בנימין נועם נ. מועצת שמאי המקרקעין

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 4685/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא המערער: בנימין נועם נ ג ד המשיבים: 1. מועצת שמאי המקרקעין, משרד המשפטים 2. התובע המשמעתי, היחידה לדין משמעתי, משרד המשפטים 3. אוהד דנוס ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 19.3.2018 בעת"מ 12063-03-17 אשר ניתן על ידי כב' השופט א' דראל תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי התש"ף (28.10.2019) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבים 2-1: עו"ד שרון הואש-איגר בשם המשיב 3: עו"ד אמיר דנוס; עו"ד נטלי שוורצבלט פסק-דין הנשיאה א' חיות: ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (השופט א' דראל) אשר דחה עתירה שהגיש המערער נגד החלטת המשיבים 2-1 שלא לנקוט בהליכים משמעתיים נגד המשיב 3. רקע עובדתי 1. המערער הוא אחד הבעלים של חלקה 9 בגוש 3651 במערב העיר רחובות (להלן: המקרקעין). במסגרת תכנית איחוד וחלוקה שלא בהסכמת הבעלים הנוגעת למקרקעין וחלקות אחרות (להלן: תכנית 5), ערך המשיב 3 – שהינו שמאי מקרקעין (להלן: השמאי), חוות דעת עבור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רחובות. חוות הדעת כללה טבלת הקצאה ואיזון שבה הוקצה למערער מגרש חלופי בשטח של 2000 מ"ר (מע/6 - טבלת הקצאות ואיזון לתכנית רח/מק/5/2110, דרך גד פינשטיין, רחובות, מיום 10.10.2010, להלן: חוות הדעת מ-2010). בשנת 2012 פנה היועץ המשפטי של הוועדה המקומית, עו"ד רועי בר, אל השמאי בהתאם להנחיות ועדת הערר לתכנון ובניה מחוז מרכז (להלן: ועדת הערר), וביקש ממנו לערוך טבלה שונה. טבלה כאמור הוגשה על ידי השמאי ביום 12.6.2012 במסגרת חוות דעת חדשה שערך (מע/7, להלן: חוות הדעת מ-2012), ולפיה הוקצה למערער מגרש חלופי הקטן במחצית מזה שהוקצה לו בחוות הדעת מ-2010. לאחר הגשתה, אישרה ועדת הערר את התכנית להפקדה. 2. המערער הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד נגד החלטת ועדת הערר (עת"מ 8022-05-13, להלן: העתירה התכנונית) וכן הגיש ביום 30.9.2014 למועצת שמאי המקרקעין במשרד המשפטים - המשיבה 1 (להלן: המועצה), תלונה נגד השמאי. בתלונתו טען המערער כי השמאי התרשל בעבודתו וביקש מהמועצה להעמידו לדין "בגין העוולה המקצועית, חוסר היושרה והפרת האמונים כלפי הרשות אשר שכרה את שירותיו ... [וכן] על הפרת כללי ותקני השמאות המחייבים ... [ו] על הפרת תקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית), תשכ"ו-1966". 3. עו"ד נדב כנען, תובע משמעתי ביחידה לדין משמעתי בעניינם של חוקרים פרטיים, נוטריונים, מתווכים ושמאי מקרקעין במשרד המשפטים, השיב למערער ביום 24.3.2015 כי התלונה אינה מצדיקה נקיטה בהליכים משמעתיים נגד השמאי. בתשובתו ציין עו"ד כנען כי מרבית הטענות בתלונה מופנות, למעשה, כלפי החלטת ועדת הערר מיום 18.3.2013 וכי הטענות הנוגעות לשמאי מופנות, רובן ככולן, נגד ממצאים מקצועיים שנקבעו בחוות דעת שמאית. בעניינים אלו, כך ציין עו"ד כנען, נתון לשמאי שיקול דעת מקצועי במסגרת מומחיותו והם אינם מהווים עבירה משמעתית, למעט במקרים חריגים של חוסר אחריות או רשלנות חמורה אשר אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. על כן, כך סיכם, ההליך המשמעתי אינו המקום המתאים לבירורם (להלן: ההחלטה מ-2015). ערר שהגיש המערער על ההחלטה מ-2015 נדחה על ידי המועצה שקבעה אף היא כי "עיקר טענותיו של הפונה הן כנגד הוועדה המקומית וועדת הערר. שאר טענותיו של הפונה נוגעות לממצאים המקצועיים אשר נתונים לשיקול דעתו של השמאי. נוכח העובדה שבעניין זה תלויה ועומדת עתירה מנהלית, סברה המועצה כי יש לדחות את הערר ולברר את הטענות במסגרת העתירה המנהלית" (להלן: ההחלטה מ-2016, מש5/1). החלטה זו ניתנה לדברי המועצה עוד ב-6.1.2016 אך בשל שגגה היא נשלחה למערער רק ביום 15.12.2016. 4. ביום 6.3.2017 הגיש המערער עתירה מינהלית נגד ההחלטה מ-2016 לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד, אשר העביר ביום 4.5.2017 את הדיון לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (להלן: העתירה המשמעתית). ביום 19.3.2018 דחה בית המשפט את העתירה המשמעתית וקבע כי לא מצא שנפל פגם בשיקול הדעת הרחב הנתון בהקשר זה לרשויות התביעה המשמעתית. בית המשפט ציין כי המערער לא הניח בפני התובע המשמעתי בסיס מספיק לתמיכה בטענתו בדבר התרשלות חמורה של השמאי. עוד נקבע כי קבלת העתירה המשמעתית פירושה העתקת ההכרעה במחלוקת התכנונית להליך המשמעתי, אף שזה נועד לבחון את התנהגותו של בעל המקצוע ולא להחליף את הדיון בטענות כלפי קביעותיו המקצועיות לגופן. בית המשפט דחה, אפוא, את העתירה וחייב את המערער לשלם למשיבים 2-1 וכן למשיב 3 הוצאות ושכר טרחה בסך 7500 ש"ח. על פסק דין זה הגיש המערער את הערעור דנן. 5. למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 31.3.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד את העתירה התכנונית שהגיש המערער וקבע, בין היתר, כי חוות הדעת מ-2012 נערכה בהתאם להוראת סעיף 122 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה), העוסק בחלוקה שלא בהסכמת הבעלים, וחזקה על השמאי ששקל את מלוא השיקולים השמאיים והתכנוניים בהקשר זה. המערער הגיש ערעור גם על פסק הדין בעתירה התכנונית (עע"מ 2972/19) ובקשתו לאחד את הדיון בו עם הדיון בהליך שבכותרת, הנסוב על העתירה המשמעתית, נדחתה (ראו החלטתי מיום 24.10.2019). תמצית טענות הצדדים 6. המערער, שאינו מיוצג, שב וטוען כי נפלו פגמים שונים בהליך התכנוני וכי הנתונים בחוות הדעת מ-2012 היו מסולפים. עוד נטען כי השמאי חיבר את חוות הדעת מ-2012 בחוסר סמכות וכי ההליך המשמעתי נועד לבחון גם את קביעות השמאי לגופן. לטענת המערער הראיות שצירף מעידות על התנהלות העולה לכדי מרמה וניגוד עניינים ואף מקימה חשד לפלילים. 7. המשיבים מצידם סומכים ידיהם על פסק הדין של בית המשפט קמא ומבקשים לדחות את הערעור. המשיבים 2-1 מפנים לכך שהמערער ניהל הליך נוסף שבו הגיש ערעור על החלטת סגנית הממונה על המרשם התוקף את רישום התכנית (עש"א 62843-11-14 נועם נ' הממונה על המרשם (31.3.2019)), וגם בהליך זה בית המשפט דחה את ערעורו של המערער בציינו כי מקומן של טענות המערער להיבחן במסגרת ההליך התכנוני. השמאי טוען כי המערער הוא מתדיין סדרתי שהתנהלותו עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט וכי טענותיו לוקות באי-דיוקים משמעותיים מבחינה עובדתית. עוד טוען השמאי כי טענותיו החמורות של המערער לא גובו בחוות דעת מקצועית מתאימה והוא מנסה להציג נושאים תכנוניים-מהותיים כנושאים אתיים. עוד מוסיף השמאי ומציין כי אין ממש בטענה לפיה חוות הדעת מ-2012 נערכה בחוסר סמכות, שכן היא נעשתה במצוות ועדת הערר ואושרה על ידה למתן תוקף. בתשובתו לטענות המשיבים שב המערער על טענותיו ומוסיף כי ללא בחינת ההבדלים החריגים בין שתי חוות הדעת שערך השמאי, לא ניתן להמחיש את רשלנותו ואת הפרת כללי האתיקה על ידו. 8. לאחר הדיון בערעור שהתקיים ביום 28.10.2019, הוסיף המערער והגיש בקשה אליה צורפה התייחסות מפורטת לפרוטוקול הדיון שקיימה ועדת הערר ביום 4.4.2012. אקדים ואומר כי עיינתי בבקשה ובמצורף אליה ולא מצאתי כי יש באמור שם כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגעתי, כפי שיפורט להלן. דיון 9. דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק כי בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת בכל הנוגע להליכים משמעתיים, אלא במקרים חריגים שבהם החלטתה נבעה משיקולים פסולים ונתקבלה בחוסר תום לב או ממניעים זרים (עע"מ 7640/13‏ ‏שטוב נ' ועדת האתיקה הארצית, פסקה 25 (11.11.2014); בג"ץ 248/81 ווליס נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לז(3) 533, 540 (1983)). בפרט אמורים הדברים בהחלטה הנוגעת להגשה או אי-הגשה של קובלנה הנדונה על ידי שני גופים שונים, ובענייננו מדובר בהחלטת התובע המשמעתי ובהחלטת מועצת שמאי המקרקעין, שנקטו עמדה זהה (ראו והשוו בג"ץ 1541/06 חננאל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה ה (28.5.2005)). בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את החלטת המועצה שלא להגיש קובלנה נגד השמאי על פי ההלכה הנוהגת בעניין זה, ומצא כי לא נפל בה כל פגם המחייב את התערבותו. אך פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים אף הוא לא הניח את דעתו של המערער והוא שב ומלין בפנינו על התנהלות השמאי. בחנו את טענותיו של המערער ולא מצאנו כי הן מגלות עילה להתערב בפסק-דינו של בית המשפט קמא בסוגיה המשמעתית. 10. המערער טען כי לא הייתה לשמאי סמכות לתקן את חוות-דעתו מ-2010. טענה זו הופרכה משהוברר כי ועדת הערר בהחלטתה מיום 4.4.2012 - שהוצגה בפנינו בהסכמה במהלך הדיון - הנחתה את השמאי לערוך חוות-דעת נוספת, כמפורט באותה החלטה. למעשה, המערער לא חלק על כך שהחלטה זו היא שעמדה בבסיס עריכת חוות הדעת מ-2012, אך הוא מוסיף וטוען לפגמים בהליך שבו נקטה ועדת הערר. טענות אלו, כמו גם יתר טענותיו של המערער, שמורות לו במסגרת ההליך התכנוני ואיננו מביעים כל עמדה לגביהן. אך אלה אין להן מקום במישור המשמעתי כפי ששבו וקבעו, בצדק, התובע המשמעתי, המועצה ובית המשפט לעניינים מינהליים כאחד. על כן, כאמור, בדין דחה בית משפט קמא את העתירה המשמעתית. עוד יצוין כי הטענות בדבר תרמית וניגוד עניינים, כביכול, שהועלו על ידי המערער כנגד השמאי נטענו באופן כוללני ובלתי מבוסס ואין בהן ממש על פני הדברים. 11. בשל כל הטעמים שפורטו לעיל ומשלא עלה בידי המערער לבסס נימוק כלשהו שיש בו, בנסיבות העניין, כדי להצדיק נקיטת הליך משמעתי נגד השמאי - הערעור נדחה. טענות כל הצדדים בהליך התכנוני שמורות להם. המערער יישא בהוצאות המשיבים 2-1 ושכר טרחת עו"ד בערעור בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות המשיב 3 בערעור ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ד בחשון התש"פ (‏12.11.2019). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18046850_V14.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1