פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4682/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4682/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 18.5.10 בת"פ 21604-07-10 שניתן על-ידי השופט יונתן אברהם תאריך הישיבה: ב' בטבת התשע"ב (28.12.11) בשם המערער: עו"ד חוסין אבו חוסין בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אברהם) בת"פ 21604-07-10 מיום 18.5.10 בגדרו הורשע המערער בעבירות נשק שונות. על המערער הושתו מאסר בפועל למשך 3 שנים החל מיום מעצרו; מאסר על תנאי למשך 18 חודשים, שלא יעבור עבירות בנשק, ו-6 חודשים נוספים על תנאי שלא יעבור עבירות של שיבוש הליכי משפט, הצתה או היזק בזדון; כן הוטל קנס בסך 5,000 ₪. ב. המערער, יליד 8.1.92, קטין בשעת ביצוע חלק מן העבירות, תושב יפיע, הודה במסגרת הסדר טיעון, והורשע בעבירות נשק שונות. כתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, כלל חלק כללי ושישה אישומים. לפי החלק הכללי, המערער ונאשם 6 בכתב האישום המקורי (להלן איבראהים) גילו עניין במלחמת ג'האד; גלשו ברשת האינטרנט באתרים איסלאמיים קיצוניים; שוחחו ביניהם על ענייני ג'האד ובחנו דרכים למימושו, כגון הצטרפות לפעילות ג'האד בצ'צ'ניה כנגד יעדים רוסיים. ג. על פי האישום הראשון, בשלהי שנת 2009 החל איבראהים מחפש חומרים דליקים ומבצע בהם ניסויים שתכליתם ייצור מטעני חבלה. בראשית שנת 2010 הציג איבראהים למערער ולנאשם 1 (להלן בדר) חומר אשר באמצעותו ניתן להכין מטעני חבלה, הדגים להם את דליקותו והודיע כי בכוונתו לייצר מטען. המערער ביקש מאיבראהים שייצר בעבורו מטען כדי שיוכל למכרו בכפר יפיע. איבראהים ייצר את המטען המאולתר, אך המערער סירב לקבלו, מחשש לפגיעה בעת הפעלתו. איבראהים הציע להפעיל את המטען מרחוק באמצעות חוטי חשמל וטלפון נייד או שעון. הוא נטל את המטען, חיברו לחוטי חשמל, הניחו מאחורי סוללה, ועל מנת להפעילו הצמיד את שני קצוות החוטים לסוללה. המטען העלה עשן אך לא התפוצץ. בגין המעשים הורשע המערער בניסיון לרכישת נשק. ד. על פי האישום השני, באוגוסט 2008 נעתר המערער לבקשת שני אחרים (להלן השניים) לשמור בעבורם על אקדח מסוג צ'ירוקי. הוא לקח מהם את האקדח, החביאו בחורשה הסמוכה לביתו, וכעבור שבוע ימים בא אחד מן השניים ונטל את האקדח. בגין המעשים הורשע המערער בהובלה ונשיאה של נשק ובהחזקתו. ה. על פי האישום השלישי, בסוף שנת 2009 הגיע נאשם 7 (להלן בילאל) לביתו של בדר ואתו רובה (בקוטר 0.22) ותחמושת מתאימה. הוא פגש שם את בדר והמערער, והשלושה נסעו לביתו החדש של בילאל בנצרת. בהגיעם, יריו לעבר קיר הבית החדש, ומשסיימו, החביא בילאל את הנשק במרתף והשלושה שבו לבתיהם. לאחר המקרה, במועד לא ידוע, נטלו בדר והמערער את הרובה, נסעו ברכבו של בדר ליער הסמוך ושבו ויריו. בגין המעשים הורשע המערער בהובלה ונשיאה של נשק ובירי באזור מגורים. ו. על פי האישום הרביעי, בתחילת 2010 קיבל נאשם 3 (להלן מייסרה) מנאשם 2 (להלן סוהיל) רובה מסוג קרבין, אקדח, ארגז תחמושת ושני רימוני הלם. מייסרה החביא את כלי הנשק בארון חשמל הסמוך לביתו. ביוני 2010 נעצרו בדר וסוהיל. בעקבות המעצר חששו המערער, מייסרה ובילאל שמא ייתפסו גם הם בהחזקת כלי נשק. לאחר התייעצות, נסעו השלושה למערה הסמוכה לביתו של המערער כשכלי הנשק עמם. בהגיעם, נכנס בילאל למערה, קיבל ממייסרה והמערער את כלי הנשק והסתירם. בין היתר הוסתרו שני אקדחים, רובה קרבין, מספר רימונים, שני אמצעי ראית לילה לנשק (להלן אמר"ל) וכן תחמושת ומחסניות מסוגים שונים. בגין המעשים הורשע המערער בהובלה ונשיאה של נשק, בהחזקתו ובשיבוש הליכי משפט. ז. על פי האישום החמישי, לאחר שהוסתרו כלי הנשק, לקח המערער אמר"ל ונסע עם מייסרה לאזור בנק מרכנתיל ביפיע. בהגיעם, מסר המערער את האמר"ל לאדם אחר. בגין המעשים הורשע המערער בעשיית עסקה אחרת בנשק, בהחזקת אבזר נשק ובנשיאה והובלה של נשק. ח. על פי האישום השישי, בשנת 2010 נסעו המערער, סוהיל, בדר ואדם נוסף לחפש ולפגוע באובייקטים שלדעתם פוגעים בערכי האסלאם. במסגרת זו, קרעו שלט פרסומת לאלכוהול, ובנוסף ניסה המערער לפגוע בשלט אחר, עשוי פח, באמצעות שפיכת בנזין והצתתו, אך ללא הצלחה. במהלך הנסיעה עלה בשיחתם, בין היתר, רעיון לרצוח שוטר יהודי. בגין המעשים הורשע המערער בקשירת קשר לביצוע עבירה, בניסיון להצתה ובהיזק בזדון. ט. בעקבות ההודיה נקבע כי המערער ביצע את העבירות. נוכח גיל המערער, ניתן בעניינו תסקיר. נקבע בהסדר הטיעון, כי אם התסקיר יהיה "חיובי", תטען המשיבה לעונש של 36 חודשי מאסר בפועל, ואם "שלילי" - ל-42 חודשים. תסקיר שירות המבחן י. במסגרת התסקיר נערכו שלוש שיחות עם המערער במקום מעצרו בכלא גלבוע; שתי שיחות עם הוריו; בדיקה פסיכולוגית; ושיחה טלפונית עם מחנך כיתתו. המערער הוא בן למשפחה בת ארבעה אחים ואחיות ושני הורים. השירות התרשם, כי הורי המערער הם אנשים נורמטיביים, מתפקדים היטב ולאורך השנים ניסו להעניק חינוך טוב למערער. מן השיחה עמם ועם המחנך עלתה תמונה של נער חיובי שמעולם לא השתתף בפעילות פוליטית. לדבריהם, המערער לא היה חברם של שותפיו לעבירות, אלא הכירם מן השכונה. בעת מעצרו, היה בשנת הלימודים ה-12 ותיפקד היטב בלימודיו. באבחון פסיכולוגי, נמצא המערער בעל תפקוד קוגניטיבי-אינטלקטואלי נורמלי ויכולות גבוהות, ולא נמצאו בו דפוסים אימפולסיביים. במישור הרגשי-אישיותי, אובחן המערער כבעל רמה טובה בארגון רגשותיו, אך נמצאה עדות למתח נפשי רב, דכדוך וקושי בניהול מתחים פנימיים. הפסיכולוג המליץ על מסגרת "נעולה", כדי לאפשר את המשך לימודי המערער ומיצוי הפוטנציאל האינטלקטואלי שבו. יא. המערער נעצר ביום 22.6.10 והושם בתנאי מעצר בטחוני, ולהתרשמות השירות ניכר כי עבר חויה טראומטית; מיום מעצרו ועד לפגישות השירות עמו ב-2011 איבד 15 קילוגרם ממשקל גופו. המערער הודה גם בפני השירות בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, אולם בשיחה עם השירות טען, כי חלקו במעשים קטן מן המתואר. כך למשל, הודה כי רעיון רצח שוטר עלה בשיחה (אישום שישי), אך טען כי האחרים שוחחו על כך מבלי שנתן דעתו. כן סיפר, כי כלי הנשק בהם ירה וכלי הרכב בהם נסע לא היו שייכים לו. בהקשר זה צוין, כי שעה שהכיר את שותפיו לעבירות, היה המערער כבן 16, בעוד שהם כולם היו בגירים ומבוגרים ממנו. מדבריו עולה, כי התלהב מעצם הרעיון של ירי בנשק מבלי שהיתה לו כל כוונה לפגוע באיש, וכי סבר שהשיחות שנתקיימו הן דברי הבל, כגון השיחה על הצטרפות לג'האד בצ'צ'ניה או על רצח השוטר. חרף החרטה שהביע המערער ונוכח גילו הבוגר עת כתיבת התסקיר, חומרת העבירות והיעדר מצוקה, נמנע השירות ממתן המלצה טיפולית. בית משפט קמא יב. בית המשפט המחוזי, שהפרקליטות עתרה בפניו ל-39 חודשי מאסר, הרשיע את המערער בכל ששת האישומים; בקשת המערער שלא להיות מורשע נדחתה. הוטעם, כי לא ניתן להתעלם מחומרת העבירות ומכך שחלקן נעברו לאחר שהמערער בגר. בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרתן של עבירות הנשק, האידיאולוגיה שעמדה מאחוריהן והצורך בהרתעה. מנגד, הוזכרו קטינותו של המערער בעת ביצוע חלק מן העבירות, עברו הנקי, החינוך שקיבל ומצב משפחתו. על המערער הושתו העונשים כמצוין מעלה. הערעור יג. המערער טוען, כי תסקיר שירות המבחן פורש על ידי בית המשפט ועל ידי המשיבה כ"שלילי", הואיל ולא ניתנה בעניינו המלצה טיפולית, והדבר השפיע הן על עצם הרשעתו הן על עונשו. לטענתו, טעה בית המשפט קמא בהרשיעו את המערער, שכן אין באי מתן ההמלצה כדי להעיד על שליליותו של התסקיר, בפרט בעבירות בטחוניות. בנסיבות, אי מתן ההמלצה מקורו העדר צורך של המערער (אשר הודה ותפקודו נמצא תקין) והיעדר תשתית שיקומית לקטינים ערבים. כן נטען, כי בית המשפט התעלם הן מהוראות חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, המבכרות טיפול שיקומי על פני הרשעה פלילית, הן מפער הגילאים (בטווח של 15-8 שנים) שבין המערער לבין שאר הנאשמים. לעניין העונש נטען, כי הפרשנות שנתנה המשיבה לתסקיר כ"שלילי", הביאה אותה להמליץ אל מעל לרף העונש שנקבע לתסקיר חיובי (39 במקום 36 חודשים). כן נטען, כי בגזרו את הדין, היה על בית המשפט קמא לסווג את העבירות לא על רקע בטחוני, אלא על רקע בערותו של המערער והיסחפותו אחר מבוגרים ממנו; הדבר עולה, בין היתר, מהודעתו במשטרה, לפיה אוהב הוא כלי נשק ועשוי להיזקק להם לשם הגנה עצמית. יד. בטרם הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן, לפיו מוחזק המערער באגף בטחוני בבית הסוהר ואינו בקשר טיפולי עם עובד סוציאלי, בשל היותו מוגדר כאסיר בטחוני. אבי המערער ציין כי לדעתו הרתיע המאסר את בנו, ובביקורים הביע חרטה; כאסיר בטחוני מוטלות הגבלות לגבי ביקורי משפחה והתקשרויות טלפוניות, ועתה, בשל מעבר לבית סוהר בדרום מתקשים ההורים לבקרו מחסרון כיס. המערער שוהה בתא עם שבעה תושבי הרשות הפלסטינאית; אינו משתתף בפעילות כלשהי אלא קורא ספרים באנגלית ומקוה ללמוד רוקחות. לדברי המערער באוזני שירות המבחן הוא הפנים את השלכות מעשיו, והוא מתחרט ומקוה לנהל אורח חיים נורמטיבי. לשירות אין גם כיום המלצה. הדיון בפנינו טו. בא כוח המערער חזר וטען, כי במועד תחילת העבירות היה המערער קטין, אשר חבר לקבוצה של בגירים מבוגרים ממנו בהרבה, ב-5 עד 15 שנים. כן נטען, כי אף שבכתב האישום אין מדובר בעבירות בטחוניות אלא בעבירות נשק, עולה מחלקו הכללי של כתב האישום (הגם שאינו אישום כשלעצמו) כי עניינו העיקרי עבירות נגד בטחון המדינה, ומכאן ההחמרה שננקטה. כן נטען, כי אף שלא ניתנה המלצה טיפולית מדובר בתסקירים חיוביים, וכי עצם סיווגן של עבירות המערער כבטחוניות מונע ממנו ביקורי משפחה או שימוש בטלפון. טז. נציגת שירות המבחן לנוער הסבירה, כי אי מתן ההמלצה נובע מתפקודו הטוב של המערער לאורך השנים, ומהתרשמות השירות בדבר צרכיו. עם זאת אישרה כי אין טיפול במאסר לאסירים המסווגים בטחוניים, גם לא לקטינים. יז. בא כוח המשיבה השיב, כי סיווג העבירות כבטחוניות מורכב ממספר שיקולים קבועים, והאפשרות להביא בחשבון שיקולים נוספים, כגון חשיפתו של המערער הצעיר לאסירים בטחוניים, אינה רחבה; ואכן, בעבירות בטחוניות אין תכנית טיפולית. מכל מקום, נושא זה צריך – כך נטען – להתברר בעתירת אסיר. לגופו של ענייננו נאמר, כי במקרה דנא מדובר בשורה ארוכה של עבירות נשק שחומרתן ברורה, ולגביהן אין ליתן לגיל משקל מוגבר, ואין למחול על ההרשעה. לעניין סיווג התסקיר נטען, כי העונש שהושת בפועל (36 חודשי מאסר) הוא בטווח "הסיווג החיובי". הכרעה יח. כאמור, הערעור נסב על שני צירים; ציר ההרשעה וציר העונש, באשר להרשעה, במובהק אין כל מקום לבטלה. אכן היה המדובר בקטין בשעת מעשה בחלק מן העבירות - אמנם קטין בשלב התבגרות גבוה יחסית, אך עדיין קטין; ראשית העבירות באוגוסט 2008, בהיות המערער בן 16 ושבעה חודשים, והמשכן עד 2010, שבראשיתה בגר, ובמהלכה. ואולם, ריבוי העבירות כפי שתוארו מעלה, וטיבן – עבירות נשק הבאות בחוק העונשין, תשל"ז-1977 בפרק הביטחון, אינו מצדיק מכל וכל התערבות בהחלטה להרשיע. בפן זה איננו רואים כל מקום להתערבות. אציין כאן, כי עמדתנו אינה נובעת מפרשנות התסקיר, המצייר תמונה כהוייתה, אלא מן העובדות החמורות שבהן הודה המערער. ואכן עסקינן בעבירות בעלות אופי בטחוני, ונזכיר אך בהיקש, כי סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 מגדיר החזקת נשק כעבירת ביטחון המהוה עילת מעצר. יט. אשר לעונש, על פי תסקיר שירות המבחן לנוער כאמור, וכנמסר לנו גם בדיון, המערער - בהיותו מסווג כאסיר בטחוני - אינו זוכה לטיפול סוציאלי-שיקומי, והוא מצוי בתא עם אסירים תושבי אזורי הרשות הפלסטינאית. התוצאה המסתברת כתובה על הקיר; אם נכנס למאסר חדור אהדה לאסלאם הקיצוני, ייצא מדופלם "כבוגר אוניברסיטה לטרור" - אל תקרי שיקום אלא אנטי-שיקום. אך המדובר באזרח ישראלי, קטין בעת העבירות וכיום בגיר צעיר, שתחת אשר גופי המדינה, כמצוות החוק ששמו מעיד עליו – חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) – כי המחוקק הטעים את נושא הטיפול לצד הענישה, יעסקו גם בשיקומו לצד ענישתו המוצדקת בכליאה, הוא נותר ללא טיפול כלשהו בשל סיווגו כבטחוני. אמנם המערער בוגר כיום, אך אזכיר באשר לתנאי החזקתו של קטין, כי חוק הנוער האמור בסעיף 34ג מדבר במתן "שירותי חינוך ופנאי" לקטינים, הטעונים קביעת השר לבטחון פנים בהתייעצות עם שר החינוך. יכול האומר לומר, אין טעם בטיפול שיקומי לאסיר בטחוני, והרי לא ניתנה המלצה על-ידי השירות, ולא היא. ראשית זו מצוות המחוקק, ובודאי מקום שמדובר בקטין אזרח ישראלי החובה מוטלת; אבל הדבר אינו רק לתועלת הקטין אלא גם לתועלת הציבור, ולעולם אין להתייאש מסיכוי לשיקום; ואולי ירויח הציבור אחריו אזרח מועיל, במקום מי שישוב חלילה לעבירות לאחר ה"תורה" שספג גם במאסר. אוכל גם לתהות על השיבוץ בהקשר הספציפי עם אסירים פלסטינים, כשהמדובר בערבי אזרח ישראל, וזאת שוב מתוך אותו חשש שבוטא מעלה להידרדרות, אף כי יש לשמוח שהמערער מביע חרטה. כ. בית משפט זה כבר נדרש לא אחת לנושא הטיפול בקטינים או בגירים צעירים הכלואים בנושאים בטחוניים; ראו ע"פ 10118/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1456/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4102/08 דירבאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5873/09 ביומי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 7315/08 מדינת ישראל נ' גורין (לא פורסם). בע"פ 10118/06 נאמר (פסקה ח(2)(ב)): "(ב) ... היעדר טיפול סוציאלי והיעדר הסדרי לימוד, כפי שמוסר שירות המבחן לנוער כמידע מבית הסוהר, לדעתנו טעון חשיבה ויפה שעה אחת קודם. חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול תשל"א-1971 מדבר בקטינים בכלל – יהיו עבירותיהם אשר יהיו – ומדגיש את הנושא הטיפולי. שירות המבחן לנוער נדרש לעניינם של הקטינים, אסירים ביטחוניים; השאלה העולה היא מדוע אין בשירות בתי הסוהר הסדרים מתחייבים בתחום הסוציאלי והחינוכי, ברוח החוק הנזכר. הדעת נותנת כי איש אינו מעוניין שהקטינים (או צעירים מאוד אחרים) הבאים בשערי בית הסוהר ובצקלונם עבירות בתחום הטרור, יזכו לשדרוג בעבריינות, ובית הסוהר יהפוך להם לאוניברסיטה למדעי הטרור, על פי החברה הטרוריסטית בה ישהו, בלא שמנגד ישנו מאמץ, גם אם סיכוייו מעורפלים, לטיפול, לתעסוקה, לחינוך. האינטרס אינו של הקטינים או הצעירים בלבד, ואין זה הופך את בית הסוהר, יהא הטוב שבהם ולא כל שכן מתקן כמו "דמון", לבית הבראה; הדבר הוא אינטרס הציבור, כדי למצות את הסיכוי – גם אם אינו מזהיר בכל המקרים – שהעבירות היו מעידות נעורים, וניתן להביא את האנשים לתפקוד נורמטיבי ומועיל. יש בכך גם תרומה לשויוניות ברוח חוק הנוער (שפיטה וענישה ודרכי טיפול) כלפי עבריינים אחרים, מן התחום הפלילי ה"רגיל". התרשמנו כי גם שירות המבחן לנוער מייחל לכך. (3) אין בידינו במקומנו שלנו להיות מקיימי המעקב אחר ההתייחסות לדברים אלה. בקשתנו היא איפוא כי העתק פסק דין זה, וכן פסק הדין בע"פ 6639/05 הנזכר, יועברו ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה אישית, כך שיוכלו להידרש אליהם ולהטיל על גורמים שבכפיפות אליהם, בייעוץ המשפטי ובפרקליטות, לבדוק את הטעון בדיקה. לדידנו קטין (או בגיר צעיר מאוד) שהוא אסיר ביטחוני, ראוי שיהיו לגביו מסגרות מתאימות ברוח האמור מעלה, וזאת מבלי לגרוע מהענישה גופה...". בע"פ 1456/07 הובאה בפרוטרוט בחוות דעתי בפסקאות ב(3)-(4) התיחסות הסניגוריה הציבורית, שירות בתי הסוהר והייעוץ המשפטי לממשלה לעניין זה והמעיין יעיין. נאמר שם בין השאר מפי גנ"מ ד"ר י' גובר, עו"ד, מבקר הפנים של שירות בתי הסוהר, כלהלן: "מתן שרותי חינוך, טיפול ותעסוקה לאסירים ביטחוניים – מדיניות שרות בתי הסוהר לגבי האוכלוסייה הביטחונית היא כי טיפול סוציאלי יינתן כהתערבות בשעת משבר. מדובר באסירים אשר בצעו עבירות על רקע אידיאולוגי, אסירים אשר אינם רואים עצמם כעבריינים או כמי שזקוקים לטיפול סוציאלי. ככלל אין האסירים הביטחוניים מעוניינים בקשר כלשהו עם עובדים סוציאליים הנתפסים בעיניהם כחלק מהממסד הישראלי. קשר שכזה נתפס בעיניהם כשתוף פעולה עם הרשויות. יחד עם זאת, מתוך חובתנו לדאוג לשלומם של האסירים, באם נקלע אסיר ביטחוני למצב של מצוקה נפשית כלשהיא, מוצע לאסיר טיפול שהוא בגדר התערבות בזמן משבר, כמובן בהסכמתו של האסיר. באשר לאסיר ביטחוני קטין, בשונה מאסיר בוגר, עם תחילת מאסרו מודיעים לו על האפשרות לקבל טיפול סוציאלי בזמן משבר. נציין עוד כי באגף האסירים הביטחוניים הקטינים המוחזקים בבית הסוהר השרון מתקיימות 3-2 קבוצות חינוך והשכלה במימון היחידה לקידום הנוער במשרד החינוך". ובהמשך נאמר מפי בית המשפט (בחוות דעתי פסקה ב(5)); "סבורני כי אין מקום להרים ידיים. ניתן להניח כי טיפול מקצועי מתאים יביא בסופו של יום לתוצאות, ואם לא מלאות, למצער חלקיות. התועלת, כאמור, אינה רק של הקטינים - וגם בכך אין להקל ראש, כי עלינו לחיות בשכנות עמם מעתה ועד עולם - אלא גם של מדינת ישראל" (הדגשה במקור-א"ר). אמנם, השופטת ארבל, שהסכימה לעמדתי לעניין חשיבות ההליך השיקומי, תהתה בשאלה האם "ניתן יהא להשיג את מטרות השיקום בעבירות שאופיין אידיאולוגי ובמיוחד דתי", ואולם בע"פ 2515/08 פסקה י', ציינתי, תוך הבאת תהייתה, כי כל ההרכב בתיק 1456/07 סבר שיש חשיבות להליכי שיקום וטיפול, ונאמר "לצערנו בנושא זה נותר קולנו קול קורא במדבר, כפי שמוסר לנו שירות המבחן, ועולם כמנהגו - הבעייתי מאוד לדעתנו – נוהג. נשוב ונפנה לכך את תשומת לבו של שירות בתי הסוהר. גם פסק דין זה יועבר ליועץ המשפטי לממשלה, לנציב שירות בתי הסוהר וכן לשירות המבחן למבוגרים ולשירות המבחן לנוער". כא. בתיק הנוכחי נאמר לנו בעצם כי עולם כמנהגו נוהג ואין טיפול, ולטעמי היותו של המערער בכפיפה אחת עם אסירים פלסטינאים מחמירה לכאורה - בלא שניטע מסמרות. כב. אודה כי נשגב מבינתי מדוע – למשל כמו במקרהו של המערער – אין מאמץ טיפולי, שתוצאתו יכולה להיות חיובית בלבד ואין חשש לנזק הימנה (לכל היותר לא תצלח). אכן, נאמר כנזכר שאינו זקוק לטיפול לשיטת שירות המבחן, אך ישנם אופקים רחבים של חינוך והשכלה ששירות בתי הסוהר פותח, ושאינם ניתנים כאן. ועוד, גם איננו יודעים בודאות, חרף שאלותינו, במה משפיע הסיווג כבטחוני על האפשרות לשחרור על תנאי. נוכח כל האמור, ומבלי להקל ראש לרגע בחומרתן של העבירות בהן הודה והורשע המערער, אך מתוך התחשבות ברכיב הקטינות בחלק מן העבירות, בשותפות עם נאשמים מבוגרים בהרבה, ובהיעדר טיפול – אציע להפחית שישה חודשים מעונש מאסרו בפועל של המערער, כך שיעמוד על 30 במקום 36 חודש. שאר חלקי פסק הדין יעמדו בעינם. גם פסק דין זה כקודמים יועבר ליועץ המשפטי לממשלה ולנציב שירות בתי הסוהר, לשם בחינה מחודשת של נושאי השיקום שהועלו מעלה. נבקש לקבל עדכון בתוך 90 יום לעניין זה. הערעור מתקבל לפי האמור. אנו מקוים כי המערער אכן יפנים את משגיו, יחזור לתפקוד נורמטיבי ולא ישוב עוד לעבירות, לתועלתו לתועלת הכלל. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' עמית: לו דעתי נשמעה הייתי דוחה את הערעור מבלי להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. ראשית, העונש שהוטל על המערער הוא בתחום המוסכם על פי הסדר הטיעון ואין דרכו של בית משפט זה להתערב בכגון דא. שנית, ענייננו בעבירות נשק שמגמת הפסיקה להחמיר לגביהם (ע"פ 2251/11 ג'מאל נפאע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.12.2011). שלישית, ועיקרו של דבר, החלק הכללי של כתב האישום, מהווה חלק בלתי נפרד בכל אחד מהאישומים שפורטו לעיל. מכאן, שענייננו בעבירות שבוצעו על רקע בטחוני-אידיאולוגי, שרמת הענישה לגביהם נוטה לחומרה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין ברוב דעות. ניתן היום, י"ד בטבת התשע"ב (9.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11046820_T02.doc רח+הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il