דניאל בילק נ. חוף דולפינריום בע"מ

2 1 בבית המשפט העליון ע"א 4686/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. דניאל בילק 2. שושנה בילק 3. דן פרידמן 4. אורית גרינברג נ ג ד המשיבה: חוף דולפינריום בע"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב יפו מיום 9.6.2022 בת"א 52092-10-21 שניתנה על ידי כבוד השופט ר' נבון בשם המערערים: עו"ד עירד באומל; עו"ד יונה זהבי פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ר' נבון) מיום 9.6.2022 בת"א 52092-10-21 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ביום 21.10.2021 הגישו המערערים את ההליך נושא הערעור דנן, בו ביקשו צו מניעה קבוע אשר יורה למשיבה ולנתבעת נוספת (אשר נמחקה בהמשך מן ההליך) להימנע מלהשמיע מוזיקה או רעש אחר החורג ממוזיקת רקע שקטה, בעסק שבבעלות המשיבה ואשר ממוקם בקרבת הבניין שבו מתגוררים המערערים. כמו כן ביקשו המערערים סעד זמני הזהה בעיקרו לסעד שנתבקש בתביעה, ולאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 24.11.2021, נדחתה הבקשה על ידי מותב אחר ביום 17.12.2021 (השופט א' צימרמן). בהחלטה צוין, בין היתר, כי בקשת המערערים לא התבססה על תשתית ראייתית ומשפטית סדורה. ביום 10.2.2022 הועבר ההליך לניהולו של המותב הנוכחי, וביום 7.4.2022 הגישו המערערים בקשה לסעד ארעי במעמד צד אחד, שאף בו נתבקש צו מניעה בעניין השמעת רעש בבית העסק. בהמשך אותו היום קבע המותב כי אין מקום ליתן צו במעמד צד אחד – "נוכח העובדה, כי מדובר בסבב שני של בקשה לסעד זמני באותו הנושא" – והורה למשיבה להגיב לבקשה. באופן ספציפי הורה המותב למשיבה להתייחס לסרטונים שהגישו המערערים, ולהבהיר האם המוזיקה שנשמעת בהם עולה לגישתה כדי מוזיקה שקטה שאינה נשמעת מחוץ לכתלי בית העסק. מכל מקום הדגיש המותב כי על המשיבה "לפעול ולקיים אחר הוראות הדין כמו גם תנאי הרישיון". ביום 13.4.2022, לפני שהוגשה תגובת המשיבה, הגישו המערערים הודעה שכותרתה "הודעת עדכון בדבר המשך הפרת החוק" ופירטו על אירועים שבהם הושמעה או מתוכננת להישמע מוזיקה רועשת מבית העסק. בהמשך אותו היום קבע המותב כי יש בהודעה כדי להוות תיקון לבקשה לסעד זמני, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. על רקע זה הורה המותב למערערים להגיש בקשה מתוקנת ככל שברצונם להוסיף לה את החומרים הנוספים שנזכרו בהודעתם, ולחלופין להודיע אם בכוונתם לוותר על אותן ראיות. למחרת הודיעו המערערים כי הם מושכים את הודעת העדכון "בשלב זה", אך שומרים על זכותם להגיש את הראיות שפורטו בה בהמשך. משהגישה המשיבה את תגובתה לבקשה לסעד זמני, התקיים דיון בבקשה ביום 1.5.2022 במעמד הצדדים – ולמחרת, ביום 2.5.2022, ניתנה החלטה הדוחה את בקשת המערערים תוך חיובם בהוצאות המשיבה בסך 3,500 ש"ח. המותב קבע כי בשים לב לבקשה הקודמת לסעד זמני, שבה נתבקש סעד זהה, לא ניתן להגיש בקשה נוספת "אלא במסגרת של עיון מחדש, קרי 'שינוי נסיבות'". המותב הוסיף וקבע כי גם אם ניתן היה לראות בבקשתם בקשה לעיון מחדש כאמור, לא מתקיים בענייננו שינוי נסיבות – שכן "מטרד הרעש הנטען הינו אותו המטרד". עוד קבע המותב, בין היתר, כי הבסיס הראייתי של הבקשה "היה דל מאוד, ובוודאי שאינו עונה על הקריטריונים לעיון מחדש", והדגיש כי "אין לפני בית המשפט שום אינדיקציה ולו מינימאלית, האם המוזיקה מהמסעדה נשמעת בתוך דירות [המערערים]". נוכח האמור קבע המותב: "לא מצאתי לנכון, גם מבחינת מאזן הנוחות לשנות את המצב הקיים שמכוחו ממילא על המשיבה לקיים אחר תנאי רישיון העסק שלה [...] אין מקום למתן צווים והוראות נוספות בטרם בירור סדור של הדברים". לבסוף הדגיש המותב כי "אין בדחיית הבקשה כדי לקבוע מסמרות כלשה[ן] ביחס להליך העיקרי לא כל שכן לקבוע, כי המשיבה פועלת כדין. כל שנקבע לעת הזו הוא, כי לבקשה דכאן אין מקום, וכי הקשיים בדבר הצגה סדורה של הדברים מצד [המערערים] נמשכים גם לעת הזו, באופן שהביא לבקשת סרק". ביום 22.5.2022 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, בה נטען כי בהליך נוצר מצב "המהווה עדות ניצחת לדקדנס הפושה במערכת המשפט" וכי "שופט הפורש חסותו על הפרת חוק, הפוגעת בחייהם של אזרחים נורמטיביים, באמצעות עצימת עיניים בפני הראיות המובאות בפניו וקבלת טענות באופן חד-צדדי ללא בדיקה, אינו מבצע את התפקיד [ש]לשמו נבחר, ומועל באחריות לה הוא מחויב". לטענת המערערים, ההחלטה מיום 2.5.2022 קבעה ממצאים עובדתיים הרלוונטיים להליך, ואולם המותב "בחר לעצום עיניו בפני מרבית הראיות, בכדי להגיע לתוצאה הרצויה בעיניו". באופן ספציפי טענו המערערים כי העובדה שהמותב הורה למשיבה להתייחס לסרטונים שהגישו, מעידה כי המותב צפה בסרטונים והתרשם שהם מוכיחים "לכל הפחות הפרה לכאורית של רשיון העסק" – אך המשיבה התעלמה מהוראה זו והמותב "העדיף לעצום עיניו" בנושא. עוד פירטו המערערים על ראיות נוספות, אשר המותב התעלם מהן לטענתם, ובכללן אמירות של נציג המשיבה ובא-כוחה במהלך הדיון מיום 1.5.2022 מהן עולה, לגישת המערערים, כי המשיבה מייצרת רעש בניגוד לתנאי הרישיון שלה; ו"שינוי גרסה" מצד המשיבה, אשר טענה בעבר כי אין רמקולים בבית העסק ובהמשך הודתה כי יש בו רמקולים. המערערים הוסיפו והלינו על קביעת המותב כי אין אינדיקציה לכך שהמוזיקה נשמעת בדירותיהם, ולגישתם המותב התעלם מראיות משמעותיות גם בהקשר זה. לבסוף טענו המערערים כי המותב נוהג בצדדים באופן בלתי-שוויוני, שכן הוא קיבל את טענות המשיבה "באופן חד-צדדי בניגוד לראיות" ומנגד קבע בהחלטתו מיום 2.5.2022 כי ניכרו סתירות בין עדויות המערערים 4-3, אף שלא כך הדבר, תוך "פגיעת שווא במהימנותם". המשיבה הגישה תגובה בה התנגדה לפסילת המותב וביום 9.6.2022 דחה המותב את הבקשה וחייב את המערערים בהוצאות המשיבה בסך 4,500 ש"ח. בהחלטתו קבע המותב, בתמצית, כי הליכי פסלות אינם האכסניה המתאימה להשגה על החלטות שניתנו בהליך, ומכל מקום כי לא עלה בידי המערערים להוכיח חשש ממשי למשוא פנים. עוד קבע המותב כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, וכי די בסגנון הבוטה שבו נוסחה כדי להצדיק את דחייתה. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 7.7.2022 הגישו המערערים בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 2.5.2022, אשר נדחתה ביום 18.7.2022 (רע"א (מחוזי ת"א) 13521-07-22). מכאן הערעור שלפניי, בו טוענים המערערים כי התנהלות המותב גרמה לפגיעה בשמם הטוב "בניגוד ליושרה השיפוטית, המקצועית והאישית שהינה בבסיס אמון הציבור בשופטים". לטענתם, חלק מהדיון ביום 1.5.2022 התקיים שלא לפרוטוקול ובמהלכו "לחץ" עליהם המותב להגיע להסדר עם המשיבה אשר יאפשר לה להמשיך ולהפר את החוק. עוד מדגישים המערערים כי המותב התעלם מגרסאות עובדתיות סותרות שהעלתה המשיבה, אך לא היסס "לפגוע במהימנות" שלהם – והדבר מהווה לגישתם אינידקציה נוספת לחוסר האובייקטיביות של המותב. המערערים סבורים כי טענותיהם אינן "ערעוריות גרידא", כי אם הוכחות ל"התנהלות שיטתית ורחבת היקף מצד המותב של עצימת עיניים בפני ראיות, בכדי להגיע לתוצאה אשר משקפת ערכים אישיים של המותב, אשר אינם מקובלים בכל חברה מתוקנת". עוד הם מעלים השגות נוספות כנגד הנימוקים שהובאו בהחלטת הפסלות, ובפרט על הקביעה כי בקשתם הוגשה בשיהוי וכן על הקביעה כי התנסחו בלשון בוטה. לגישת המערערים, "לאור חומרת הנסיבות, היה ראוי להימנע מנימוק זה, אשר מלמ[ד] על ניתוק והעדר לקיחת אחריות". עיינתי בערעור ובנספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובמסגרתו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות המקימות "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לא שוכנעתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. בעבר נפסק כי "הדרך להשיג על החלטות בית המשפט שאינן לרוחו של [הטוען לפסלות], היא בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות" (ע"א 5218/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (5.8.2018)). עוד נקבע בפסיקה כי החלטות שניתנות במסגרת ההליך – לרבות החלטות בעניין סעד זמני – אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות, ויש ליישם בכל מקרה לגופו את המבחן המהותי שעניינו חשש ממשי למשוא פנים (ראו, למשל: ע"א 4494/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (3.8.2022)). בענייננו, חרף האצטלה העקרונית שניסו המערערים לעטות על טענותיהם, הטעמים שהובאו בבקשת הפסלות ובערעור שלפניי מהווים, רובם ככולם, השגות "ערעוריות" על תוכן ההחלטה מיום 2.5.2022. בקשת המערערים לסעד זמני חופפת במידה רבה את הסעד שנתבקש בהליך העיקרי. עם זאת וכפי שפורט לעיל, המותב הדגיש בהחלטתו מספר פעמים כי דחה את הבקשה לסעד זמני על רקע התשתית העובדתית והמשפטית החסרה שהייתה בפניו נכון לאותו מועד, והוסיף כי אין בדחיית הבקשה כדי לקבוע מסמרות ביחס להמשך ניהול ההליך. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערערים להצביע על חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי המותב, אף לא בקירוב. אוסיף כי טענת המערערים ביחס לאירועים בדיון מיום 1.5.2022 לא הועלתה בבקשת הפסלות, ומשלא ניתנה למותב הזדמנות להתייחס לכך – אין מקום להידרש לנושא לראשונה במסגרת הערעור (ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (20.4.2021)). מכל מקום, טענה זו הועלתה בחצי פה וללא פירוט על ה"לחץ" שנטען כי המותב הפעיל על המערערים, ולפיכך אין די בה על פניה כדי להקים עילת פסלות. לבסוף אדגיש כי הלשון הבוטה שבה ניסחו המערערים את טענותיהם, אכן אין לה מקום וראוי היה להימנע מכך. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באב התשפ"ב (‏9.8.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22046860_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1