזוק ללא הצדקה. כך, למשל, במצב בו נאלץ הניזוק
לעזוב בית מגורים יוקרתי בעקבות אירוע הנזק, והמזיק מפצה אותו במימון חדר במוסד.
במקרה זה ברור, שלא ניתן לראות את שתי חלופות המגורים כשוות. לפיכך, יש לבחון בכל
מקרה האם חלופת המגורים שמעמיד המזיק לניזוק מצדיקה ניכוי שכר הדירה המשולם
לניזוק, ואם כן - מהי מידת הניכוי המוצדקת באותו מקרה. במקרה הנוכחי, אין ספק
שהדיור החלופי שמעמידים המשיבים לרשות המערערת נופל ברמתו ובמהותו מן הדירה בה
התגוררה בבת ים ערב התאונה. מדובר בדירה בת 2.5 חדרים, בקומה השנייה בבניין דירות.
ההשוואה בין חדר במוסד לבין דירה כזו בבניין דירות, מובילה למסקנה שניכוי מלוא שכר
הדירה הראוי לדירה הישנה יהווה "ניכוי יתר". בדרך אומדן, ובהנחה ששכר
הדירה המלא לדירה הישנה עומד על 350 דולר, סבורני שיש לנכות שכר דירה בגובה 250
דולר לחודש, כערכו בשקלים חדשים. ביום פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הסכום היה שווה
לכ-1,200 ש"ח. על כן, בנוסף לניכוי החודשי בגין חיסכון בהוצאות, ינוכה סכום
חודשי של 1,200 ש"ח בגין החלק היחסי משכר הדירה הראוי שמקבלת המערערת. הניכוי
ייעשה בדרך המותווית בסעיף 7 לעיל, דהיינו אחת לשלושה חודשים מראש, כשהסכום צמוד
למדד המחירים לצרכן, בצמוד לתשלומים העיתיים.
שכר טרחת עורך דין בגין התשלומים
התכופים
9. המערערת מעלה טענה נוספת, לפיה שומה היה
על בית המשפט לפסוק לטובתה שכר טרחת עורך דין גם בגין התשלומים התכופים שקיבלה
עבור המגורים במוסד. לטענת המשיבים, אין הצדקה לכך, הואיל והם יהיו נכונים לשלם
למוסד את עלות החזקת המערערת במוסד. נראה לי, שהדין עם המערערת. ראשית, היתה
מחלוקת בין המערערת למשיבים בדבר טיב הדיור במוסד לו זכאית המערערת. ומכל מקום,
היתה התדיינות בשאלה מי זכאי לתשלום - האם המערערת או המוסד ישירות. עובדה היא גם,
שלגבי התשלומים העיתיים בעתיד ראה בית המשפט לחייב את המשיבים בשכר טרחה. במה
שונים לעניין זה תשלומי העבר? נראה לנו, שבדרך אומדן, יש לחייב את המשיבים לשלם
למערערת שכר טרחת עורך דין נוסף בסך 50,000 ש"ח ליום פסק הדין המחוזי בגין
התשלומים למוסד בעבר.
בכל יתר טענות בעלי הדין נגד פסיקת שכר
טרחת עורך דין, לא מצאנו עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.
10. כל יתר טענות בעלי הדין בערעוריהם כנגד
פסיקת בית המשפט המחוזי, אינן מצדיקות התערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.
סיכום
11. אשר על כן, ערעורם של המשיבים נדחה, וערעור
המערערים מתקבל באופן חלקי, בהתאם למפורט לעיל. יש לראות את פסק דינו של בית המשפט
המחוזי מתוקן בהתאם לכך.
בכל מקרה של מחלוקת בין בעלי הדין בדבר
דרך יישום פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כפי שתוקן בפסק דין זה, יהיה רשאי כל אחד
מבעלי הדין לפנות לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בכל מחלוקת כפי שתהייה.
המשיבים ישלמו למערערים את הוצאותיהם
בערעורים אלה כפי שנקבעו על ידי הרשם, וכן שכר טרחת עורך דין בערעור ובערעור שכנגד
בסך 50,000 ש"ח ומע"מ.
ש
ו פ ט
השופטת ד' דורנר:
אני מסכימה. ש
ו פ ט ת
השופט א' א' לוי:
אני מסכים. ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, כג' בכסלו
תשס"ג (28.11.2002).
ש ו פ
ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_________________
העתק מתאים למקור 02047100_E06.doc
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית
/עכב
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il