אייל שרביט נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בש"פ 4693/09 בבית המשפט העליון בש"פ 4693/09 בפני: כבוד השופטת א' חיות המערער: אייל שרביט נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת כבוד הרשמת ג' לוין מיום 25.5.2009 בבש"פ 4134/09 בשם המערער: עו"ד דוד גולן פסק-דין זהו ערעור על החלטתה של כב' הרשמת ג' לוין (בש"פ 4134/09) מיום 25.5.2009 בו דחתה את בקשת המערער למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף. 1. בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב הורשע המערער בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירת ההריגה ונידון לשבע שנות מאסר, 18 חודשים מאסר על תנאי והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 20 שנים. המערער הגיש ערעור לבית משפט זה (ע"פ 3682/07) שהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. לאחר השלמת הדיון שב בית המשפט המחוזי ומצא את המערער אחראי בפלילים בשל אותה תאונה וערעור שהגיש לבית משפט זה (ע"פ 6087/08 שרביט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.3.2009) להלן: ע"פ 6087/08)) נדחה הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש. בקשה שהגיש המערער לעיון חוזר בע"פ 6087/08 נדחתה ביום 21.4.2009 על-ידי הרכב השופטים שדן בערעור אשר קבע: "לאחר שדנו בבקשה לא מצאנו כל מקום לשנות מפסק הדין". המערער לא אמר נואש וביום 14.5.2009 הגיש לבית משפט זה "בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים" תוך שהוא טוען כי בעניינו נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון וכי מפאת חידוש ההלכה יש מקום לקיים דיון נוסף בערעור. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי בבקשת המערער לא נמצא נימוק המצדיק מתן הארכת מועד וכי אף לגוף העניין אין בסיס לקיומו של דיון נוסף. 2. ביום 25.5.2009 דחתה כב' הרשמת ג' לוין את בקשת המערער למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף בקובעה כי המועד להגשתה הוא 15 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין. עוד קבעה כב' הרשמת ג' לוין כי בהתאם לאמור בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין בדיון נוסף), מתן ארכה להגשת עתירה כאמור מותנה בקיומו של טעם מיוחד וכי ביישום התקנה האמורה ננקטת גישה קפדנית ומצמצמת שתכליתה "למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי". כב' הרשמת ג' לוין הוסיפה וציינה כי בקשת המערער להארכת המועד הוגשה באיחור ניכר ללא הסבר של ממש, כי ככל שהעיכוב נבע מהגשת בקשה לעיון חוזר אין בכך משום טעם מיוחד להארכת מועד בין היתר בשים לב לכך שהמערער היה מיוצג כל העת לאורך ההליכים בערכאות השונות. לבסוף קבעה כב' הרשמת ג' לוין "נראה על פניו כי סיכויי ההליך להתקבל הינם קלושים. עיון בפסק הדין [ע"פ 6087/08] שניתן בעניינו של המבקש [המערער] אינו מעלה, על פניו, עילה ממשית לקיומו של דיון נוסף, מבין העילות המנויות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984". המערער אינו משלים עם החלטת כב' הרשמת ג' לוין ומכאן הערעור שבפניי. 3. המערער טוען כי עקרון סופיות הדיון אינו מוחלט ובהליך הפלילי בפרט, כי במקרה דנן אין כל משמעות להשהיית תוקפו של פסק הדין שניתן בעניינו (ע"פ 6087/08) שכן הוא ממילא החל בריצוי 7 שנות מאסר בפועל לאחר מתן גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי. באשר ל"שיהוי" בהגשת הבקשה טוען המערער כי זו נכתבה עוד בסוף חודש אפריל 2009, כי ניסיון הגשתה הראשון (ביום 3.5.2009) כשל לאחר שנמסר לו במדור הקליטה בבית משפט זה שעליו לצרף תחילה את תגובת המשיבה, כי העביר את הבקשה למשיבה ביום 7.5.2009 אשר הגיבה עליה רק ביום 13.5.2007 וכי מייד לאחר מכן הגיש שוב את הבקשה למדור קליטה. לגופו של עניין שב המערער וטוען כי בעניינו נפסקה הלכה חדשה "העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון" וכי יש בה משום חידוש המצדיק קיומו של דיון נוסף. עוד באותו הקשר טוען המערער כי בעניינו אימץ בית משפט זה את מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה למרות שעדי תביעה היו שיכורים בעת התרחשות התאונה הם היו צלולים דיים כדי שעל עדותם תושתת ההרשעה, וכי קביעה זו סותרת את ההלכה שנקבעה בע"פ 2163/07 סעת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.10.2007) שם שלל בית המשפט העליון את הדוקטרינה לפיה אדם יכול שיהיה בעת ובעונה אחת "שיכור אך צלול". לבסוף טוען המערער כי הרשעתו התבססה באופן כמעט בלעדי על עדויות אותם עדים שיכורים וכי יש בעניינו משום סוגיה עקרונית המצדיקה הכרעה. 4. לא מצאתי להתערב בהחלטתה המנומקת והמפורטת של כב' הרשמת ג' לוין. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף קובעת כי: "העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך". תקנה זו חלה גם בהליך פלילי (ראו: בש"פ 1985/01 בבייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.5.2001); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שלישי – הליכים שלאחר כתב אישום (ב) 1489-1490 (2003)), וכאמור בהחלטת כב' הרשמת ג' לוין, המערער בענייננו לא הצביע על "טעם מיוחד" כלשהו המצדיק הארכת מועד. הסבריו של המערער באשר לחלוף הזמן שבין מועד דחיית בקשתו "לעיון חוזר" (ביום 21.4.2009) לבין מועד הגשתה של הבקשה להארכת מועד לדיון נוסף (14.5.2009) לא הובאו בפני כב' הרשמת ג' לוין וממילא לא נדונו. מכל מקום אף הסברים אלו אין בהם כדי להועיל למערער שכן גם לשיטתו ניסיון ההגשה הראשון התבצע רק ביום 3.5.2009 למעלה מחודש ימים לאחר מתן פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6087/08. טענת המערער כי כבר החל בריצוי עונש המאסר שהוטל עליו ולפיכך אין חשש ל"השהיית תוקפו של פסק דין סופי" אף היא אינה מועילה לו ותמימת דעים אני עם כב' הרשמת ג' לוין כי סיכויי עתירתו לדיון נוסף הינם נמוכים ביותר. אשר על כן הערעור נדחה בלא שהמשיבה נדרשה להגיב. ניתן היום, כ"ד סיון, תשס"ט (16.6.2009). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09046930_V02.doc ימ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il