פלוני נ. נציבות שירות בתי הסוהר - מדינת ישראל

החלטה בתיק בג"ץ 4703/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4703/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: פלוני נ ג ד המשיב: נציבות שירות בתי הסוהר - מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ירון ברזילי בשם המשיב: עו"ד רן רוזנברג פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עתירה זו מופנית כנגד שני הליכים, הליך משמעתי והליך פיקודי-מנהלי, שננקטו נגד העותר בגין מעשים ומחדלים שיוחסו לו בעת ששימש כמפקד בית הסוהר "אשל" (להלן: בית הסוהר). 2. ביום 9.8.2016 נערכה ביקורת בבית הסוהר בה נמצאו ליקויים שונים בתפקוד בית הסוהר בנוגע להכנסת ציוד אסור במסגרת ביקורי משפחות ובנוגע למתן היתרים לביקורים פתוחים ולהתייחדות לאסירי יעד וארגוני פשיעה. עקב כך הוקמה ביום 28.8.2016 ועדת חקירה לבחינת הליקויים שנתגלו (להלן: ועדת חקירה 7501). מממצאי ועדת החקירה עלה כי העותר פעל בניגוד לפקודות ולנהלים והתנהל באופן חריג, ובין היתר אישר הכנסת ציוד אסור לתחומי בית הסוהר והאציל את סמכותו, בניגוד להוראות, למתן אישורי התייחדות. על יסוד ממצאי ועדת החקירה הוגש נגד העותר הליך משמעתי בו יוחסו לו עבירות משמעת שונות לפי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה). ביום 28.11.2016 התקיים ההליך המשמעתי נגד העותר והוא הורשע, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו והוטל עליו עונש של נזיפה. ביום 18.4.2017, קרוב ל- 5 חודשים לאחר מתן הפסק המשמעתי בעניינו של העותר הוא הגיש כתב ערר נגד הפסק. הערר נדחה על הסף נוכח הגשתו זמן רב לאחר חלוף המועד להגשת ערר (15 ימים) ולאחר שהפסק הפך זה מכבר לחלוט. 3. ביום 10.9.2016 התרחש אירוע ביטחוני בבית הסוהר "אשל" במסגרתו הוחדרו לאסירים ביטחוניים בבית הסוהר עשרות מכשירי טלפון סלולרי וכרטיסי סים. בעקבות אירוע זה הוקמה ועדת חקירה נוספת לחקירת האירוע אשר במסגרתה נחקר גם העותר (להלן: ועדת חקירה 7509). ממצאי ועדת החקירה העלו מגוון ליקויים בבית הסוהר, אשר לעותר יוחסה האחריות הפיקודית עליהם, והומלץ על נקיטת הליך פיקודי-מנהלי נגדו. בסיומו של ההליך הפיקודי-מנהלי שהתקיים ביום 24.11.2016, הוחלט לרשום לעותר הערה מנהלית. בהתאם לפקודות הנציבות זכאי היה העותר להגיש השגה על ההחלטה בענייננו בתוך 7 ימים אך הוא לא מימש זכותו זו וההחלטה הפכה חלוטה. 4. בעקבות ממצאי שתי ועדות החקירה, זומן העותר לראיון בפני נציבת שירות בתי הסוהר. במסגרת הראיון הובהרו לעותר הליקויים והכשלים בהתנהלותו הפיקודית והניהולית שעלו מממצאי הוועדות - עליהם נטל העותר אחריות במסגרת הראיון. נוכח האמור החליטה הנציבה על העברת העותר מתפקידו כמפקד בית הסוהר "אשל". העותר שובץ באופן זמני בתפקיד מטה במטה מחוז מרכז של השב"ס, עד להחלטה סופית באשר לשיבוצו, תפקיד אותו הוא ממלא החל מיום 29.9.2016. ביום 26.10.2016 אישר השר לביטחון הפנים את החלטת הנציבה וביטל את מינויו של העותר כמפקד בית הסוהר "אשל", החל מיום 29.9.2016. 5. ביום 20.11.2016 הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים נגד החלטות הנציבה והשר לביטחון הפנים להעבירו מתפקידו (עת"מ 45435-11-16). לצד העתירה הגיש העותר בקשה לצו ביניים שימנע את כניסתו לתפקיד של מחליפו כמנהל בית הסוהר "אשל". הבקשה לצו ביניים כאמור נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 23.11.2016. העתירה עודנה תלויה ועומדת וקבועה לדיון במהלך חודש נובמבר 2017. 6. העותר לא הסתפק בעתירה המינהלית שהגיש, וביום 11.6.2017 הגיש עתירה זו התוקפת את ההליך והמשמעתי ואת ההליך הפיקודי-מינהלי שננקטו נגדו כמפורט לעיל. בעתירתו טוען העותר שלא היה מקום לדחות את הערר שהגיש על הפסק המשמעתי בעניינו. כן עותר הוא לביטול ההליך הפיקודי-משמעתי בשל פגמים שנפלו לגרסתו בהליך. עוד נטען כי המעשים שיוחסו לו אינם מהווים עבירה וכי יש לזכותו בשל אכיפה בררנית. 7. בתגובת המשיבים לעתירה נטען בין היתר כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי בהגשתה וכן עקב חוסר ניקיון כפיים בהצגת התשתית העובדתית בעתירה. כן נטען לדחיית העתירה לגופה, בין היתר בשל העובדה שמדובר בעתירה המבוססת על תשתית עובדתית זהה לזו שבעתירתו התלויה ועומדת בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. 8. לאחר עיון הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 9. כמפורט לעיל, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר ונגד הליכים שהפכו זה מכבר לחלוטים. כמצוין לעיל, עמדה לעותר הזכות לערור ולהשיג על ההחלטות בעניינו, שניתנו עוד בחודש נובמבר 2016, אך העותר לא ניצל זכות זו וההחלטות בעניינו הפכו זה מכבר לחלוטות. עתירה זו הוגשה בחודש יוני 2017 - למעלה מ-6 חודשים לאחר מתן ההחלטות בעניינו. מדובר אפוא לא רק בשיהוי ממשי אלא גם בניסיון לעקוף את הליכי הערר וההשגה שנקבעו לענין זה תוך פגיעה בעקרון סופיות ההליכים. נציין כי המועד להגשת ערר על פסק משמעתי (15 ימים) קבוע במפורש בפקודת בתי הסוהר (סעיף 110לב), ואילו המועד להשגה על החלטה בהליך פיקודי-מינהלי קבוע בפקודת הנציבות מס' 02.09.00. ראוי גם לציין כי לענין הרשעתו בהליך המשמעתי עומד לעותר סעד חלופי בהתאם להוראות סעיף 110עב1 לפקודה המסמיך את היועץ המשפטי של שירות בתי הסוהר (וכן את ראש ענף משמעת במינהל משאבי אנוש בשירות בתי הסוהר), בנסיבות המנויות בסעיף, לרבות אם נפל פגם מהותי בניהול ההליך, לבטל פסק משמעתי חלוט או להורות על דיון חוזר בו. 10. נוסיף בשולי הדברים כי אנו מוצאים טעם גם בטענת המשיבים לגבי הפיצול המלאכותי שנקט העותר בהגישו שתי עתירות נפרדות, האחת לבית המשפט לעניינים מינהליים, בענין העברתו מתפקידו; והאחרת לבג"ץ נגד ההליך המשמעתי וההליך הפיקודי-מינהלי שננקטו נגדו, אף שההחלטות בכל ההליכים מבוססות על תשתית עובדתית ועל אותם נימוקים ענייניים. 11. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ו באלול התשע"ז (‏17.9.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17047030_B04.doc שכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il