מימון ג'ואמיס נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4683/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4683/03 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: מימון ג'ואמיס נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 12/03 מיום 26.3.03 שניתן על-ידי כב' השופט י' כהן תאריך הישיבה: ט"ז בכסלו תשס"ד (11.12.03) בשם המערער: עו"ד וסאם עראף בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מאיה חדד גב' רבקה פרייברג פסק-דין המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת, על-פי הודייתו, בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירה כהגדרתה בסעיפים 333 ו-335 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. משהורשע כך, גזר בית-המשפט את דינו ל-34 חודשי מאסר, מתוכם 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. עוד נגזר על המערער עונש קנס כספי בסך של 2,500 ש"ח. כן חוייב לחתום על התחייבות כספית על סך של 5,000 ש"ח שלא יעבור עבירות נוספות בתקופה של שנתיים. הערעור הוא על חומרת העונש. נסיבות העניין היו אלו, שהמערער הזמין את המתלונן לפגישה. משהגיע המתלונן למקום הפגישה תפס המערער את המתלונן בחולצתו ולאחר מכן שלף מברג מכיסו ונעץ אותו בגבו של המתלונן. המתלונן הובהל לבית-חולים ונדרש לטיפול רפואי. שמענו את טיעוניו של הסניגור, וניתנת האמת להיאמר שלא נמצא לנו כי העונש שהוטל על המערער עונש חמור הוא יתר-על-המידה. אכן, אמרנו, וחזרנו ואמרנו - שוב ושוב - כי שומה עלינו לעשות כמיטבנו לשרש מקירבנו את תת-תרבות-הסכין - בענייננו: את תת-תרבות-המברג - ויידעו כל מי שמבקשים ליישב סכסוכים תוך שימוש בסכין כי אחת דינם להיכלא בבית האסורים, ולתקופות לא קצרות. אלא שענייננו שונה ממקרים אחרים. מסתבר כי בסמוך לאחר מעשה התקיפה שדיברנו בו - ובתגובה על אותה תקיפה - תקף חבר של המתלונן את המערער בכך שנעץ סכין בחזהו כמה וכמה פעמים. ומשניסה המערער להגן על עצמו בהרמת ידיו חתך אותו חבר את זרועו השמאלית אף-היא. אותו חבר הועמד לדין אף-הוא באשמה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, ומשהורשע בדינו נגזר עונשו ל-12 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על-תנאי. טוען עורך-דין עראף: אין הצדקה להפליה זו שבין המערער לבין אותו בחור שתקפו, וכמסקנה נדרשת מכאן הוסיף וביקש כי נורה ועונשו של המערער יושווה לעונשו של אותו בחור שתקפו. טענה זו טענה ראויה בנסיבות העניין, אלא שעניינו של אותו בחור אין הוא כעניינו של המערער. ולא רק בשל כך שהמלצת שירות המבחן היתה שונה באותו עניין מאשר בענייננו, אלא אף בשל התנהגותו האלימה של המערער במקרים אחרים. שקלנו את נסיבות העניין ואת השיקולים לזכות ולחובה, ומתוך היענות, בין השאר, להמלצתו של שירות המבחן כי יש מקום להקלה כלשהי בעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער, אנו מחליטים להפחית את עונש המאסר בפועל שנגזר על המערער ב-3 חודשים, כך שעונש המאסר בפועל יעמוד על 17 חודשים. שאר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם. היום, ט"ז בכסלו תשס"ד (11.12.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03046830_G01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il