רומולד טכנולוגיות בע"מ נ. רו"ח עליזה שרון

10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4706/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופטת רות רונן המערערת: רומולד טכנולוגיות בע"מ נגד המשיבים: 1. רו"ח עליזה שרון 2. עו"ד ורו"ח יצחק רייס 3. רוטוניב טכנולוגיות בע"מ 4. הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני) מיום 10.4.2024 בחדל"ת 25388-06-23 וחדל"ת 25390-06-23 בשם המערערת: עו"ד אליהו מאיר בשם משיבים 1 ו-2: בעצמם בשם משיבה 3: עו"ד שי קורן בשם משיב 4: עו"ד אסף ברקוביץ' פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' עיילבוני) מיום 10.4.2024 בחדל"ת 25388-06-23 וחדל"ת 25390-06-23 אשר דחה את בקשת המערערת להבהיר כי רכישת פעילותה ונכסיה של חברת רומולד צ.ש. בע"מ (להלן: החברה) על ידי משיבה 3 (להלן: הרוכשת) לא כללה את זכויות השימוש שלה בסימן מסחר. הרקע לערעור בעניינה של החברה, אשר עיסוקה בייצור מוצרי תשתית מפלסטיק, ניתן ביום 15.6.2023 צו לפתיחת הליכים ומשיבים 1 ו-2 מונו לנאמנים שלה. בית המשפט קבע באותו מועד כי על הנאמנים לבחון את היתכנות מכירת החברה, וככל שיסיקו כי אין היתכנות כאמור, יפעלו בהקדם לפירוקה על מנת להימנע מהוצאות הליך מיותרות. בהמשך לכך פעלו הנאמנים לקידום מכירת החברה, וביום 20.7.2023 הגישו בקשה לאישור מכירת נכסיה ופעילותה לרוכשת, תמורת סך של 3 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף תשלום נוסף עבור חומרי גלם ומלאי. בהצעת הרכישה שצורפה לבקשה פורט "הממכר" באופן הבא: "נכסי החברה ופעילותה כהגדרתם להלן וכפי שמפורטים בהצעה לרבות זכויות השימוש של החברה בשם 'רומולד', ככל שקיימות..." (להלן: הצעת הרכישה; ההדגשה אינה במקור). ביום 3.8.2023, בהיעדר התנגדות, אישר בית המשפט את הצעת הרכישה, וביום 28.8.2023 הושלמה מכירת פעילות ונכסי החברה לרוכשת. המערערת, אשר מכרה בהסכם משנת 2021 את נכסיה ופעילותה לחברה זולת סימן המסחר שלה (להלן: ההסכם משנת 2021), פנתה ביום 30.8.2023 לנאמנים וטענה כי לא היה מקום לכלול בהצעת הרכישה של החברה התייחסות לזכויות השימוש של החברה בסימן המסחר "רומולד", ועל כן התבקשו הנאמנים לתקן את נוסח הגדרת "הממכר" ולעדכן את בית המשפט על כך. משסורבה בקשתה, ביום 3.11.2023, בחלוף כשלושה חודשים מאישור המכר, הגישה המערערת בקשה למתן הוראות בה ביקשה כי בית המשפט יצהיר שזכויות השימוש בסימן המסחר, היינו השם "רומולד", לא נכללו בגדר נכסי החברה שנמכרו לרוכשת. המערערת טענה כי מדובר בסימן מסחר הרשום בישראל המצוי בבעלותה. היא הפנתה להוראות סעיפים שונים בהסכם משנת 2021 ובעיקר להוראת סעיף 6.4 שבו, מהם עולה לטענתה כי היא העניקה לחברה את זכויות השימוש בסימן המסחר בלבד, באופן שבו גם לאחר מכירת פעילותה של המערערת לחברה נותר סימן המסחר בבעלותה, וכי החברה מנועה מלמכור ולהעביר את זכויות השימוש בסימן המסחר לצדדים שלישיים, לרבות הרוכשת. המערערת הפנתה להגדרת "הממכר" בהצעת הרכישה בציינה כי נוסח זה אינו מכריע אם לחברה יש זכויות בשם "רומולד" אם לאו, ובית המשפט התבקש להצהיר כי אין לרוכשת זכויות כלשהן בשם "רומולד" על מנת למנוע העלאת טענות עתידיות בקשר לכך. בתגובת הנאמנים מיום 30.11.2023 נטען כי אין בהגדרת "הממכר" בהצעת הרכישה כדי להעיד על מהות הממכר בהיבטי הקניין הרוחני, כאשר ברי כי זכויות החברה שנמכרו הן רק הזכויות הקיימות לחברה. יחד עם זאת, אין ממש בטענת המערערת כי ההסכם משנת 2021 מונע מכירה של זכויות השימוש בסימן המסחר. כמו כן, לבית המשפט של חדלות פירעון הסמכות לאשר העברת זכות שימוש בסימן מסחר בהתאם להוראות סעיף 75 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), המאפשר המחאת זכויות תאגיד אף בסתירה לחוזה קיים, בתנאים מסוימים המתקיימים במקרה זה. זאת גם בהתחשב בכך שהמערערת לא הצביעה על כל נזק שייגרם מכך שהרוכשת תמשיך לעשות שימוש בשם "רומולד", אף כי מדובר בישות משפטית אחרת מזו של החברה או תחת בעלות שונה. הממונה על חדלות פירעון (להלן: הממונה) הצטרף לעמדת הנאמנים וסבר אף הוא כי אין בהוראות ההסכם משנת 2021 כדי למנוע מהרוכשת לעשות שימוש בסימן המסחר מבלי שהדבר יפגע בזכות הבעלות של המערערת בו. מעבר לכך, וגם אם טענה זו לא תתקבל, הרי שגם לעמדתו מתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בסעיף 75 לחוק. הרוכשת מצדה ביקשה כי בית המשפט ידחה את הבקשה ויקבע כי היא רשאית לעשות שימוש בסימן המסחר "רומולד", וזאת מבלי לפגוע בבעלות הנטענת של המערערת בסימן המסחר. הרוכשת עמדה על כך שגם לשיטת המערערת בהסכם משנת 2021 הוענקה לחברה הזכות לעשות שימוש בסימן המסחר, גם אם הבעלות בו נותרה בידי המערערת. משמעות הדבר כי אין כל הגבלה על הרוכשת מלעשות שימוש בסימן המסחר, כמי שנכנסה בנעלי החברה ובמקומה. הרוכשת אף התחייבה לעמוד בהוראות ההסכם משנת 2021 בכל הנוגע לסימן המסחר. אף בהסכם האמור ממנו מבקשת המערערת להיבנות, מצוין מפורשות כי ההגבלות שקבועות בו לעניין העברת זכות השימוש בסימן המסחר אינן חלות על "ממשיכי דרכה" של החברה. כן נטען כי אילו ידעה שהרכישה לא תכלול את זכויות השימוש בשם "רומולד", לא הייתה טורחת להגיש כלל הצעה לרכישת החברה, שכן לחברה אין כל נכס בעל ערך אחר להציע, ודאי לא בתמורה כה גבוהה. בנוסף הלינה הרוכשת על מועד הגשת הבקשה, אשר נועד לטענתה להביא לפגיעה קשה בה באופן המרוקן מכל ערך את הממכר שמכירתו אושרה זה מכבר על ידי בית המשפט. ביום 10.4.2024 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את בקשת המערערת. תחילה נקבע כי המערערת לא פעלה בזמן אמת להתנגד למכר, ובקשתה הוגשה בשיהוי משמעותי בחלוף שלושה חודשים מיום אישור המכר על ידי בית המשפט. זאת כאשר בקשה שהוגשה על ידי אותה באת-כוח המייצגת את המערערת (בשם חברה אחרת, רומולד גרמניה), הוגשה לתיק כבר ביום 9.8.2023, והמערערת ביקשה להצטרף כצד להליך כבר ביום 3.8.2023. משלא פעלה בזמן אמת להתנגד למכר, ולכל הפחות בתקופה הסמוכה לאישורו, אין לה להלין אלא על עצמה ואין לקבל את ניסיונה לערוך שינויים בדיעבד בהסכם אשר גובש, נחתם, אושר ותמורתו כבר שולמה במלואה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. מעבר לכך וגם לגופו של עניין לא נמצא לקבל את הבקשה. גם מבלי להידרש לפרשנותו של סעיף 6.4 להסכם משנת 2021 ולשאלה אם יש בו כדי להטיל איסור גורף על החברה למכור את זכויות השימוש בסימן המסחר, הרי שבין כה וכה הסמכות לאשר העברת זכויות מסוג זה גם ללא הסכמת המערערת נתונה לבית המשפט לפי הוראת סעיף 75 לחוק. בית המשפט עמד על התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף זה, וקבע כי מכירת פעילותה העסקית של החברה, לרבות הזכות לעשות שימוש בשם "רומולד" דרושה לשם שיקומה הכלכלי של החברה, כאשר לא הוכח אחרת. זאת שעה שזכויות השימוש בסימן המסחר היוותה נדבך מרכזי בהסכם וללא העברת זכויות השימוש בו לא ניתן היה לקבל תמורה של ממש למכר. כמו כן, אין בהמחאת זכויות השימוש בסימן המסחר כדי לפגוע במערערת כאשר זכויות החברה שהוקנו לה בהסכם עם המערערת נמכרו כמו שהן, והמערערת גם לא טענה כלל וממילא לא הוכיחה כי העברת זכויות השימוש על אף התנגדותה עשויה לפגוע בה. על כן, הבקשה נדחתה. תמצית טענות הצדדים מכאן לערעור שלפנינו בו טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בכך שדחה את בקשתה. לטענתה לא היה מקום לקבוע כי בהגשת הבקשה נפל שיהוי ניכר, שעה שלא דבק כל שיהוי בפעולותיה. המערערת כלל לא נכללה כמשיבה בבקשה לאישור המכר; הנאמנים לא ציינו לפני בית המשפט כי הצעת הרכישה מתייחסת גם לזכויותיה, שאז יכול היה בית המשפט להורות על צירופה; הבקשה לאישור המכר כלל לא הומצאה לה, ואף לא ניתנה לה כל הודעה מטעם הנאמנים כי בכוונתם לכלול בממכר את זכויות השימוש בסימן המסחר. גם אם ניתן היה לייחס למערערת ידיעה לנעשה בתיק בשל כך שבאת-כוחה שימשה גם כבאת-כוחה של רומולד גרמניה אשר הגישה בקשה בתיק, זכות עיון בתיק ניתנה לבאת-כוחה רק לאחר אישור המכר. בכל מקרה המערערת עצמה צורפה כצד לתיק רק ביום 2.11.2023. מעבר לכך, לאחר שהמערערת קיבלה לעיונה את הצעת הרכישה היא פנתה מיד לנאמנים, אשר השיבו לה כי לא התחייבו כלל כלפי הרוכשת כי הממכר כולל את זכויות השימוש בסימן המסחר. בית המשפט גם שגה בדחיית הבקשה לגופה, בקבעו כי מתקיימים במקרה זה תנאי סעיף 75 לחוק. בעת אישור הצעת הרכישה בית המשפט כלל לא התבקש על ידי הנאמנים לעשות שימוש בסעיף האמור וגם הרוכשת לא ביקשה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו. ממילא כלל לא נדרש אישור המחאת זכויות כפי שמאפשר הסעיף האמור, שכן הנאמנים לא התחייבו כלפי הרוכשת כי הממכר כולל זכויות שימוש בסימן המסחר, והרוכשת הסכימה לכך בידיעה ברורה. הפעם הראשונה בה התבקש כי בית המשפט יעשה שימוש בסעיף 75 לחוק הייתה רק במסגרת תגובתם של הנאמנים והרוכשת לבקשת המערערת, תוך ניסיון לשנות בדיעבד את תנאי המכר, ומבלי שניתנה למערערת הזדמנות להציג את עמדתה במלואה ביחס לסוגיה זו. אין כל הצדקה לשינוי תנאי עסקת המכר בדיעבד ועל מנת לשפר את תנאיה כפי שנחתמה. מעבר לכך שהפעלת הסמכות האמורה צריכה להיעשות בזהירות ובקפדנות ורק במסגרת הידרשות לבקשה למתן הוראות נוכח הפגיעה הטמונה בה בחופש החוזים ובזכויות הקניין של המערערת. בקשר לכך נטען כי נוכח העובדה שלא התנהל הליך ראוי וסדור לבירור בקשה לפי סעיף 75 לחוק, בית המשפט גם הגיע בשוגג למסקנה כי העברת זכויות השימוש בסימן המסחר היוותה נדבך מרכזי בהסכם המכר, ללא כל בסיס ומבלי שניתנה למערערת כלל הזדמנות להעלות טענות בעניין זה. זאת כאשר בהצעת הרכישה לא נכללה התחייבות למתן זכויות שימוש בסימן המסחר והנאמנים עצמם עמדו על כך שלא ניתנה התייחסות מפורשות לזכויות אלו בהסכם למעט הערה "ככל שקיימות" כאלה. מה גם, אם אכן כך היה הדבר, ומדובר היה בנדבך מרכזי בעסקה, אז מדובר בעסקה שהייתה צריכה להתבצע מול המערערת. בית המשפט גם שגה בכך שקבע שיש מקום לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 75 לחוק בשל כך שהמחאת הזכות דרושה לשם שיקומה הכלכלי של החברה ובקבעו כי "לא הוכח אחרת" בקשר לכך. כבר במועד מתן הצו לפתיחת הליכים צוין על ידי מבקשי הצו, באי-כוח החברה, כי אין הצדקה להפעלתה וכי הדרך היחידה להפעילה תהיה באמצעות רכישתה על ידי משקיע. אמנם לפי החוק שיקומו הכלכלי של תאגיד יכול להיעשות בדרך של מכירת פעילותו העסקית, אך מדובר ברכישת החברה כ"עסק חי" מה שלא נעשה בענייננו, כאשר כל עובדי החברה פוטרו על ידי הנאמנים; הרוכשת לא התחייבה לשמור על פעילותה העסקית של החברה; ומדובר הלכה למעשה במימוש נכסים שהיה יכול להיעשות גם בהליך פירוק. משכך לא היה מקום לקבוע כי הדבר נדרש לצורך שיקומה הכלכלי של החברה. בית המשפט גם שגה בקבעו כי לא הוכח שאישור העברת הזכויות עשוי לפגוע בה. בהקשר זה נטען כי נטל ההוכחה מוטל על המבקש לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 75 לחוק ולא על המערערת. גם לגופו של עניין, זהות מקבל הרישיון היא חלק מהותי מתנאי הרישיון ומשום כך מתן רישיון לצד שלישי מהווה שינוי מהותי של תנאי הרישיון. כן הוסיפה וטענה המערערת בהסתמך על סעיף 50(ב) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: פקודת סימני מסחר) כי רשות להשתמש בסימן מסחר שלא נרשמה כחוק היא חסרת תוקף, כאשר אין חולק כי הרישיון לא נרשם אצל רשם סימני המסחר. הנאמנים בתגובתם טענו כי דין הערעור להידחות ולא נפל כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. נטען כי הערעור הוגש בחוסר ניקיון כפיים ותוך הסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט. לטענת הנאמנים, אין לשעות לטענת המערערת כי צעדיה הראשונים בתיק התחילו רק ביום 9.8.2023, עת שקיבלה זכות עיון בתיק בכובעה כבאת-כוח רומולד גרמניה. המערערת מסתירה מעיני בית המשפט כי מנכ"ל המערערת, מר דובי פרומוביץ, היה מעודכן כבר ביום 21.6.2023 בדבר הכוונה למכור את פעילותה ונכסיה של המערערת וידע על מצבה של החברה עוד קודם לכן; באת-כוח המערערת אף הגישה בקשה בתיק (מטעם רומולד גרמניה) כבר ביום 3.8.2023 ושלחה הודעת דואר אלקטרוני ביום 10.8.2023 לנאמנים (גם כן בשם רומולד גרמניה) ולא הזכירה באותו זמן את התנגדותה של המערערת להעברת זכויות השימוש בסימן המסחר. רק לאחר שהליך המכר הסתיים והפך לסופי, העלתה המערערת לראשונה את התנגדותה להעברת זכויות השימוש בסימן המסחר. אין ספק כי מדובר בשיהוי ניכר ואף בהתנהלות העולה כדי חוסר תום לב המצדיקים את דחיית הבקשה. כמו כן אין לקבל את טענותיה של המערערת על כך שלא צורפה כמשיבה לבקשה לאישור המכר, שעה שלמיטב ידיעתם באותו זמן לא סברו כי המערערת רלוונטית לעניין, וטענותיה בקשר לכך נודעו לנאמנים רק מאוחר יותר. בכל הנוגע לקביעת בית המשפט בקשר להתקיימות תנאי סעיף 75 לחוק, טענו הנאמנים כי בצדק קבע בית המשפט כי העברת זכויות השימוש בשם "רומולד" היוותה נדבך מרכזי בהסכם המכר, ומכירת זכויות השימוש בשם הייתה נחוצה על מנת לקבל את ההצעה לרכישת מלוא נכסי החברה ופעילותה. זאת הגם שבמישור היחסים שבין הנאמנים לבין הרוכשת בוצעה חלוקת סיכונים במסגרתה הרוכשת לקחה על עצמה סיכון מסוים, לאור האמור בהצעת הרכישה כי זכויות השימוש יהיו כלולות בממכר "ככל שהן קיימות". גם לא נפל כל פגם בקביעה כי מכירת זכויות השימוש הייתה דרושה לשם שיקומה הכלכלי של החברה. כפי שציין בית המשפט המחוזי, שיקום כלכלי יכול להתבצע גם בדרך של מכירת הפעילות העסקית של החברה. יתר על כן, לאור החשש להפעלה גרעונית של החברה, הנאמנים הפסיקו את הייצור בחברה אך המשיכו להעסיק חלק קטן מהעובדים אשר היו נחוצים לצורך שיקום החברה, שמירת ערכה ומכירת פעילותה, ופעלו במקביל על מנת לקבל הצעות לרכישת פעילות החברה ובכך הגשימו את המטרה של שיקום החברה. בכל מקרה סעיף 75 לחוק אינו דורש כתנאי בלעדי שהמחאת הזכות תהיה לשם שיקומה הכלכלי של חברה, אלא גם לשם "השאת שיעור החוב שייפרע לנושים", תנאי אשר ברור כי מתקיים בענייננו. אין גם לקבל את הטענה כי היה על הנאמנים להגיש בקשה נפרדת לפי סעיף 75 לחוק כבר במסגרת הבקשה לאישור המכר. זאת כאשר הנאמנים כלל לא ידעו על טענות המערערת עד למועד שבו העלתה אותן לפניהם. על כן לא יכלו לדעת שנדרשת הפעלת הסמכות לפי סעיף 75 לחוק. בכל מקרה, גם במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה ביום 12.2.2024, לאחר שכבר היה ידוע למערערת כי הנאמנים מבקשים מבית המשפט לאשר את המחאת הזכויות גם לפי סעיף 75 לחוק, לא הועלתה על ידי המערערת כל טענה בנוגע לתחולת הסעיף או לנזק שייגרם לה כתוצאה מהעברת הזכויות. גם בכתב הערעור לא הצליחה המערערת להראות כל נזק שייגרם לה כתוצאה מהעברת זכויות השימוש בסימן המסחר. כל שנטען על ידה, וזאת לראשונה בערעור, הוא כי זהות מקבל רישיון היא חלק מהותי מתנאי הרישיון באופן שבו העברת הרישיון לצד שלישי ללא הסכמתה מהווה שינוי מהותי בתנאי הרישיון. ברם אין בטענה זו ממש, שכן דווקא מכירת פעילות החברה היא אשר שומרת על המוניטין של סימן המסחר בעוד שהפסקת פעילות החברה לחלוטין היא זו שהייתה גורמת נזק למוניטין בקרב הלקוחות. הנאמנים התייחסו גם להוראות ההסכם משנת 2021 בציינם כי הוסכם בו להעניק לחברה את זכויות השימוש בסימן המסחר, תמורת סכומים נכבדים ששולמו למערערת על כך. גם אם נניח אפוא שההסכם מגביל באופן מסוים את היכולת של החברה להעביר את הזכויות לצד שלישי, אין כל מניעה בהסכם להעביר את הבעלות בחברה עצמה לצד שלישי. ברי כי אם הייתה המערערת סוברת כי קיימת חשיבות לזהות מחזיק הרישיון היה עליה לאסור את שינוי זהות בעלי המניות בחברה שמחזיקה ברישיון. אולם ההסכם אינו אוסר זאת, אלא מגביל את אפשרות העברת הזכויות רק על מנת למנוע "הפצה" של השימוש בסימן המסחר על ידי גורמים שונים במקביל. לבסוף ציינו הנאמנים כי בית המשפט המחוזי בפסק דינו לא התייחס לשאלת פרשנותו של סעיף 6.4 להסכם וכי ככל שבית המשפט ימצא לנכון לקבל את הערעור, מתבקש להחזיר את הדיון בסוגיה זו לבית המשפט המחוזי. הממונה מצדו טען גם הוא כי דין הערעור להידחות. אמנם, במסגרת בקשת הנאמנים לאישור המכר שהוגשה לבית המשפט המחוזי לא נדרש בית המשפט לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו לפי סעיף 75 לחוק, והוא אכן לא עשה שימוש בסמכות האמורה "בזמן אמת". אולם עובדה זו אינה שוללת את סמכותו לעשות כן בהתאם לאפשרות הנתונה לו לפי סעיף 279(ד) לחוק לחזור ולעיין בכל צו שניתן מכוח סמכותו. משנודעה התנגדות המערערת, הבאה בגדר "עובדה חדשה" אשר לא הייתה מונחת לפני בית המשפט טרם אושר המכר, היה רשאי בית המשפט לאשר את המחאת הזכויות בהתאם להוראות סעיף 75 לחוק. בצדק גם אישר בית המשפט את העברת הזכויות לידי הרוכשת, בפרט כאשר המערערת כלל לא פירטה וממילא לא הוכיחה כיצד העברת הזכויות עלולה לפגוע בה. בכל הנוגע לטענת המערערת בקשר למתכונת הדיונית שבה נדרש בית המשפט להתקיימות תנאי סעיף 75 לחוק, צוין כי בתום הדיון שהתקיים ביום 12.2.204 הוסכם על ידי הצדדים כי אין צורך בקיום דיון נוסף. מעבר לצורך נטען כי הגם שבית המשפט לא הכריע בשאלת פרשנות סעיפי ההסכם משנת 2021, נראה כי השימוש בהוראת סעיף 75 לחוק נעשה רק למעלה מן הצורך, לאור לשונו הברורה של סעיף 6.4 להסכם האמור. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור, בנספחיו ובתשובות המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי הסמכות הנתונה לנו בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), זאת מבלי להידרש לטענות המערערת בקשר לקביעת בית המשפט המחוזי כי נפל שיהוי בהתנהלותה. בקשת המערערת לפני בית המשפט המחוזי התבססה על הטענה כי סעיף 6.4 להסכם משנת 2021 החיל על החברה איסור מפורש למכור או להקצות את זכות השימוש בסימן המסחר, ועל כן החברה מנועה מלהעביר את זכות השימוש לצדדים שלישיים, לרבות הרוכשת. אלא שיש לדחות טענה זו. סעיף 6.4 להסכם משנת 2021 קבע כך: "In addition, and subject to the provisions of this Agreement, neither Party will sell, assign, or grant license or sub-license to use the trademark 'Romold' or any derivative thereof, the name 'Romold', […] to any third party, except its affiliates, successors or subcontractors who must first confirm that they are bound by the terms of this Agreement [...]". ובתרגום חופשי: "בנוסף, ובכפוף להוראות הסכם זה, אף אחד מהצדדים לא ימכור, יחלק או יעניק רישיון או רישיון-משנה להשתמש בסימן המסחר 'רומולד' או כל נגזרת שלו, בשם 'רומולד' [...], לכל צד שלישי, למעט שותפיה, ממשיכי דרכה או קבלני המשנה שלה, אשר חייבים לאשר תחילה שהם מחויבים לתנאי הסכם זה [...]" מדובר אפוא בהוראה ברורה ומפורשת – החברה אינה רשאית להעביר את זכויות השימוש שלה בסימן המסחר לצד שלישי "למעט שותפיה, ממשיכי דרכה או קבלני המשנה שלה". היינו, המערערת לא הייתה מוטרדת מכך שגורם חלופי שייכנס בנעלי החברה (ואף שותף וקבלן משנה שלה) יעשה שימוש בזכויות השימוש. ההוראה נועדה למנוע הפצה של זכויות השימוש לגורמים שלישיים שאינם במעגל הקרוב או החופף שלה. הרוכשת גם הבהירה כי התחייבה לעמוד בהוראות ההסכם משנת 2021 בכל הנוגע לסימן המסחר. על כן טענת המערערת כי לא ניתן להעביר את זכויות השימוש בסימן המסחר, בדרך של מכירת החברה לידי גורם אחר, אשר נכנס לנעליה ומהווה "ממשיך דרכה" של החברה, אינה ברורה. ויודגש כי אין חולק שהמחאת הזכויות העומדת על הפרק איננה המחאה של זכות הבעלות אלא של זכויות השימוש בלבד. ממילא בנסיבות אלה כלל לא מתעוררת שאלת התקיימותם של תנאי סעיף 75 לחוק, אשר לצורך הדיון בה יש להניח כי מדובר במצב שבו קיימת "הוראה המונעת המחאה" של זכויות השימוש, מה שאין כן בענייננו כאמור. עם זאת למען שלמות התמונה נדון גם בעניין זה. הסעיף קובע כך: 75(א). על אף האמור בחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, ובכפוף להוראות סעיפים 61 עד 63, בית המשפט רשאי לאשר המחאת זכויות וחבויות של תאגיד בהפעלה לנמחה שיאשר, גם אם נקבעה בחוזה הקיים הוראה המונעת המחאה כאמור, ולעניין המחאת חבות – גם בלא הסכמת הצד השני לחוזה, ובלבד שההמחאה דרושה לשם שיקומו הכלכלי של התאגיד או להשאת שיעור החוב שייפרע לנושים ואין בה כדי לפגוע בצד השני לחוזה. הסעיף מאפשר, בתנאים המנויים בו, המחאת זכויותיו וחבויותיו של תאגיד גם אם קיימות בחוזה הוראות המונעות את ההמחאה. בית המשפט מצא בענייננו כי מדובר בהמחאה אשר מתקיימים בה התנאים הנדרשים לפי הוראות הסעיף – ההמחאה דרושה לשם שיקומה הכלכלי של החברה, ואין המדובר בהמחאה אשר תביא לפגיעה במערערת. בכל הנוגע לקיומו של התנאי הראשון, גם אם לא ניתן להביט על מכירת החברה במקרה זה כפעולה הדרושה לשם שיקומה הכלכלי של החברה, הרי שלא יכולה מחלוקת כי המכירה באה בגדרה של החלופה שעניינה ב"השאת שיעור החוב שייפרע לנושים"; באשר לתנאי השני, בצדק נטען שהמערערת לא העלתה, לא רק לפני בית המשפט המחוזי אלא גם בערעור שלפנינו, כל טענה ממשית שיש בה כדי לבסס פגיעה שנגרמת לה כתוצאה מהמחאת הזכות. בעניין תנאי זה, יצוין כי הסעיף מבוסס על הוראת סעיף 350ט(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) שנוסחה היה כמעט זהה (להלן: הסעיף הישן) (וראו גם: דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ה"ח הממשלה 1027, עמ' 646). בית משפט זה טרם דן לעומק בפרשנות התנאי ויצוין כי בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, הרף שהוצב להוכחת קיומה של פגיעה כאמור אינו מזערי. כך למשל, טענות לקיומה של פגיעה (בנוגע להוראת הסעיף הישן) התקבלו כאשר מדובר היה בהמחאת הסכם המבוסס על מתן שירות אישי (פר"ק (מחוזי ת"א) 31012-09-14 מידף שירותי קייטרינג וארוח בע"מ נ' עו"ד ארז חבר (24.9.2014); וראו גם: עודד מאור ואסף דגני הפטר כרך א 328 (2019)); או במצב שבו המחאת הזכויות כללה גם שינוי תנאי ההסכם שהומחה (פר"ק (מחוזי ת"א) 30790-02-18‏ נאמנים בהקפאת הליכים של ‏הוניגמן ובניו בע"מ נ' קבוצת קניוני עופר (18.4.2018); והשוו לעניין סעיף 350ח לחוק החברות, בפסק דין שניתן על ידִי בפר"ק (מחוזי י-ם) 39470-04-13‏ אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' רו"ח תמיר סער, נאמן, פסקה 27 (1.2.2017) ערעור שהוגש לבית משפט זה התקבל בחלקו בהסכמה, אך לא לעניין זה (ע"א 2462/17 מיום 19.11.2018)); תנאים כאלה או אף הדומים להם אינם מתקיימים במקרה זה. כך גם ביישום סעיף 75 לחוק, נקבע כי ניתן לכפות על משכיר נכס להעביר את זכות השכירות מידי השוכר המקורי שנקלע לחדלות פירעון אם לא הוכחה פגיעה במשכיר מעבר לחשש הטבעי הנובע מהעברת זכויות מעין אלו (חדל"ת (מחוזי ת"א) 5813-11-22‏‏ עד העצם אקספרס בע"מ נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, פסקה 21 (7.12.2022); ראו גם: חדל"ת (מחוזי ת"א) 26076-02-20‏ עו"ד ישראל בכר, נאמן לחברת עמודי שלמה אחים ידגרוב סחר בע"מ (בהפעלה ‏זמנית) נ' בשיר ובניו בע"מ (15.4.2020); וראו גם בהקשר זה, בנוגע להמחאת זכות השכירות לפי הסעיף הישן: פר"ק (מחוזי ת"א) 30790-02-18‏ ‏נאמנים בהקפאת ההליכים ‏של הוניגמן ובניו בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 16 (6.5.2018); פר"ק (מחוזי מר') 41637-01-19‏ הרדור עיצוב עילי וטכנולוגיות בע"מ נ' יצחקי מחסנים בע"מ (30.7.2019)). בענייננו המערערת לא העלתה כאמור כל טענה ממשית בקשר להרעת מצבה בעקבות המחאת הזכויות, שיש בכוחה להביא למסקנה כי לא התקיים התנאי האמור. זאת על אחת כמה וכמה, כאשר כפי שפורט לעיל, בהסכם משנת 2021 אף הובהר כי אין מניעה שיועברו זכויות השימוש לגורמים המנויים בסעיף 6.4 שבו (שותפיה, "ממשיכי דרכה" של החברה וקבלני משנה שלה). במצב דברים זה שבו המערערת הביעה זה מכבר היעדר הסתייגות להעברת זכויות מסוג זו לגורם כאמור, ודאי שאין די בטענה הכללית שהעלתה לראשונה בערעור, כי העברת הזכויות מהווה "שינוי בתנאי הרישיון". אוסיף בהקשר זה כי אין לשעות לטענת המערערת כי לא ניתנה לה הזדמנות להעלות טענות בקשר לכך ולהציג ראיות רלוונטיות, שעה שלראשונה הועלתה אפשרות יישומו של סעיף 75 לחוק בתגובות שהוגשו לבקשתה. אכן, האפשרות להתקיימות תנאי סעיף 75 לחוק עלתה לראשונה בתשובת הנאמנים לבקשת המערערת מיום 30.11.2023 ורק "למען הזהירות". אולם בעניין זה אין לזקוף זאת לחובת הנאמנים. גם אם לשיטתה של המערערת היא לא ידעה על הליך אישור המכר מבעוד מועד, הרי שאין להתפלא כי בקשתה להכניס בהסכם המכר הסתייגויות "בדיעבד", הובילה הלכה למעשה לבחינת התקיימות הוראות החוק המתייחסות למצב הדברים שהמערערת פירטה על אודותיו רק לאחר אישור המכר. אין להלום עמדה זו של המערערת אשר מן העבר האחד ביקשה לשנות לאחר מעשה את הסכם המכר, ובד בבד לכבול את ידי הנאמנים בקשר לסוג והיקף הטענות שהם יוכלו להעלות בקשר לטענותיה. מעבר לכך, בניגוד לטענת המערערת שהדבר הביא לכך שלא ניתנה לה הזדמנות להתייחס כנדרש לטענות בקשר לסעיף 75 לחוק, הרי שכפי שציין הממונה, בתום הדיון שהתקיים בבקשתה ביום 12.2.2024, ביקשו הצדדים שהות על מנת לנהל משא ומתן ביניהם תוך שהבהירו כי "בהעדר הסכמות נסכים שבית המשפט ייתן החלטתו ללא צורך בדיון נוסף" (עמ' 16). על כן אפוא אין כל יסוד לטענה כי לא ניתנה לה הזדמנות כראוי להעלות את טענותיה. לבסוף אוסיף כי לא מצאתי להידרש לטענת המערערת בדבר תחולת סעיף 50(ב) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן: פקודת סימני מסחר), הקובע ביחס לרשות שימוש בסימן מסחר רשום, כי "לא יהיה תוקף לרשות אלא אם נרשמה", אשר הועלתה אף היא לראשונה בערעור. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות הנאמנים בסך של 10,000 ש"ח ובהוצאות המונה בסך של 10,000 ש"ח נוספים. ניתן היום, ‏י"ט באלול התשפ"ד (‏22.9.2024). דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת