מועצה אזורית מטה בנימין נ. ראש ממשלת ישראל

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4699/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת ר' רונן העותרת: מועצה אזורית מטה בנימין נ ג ד המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל 2. שר הביטחון 3. השר לביטחון פנים 4. מפקד פיקוד מרכז בצה"ל 5. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אבי סגל; עו"ד יעל סינמון בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת לפיה תבוטל החלטת המשיבים "להגדיל את מכסת הפועלים הערבים מאזור יו"ש העובדים בישראל". 1. בתחומי המועצה האזורית מטה בנימין (להלן: המועצה או העותרת) מצויים ארבעה מעברים המשמשים, בין היתר, לכניסה וליציאה של פועלים פלסטינים בעלי תעודות מעבר אל שטחי ישראל ובחזרה לאזור – מעבר חשמונאים, מעבר קלנדיה, מעבר חיזמה, ומעבר רנתיס. מעברים אלו משמשים גם את כלל התושבים המתגוררים בשטחי המועצה, וכן רבים נוספים העוברים בהם על בסיס יומיומי. מעבר חשמונאים מופעל על ידי רשות המעברים היבשתיים (להלן: הרשות) החל משנת 2013, ונמצא על כביש 446 בין מודיעין עילית לניל"י. המעבר משמש להולכי רגל ולכלי רכב, ולפי נתוני הרשות מספר הפועלים הפלסטינים הממוצע העובר במעבר בשעות הבוקר עומד על כ-8,500; מעבר קלנדיה מצוי בין תחום המועצה לשטח המוניציפאלי של העיר ירושלים, ואף הוא משמש כמעבר הן להולכי רגל והן לכלי רכב. מידי יום עוברים במעבר כ-5,000 פועלים פלסטינים, ואליו מתנקזת רוב התנועה מכיוון רמאללה לירושלים; מעבר חיזמה נמצא בין כביש 437 לקצה המזרחי של שכונת פסגת זאב שבירושלים, ומשמש כמעבר לכלי רכב, בעיקר על ידי תושבי המועצה ותושבי המועצה האזורית שומרון; ומעבר רנתיס נמצא על כביש 465 ומשמש בעיקר את תושבי המועצה ותושבי השומרון לשם הגעה לאזור המרכז. 2. לטענת העותרת, ביום 28.5.2022, סגן שר הביטחון הודיע שבכוונת משרד הביטחון להגדיל את מכסת הפועלים הפלסטינים הנכנסים לישראל מהאזור בכ-20,000 נוספים (להלן: ההחלטה). לשיטתה, המעברים ממילא עמוסים לעייפה ומידי יום נוצרים במקום פקקי תנועה כבדים באופן הפוגע ברווחת תושבי המועצה, ועל כן הגדלת המכסה תיצור הכבדה משמעותית נוספת. נטען כי החלטה זו אינה סבירה או מידתית, והתקבלה בניגוד לדין תוך פגיעה משמעותית בתושבי המועצה ובאוכלוסייה הפלסטינית העושה שימוש במעברים; כי העומס התחבורתי גורם לסיכון חיי הנוסעים הנדרשים להגיע בדחיפות לבתי חולים בישראל; וכי השהייה בפקקים יוצרת סיכון ביטחוני לתושבי המועצה, שכן בעבר מפגעים ניסו לנצל את המצב לשם כך. עוד נטען כי המצב במעברים מוביל לפגיעה אף בפועלים הפלסטינים הנדרשים לצאת לפנות בוקר על מנת להגיע בזמן לעבודתם; כי אין הסדרי תנועה ההולמים את כמות הרכבים העוברים במקום; וכי אין כל תשתית מתאימה לאיסוף הפועלים בטרם הסעתם למקומות העבודה שלהם כדוגמת חניה, מפרצי אוטובוסים או שטחי עצירה. לבסוף, הודגש כי העותרת אינה מתנגדת לעצם הכנסת הפועלים הפלסטינים לישראל, אלא לטענתה זו צריכה להיעשות באופן מסודר ומפוקח, שלא ייפגע ביתר תושבי המועצה והאזור. 3. בתגובתם, המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר תשתית עובדתית רלוונטית, ומחמת אי מיצוי הליכים. נטען, בין היתר, כי על כל שינוי במכסת הפועלים הפלסטינים העובדים בישראל להיקבע בהחלטת ממשלה; כי כלל לא ברור מהי החלטת הממשלה עליה מלינה העותרת, וזו לא הביאה כל אסמכתא או תימוכין לקיומה; וכי לא רק שלא נתקבלה החלטת ממשלה בעניין, אלא שלגורמי הביטחון כלל לא ידוע על ה"הודעה" מטעם סגן שר הביטחון. עוד נטען כי ביחס למרבית המשיבים העותרת לא פעלה למיצוי הליכים ראוי, שכן מכתביה לא נשלחו לכל המשיבים, והמכתבים שאכן נשלחו, לא מוענו לכתובות הנכונות; וכי מכל מקום, לא חלפו 30 יום ממועד הפנייה הראשונה ועד למועד הגשת העתירה, ועל כן לא ניתן לרשות משך זמן סביר להגיב. המשיבים טענו כי דין העתירה להידחות אף לגופה. לטענתם, העותרת לא הרימה את הנטל להראות כי הגדלת המכסות היא הגורמת לקשיים הנטענים על ידה, שכן טענותיה נטענו בעלמא, ללא ביסוס או אסמכתאות. נטען כי מספר הפועלים הפלסטינים אינו זה שגורם לעומסי התנועה הכבדים, הואיל והפועלים משתמשים במעבר הרגלי, בשעות הבוקר המוקדמות; כי בחינה מעמיקה של טענות העותרת מעלה שאלו מופנות אך כלפי מעבר חשמונאים, שכן לא נטען שתושבי המועצה משתמשים במעבר קלנדיה, וביתר המעברים משתמשים רק בעלי תעודת זהות ישראלית. עוד הוסבר כי בהתאם לנתונים המצויים בידי המשיבים ביחס למעבר חשמונאים, מרבית הולכי הרגל עוברים במעבר בין השעות 7:30-4:30 בבוקר (75% מהם עושים כן עובר לשעה 6:30), ומרבית כלי הרכב שעוברים במעבר עושים כן בין השעות 10:00-7:00 בבוקר. אכן, בכיכר שבסמוך לצד הישראלי של המעבר ישנם עומסי תנועה בשל רכבי ההסעות הממתינים לאיסוף הולכי הרגל והסעתם למקומות עבודתם, אולם עומס זה מתפוגג בסמוך לשעה 6:30, שעה שבה שעת השיא במעבר הרכוב טרם החלה. במצב דברים זה, נטען כי הקשר בין שימוש האוכלוסייה הפלסטינית במעבר הרגלי ובין עומסי התנועה בכביש הינו רופף ביותר. 4. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 5. עיקר טענות העותרת נסב על הודעת סגן שר הביטחון מיום 28.5.2022 ולפיה בכוונת משרד הביטחון להגדיל משמעותית את מכסת הפועלים הפלסטינים שנכנסים לישראל. לשיטתה של העותרת, הדבר יכביד אף יותר על העומס הקיים במעברים, ויפגע באורח חייהם של תושבי המועצה. 6. ברם, העותרת לא הניחה כל בסיס עובדתי ומשפטי לטענותיה, ואלו נטענו בעלמא, ומבלי שצורפה לעתירה ולו אסמכתא אחת רלוונטית. כאמור, גורמי משרד הביטחון עצמם אינם מכירים כל הודעה שכזו, וככל שיהיה בכוונת משרד הביטחון להגדיל את מכסת הפועלים, זו תיעשה על דרך של החלטה ממשלתית, בדומה להחלטות הממשלתיות שהתקבלו בעניין עד כה. מכאן, שכלל לא התקבלה החלטה הניתנת להעברה תחת שבט ביקורתנו, ומכל מקום, גם אם פורסמה הודעה בעניין, העתירה נעדרת כל תשתית עובדתית רלוונטית ביחס אליה (בג"ץ 3911/21 ק.ל.ע חברה לניהול קרן השתלמות לעובדים סוציאליים נ' שר האוצר, פסקה 7 (16.3.2022); בג"ץ 7296/21 פלוני נ' לשכת הגיוס טבריה, קצין בריאות הנפש (7.11.2021)). 7. דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת אי מיצוי הליכים. כידוע, עובר להגשת עתירה לבית משפט זה, על העותר להקדים ולפנות בכתב לרשות המוסמכת ולאפשר לה להגיב לטענותיו (ראו, מיני רבים, בג"ץ 6148/20 עיריית טייבה נ' ממשלת ישראל, פסקאות 7-6 (7.9.2020); בג"ץ 511/22 חמידאן נ' משטרת ישראל והאסמכתאות שם (16.2.2022); בג"ץ 359/22 עיריית טירת כרמל נ' כנסת ישראל, פסקה 5 (16.1.2022)). עם זאת, מתגובת המשיבים עלה כי העותרת שלחה את פניותיה לכתובות שגויות, ואלו כלל לא הגיעו ליעדן. כך, מכתביה מהימים 14.6.2022 ו-23.6.2022 לא מוענו אל המשיב 1, וכן כתובת הדואר האלקטרוני של משטרת ישראל ומספר הפקס של השר לביטחון פנים שאליהם נשלחו המכתבים היו שגויים. מעבר לכך, יודגש כי על הפונה לרשות המוסמכת להותיר זמן סביר לבחינת טענותיו ולגבש מענה להן. משכך, ובהינתן שהעותרת הגישה את העתירה בטרם חלפו 30 יום ממועד הפנייה הראשונה ביום 14.6.2022, אין לראות בפנייתה שהתקבלה בבחינת מיצוי הליכים (בג"ץ 355/19 עמותת הרצליה למען תושביה נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 והאסמכתאות שם (15.1.2019)). די באמור כדי לדחות את העתירה על הסף, וזאת אף מבלי להידרש לטענות לגופן. 8. לפני סיום, אציין כי לצד הסעד העיקרי שהתבקש, עתרה העותרת לשפר באופן משמעותי את התשתיות הקיימות במעברים, לרבות הוספת כוח אדם, פתיחת נתיבי נסיעה נוספים ועוד. רשמנו לפנינו את האמור בתגובת המשיבים ולפיו הצורך בשדרוג התשתיות באזור נבחן על ידם ועל ידי רשויות נוספות, וכבר בימים אלו נעשות פעולות שמטרתן להקל על עומסי התנועה הרבים הקיימים באזור. יש לקוות כי הדבר ייעשה בהקדם ככל שניתן (השוו הפעולות שנעשו ב"מעבר רחל" בבג"ץ 8732/20 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משטרת ישראל (3.1.2022)), וטענות העותרת בנושא זה שמורות לה. 9. אי לכך, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, ומאחר שהעתירה נועדה לשרת צרכי ציבור, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בכסלו התשפ"ג (‏6.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 22046990_E08.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1