שלמה בן חמו נ. אסם השקעות בע"מ

החלטה בתיק בש"א 4701/17 בבית המשפט העליון בש"א 4701/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המערער: שלמה בן חמו נ ג ד המשיבים: 1. אסם השקעות בע"מ 2. NESTLE S.A. חברה זרה 3. חברי מועצת המנהלים של אסם ומנכ"ל אסם ערעור על החלטת רשם בשם המערער: עו"ד בנימין קריתי; עו"ד נעם מ. זוכמן פסק דין 1. מונח לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 16.5.2017, במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מהפקדת ערבון בע"א 1485/17 (להלן, בהתאמה: בקשת הפטור וההליך העיקרי) – וניתנה לו ארכה בת שלושים יום לביצוע ההפקדה. על פי החלטת הרשמת, בהעדר פירוט, תצהיר או אסמכתאות, לא הוכח כי המערער חסר יכולת להפקיד את הערבון שנקבע בעניינו. לפיכך, ללא קשר להיבט הציבורי של ההליך העיקרי, אין לפטור את המערער מחובת ההפקדה, או להפחית את סכום הערבון. כמו כן, מצאה הרשמת כי פנייתו של המערער לרשות ניירות ערך בבקשת מימון אינה מצדיקה ארכה "בלתי מוגבלת" להפקדת הערבון, והעמידה לרשות המערער 30 יום נוספים, כאמור. בהודעת הערעור טוען המערער כי נפל פגם בהחלטת הרשמת, "ובפרט בכל הנוגע למשך האורכה נדרשת לצורך הפקדת העירבון". לדידו, "אף אם לא הוכח" שאין ביכולתו להפקיד את הערבון, ראוי לפטור אותו מחובה זו מאחר וההליך העיקרי – ערעור על פסק דין בו נדחתה על הסף בקשתו לאישור תביעה נגזרת – חורג מעניינו הפרטי, ועשוי לקדם הכרעה בסוגיה ציבורית חשובה. זאת ועוד, המערער סבור כי בהערכת יכולתו הכלכלית לא היה מקום להתחשב בפוטנציאל גיוס הכספים מסביבתו הקרובה. כך או כך, המערער סבור כי לאור האינטרס הציבורי בבירור ההליך העיקרי יש להאריך את המועד להפקדת הערבון עד לאחר הכרעתה הצפויה של הרשות לניירות ערך – "במהלך חודשים יולי-אוגוסט 2017" – בבקשת המימון שהגיש. לדבריו, אם תידחה בקשה זו הוא יוכל "לעתור לקבלת אורכה קצרה נוספת לכלכל צעדיו ואולי לנסות ולשכנע צד שלישי אחר, להשתתף עימו בהוצאות ההליך", אך אין לסגור בפניו את הדלת בטרם מיצוי ההליך בפני הרשות. 2. דין הערעור להידחות. אשר לבקשה לפטור מהפקדת ערבון, כבר נאמר כי – "על המבקש רובץ הנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: שמצבו הכלכלי אינו מאפשר להפקיד את העירבון; ושלהליך שהוגש סיכוי להצליח [...] באשר לתנאי הראשון, בית המשפט אינו מסתפק בבחינת מסוגלותו האישית של המבקש ושל סביבתו הקרובה, על כל המתחייב בבקשת הפטור מתשלום אגרה, אלא עליו גם להוכיח שניסה להסתייע בחבריו וקרוביו לשם הפקדת העירבון, או להציג טעם מספק מדוע לא עשה כן" (בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, פסקה 10-11 (21.7.2014)). תנאי זה לא התקיים. כפי שנקבע בהחלטת הרשמת, אין באמירות כלליות בדבר העדר אמצעים כלכליים – מבלי שיתלוו אליהן פירוט הולם, תצהיר תומך ותשתית ראייתית בסיסית – כדי להרים את נטל הוכחת חוסר היכולת הכלכלית (ראו שם, פסקאות 5 ו-11, באשר לטיב ההוכחות הנדרשות). יתר על כן: בהודעת הערעור נאמר כי במידה ובקשת המימון שהוגשה לרשות ניירות ערך תידחה, יוכל המערער "לכלכל צעדיו ואולי לנסות ולשכנע צד שלישי אחר, להשתתף עימו בהוצאות ההליך". דברים אלה מצביעים לפחות על קיום ערוצי מימון פוטנציאליים שהמערער לא טרח לבחון בשלב זה, ויש בהם כדי לשמוט את הקרקע מתחת טענת העדר המסוגלות הכלכלית. באשר לאופייה ה"ציבורי" של התביעה הנגזרת העומדת ברקע ההליך העיקרי, הרי חיובי האגרה והערבון הם מצוות המחוקק – ולא ניתן לבטלם מטעמים שאינם מעוגנים בדין. 3. אשר להארכת המועד, אציין תחילה כי הבקשה "לדחות את המועד להפקדת העירבון עד לאחר שתתקבל החלטת הרשות לניירות ערך" בשאלת המימון, חורגת מגבולות הסעד שהתבקש בבקשת הפטור – "אורכה של 90 ימים להפקדת העירבון (מועד משוער לקבלת החלטת הרשות לניירות ערך [...])". מן הבחינה המהותית, מדובר, אפוא, בבקשה חדשה למתן ארכה נוספת. לגופם של דברים, סבורני כי אין להיעתר לבקשת המערער. זאת, נוכח האינטרס הלגיטימי של המשיבים במניעת התמשכות בלתי סבירה של ההליכים עקב השתהות המערער בהפקדת הערבון (ראו רע"א 10750/05 סיטבון נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 3 (טרם פורסם, 9.1.2006), ובע"מ 4175/14 פלוני נ' פלוני, פסקה ח (טרם פורסם, 18.9.2014)). לאינטרס זה משנה תוקף בענייננו מן הטעמים הבאים: (א) הזמן שחלף מאז נמסרה למערער הודעת המזכיר הראשי בדבר הפקדת הערבון – ביום 16.2.2017 – ועד עתה; (ב) התנהלות המערער, אשר הגיש את בקשת המימון לרשות ניירות ערך רק ביום 27.2.2017 – למעלה מחודשיים לאחר מתן פסק הדין מושא ההליך העיקרי, ולאחר שהליך זה כבר נפתח – וגם כעת טרם מיצה את בחינתם של ערוצי מימון חיצוניים; (ג) אופי הארכה המבוקשת, שאינה קוצבת מועד מוגדר להפקדת הערבון, ותלויה בהתפתחות חיצונית בדמות החלטת רשות ניירות ערך – החלטה שאין לדעת מתי תתקבל, ואף המערער אינו מצפה לה לפני "יולי-אוגוסט 2017". מנגד, התמונה הראייתית המצטיירת באשר ליכולתו הכלכלית של המערער מקשה על זיהוי צידוק על פי דין לדחיית ההפקדה – ואין צורך לומר שהעדפת המערער כי קופת הציבור תישא בהוצאות ההליך אינה עונה להגדרה זו. ושוב יודגש, כי המחוקק קבע מתווה להוכחת מצב כלכלי שאינו מאפשר הפקדת ערבון, והמערער לא פעל על פיו. 4. סוף דבר, הערעור נדחה. מטעמים מעשיים, המועד שנקבע בהחלטת כב' הרשמת מוארך עד ליום 2.7.2017. ניתן היום, ‏כ"ד בסיון התשע"ז (‏18.6.2017). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17047010_Z01.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il