החלטה בתיק ע"פ 4702/04
בבית המשפט
העליון
ע"פ
4702/04
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער:
צבי בילוסטוצקי
נ
ג ד
המשיבות:
1. מדינת
ישראל
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק
ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט בית המשפט לעניינים מקומיים בבני
ברק מיום 13.5.2004 בת.פ. 2839/00, שניתנה על ידי כבוד השופט י' אטדגי
בשם המערער: עו"ד אורי
שטנדל
בשם המשיבות: עו"ד תמר
פרוש
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בבני ברק
(השופט י' אטדגי) מיום 13.5.2004, שלא לפסול עצמו מדון בת.פ. 2839/00.
1. המערער הועמד לדין בפני בית המשפט
לעניינים מקומיים בבני ברק בגין עבירות לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965
(ת.פ. 2839/00). יושב בדינו השופט י' אטדגי, שופט בית משפט השלום בתל-אביב. לאחר
ישיבת ההקראה וטרם תחילת שמיעת ההוכחות, הגיש המערער בקשת פסילה נגד השופט אטדגי.
העילה העיקרית המצדיקה, לשיטת המערער, את פסילת השופט הינה העובדה, שאת הוועדה
המקומית לתכנון ובניה בבני ברק, שהיא המאשימה בתיק זה (המשיבה 2 בערעור), מונו
לייצג עורכי-הדין שאול וצבי כוחן. עורכי-הדין כוחן, שמשרדם ממוקם בכרמיאל, הם בעלה
ובנה של סגנית נשיא בית משפט השלום בתל-אביב, השופטת ח' כוחן. המערער טוען,
שההחלטה למנות דווקא את עורכי הדין כוחן לטפל באישום נגדו, נועדה להטיל מורא על
השופט אטדגי, אשר כפוף – בהיררכיה המנהלית של בית משפט השלום בתל-אביב – לשופטת
כוחן. המערער טוען כי בנסיבות אלה, מתקיימים קרבה ממשית ועניין אישי של השופט
היושב בדין כלפי באי-כוח המאשימה, והדבר מקים חשש למשוא פנים המחייב פסילה, בין
היתר לאור האמור בסעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984
(להלן – חוק בתי המשפט). טענות נוספות של המערער לעניין הפסלות היו, שהשופט נחשף
למכתב של ראש עיריית בני ברק, המטיח במערער האשמות שונות, ואשר הוכנס לתיק בית
המשפט שלא כדין; וכן ששורת החלטות ביניים שנתן בית המשפט בתיק מעידות על משוא פנים
ועל דעה נעולה להרשעת המערער.
2. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. בהחלטתו
(מיום 13.5.2004) נקבע, שלא קם חשש כלשהו למשוא פנים כלפי המערער, ומכאן שאין עילה
לפסילת בית המשפט. בית המשפט ציין, ראשית, כי סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט אינו חל
על התיק הנדון, מאחר שהתיק היה כבר תלוי ועומד כאשר נחקק הסעיף (סעיף 8(ב) לחוק
נושאי משרה שיפוטית (מניעה מלשבת בדין) (תיקוני חקיקה), תשס"ד-2004). יחד עם
זאת הובהר, שגם לגופה אין לטענה על מה שתסמוך. השופט אטדגי קבע, שמשרתה של סגנית
הנשיא כוחן אינה באה לכל ביטוי מעשי בעבודתו כשופט לעניינים מקומיים בבני ברק, אין
לה השפעה על תפקודו של השופט או על התיקים הבאים לפניו, ואף אין לה חלק בקביעת
סיכויי הקידום של השופט או בהעברתו מבית משפט אחד למשנהו. משכך, אין עליו כל מורא
בבואו לדון בתיק בו מופיעים בני משפחתה של סגנית הנשיא. בית המשפט הדגיש, שבנסיבות
העניין אין מדובר בטענה של קרבה לאחד מן הצדדים, אלא לבא-כוח המייצג את אחד
הצדדים, ויתרה מזו: אף לא נטענת קרבה ממשית בין השופט עצמו לבין עורכי-הדין כוחן,
אלא קרבה בין אדם אחר, הבכיר מנהלית מן השופט אטדגי, לבין עורכי-הדין. נסיבות אלה,
קבע בית המשפט, אינן יוצרות קרבה, כל שכן עניין אישי, המקימים חשש ממשי למשוא
פנים. אשר לטענותיו האחרות של המערער: בית המשפט הבהיר כי לא ראה כל מכתב הנוגע
למערער, וכי הורה שלא להכניס לתיק גם בעתיד חומרים שלא הותרה הגשתם כדין; ואילו
ביחס להחלטות הביניים – בית המשפט ציין כי כל החלטותיו ניתנו ונומקו באופן ענייני,
ובין אלה אף ניתנה החלטה לטובת המערער, בניגוד לעמדת המאשימה. החלטה נוספת שניתנה
נגד המערער התבררה כשגויה (עקב בלבול בזיהוי הנאשם), והיא תוקנה בדיעבד. בית המשפט
קבע, כי בהחלטות השונות לא היתה ראיה למשוא פנים, וככל שלמערער השגות עליהן, הרי
שהמקום להביאן הוא בערעור, ולא בהליך של פסילת שופט. מטעמים אלה נדחתה בקשת
הפסילה.
3. בפניי שב המערער ושטח את טענותיו הרבות
לפסילת בית המשפט. במיוחד מדגיש המערער את העובדה, שעורכי-הדין כוחן הובאו דווקא
מכרמיאל כדי לנהל את התיק נגדו בבני ברק. הדבר מלמד, לשיטתו, על ניסיון להשפיע על
השופט היושב בדין נוכח קרבתם של באי-כוח המאשימות לסגנית הנשיא הבכירה מן השופט.
אף ההחלטות שנתן בית המשפט נגד המערער, ובכללן זו שתוקנה בהמשך, מעידות, בעיני
המערער, על קיומו של משוא פנים מצד בית המשפט – משוא פנים שמקורו בקשר שבין נציגי
התביעה לבין סגנית הנשיא כוחן. המשיבות מתנגדות לערעור. הן חוזרות על טעמיו של בית
המשפט לדחיית הערעור, וטוענות שלא קם חשש כלשהו שהשופט אטדגי יתקשה לקיים את המשפט
במקצועיות הראויה, בלא כל השפעה של הקשר המשפחתי שבין עורכי-הדין המייצגים אותן
לסגנית הנשיא כוחן. המשיבות מציינות, ששיתוף הפעולה עם עורכי-הדין כוחן – אשר
רשויות מקומיות מכל רחבי הארץ עושות שימוש בשירותיהם – בהכנת כתב האישום נגד
המערער החל זמן רב לפני שהשופטת כוחן מונתה כסגנית נשיא בית משפט השלום, ומכאן
שאין כל בסיס לחשש כאילו מינויים נועד לשימוש פסול בקשר המשפחתי. אף בהתייחס
לעילות האחרות להן טען המערער מאמצות המשיבות את נימוקי בית המשפט.
4. עיינתי בטענות הצדדים בכתב, שמעתי
טיעוניהם על-פה, ונחה דעתי כי דין ערעור זה להידחות. אכן, כפי שציין בית המשפט
לעניינים מקומיים, סעיף 77א(א1) לחוק בתי המשפט אינו חל על ההליך הנוכחי. יחד עם
זאת, אין בכך כדי לשלול עילת פסילה, אם מתקיימת קרבה אישית ממשית כלשהי בין השופט
לבין מי מבעלי הדין או מי מבאי-כוחם, במידה המקימה חשש ממשי למשוא פנים. בענייננו
אין מתקיימת קרבה מעין כזו, ואף לא נוצר חשש שכזה. אין חולק שלשופט אטדגי אין כל
זיקה אישית לצדדים להליך. טענת המערער היא אך זו, שעצם כפיפותו המנהלית של השופט
לסגנית הנשיא כוחן פוסלת אותו מלשבת בתיק בו מופיעים דווקא עורכי-הדין כוחן.
המערער אמנם מסכים, שלא ניתן להורות על פסילת שופט רק מן הטעם שמופיע בפני אותו
שופט עורך-דין פלוני, שהנו קרוב משפחה של שופט בכיר המכהן באותו בית משפט. אלא,
לטענתו, בענייננו מדובר במקרה מיוחד, בו "הובאו" עורכי-הדין כוחן במיוחד
מכרמיאל לבני-ברק, וזאת כדי לנצל את הקשר המשפחתי ולהשפיע על השופט אטדגי. לא
הוצגה כל תשתית ראייתית לטענה חמורה זו, ואין בידי לקבלה. מכל מקום, לענייננו
נוגעת רק עילת הפסלות, וכזו לא נמצאת כאן. בית המשפט קבע שאין לו כל עניין אישי
בעורכי-הדין כוחן, ולא הובאה ראיה לסתור. אכן, למעשה מעוניין המערער בפסילת
עורכי-הדין כוחן מהופעה בתיק; או, כמדומה, בהעברת הדיון בתיק לבית משפט אחר, בו
אין מכהנים שופטי בית משפט השלום בתל-אביב. טענות אלה אין עניינן פסלות, וערעור
פסלות אינו המקום לדון בהן (ראו ע"פ 6787/03 אמיגה נ' מדינת
ישראל (לא פורסם)).
5. אף דין טענותיו הנוספות של המערער
להידחות. בית המשפט קבע כי לא נחשף לחומר בלתי-קביל כלשהו (דוגמת מכתב פוגעני ביחס
למערער), וכי נקט בצעדים כדי למנוע חשיפה אפשרית כזו בעתיד. דברים אלה מניחים את
הדעת. אשר להשגותיו של המערער על החלטות ביניים שניתנו בהליך עד כה – מקומן בערעור
על פסק הדין, אם וכאשר יהיה בו צורך (ע"פ 1534/00 בדיר נ' מדינת
ישראל (לא פורסם)). לא שוכנעתי כי ההחלטות עצמן, עליהן מלין המערער, מלמדות
על משוא פנים כלשהו מצד בית המשפט לרעת המערער. אכן, לא עלה בידי המערער לבסס חשש
אובייקטיבי למשוא פנים, שהוא מעבר לתחושותיו הסובייקטיביות. בית המשפט קבע כי הוא
אינו נושא דעה קדומה כלשהי, וכי בכוונתו לדון באישומים באופן אובייקטיבי וחסר
פניות. חזקה כי כך ייעשה. לאור כל אלה דין הערעור להידחות.
6. המערער הגיש (ביום 20.6.2004) "בקשה
לתיקון פרוטוקול" הדיון בערעור זה מיום 16.6.2004. לטענתו, נשמטה מן מרישום
הדיון טענה מטענותיו, וכן נפלו בו כמה טעויות-הקלדה. אף דין בקשה זו להידחות.
כידוע, הרישומים הנערכים על ידי הקלדנית בבית משפט זה אינם מהווים פרוטוקול רשמי
ואין לראות בהם נוסח מחייב של הדברים שנאמרו בדיון (רע"א 1637/02 הבדלה שבת נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (לא
פורסם)). יחד עם זאת, ובהסכמת המשיבה, צורפה הבקשה לתיק, ופסק דין זה ניתן בהתחשב
בדברים המופיעים גם בה.
הערעור נדחה.
ניתנה היום, י"ד אב, תשס"ד (01.08.04).
ה
נ ש י א
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04047020_A03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il