יעקב חביב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 4706/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4706/03 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי העותר: יעקב חביב נ ג ד המשיבים: 1. המרכז לגביית קנסות 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ד' חורין פסק-דין השופט א' מצא: העותר הורשע ביום 27.3.97 בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בהליך של קובלנה פלילית בגין עבירה של הפרת זכויות יוצרים. הושתו עליו שישה חודשי מאסר על-תנאי וכן קנס בסך 35,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתם. העותר הגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי על פסק-הדין, ואף זו נדחתה. במהלך תקופה זו נמנע העותר מלשלם את הקנס. ביום 16.6.02 קבע השופט ריבלין, במסגרת בקשה שהגיש העותר ברע"פ 3158/97, כי על העותר להתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.7.02. העותר נמנע מלהתייצב לריצוי מאסרו. ביום 10.7.02 וביום 21.7.02 ניתנו החלטות נוספות על-ידי השופט ריבלין בהן נדחו טענות שונות שהעלה העותר כנגד עונש המאסר. ביום 26.5.03 נאסר העותר, ובו ביום הגיש עתירה זו, בה נתבקש צו לשחררו ממאסרו בשל אי חוקיות הצו שמכוחו נאסר. העותר טוען כי מאסרו אינו חוקי, הן מפני שסכום החוב הנקוב בו גבוה מחובו של העותר, הן מפני שהצו לאוסרו ניתן שלא בנוכחותו - בניגוד להוראת סעיף 129א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 - והן מפני שניתן ללא התראה בכתב, לפחות ארבעה עשר ימים מראש כנדרש בסעיף 129א(ג) לחוק זה. המשיבים בתגובתם טוענים כי דין העתירה להידחות בשל אי-נקיון כפיים, שכן העותר לא ציין בעתירתו כי בית-משפט זה דן בעניינו בעבר וכי העותר נמנע מלקיים את החלטותיו. כן טוענים הם כי על עניינו של העותר חל סעיף 71 לחוק העונשין, שעניינו בהטלת עונש מאסר במקום קנס - ולא סעיפים 129א(ב) ו-129א(ג) לחוק סדר הדין הפלילי - וכי הוראת סעיף 71 קוימה ועל כן הצו למאסרו של העותר ניתן כדין. הדין עם המשיבים בשתי הטענות. העתירה נגועה באי-נקיון כפיים בשל הימנעות העותר מלגלות בגדרה את מלוא העובדות הנוגעות להליכים שקדמו למאסרו, ובכלל זה את החלטות בית-משפט זה שלפיהן נצטווה העותר להתייצב לריצוי עונשו. גם לגופו של עניין דין העתירה להידחות. הדין החל על עניינו של העותר קבוע בסעיף 71(א) לחוק העונשין המורה כי "בית המשפט הדן אדם לקנס, רשאי להטיל עליו מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו...". סעיף 71(ב) מוסיף כי "לא יינתן צו מאסר לביצוע מאסר שהוטל על פי סעיף קטן (א) אלא אם גזר הדין שבו הוטל הקנס ניתן במעמד הנאשם או סניגורו…". העותר, כעולה מתגובת המשיבים, נכח במעמד מתן גזר-דינו ביום 29.3.97, ובגזר-הדין צוין כי אם העותר לא ישלם את הקנס יהיה עליו לרצות 180 ימי מאסר תמורתו. משלא שילם העותר את הקנס רשאי היה בית-המשפט להורות בצו על מאסרו ללא קיום דיון נוסף בעניינו. סעיף 129א לחוק סדר הדין הפלילי, שלהפרתו טוען העותר, חל רק באותם מקרים שבהם מוטל מאסר במקום קנס, לא במסגרת גזר-הדין הניתן בנוכחות הנאשם, אלא בצו מיוחד הניתן על-פי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו לאחר שהקנס שנקבע בגזר-הדין לא שולם במועדו. מתגובת המשיבים עולה כי טענת העותר בדבר טעות בסכום החוב הנקוב בצו המאסר נבדקה, ואכן נמצא כי נפלה טעות בסכום תוספות הפיגור בהן חויב העותר. בתגובתם התחייבו המשיבים כי טעות חשבונית זו תתוקן. טעות זו הינה טעות טכנית - אשר יש להניח כי תבוא על תיקונה במהרה - ואין בה כדי להטיל פגם מהותי בצו המאסר המצדיק את ביטולו. העתירה נדחית. ניתנה היום, כ"ו באייר תשס"ג (28.5.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03047060_F02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.