פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
ע"א 468/22
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המערערים:
אמיר אבו מוך ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. עמותת חסידי אלקאסמי
2. אבראהים אבו מוך
3. חניפה ביאדסה
4. יוסרא אבו מוך
5. מוחמד כתאנה
6. מנאל אבו סרייה
7. נדאל עתאמנה
8. נזאר עתאמנה
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה מיום 5.1.2022 בת"א 9409-01-20 ובת"א 62889-01-20 אשר ניתנה על ידי כבוד השופטת י' אונגר-ביטון
בשם המערערים:
עו"ד רדא ענבוסי
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת י' אונגר-ביטון) מיום 5.1.2022 בת"א 9409-01-20 ובת"א 62889-01-20 (להלן: ההליכים) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.
המערערים הם בעלי זכויות במקרקעין מסוימים בבאקה אל גרבייה (להלן: המקרקעין) שאותן קיבלו בירושה מאביהם המנוח. המקרקעין עברו תהפוכות רבות, ובכללן הליכים משפטיים שונים והפקעות. ההליכים שבמוקד הערעור דנן עניינם תביעה שהגישה המשיבה 1, בעלת זכויות במקרקעין, נגד המערערים בבקשה לצו מניעה קבוע ולצו עשה המורה למערערים להרוס מבנה שבנו לטענתה בחלק מן המקרקעין השייך לה (ת"א 9409-01-20); וכן תביעה שהגישה המשיבה 2, אף היא בעלת זכויות במקרקעין, נגד המערערים, המשיבה 1 ונתבעים נוספים בעלי זכויות במקרקעין, בבקשה לפירוק השיתוף במקרקעין (ת"א 62889-01-20).
ביום 16.2.2021 הדיון בהליכים אוחד, ונותב לטיפולו של המותב.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה אם בנסיבות העניין חלה ההלכה שנקבעה בע"א 5628/99 מרקין נ' משה (5.11.2002) (להלן: הלכת מרקין), העוסקת בהשפעת הפקעה על זכויותיהם של מוכר וקונה בחוזה מכר מקרקעין. המערערים טענו כי יש לבצע חלוקה בעין לפי תשריט חלוקה בין הצדדים (להלן: התשריט), וכי המקרקעין שהופקעו ייגרעו מחלקם של המחזיקים לפי התשריט באותן חלקות שהופקעו.
ביום 17.11.2021 התקיים קדם משפט וכעולה מפרוטוקול הדיון נאמרו הדברים הבאים:
"[ב"כ המערערים:] לשאלת בית המשפט שטענתי אם נצא מנקודת הנחה שכל מה שאמרתי נכון ועל פיו צריך לפעול, המשמעות היא שבפירוק בעין [צדדים אחרים בהליכים] למעשה לא מקבלים דבר, שכן על פי המצב הקיים גם בפועל בשטח וגם מבחינה תכנונית, החלקים שלהם בחלקה מצויים פיזית בפועל בשטח המערבי שרובו הופקע. אני משיב בחיוב וכך לדעתי צריך לקבוע על פי החוק ועל פי ההלכות.
הערת בית המשפט: בשלב זה בית המשפט מעיר כי לפי טעמו על פניו, משמעות דברי [ב"כ המערערים] היא שהחלוקה של החלקה בעין לא תהיה שוויונית וצודקת, שכן אם חלקיהם של [הצדדים האחרים בהליכים] מצויים בפועל באזור בחלקה שהופקע, אזי, למעשה מבחינה מעשית, הם לא מקבלים דבר בהתאם לזכויותיהם הקנייניות הרשומות ברשם המקרקעין".
לאחר שנאמרו הדברים הללו, ביקש ב"כ המערערים כי המותב יפסול את עצמו. לטענתו, הלכת מרקין מחייבת את התוצאה שהחלוקה תבוצע לפי התשריט, אשר לטענתו "קיבל תוקף ואושר". ב"כ המערערים טען כי המותב "קבע סופית שתוצאה שכזו חרף היותה משפטית נכונה היא בלתי צודקת ובית [ה]משפט לא יפעל לפיה", ומשכך עליו לפסול את עצמו.
ב"כ הצדדים האחרים להליכים התנגדו לבקשת הפסילה, וטענו, בין היתר, כי באחד ההליכים המשפטיים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים ויתרו המערערים על תחולת הלכת מרקין בעניינם, וכי התבטאויות המותב הסתמכו על החלטות שיפוטיות שניתנו כבר, ומכל מקום כי התבטאויותיו אינן מקימות עילת פסלות אלא הן בגדר הבעת עמדה לכאורית.
בתום הדיון הורה המותב לצדדים להתייחס לטענת המערערים שלפיה יש להחיל את הלכת מרקין על המחלוקת, והוסיף כי ייתן החלטה בנוגע לבקשת הפסלות ולתחולת הלכת מרקין.
לאחר שהמערערים הגישו בקשה למתן החלטה בבקשת הפסלות, ביום 5.1.2022 הכריע המותב בשתי הסוגיות. ראשית דחה המותב את בקשת הפסלות, וקבע כי שאל את הצדדים שאלות על מנת "לחדד ולמקד את המסכת העובדתית", וכי האמירה בגינה התבקשה הפסילה "היא אמירה לגיטימית במסגרת הליכי קדם משפט ויש בה משום להפנות את הצדדים למשמעויות המשפטיות והאופרטיביות של טענותיהם". המותב הבהיר כי לא הכריע בטענתו של ב"כ המערערים ולא בכדי השתמש בביטוי "על פניו". בהקשר זה ציין המותב כי הורה לצדדים להתייחס לטענה הנוגעת לתחולת הלכת מרקין ולהשפעתה על ההליכים, וגם מכך ברור כי נותר פתוח לשכנוע בנוגע לתחולת הלכת מרקין. אשר לתחולת הלכת מרקין לגופה קבע המותב כי אין בה כדי לסיים את ההליכים באותו שלב שכן נדרש בירור עובדתי כדי להכריע בשאלת תחולתה. לבסוף חייב המותב את המערערים בהוצאות המשיבות בסך של 1,500 ש"ח לכל אחת.
מכאן הערעור שלפניי, בו טוענים המערערים, בין היתר, כי במהלך טיעונו של בא-כוחם בקדם המשפט שאל אותו המותב "האם אתה מעלה על דעתך שאני אקבל את העמדה שלך בכלל, אני לא אפסוק כך וקבלת עמדה זו תוציא את התובעות ללא חלק במקרקעין" (להלן: הציטוט המיוחס למותב). לטענתם, שאלת בית המשפט לא נרשמה בפרוטוקול ורק לאחר שדרש בא-כוחם את פסילת המותב, שכתב המותב את השאלה לנוסח שנרשם בפרוטוקול ושצוטט לעיל. עוד מלינים המערערים על כך שהמותב לא הכריע בבקשת הפסלות לאלתר, אלא "בחלוף 49 ימים מיום שנתבקש לעשות כן", וזאת תוך שהוא כורך את ההכרעה בבקשת הפסלות בהכרעה בשאלת תחולת הלכת מרקין. לטענת המערערים התנהלות זו של המותב מקימה חשש ממשי למשוא פנים ומלמדת כי "ביקש להיבנות מטענות המשיבות ככל ויתמכו בעמדתו כפי שהובעה בשאלתו הרטורית [בעניין תחולת הלכת מרקין]". לפי המערערים השיהוי בהכרעה בבקשת הפסלות "מעלה חשש ממשי" שהמותב ביקש "להרחיק עצמו מדבריו ההחלטיים אשר לא נרשמו בפרוטוקול בעת אמירתם ושכתובם, באופן שונה, לאחר מכן". לבסוף טוענים המערערים כי לא היה מקום לחייבם בהוצאות וכי המותב "עיוות" את דברי בא-כוחם כאילו ביקש הכרעה בתחולת הלכת מרקין כבר באותו השלב.
עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי הוכח חשש כזה בענייננו. המערערים טוענים כי המותב הבהיר להם שלא יחיל את הלכת מרקין על המחלוקת בהליכים, והם תומכים את טענתם בציטוט מפורט ונחרץ המיוחס למותב. ציטוט זה אינו מופיע בפרוטוקול הדיון. בפרוטוקול מופיעה הערת בית המשפט שלפיה שאל את ב"כ המערערים להשלכות הלכאוריות של עמדתו וכבר נפסק כי בית המשפט רשאי לשאול את הצדדים שאלות כדי לחדד את הטענות ואת העומד להכרעה, ודברי המותב כפי שהם מופיעים בפרוטוקול הדיון הם לכאוריים בלבד, ואינם חורגים מן המקובל (ראו: ע"א 4483/21 עמישב שירותים בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד האוצר, פסקה 11 (12.8.2021)). אף שהמערערים טוענים כי הדברים המובאים בפרוטוקול אינם משקפים את הנאמר בפועל, המערערים בחרו שלא להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול על-מנת לתת למותב הזדמנות להתייחס לציטוט המפורט שהם מייחסים לו, ותחת זאת – העלו את הציטוט המיוחס למותב לראשונה בערעור. די בכך כדי לדחות את טענת המערערים בנוגע לדברים אלה (ראו והשוו: ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 (20.4.2021)). בנסיבות שתוארו, לא מצאתי בסיס לטענה כי דברי המותב מקימים חשש ממשי למשוא פנים.
אשר לטענת המערערים כי היה על המותב להכריע בבקשת הפסלות לאלתר ולא לכרוך אותה עם החלטה אחרת – אף שיש ממש בטענה זו, אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב. כמו כן, ההוצאות שהשית המותב על המערערים הן בגדר החלטה דיונית שהדרך להשיג עליה היא באמצעות הליכי הערעור הקבועים בדין ולא בהליכי פסלות שופט (ראו: שם).
מן הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות בערעור.
ניתן היום, כ"ח באדר א התשפ"ב (1.3.2022).
ה נ ש י א ה
22004680_V03.docx גק
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il