פלוני נ. משרד הביטחון

בבית המשפט העליון עע"מ 47092-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: פלוני נגד המשיבים: 1. מדינת ישראל – משרד הביטחון 2. מדינת ישראל – שירות ביטחון כללי 3. ראש המנהלה הביטחונית לסיוע 4. ועדת המאוימים 5. משרד הפנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת א' כהן, סג"נ) מיום 4.2.2026 בעת"מ 22534-12-25 בשם המערער: עו"ד עינב וקנין חימי פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת א' כהן, סג"נ) מיום 4.2.2026 בעת"מ 22534-12-25, שבו נדחתה עתירת המערער נגד החלטת הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: הוועדה או ועדת המאוימים) מיום 23.10.2025, לפיה אין מקום להכיר בו כמאוים. הרקע לערעור בתמצית שבתמצית, ברקע לערעור עומדות מספר בקשות שהגישו המערער ובני משפחתו לוועדה, בהן ביקשו להכיר בהם כמאוימים ולקבל היתרי שהייה בישראל, וכן שורת הליכים משפטיים שניהלו בקשר לבקשותיהם. לפי הנטען, המערער שהה בישראל בין השנים 2017-2002 בהתאם להחלטות ועדת המאוימים על רקע שיתוף פעולה של אביו עם ישראל ובהיותו קטין, ומשנת 2017 הוסיף לשהות בישראל על פי החלטות וצווים של בתי המשפט אגב ההליכים המשפטיים שניהל במטרה לקבל היתר בעבורו. מעיון בפסק הדין מושא ערעור זה עולה כי במהלך השנים נדחו בקשות שונות של המערער על ידי הוועדה, וכן נדחו ונמחקו עתירות שנדונו לפני בתי המשפט המנהליים שהוגשו כנגד החלטות אלה, ואף ערעורים שהוגשו לבית משפט זה על פסקי הדין בעתירות (ראו למשל: עע"מ 8065/20 פלונים נ' משרד הביטחון (19.8.2021); עע"מ 3085/22 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (6.7.2022); עע"מ 5676/24 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון (16.7.2024); (להלן: עניין פלוני)). יצוין כי במהלך דיון שהתקיים באחת העתירות, ביום 29.5.2025, על רקע הצעת בית המשפט למחיקת ההליך, ובהמשך לטענת המערער בדבר קיומם של מסמכים חדשים שבאמתחתו אשר נערכו לאחר אוקטובר 2023 על אודות שיתוף פעולה שלו עם שירות הביטחון במסגרת מלחמת "חרבות ברזל" (להלן: המידע והמסמכים החדשים), בא-כוח המדינה ציין שהמערער יוכל לפנות לוועדה עם המידע והמסמכים החדשים ואלו ייבחנו. בתום אותו דיון גם נדחתה העתירה בהסכמה (עת"מ 15599-05-25 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון (29.5.2025)). על רקע האמור, בחודש יוני 2025 הוגשה בקשה נוספת על ידי המערער ובני משפחה נוספים שלו, והיא העומדת במוקד ענייננו. הבקשה נדחתה בהחלטת הוועדה מיום 23.10.2025, בה נקבע כי אין מקום להכיר בהם כמאוימים. נקבע כי בבקשת המערער ובני משפחתו לא הובא מידע חדש המצדיק בחינה מחודשת של הבקשה, וכי כלל המידע שהוצג בה נדון בהרחבה בהליכים קודמים כך שאין תוחלת להמשך טיפול בבקשה. על החלטת הוועדה הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בה התבקש בית המשפט להתערב בהחלטת הוועדה וליתן היתר שהייה למערער בישראל; להורות על חשיפת הקריטריונים לפיהם נקבע מי נחשב מאוים ומי זכאי לקבל מעמד בישראל; ולהורות על בחינת מצבו של המערער והמידע והמסמכים החדשים שצורפו לבקשה בעניינו וכן לנמק מדוע אלו לא נבחנו. העתירה נדחתה בפסק דין מיום 4.2.2026, בו צוין כי עניינו של המערער נבחן מספר פעמים בעבר ונקבע כי אין מידע שיש בו כדי להצביע על מאוימות בעניינו. אדרבה, אף קיים מידע למסוכנות ביטחונית הנשקפת מהימצאותו של המערער בישראל והוא גם הורשע בפלילים. בית המשפט קבע כי בדיון שהתקיים במעמד צד אחד נמצא כי המידע והמסמכים החדשים שהציג המערער אכן נבדקו ואף הוצג לו מידע מודיעיני עדכני על אודות המסוכנות הנשקפת מהמערער גם בעת הזו. סופו של דבר בית המשפט שוכנע כי הופעל שיקול דעת סביר ואין מקום להתערבות בהחלטת הוועדה. מכאן הערעור שלפנינו, בו נטען כי המערער שהה בישראל לנוכח כך שאביו סייע ושיתף פעולה תדיר עם מדינת ישראל, ובגין סיוע זה נעצר ונידון לגזר דין מוות. כמו כן, נעשו מספר ניסיונות חיסול כנגד המערער ואביו. המערער גם מסר מידע חיוני ושיתף פעולה עם ישראל, לרבות במהלך מלחמת "חרבות ברזל", כך שהסיכון שנשקף לו ולבני משפחתו התעצם. נטען כי הוועדה כלל לא חקרה אותו על אודות המידע והמסמכים החדשים וזאת חרף ההסכמה שניתנה בדיון שהתקיים ביום 29.5.2025; כי מהחלטת הוועדה עולה כי הבקשה והמידע והמסמכים החדשים כלל לא נבחנו; כי יש ראיות לכך שחייו של המערער בסכנה; כי אנשים המסוכסכים עם המערער ואביו מעבירים מידע שקרי בדבר מסוכנותם; כי שגה בית המשפט בקבעו כי הבקשה נבחנה שעה שההחלטה קבעה מפורשות כי לא כך; כי הוועדה לא בחנה את הבקשה, לא נדרשה לראיות, וההחלטה שהתקבלה שרירותית. לבסוף ביקש המערער כי אם יידחה ערעורו, יינתן לו ולבני משפחתו אישור יציאה מהארץ באופן שלא יידרש מהם להגיע לאזור הרשות הפלסטינית. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור על נספחיו ובבקשה למתן סעד זמני, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות בלא צורך בתשובה. זאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. ראשית נזכיר כי לוועדה נתון שיקול דעת רחב בבחינת טענות מאוימות נוכח מומחיותה וניסיונה המקצועי, והדבר מתבטא גם בהיקף ההתערבות בהחלטותיה (עע"מ 3819/24 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים – ועדת מאוימים, פסקה 15 (5.8.2024); עניין פלוני, פסקה 6; בג"ץ 5007/17 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 19 (26.3.2018)). בענייננו, בקשת המערער נבחנה פעמים מספר, ונדחתה גם על ידי הוועדה וגם על ידי הערכאות השיפוטיות השונות. שנית, דין הטענה המרכזית שבפי המערער להיעדר בחינה של המידע והמסמכים החדשים שהציג להידחות. לא זו בלבד שהוועדה אכן קבעה מפורשות "כי אין כל מידע חדש המצדיק בחינה מחודשת" של בקשת המערער, אלא שבית המשפט המחוזי קבע באופן חד-משמעי כי מהבירור שערך במעמד צד אחד עולה כי הוועדה נדרשה למידע ולמסמכים החדשים וכן לטענות השונות שהועלו על ידי המערער. שלישית, שעה שבית המשפט המחוזי, התרשם מהראיות שהוצגו לפניו באופן בלתי אמצעי, ומצא כי יש בסיס לטענות בדבר המסוכנות הנשקפת מהמערער וכי שיקול הדעת שהופעל על ידי הוועדה הוא סביר, אין מקום להתערב גם בקביעות אלו. בשולי הדברים, אעיר כי לא זו בלבד שבקשת המערער באשר לקבלת אישור יציאה ספציפי מהארץ במקרה של דחיית הערעור הועלתה לראשונה במסגרת הערעור לפנינו, אלא שעל המערער להעלות בקשה מעין זו באכסניה המתאימה כפי שמקובל ולא לפני ערכאה זו. הערעור נדחה ועמו ממילא גם בקשת המערער למתן סעד זמני. ניתן היום, ב' אדר תשפ"ו (19 פברואר 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת