פדול(אסיר) נ' הביטחון ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 47006-12-24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותר: ויסאם פדול נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. ראש המטה הכללי 3. מפקדת מיטב עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד אליהו ארביב; עו"ד מאי ארביב בשם המשיבים: עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: העתירה שלפנינו מכוונת נגד החלטת המשיבה 3, מפקדת יחידת מיטב בצה"ל (להלן: מפקדת מיטב) מיום 12.12.2024, בגדרה נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטת ועדת התאמה לשירות בצה"ל (להלן: וה"ל או הוועדה) שניתנה בעניינו. העותר התגייס לצה"ל ושובץ לתפקיד טבח צבאי, כאשר מועד שחרורו נקבע ליום 24.4.2024. ביום 7.4.2024 נעצר העותר על-ידי רשויות הצבא וביום 6.5.2024 הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של הוצאת נשק מרשות הצבא בצוותא. בית הדין הצבאי הורה, בהחלטתו מיום 13.11.2024, על מעצרו של העותר עד להחלטה אחרת; תוך שנקבע כי לבקשת ההגנה, יובא העותר בפני וה"ל בהקדם. ביום 27.11.2024 הובא העותר בפני וה"ל. בפרוטוקול הדיון בוועדה נכתב כי העותר "נמצא פה כי הוא רוצה להשתחרר כי אם ישוחרר מצה"ל יהיה במעצר בית כי יחשב כאזרח". תחת הסעיף "החלטת היו"ר ונימוקיה" נכתב, בין היתר: "מה שמטריד את החייל זה בעיקר הטבותיו כחייל משוחרר ובהן לא ניתן לדון בועדה זו מכיוון שעדיין לא הורשע", ולפיכך נקבע כי "לא היה מקום להעמיד אותו בפני וה"ל". בהמשך לכך, ביום 27.11.2024 נמסרה החלטת הגורם המוסמך, על יסוד המלצת וה"ל, לפיה: "הגורם המוסמך במיטב (להלן: "פוקדת במיל'") דנה בעניינו של החייל ולאור המצב הנתון בתיקו בבית הדין, החליטה על המשך שירותו עד להרשעתו/אי הרשעתו בתיק בו מואשם, ולאחר מכן ייבחן עניינו בשנית". על החלטה זו הגיש העותר ערעור למפקדת מיטב, בו ביקש "להורות על ביטול החלטת וה"ל". בשולי ערעורו ביקש גם כי מפקדת מיטב תעשה שימוש בסמכותה ותורה "על קיצור שירותו של ה[עותר] משירות צבאי". ביום 12.12.2024 נמסרה החלטת מפקדת מיטב הדוחה את ערעור העותר, בזו הלשון: "מפקדת מיטב דנה בבקשת החייל ובמסמכים הנוספים שהוצגו והחליטה לדחות את בקשת החייל". לשלמות התמונה יצוין, כי ביום 11.12.2024 ניתנה החלטת בית הדין הצבאי במסגרתה הוארך מעצרו של העותר עד ליום 5.1.2025, תוך שצוין כי "מתקרב המועד בו יופר האיזון בין פרק הזמן בו נתון ה[עותר] במעצר [...] לבין העונש הצפוי לו אם יורשע" (ההדגשה במקור). מכאן העתירה שלפנינו, בה מבקש העותר לבטל את החלטת מפקדת מיטב "שלא לקצר את שירותו הצבאי ב-17 ימים" או "לפטור את העותר משירות צבאי", ולהורות על קיצור שירותו. העותר טוען כי החלטתה של מפקדת מיטב אינה מנומקת, אינה סבירה, וניתנה בהתעלם מנסיבותיו האישיות של העותר, אשר שירת שירות צבאי מלא, לדבריו לשביעות רצונם של מפקדיו, ובעת מעצרו נותרו לו 17 ימים בלבד עד למועד שחרורו. הודגש, כי משמעות ההחלטה היא הותרת העותר "מאחורי סורג ובריח וזאת לנוכח מעמדו כחייל בשירות חובה". המשיבים טענו בתגובתם כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטת מפקדת מיטב. נטען, בתמצית, כי לפי אמות המידה המקובלות לפיהן פועלת וה"ל, החלטות על שחרור בשל אי-התאמה ביחס למי שמתנהל בעניינו הליך פלילי, מתקבלות לאחר שניתנת הכרעת דין בעניינו. בהתאם, נטען כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה במקרה דנן, שעה שהרשעת העותר או אי-הרשעתו היא שיקול משמעותי בהחלטה בדבר שחרורו בגין אי-התאמה. בנוסף לכך נטען, כי לא נפל פגם בהחלטת מפקדת מיטב שלא לקצר את שירותו של העותר, שכן קיים חשש שאם ישוחרר העותר משירות ורק לאחר מכן יורשע בעבירה שיוחסה לו – לא יינתן ביטוי להתנהגותו הפסולה עם שחרורו מצה"ל, כפי שראוי שייעשה במקרים מעין אלה. לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, על נספחיהן, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. כפי שנקבע לא אחת, פעולתן של רשויות הצבא אינה חסינה מפני ביקורת שיפוטית, והיא נבחנת בהתאם לאמות המידה של המשפט המינהלי. עם זאת, מידת הריסון הננקטת ככלל בבחינת החלטות המינהל, חלה ביתר שאת לגבי החלטות רשויות הצבא, ובפרט כאשר מדובר בהחלטות מקצועיות בנושאי ניהול כוח האדם בצבא, לרבות בעניין התאמה לשירות צבאי. שיקול הדעת המסור לרשויות הצבא בנושאים אלה רחב ביותר, וההתערבות בו שמורה למקרים קיצוניים של סטייה מכללי מינהל תקין, פגיעה באמות המידה של המשפט הציבורי או בכללי הצדק הטבעי (ראו למשל: בג"ץ 1460/20 טור' א.י.א נ' ראש המטה הכללי, פסקה 9 (1.11.2020); בג"ץ 723/23 בשור נ' שר הביטחון, פסקה 8 (20.9.2023); בג"ץ 5223/20 פלונית נ' שר הביטחון, פסקה 11 (12.11.2020); בג"ץ 6641/22 מוזס נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 10 (12.12.2022)). עניינו של העותר אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטות מן הסוג האמור. כמתואר בתגובת המשיבים, תפקידה של וה"ל לבחון את התאמתו של חייל בשירות חובה לשירות צבאי לנוכח התנהגותו ואופן תפקודו. בהתאם להוראות הק"א 30-01-07 "ועדות התאמה לשירות – חוגרים וחוגרות בשירות חובה", הוועדה מוסמכת להמליץ על שחרור חייל משירות מטעמים מוגדרים של "אי-התאמה" או "אי-התאמה בגין התנהגות רעה וחמורה"; כאשר לשחרור מטעמים אלה, נפקויות משמעותיות על זכויות להם זכאים חיילים משוחררים (למשל, זכויות מכוח חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994; זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1955 ועוד). לנוכח השלכות אלה על עתידו של החייל, החלטה בדבר שחרור מחמת אי-התאמה נעשית כמוצא אחרון, מקום בו נמצא שהחייל אינו מתאים להמשך שירות במסגרת צבאית. בעניינו של העותר, לא נמצא כי זהו המצב; כאשר נטען כי מדיניות הוועדה במקרים דומים של חיילים שבעניינם מתנהל הליך פלילי, היא להמתין עד לסיום ההליך ולמתן הכרעה בעניינם – מדיניות שהגיונה, ככלל, בצידה. לאור האמור, והגם שמוטב היה כי החלטת מפקדת מיטב לדחות את ערעור העותר הייתה מפורטת מעט יותר; לא ראיתי עילה להתערב בשיקול דעתה. אשר לבקשה לקיצור השירות ב-17 יום – בקשה זו הועלתה בפסקה קצרה בשולי שוליו של ערעור העותר על החלטת הוועדה. המשיבים טוענים כי בקשה זו להפחית מתקופת השירות מכוח סעיף 36(1) לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, אמנם נדונה ונדחתה על-ידי מפקדת מיטב, לה הואצלה הסמכות לדון בה על-ידי שר הביטחון – זאת, בהחלטתה מיום 12.12.2024, היא ההחלטה הדוחה את ערעור העותר על החלטת וה"ל. החלטה אחרונה זו נושאת את הכותרת "ועדת התאמה לשירות" וספק אם ניתן ללמוד מתכנה כי הבקשה לקיצור השירות אמנם נדונה. מכל מקום, לנוכח האופן בו הועלתה הבקשה על-ידי העותר, אגב ערעור על החלטת הוועדה, וללא כל תשתית או הנמקה, אין בדחייתה כדי להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אציע כי לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ב' טבת תשפ"ה (02 ינואר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט