מחמד אבראהים מחמד עדרה נ. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית

בבית המשפט העליון עע"מ 47014-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערער: מחמד אבראהים מחמד עדרה נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית 2. ראש המינהל האזרחי בגדה המערבית 3. מועצת התכנון העליונה בגדה המערבית 4. היחידה המרכזית לפיקוח בגדה המערבית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ד' זילר) מיום 12.1.2026 בעת"מ 13657-01-26 בשם המערער: עו"ד צבי אבני פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ד' זילר) מיום 12.1.2026 בעת"מ 13657-01-26, בו נדחתה עתירת המערער להורות למשיבים ליתן לו היתר בניה למבנה שהקים באדמות כפר יטא (להלן: המבנה); להימנע מהריסת המבנה; ולאפשר לו להגיש תכנית מפורטת לאישור הבנייה תוך הקפאת האכיפה עד לדיון בה. בתמצית ייאמר כי ביום 21.6.2022 ניתן צו הפסקת עבודה לגבי המבנה, אשר בעקבותיו הגיש המערער לוועדת המשנה לפיקוח (להלן: ועדת הפיקוח) בקשה למתן היתר בנייה בדיעבד. ביום 2.10.2022 ניתן צו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנה, וביום 27.2.2023 דחתה ועדת הפיקוח את בקשת המערער. נקבע בעיקרו של דבר כי הבקשה מתייחסת למקרקעין המצויים בתחום תכנית מתאר שייעודה חקלאי, והמבנה אינו עומד בתנאי התכנית לבינוי חקלאי; כי המערער מדד רק חלק מהחלקה המקורית, והדבר מהווה פגם תכנוני המוביל לכך שמדובר בחלוקה בפועל של המקרקעין ללא תכנית מפורטת או תכנית חלוקה מאושרת, באופן המנוגד לדין החל באזור; כי גם הקמת המבנה ללא תכנית מפורטת מאושרת עומדת בניגוד לדין החל באזור; וכי המבנה מרוחק מריכוזי בינוי מוסדרים ובכך יש פגם תכנוני נוסף. המערער לא השלים עם החלטה זו והגיש עליה ערר לוועדת המשנה לתכנון ורישוי (להלן: ועדת התכנון), אך הערר נדחה ביום 23.12.2025. בהחלטתה חזרה ועדת התכנון על נימוקי ועדת הפיקוח, והוסיפה כי קיימת חריגה בשטח הבנייה; כי לאור כלל הממצאים לא קיימת היתכנות תכנונית ביחס למבנה; וכי המערער אמנם טען שבקשתו הוגשה בשם כלל הבעלים של המקרקעין מושא המבנה, אולם לא צורפו על ידו כלל ייפויי הכוח הנדרשים. המערער לא אמר נואש והגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בה התבקשו הסעדים המפורטים לעיל. אלא שגם עתירתו נדחתה, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבים. בית המשפט קבע כי התנהלות המערער אשר עשה דין לעצמו ובנה את המבנה ללא היתר בנייה, מצדיקה את דחיית עתירתו על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. כן נקבע כי לא עלה בידיו של המערער להצביע על נימוק המצדיק התערבות בית המשפט בהחלטות הוועדות ששמורה למקרים מועטים בלבד. הוועדות הצביעו על כשלים שונים בבקשה להיתר בנייה ומצאו כי לא קיימת היתכנות תכנונית. בנוסף נדחתה בקשת המערער להותיר את המבנה על תילו על מנת לאפשר לו להגיש תכנית מפורטת. נקבע כי לא רק שטרם הוגשה על ידו תכנית כאמור, אלא שהגשתה אינה מחייבת את עיכוב הליכי האכיפה, בפרט כאשר הסיכויים לאשרה אינם גבוהים. עוד נדחתה טענת המערער שלפיה הריסת המבנה היא בלתי מידתית מאחר שמדובר בבית מגוריו, תוך שנקבע כי אין בטענה מעין זו כדי לגבור על כך שהוא עשה דין לעצמו ובנה את המבנה באופן בלתי חוקי. גם טענת המערער לפיה המשיבים אינם מאשרים תכניות בנייה ונמנעים מלערוך או לעדכן תכניות מתאר באזור נדחתה, שכן אף היא אינה מצדיקה עשיית דין עצמי. לבסוף דחה בית המשפט את טענת המערער שלפיה ננקטה מדיניות מפלה בינו לבין אוכלוסיות אחרות, מהטעם שלא הונחה תשתית עובדתית או ראייתית להוכחתה ונוכח הנימוקים התכנוניים שפורטו על ידי הוועדות. מכאן הערעור שלפנינו, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע הריסת המבנה עד להכרעה בו. בערעורו העלה המערער שלל טענות כלפי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ובכללן כי לא היה מקום לדחות את עתירתו על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים; כי נפלו שגגות רבות בהנמקות הנוגעות לשיקולים התכנוניים; וכי בית המשפט נהג עמו בחומרה שעה שדחה את העתירה אף מבלי להידרש לתשובה ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים. יצוין כי עובר להגשת הערעור הגיש המערער לבית המשפט לעניינים מינהליים בקשה לעיכוב ביצוע ההריסה עד להגשת ערעור לבית משפט זה. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על עיכוב הביצוע עד ליום 12.2.2026, אך הערעור דנן הוגש לאחר שחלף מועד זה, ביום 15.2.2026. לאחר עיון בערעור על נספחיו, הגענו לכלל מסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: התקנות). ראשית ייאמר כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים לדחות את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים. לא רק שהמערער עשה דין לעצמו ובנה את המבנה ללא היתר, הוא אף המשיך בהליכי הבנייה גם לאחר קבלת צו הפסקת העבודה (זאת כפי שעולה מהתמונות שנכללו בסעיפים 11-10 לתשובת המשיבים לבקשת המערער לעיכוב ביצוע ההריסה בבית משפט קמא). כל זאת תוך שהוא מנהל הליכים להכשרת המבנה. המערער מבקש כאמור גם להיבנות מהטענה כי מדובר בבית מגוריו, אולם הלכה למעשה טענה זו עומדת בעוכריו. זאת שכן צו הפסקת העבודה ניתן בעת שבניית המבנה טרם הושלמה, כך שיש בטענתו משום הודאה בכך שהמשיך בהליכי הבנייה וההכשרה למגורים גם לאחר קבלתו. התנהלות מעין זו אכן מצדיקה דחייה על הסף של עתירה (עע"מ 8739-10-25 זיד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 10 (12.1.2026) (להלן: עניין זיד); עע"מ 79361-12-25 עדרה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 10 (25.1.2026); עע"מ 9253-12-24 קדח נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש, פסקאות 13-12 (5.12.2025); עע"מ 57761-07-25 אבו עליא נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש, פסקה 9 (13.11.2025)). שנית, גם לגופו של עניין אין כל עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. נקודת המוצא, שהובהרה גם בפסק הדין, היא כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתן המקצועי של רשויות התכנון בשיקול דעתו שלו, והתערבותו בהחלטותיהן תיעשה רק בהתקיים עילות מובהקות המצדיקות התערבות על פי כללי המשפט המינהלי (ראו למשל: עע"מ 74686-12-24 חסאן נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביו"ש, פסקה 10 (2.3.2025); עע"מ 10894-02-25 מוסטפה נ' המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, פסקה 15 (26.2.2025); עע"מ 56116-09-24 סולימאן נ' ועדת המשנה לפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 10 (14.10.2024)). בענייננו, בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המערער להצביע על עילה להתערבות בהחלטות הוועדות, אשר ניתנו בהתבסס על כשלים שונים בבקשת ההיתר שהגיש ועל שיקולים תכנוניים שמנעו את הכשרת המבנה. בית המשפט לא התעלם מטענות המערער ודחה אותן אחת לאחת בפסק דין מנומק ומפורט, ולא מצאנו כי יש בטענות שהועלו בערעור שלפנינו כדי להצדיק התערבות בקביעותיו – בפרט לא אלה שהועלו לפנינו לראשונה. אשר לעיכוב ההריסה עד להגשת תכנית מפורטת, לא רק שהגשת תכנית כאמור אינה מחייבת עיכוב של הליכי האכיפה (להרחבה ראו: בג"ץ 5030/22 תנועת רגבים נ' שר הביטחון, פסקאות 5-1 (20.8.2023)), אלא שבענייננו דומה כי המערער כלל לא הגיש תכנית כאמור. בנסיבות אלה, ובפרט על רקע התנהלותו המתוארת לעיל, לא נפל כל פגם בדחיית טענות המערער בעניין זה (והשוו: עניין זיד, פסקה 11). לבסוף יצוין כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו לדחות עתירה על הסף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. דחיית עתירה על הסף אינה "הליך מחמיר מהמקובל" כטענת המערער (וראו לדוגמה לאחרונה: עת"מ (י-ם) 5657-02-26 עודה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית (11.2.2026); עת"מ (י-ם) 48364-01-26 תאבת נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה ביהודה ושומרון (5.2.2026); עת"מ (י-ם) 82620-01-26 ג'עברי נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית (28.1.2026)). היא נעשית על פי סמכות מפורשת בדין (תקנה 7(א)(2) לתקנות), ובנסיבות העניין לא נפל כל פגם בשימוש בה. להיפך. הערעור נדחה אפוא. לפנים משורת הדין, ניתנת למערער ארכה של 20 ימים לבצע את האמור בצו ההריסה שהוצא ביחס למבנה בעצמו. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' אדר תשפ"ו (19 פברואר 2026). יצחק עמית נשיא דוד מינץ שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת