מדינת ישראל נ. סילמאן אלצאנע

החלטה בתיק ע"פ 4697/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4697/11 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: סילמאן אלצאנע ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד מיום 8.5.11 בתפ"ח 33467-05-10 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' לורך, צ' דותן וע' וינברג-נוטוביץ תאריך הישיבה: ז' בניסן תשע"ג (18.3.11) בשם המערערת: עו"ד ג' שפירא בשם המשיב: עו"ד א' כהן פסק דין השופטת ע' ארבל: המערער הורשע על פי הודאתו בעובדת כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של חבלה חמורה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעבירה של נשיאת נשק שלא כדין בניגוד לסעיף 144 ב לחוק. בית המשפט המחוזי מרכז לוד (כבוד השופט ר' לורך, השופט צ' דותן והשופטת ע' וינברג-נוטוביץ) גזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 8 שנים החל מיום מעצרו (9.5.10), 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף מסוג פשע, או עבירה לפי סעיף 144 לחוק מסוג פשע, תוך 3 שנים מיום שחרורו, 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף מסוג עוון או עבירה לפי סעיף 144 לחוק מסוג עוון בתוך 3 שנים מיום שחרורו. כן חוייב המערער בפיצוי למתלוננת בסך 20.000 ₪. המדינה ערערה בפנינו על קולת העונש שנגזר על המערער. 1. על פי העובדות בהן הודה, היו המשיב ואחותו סאמר מסוכסכים ביניהם. במהלך מסיבה שנערכה בבית המשפחה, שהתה האחות סאמר עם 5 נשים קרובות משפחה באחת מחצרות מתחם הבית כשהיא מחזיקה על ידיה את בתה הקטינה. אותה עת הצטייד המשיב באקדח, נכנס אל חצר המתחם וירה בגבה של סאמר 2 כדורים שפגעו בחלקו השמאלי העליון. כתוצאה מהירי התמוטטה סמאר במקום, הובהלה לבית החולים שם עברה ניתוח שבמהלכו נכרתו מגופה הטחול וחלקים מהמעי הגס והמעי הדק, עוד נמצאו כשמונה חורים בקיבתה כמו גם במעי הדק והגס. לסמאר נגרם גם שבר מרוסק באחת מחוליות עמוד השידרה. בעת שהוגש כתב האישום הייתה סאמר מונשמת ומאושפזת ללא הכרה ביחידה לטיפול נמרץ. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. לצורך גזירת הדין, עמד בית המשפט על חומרתם של המעשים שיש בהם העזה רבה, שכן המשיב לא היסס לירות באחותו האוחזת בתינוקה, לעיני אנשים המכירים אותו ויכולים לזהותו. עוד צוין כי התוצאה ממעשיו של המשיב קשה שכן למתלוננת נגרמו נזקים גופניים קשים והיא נאלצה לעבור טיפולים מסובכים, מהם סביר שתסבול עוד שנים רבות. למרבה המזל, האירוע לא הסתיים בתוצאה טראגית. העובדה שאחותו סלחה לו אין בה להקהות מחומרת מעשיו. למשיב עבר פלילי והוא ריצה תקופת מאסר ממושכת שלא הרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירות נוספות וחמורות ביותר. בית המשפט התחשב לקולא בהודאת המשיב, בחרטה שהביע ובנסיבותיו האישיות של המשיב. בית המשפט גם נתן משקל לקולא לשיקומה הבריאותי של המתלוננת והעובדה שחזרה לתפקוד, כמו גם לבקשתה להתחשב בעונשו של המשיב. טענות הצדדים בערעור 3. באת כוח המערערת משיגה על קולת העונש, בציינה כי אינו הולם את חומרת מעשיו של המשיב וחוטא לשיקולי הגמול, הרתעת הפרט והרתעת הרבים. בנסיבות המקרה החמורות, העונש שנגזר אינו מבטא את נורמת הענישה הראויה במקרים כגון אלה. המעשים חמורים ומלמדים על אופיו האלים של המשיב אשר החזיק בנשק ללא רישיון, הגיע מאחור וירה בגבה של אחותו 2 יריות מטווח קצר כאשר היא אוחזת בידיה בבתה הקטנה. הירי בוצע בקור רוח מוחלט לעיני המשתתפים הרבים באירוע, באופן שסיכן גם אותם. נגרם נזק קשה ביותר למתלוננת שעברה ניתוחים שונים וטיפולים ועדיין עליה לעבור טיפולים נוספים. היא מפנה לכך שהגם שהמשיב הואשם רק בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בניגוד לסעיף 329(א)(1) לחוק, הרי שהעונש בצידה הוא חמור - 20 שנות מאסר. מדובר בנשק חם שמסוכנותו רבה ויש לתת הדעת לקלות הבלתי נסבלת שעבריין משיג נשק ועושה בו שימוש במקום הומה מאדם. מעשים אלה מחייבים תוצאה עונשית חמורה שתעביר מסר חד משמעי של גמול ושל הרתעה ממעשי אלימות ושימוש בנשק חם לפתרון סכסוכים. 4. בא כוח המשיב, עו"ד כהן, מדגיש את הכלל המנחה לפיו התערבות ערכאת הערעור בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית תעשה רק במקרים חריגים. משכך, ורק כאשר העונש סוטה במידה נכרת מרמת הענישה המקובלת ניתן להגיש ערעור, עוד מציין הוא כי הערעורים המוגשים ברובם נדחים. הוא הוסיף כי אין חולק על כך שמעשי המשיב חמורים. המשיב מודע לכך, נמצא בהליך טיפולי, סיים שנת גמילה מסמים ואין כל הצדקה להתערבות בעונש שהושת. נטען עוד כי כאשר בית המשפט העליון מבקש לעלות את רף הענישה, יעשה הדבר מכאן ואלך ולא באופן רטרואקטיבי. הוא ציין כי בטיעונים בפני הערכאה הדיונית, המדינה הפנתה לפסקי דין בהם הושתו במקרים דומים על ידי בית המשפט המחוזי עונש של 9 שנות מאסר. הסנגוריה מצידה עתרה לעונש של 4 שנות מאסר. הכרעה 5. לאחר שנתנו דעתנו למכלול נסיבותיו של המקרה, עיינו בחומר שהיה בפנינו ובעדויות שנשמעו, בהודעת הערעור כמו גם בפסק הדין ובחומר שהוצג על ידי הצדדים, האזנו לטענותיהם והגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. מעשיו של המערער נושאים עמם חומרה בולטת וכבדה. הוא הגיע לבית המשפחה במהלך אירוע, מצויד באקדח אותו החזיק שלא כדין, נהג בקור רוח מוחלט, וירה בגבה של אחותו 2 יריות ממרחק קרוב ביותר, זאת עשה בנוכחות אנשים רבים שהיו בארוע. תוצאות הירי היו קשות ביותר, בגינן נאלצה המתלוננת לעבור טיפולים וניתוחים קשים אותם עברה בייסורים רבים. נסיבות המקרה הן אכן יוצאות דופן בחומרתן ואפשר להסכים עם הטענה, שהעונש שנגזר על המשיב אינו מבטא את נורמת הענישה הראויה במקרים מסוג זה של שימוש בנשק חם וירי מקרוב שבנס לא הסתיים באסון. בית משפט זה חזר והתריע פעמים רבות מפני שימוש בסכינים שהם נשק קר בכל הזדמנות בגין סכסוכים חסרי חשיבות. קל וחומר לגבי נשק חם שמסוכנותו עשויה להיות אף גדולה ותוצאותיו קשות יותר שיש לשוב ולהתריע מפני השימוש בו ומפני תוצאותיו שיכולות להיות הרות אסון. ערעור המדינה מופנה כנגד קולת העונש ולהשקפתנו כאמור ערעור זה בדין יסודו. המשיב חטא בהתנהגות אלימה ומסוכנת כלפי אחותו שנמצאה בבית בו היא אמורה להיות מוגנת מכל יחד עם בתה ורק בדרך נס לא הסתיים האירוע בתוצאה קשה יותר. המשיב הפגין זלזול בחוק, נטל נשק ללא רישיון, התעלם מנוכחות אנשים רבים במקום, והאפשרות שמי מהם ייפגע לא הרתיעה אותו. הוא כיוון את הנשק אל גבה של אחותו תוך סיכון בתה התינוקת אותה אחזה בידיה וסיכון האנשים שעמדו סביבה. חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם פתרון סכסוכים בנשק קר או חם, במיוחד כאשר תופעות מסוג זה מתרחשות חדשות לבקרים ולא פעם בתחום המשפחה. תרומתו של בית המשפט למאמץ שנועד למגר התופעה צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה. נוכח פסקי הדין שהוצגו בפני הערכאה הדיונית ובפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם. מקובלת עלינו עמדת המדינה כי העונש הראוי במקרים מסוג זה צריך להיות חמור מזה שהושת במקרה שבפנינו וראוי בנסיבות המתאימות שיהיה בן שתי ספרות. אנו מצפים כי רמת הענישה אותה אנו מכתיבים תיושם בפועל על ידי הערכאות קמא. בנסיבות המקרה ולאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים בערכאה הדיונית ובפנינו, הגענו לכלל דעה כי נכון לקבל את ערעור המדינה ולהחמיר בעונש. עם זאת, לאור ההלכה לפיה אין בית המשפט שלערעור נוהג למצות את הדין עם הנאשם, ומאחר שמדובר במקרה הראשון בו מועלה רף הענישה בעבירות מסוג זה, ובעיקר לאור נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, בהן אובדן בנו הקטן בתאונת רכבת שגרם להתדרדרות במצבו הנפשי של המשיב, החלטנו להסתפק בהחמרת עונשו של המשיב באופן שרכיב המאסר שבו ישא המשיב בפועל יועמד על 9 שנות מאסר החל מיום מעצרו, 9.5.10. שאר חלקי גזר הדין ובכלל זה הפיצוי למתלוננת יעמדו בעינם. ניתן היום, ‏י"ג בניסן התשע"ג (‏24.3.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11046970_B01.doc עכ+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il