פלוני נ. מדינת ישראל

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4703/20 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. משרד המשפטים פרקליטות מחוז מרכז פלילי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יוגב חלפון בשם המשיבים: עו"ד ענת גולדשטיין פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת כי נורה למשיבים להעמיד לדין פלילי אדם אשר נחקר במסגרת תיק חקירה פל"א 77484/16 (להלן: הנילון) בגין ביצוע מעשים מגונים בה כשהייתה קטינה ותיק החקירה בעניינו נסגר. לחלופין, התבקשנו להורות על ביטול החלטת המשיבים לשנות את עילת הסגירה בעניינו של הנילון מעילת חוסר ראיות מספיקות לעילת היעדר אשמה פלילית. בנוסף העלתה העותרת טענות בעניין נוהל המונע לטענתה ממתלוננות לעיין בהחלטה על שינוי עילת סגירה של תיק חקירה, מבלי להציג בפניהן את נימוקי ההחלטה ומבלי לאפשר להן לערור על ההחלטה. הרקע להחלטה ביום 21.2.2016 הגישה העותרת תלונה במשטרה על כך שבעת שהייתה בת 9 או בת 10 שנים, טופלה על ידי הנילון בסדרת טיפולים שבועית במסגרת מועדון כושר לילדים, כאשר לטענתה הוא הציג את עצמו בכזב כפסיכיאטר וביצע בה מעשים מגונים. לטענתה, במהלך חלק מהטיפולים השבועיים, הורה הנילון להוריה לצאת מחדר הטיפולים, הושיב אותה על ברכיו וליטפה בידה ורגלה בניגוד לרצונה. במסגרת חקירת האירוע, גבתה המשטרה הודעות מהוריה של העותרת, מפסיכולוגית שטיפלה בה כאשר הייתה כבת 12 שנים, מאשתו ומבתו של הנילון וכן מרואת חשבון שלו. הנילון נחקר באזהרה בגין ביצוע עבירות מעשים מגונים בקטינה והתחזות לאחר, ונערכו עימותים בין הנילון לבין העותרת ובין הנילון לבין אימה של העותרת. בתמצית, הנילון הכחיש כי הציג את עצמו כפסיכיאטר, והכחיש בתוקף את כל טענות העותרת. הנילון הסביר כי בעבר היה בבעלותו חדר כושר בו בוצעו בדיקות למתאמנים ותוכניות אימון וכי עבדו בחדר הכושר גם מורה מתקנת ופסיכולוגית. הוא לא זכר שטיפל בעותרת, אך ציין שיכול להיות שקיבל את העותרת לטיפול שבועי. בחודש יולי 2017 הועבר תיק החקירה לפרקליטות מחוז מרכז לשם קבלת החלטה בתיק, וביום 14.2.2019 החליטה הפרקליטות, לאחר בחינת הראיות על ידי הגורמים הרלוונטיים ולאחר פגישה שהתקיימה עם העותרת, לסגור את תיק החקירה בשל חוסר ראיות מספיקות לעניין עבירת מעשים מגונים בקטינה ובשל התיישנות לעניין עבירת ההתחזות. ערר שהגישה העותרת על החלטה זו נדחה בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה מיום 24.7.2019. במסגרת ההחלטה צוין כי אין מקום להתערב בהחלטה כי קיים קושי ראייתי בתיק הפוגם בסיכויי ההרשעה. בחודש ינואר 2020 הגיש הנילון בקשה לשינוי עילת סגירת תיק החקירה מעילת חוסר ראיות מספיקות לעילת היעדר אשמה. לאחר בחינת הבקשה על ידי גורמים המקצועיים הרלוונטיים בפרקליטות, הוחלט לשנות את עילת הסגירה בתיק כמבוקש על ידי הנילון. בחודש מאי 2020, לאחר שנודע לעותרת על כך במסגרת תיק אזרחי שהיא מנהלת נגד הנילון, הגישה לפרקליטות המחוז בקשה לביטול החלטת שינוי עילת הסגירה. ביום 24.5.2020 השיבה פרקליטות המחוז לפניית העותרת, ובמענה פורט כי לעותרת אין זכות ערר על פי חוק ביחס להחלטה על שינוי עילת הסגירה המהווה החלטה סופית. ביום 27.5.2020 נשלח לעותרת מענה נוסף מטעם הפרקליטות המפרט את השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה על שינוי עילת הסגירה. מכאן לעתירה שלפנינו, במסגרתה נטען כי הן ההחלטה על סגירת תיק החקירה והן ההחלטה לשינוי עילת סגירתו התקבלו בחוסר סבירות, בשרירותיות ובחוסר תום לב. זאת תוך התעלמות מקיומן של ראיות המספיקות להגשת כתב אישום נגד הנילון, ומקל וחומר לביטול ההחלטה לשינוי עילת הסגירה. כך למשל התעלמו המשיבים מכך שהוגשו נגד הנילון תלונות נוספות בעבר בגין ביצוע עבירות מין, מהסתירות שהתגלו בהודעת הנילון ומהודעות הורי העותרת ופסיכולוגית שטיפלה בה המהוות חיזוק לגרסתה. בנוסף, לא זומנו לגביית הודעה מטופלים נוספים שטופלו על ידי הנילון אשר יתכן כי פגע גם בהם. בנוסף טוענת העותרת לפגמים בנהלי הפרקליטות אשר פגעו בזכותה להליך הוגן, ובכלל זה האופן שבו הגורם אשר מחליט על סגירת תיק החקירה הוא אותו הגורם אשר בוחן את הערר. בנוסף תוקפת העותרת את נהלי הפרקליטות אשר אינם מחייבים ליידע את נפגע העבירה בדבר ההחלטה לשינוי עילת סגירת החקירה אותה יזם, ואף מונעים מהנפגע עיון בנימוקי ההחלטה והגשת ערר עליה. בתגובתם המקדמית לעתירה טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי שנפל בהגשתה, שכן העותרת הגישה את עתירתה לאחר שנה מיום שהתקבלה ההחלטה בערר על סגירת תיק החקירה. כמו כן, העתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בית משפט זה בהתחשב באמת המידה המצומצמת של התערבות בשיקול דעת רשויות אכיפת החוק והתביעה בסוגיות של העמדה לדין, ובוודאי בסוגיית עילת סגירת התיק. דין העתירה להידחות גם לגופה שעה שהחלטת רשויות התביעה בעניינו של הנילון לפיה אין די ראיות לביסוס אשם בפלילים נעשתה לאחר בדיקה יסודית של כלל חומרי החקירה, תחילה על ידי פרקליטות המחוז ובהמשך על ידי מחלקת עררים בפרקליטות המדינה והמשנה לפרקליט המדינה. הובהר כי מדיניות התביעה לפיה אין למתלונן זכות עדכון על אודות שינוי עילת סגירת תיק, או זכות לערור על עצם השינוי, נעשית בהתאם להוראות הדין, ומדובר במדיניות סבירה ונכונה שאין כל מקום להתערבות שיפוטית בה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה שהוגשה לה, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה לא יחליף את שיקול דעתן המקצועי של רשויות התביעה בשיקול דעתו, והתערבותו מוגבלת למקרים נדירים, כאשר ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי, או כאשר ההחלטה ניתנה ממניעים זרים או בחוסר תום לב (בג"ץ 9135/18 לרנר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (7.4.2019); בג"ץ 7280/17 לובינסקי נ' פרקליט המדינה, פסקה 5 (7.10.2018)). התערבותו של בית המשפט בהחלטות המצויות בליבת שיקול דעתן של רשויות האכיפה והתביעה, ובכלל זה החלטה על אי-העמדה לדין וסגירת תיק חקירה בעילה מסוימת, הינה מצומצמת ביותר ותחומה למקרים חריגים הלוקים בחוסר סבירות קיצוני (בג"ץ 4849/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.11.2018); בג"ץ 5222/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (26.12.2019)). אין מקרה זה נכנס בגדרי אותם מקרים חריגים, אף מבלי להתייחס לטענת השיהוי שבהגשת העתירה. מתגובת המשיבה עולה כי בעניין תלונת העותרת נערכה בחינה מעמיקה ומקיפה של מכלול חומרי החקירה בתיק. זאת בהתייחס למגוון השיקולים הרלוונטיים לעניין ובכלל זה הקושי הקיים בהוכחת יסודות העבירה במלואן. בפרט בכל הקשור ליסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה, העובדה שמדובר ב"גרסה נגד גרסה", בזמן שחלף מאז ביצוע המעשים לכאורה והעובדה שמדובר במעשים שאינם מצויים ברף חומרה גבוה. החלטות גורמי התביעה, הן באשר לסגירת תיק החקירה, והן באשר לשינוי עילת הסגירה, הן החלטות שהתקבלו בהתאם למומחיות גורמי התביעה בניתוח והערכת משקלן של ראיות, והן נטועות במתחם הסבירות הרחב ובגדר שיקול הדעת המקצועי הנתון לגורמים אלה. לא למותר לציין כי מתחם הסבירות של רשויות התביעה בהחלטה על עילת סגירת תיק חקירה הוא אף רחב יותר ממתחם הסבירות לגבי עצם ההחלטה על סגירת תיק חקירה (בג"ץ 4823/18 בן שטרית נ' מדינת ישראל היועמ"ש, פסקה 9 (30.4.2019)). גם דין טענת העותרת באשר למדיניות התביעה, לפיה אין למתלונן זכות לקבל עדכון על אודות שינוי עילת סגירה או זכות לערור על החלטה מסוג זה, להידחות משמדובר במדיניות המבוססת על הוראות הדין. החלטה על שינוי עילת סגירת תיק חקירה אינה מסוג ההחלטות עליהן חלה חובה על התביעה לעדכן את נפגע העבירה בנוגע אליהן (לפי סעיף 8 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001) ואין לנפגע העבירה זכות להגיש ערר לגביהן (וראו לעניין חשוד: סעיף 62(ב)(4) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). העתירה נדחית אפוא. ניתן היום, ‏כ"ח באלול התש"ף (‏17.9.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20047030_N04.docx עי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1