פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4677/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4677/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ח' מלצר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת.פ. 909/07 שניתן ביום 13.4.08 על ידי כבוד סגן הנשיא, השופט צ' סגל תאריך הישיבה: י"ח באלול התשס"ח (18.09.08) בשם המערער: עו"ד סואעד ריאד בשם המשיבה: עו"ד דפנה פינקלשטיין פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט צ' סגל) בת.פ. 909/07, מתאריך 13.4.08. המערער הורשע על-פי הודאתו, בעבירות שייוחסו לו בכתב האישום המתוקן: עבירה של ניסיון שוד, לפי סעיף 402 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), ועבירה של מסירת ידיעות כוזבות, בהתאם לסעיף 243 לחוק. העובדות הצריכות לעניין 2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, כשבוע עובר לתאריך 23.2.07, תכנן המערער לשדוד בנק. בתאריך 23.2.07 יצא המערער, שהיה אותה עת קטין בן קרוב ל-18 שנים, מביתו ובסמוך לשעה 11:40 הגיע לבנק לאומי סניף "תלפיות" בעיר ירושלים, כאשר הוא מצויד בשני תיקים, האחד – ריק, ואילו השני הכיל מחשב נישא. בשלב זה, נכנס המערער לבנק, נבדק על-ידי המאבטח בכניסה ופסע לעבר חדר מנהל הסניף. המערער ציין בפני סגנית מנהל הסניף, כי ברצונו לעשות "עסקת חיים", ומשכך ביקש לשוחח עימה ביחידות. מיד לאחר מכן, ביקש ממנה המערער כסף, בעודו מספר לה שבבוקר אותו היום שהה ברמאללה, שם קיבל משני חמושים – מטען נפץ המצוי כעת בתיקו. בנסיבות אלו, לחצה סגנית המנהל על לחצן המצוקה והזעיקה את המשטרה. כוחות משטרה רבים שהוזעקו למקום הוציאו במהרה את באי הבנק אל מחוצה לו, בודדו את זירת האירוע, ובתוך כך סגרו לתנועה כבישים באזור. כתוצאה מכך, נוצרו שיבושי תנועה קשים ברחבי ירושלים ואף הוכרז "קוד פיגיון", לפיו מחבל מתאבד עומד לפוצץ עצמו בכל רגע נתון. כוחות ביטחון רבים הובאו למקום, הוזנק מסוק לאוויר ושירותי רפואה וכיבוי אש באזור הועמדו בכוננות. לאחר מעצרו, מסר המערער בכזב לשני אנשי מרות שונים, כי קיבל את התיק שברשותו משני חמושים ברמאללה, שאמרו לו כי הוא מכיל מטען חבלה וכי עליו לנסוע לבנק ולדרוש כסף, ושאלמלא יינתן לו – יפוצץ התיק. רק בהמשך, בחלוף זמן ממושך, התוודה המערער כי כל כוונתו היתה לשדוד את הבנק, על-מנת לשפר את מצבה הכלכלי של משפחתו. גזר הדין בבית המשפט קמא 3. בית המשפט קמא ציין בגזר דינו כי המערער הורשע בנסיבות חמורות ביותר, אשר היו עלולות, בנסיבות אחרות, להביא לאסון ואולי אף לפגיעה בחיי-אדם. בית המשפט הדגיש את קלות הדעת של המערער באומרו כי: "המערער שם ללעג ולקלס את ערך חיי האדם, המקודש במחוזותינו, כאילו היה קורבן לחשכת מאורות כללית שערכים בסיסיים ושיקול דעת נאלמים דום בצילה... אין אלא לדמיין מה עלול היה לקרות אילו חלילה בדיוק באותה שעה בה פעל הנאשם כאמור, היה מתהווה פיגוע טרור ממשי או כל מצב חירום אחר המצריך טיפול מיידי. או-אז, לפרשה, שרק לכאורה הסתיימה ללא נפגעים, היה עלול להיות מחיר יקר בהרבה, אולי – חיי אדם". לפיכך, השית בית המשפט הנכבד קמא על המערער את העונשים הבאים: 2 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יבצע תוך שנתיים מיום שחרורו ממאסרו עבירה כלשהי מסוג פשע; קנס כספי בסך של 50,000 ש"ח, אשר ישולם ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, או שנת מאסר תמורתו. הערעור שבפנינו 4. בא-כוח המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר החמיר מעבר לנדרש בעונש, שהטיל על המערער. לשיטתו, בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לנסיבות המקרה, לנסיבות האישיות של המערער ולרמת הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שבפנינו. לטענתו, יש צורך מיוחד לשקול לקולא את עונשו של המערער לאור תסקיר שירות המבחן, אשר תיאר את אופיו החיובי של המערער ואת נסיבות חייו הקשות. טענה נוספת שהעלה בא-כוח המערער היא כי בית המשפט קמא שגה באמירתו, כאשר ציין כי: "...הלה בחר לייצר דרמה רבת-משתתפים כתפאורה למשבר שפקדו, כאילו היה שחקן בחוג לדרמה...". לשיטת בא-כוח המערער, אמירה זו אינה מבוססת על ממצא עובדתי כלשהו ולמרות זאת היה בה כדי להחמיר עם עונשו של המערער. בא-כוח המערער המשיך וטען, כי בית המשפט קמא טעה כאשר נתן דגש לשיקול ההרתעתי בלבד, ולא ייחס כלל חשיבות לשיקול השיקומי. לשיטתו המקרה שבפנינו הינו המקרה המתאים דווקא להעדפת הגישה השיקומית על פני הגישה ההרתעתית, זאת בעיקר בשל גילו הצעיר של המערער ואורח החיים הנורמטיבי שניהל עד כה. לטענתו, בית המשפט קמא לא ניסה להבין את הסיבה לפעולותיו של המערער ובעיקר לא הביא בחשבון את עובדת היותו קטין עת ביצע את מעשיו. משכך, טוען בא-כוח המערער, כי פסיקת בית המשפט קמא עומדת בניגוד לרציונאל של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, ובפרט בניגוד לסעיף 25 לחוק זה, אשר מחייב את בית המשפט לקחת בחשבון את גילו של הנאשם בעת גזירת דינו. לעניין עונש הקנס, טוען בא-כוח המערער כי בית המשפט קמא טעה, כאשר הטיל קנס כה גבוה נגד המערער, במיוחד לאור העובדה שהמערער אינו עובד ומי שמשלם את הקנס בפועל זוהי משפחתו, אשר נתונה במצב כלכלי רעוע. טענות המדינה 5. באת-כוח המדינה טענה בפנינו כי בגזר דינו של בית המשפט הנכבד קמא, מופיעים כל השיקולים, אותם פירט המערער בהודעת הערעור. לטענתה, בית המשפט הביא בחשבון בין שיקוליו את נסיבותיו האישיות של המערער, את חוות הדעת החיובית שעלתה מתסקיר שירות המבחן וכן את עובדת היותו קטין בעת ביצוע העבירות. יחד עם זאת, לאור חומרת האירוע והשלכותיו המעשיות והפוטנציאליות, ראה בית המשפט מקום לבכר, בסיטואציה מעין זו, את הגישה ההרתעתית על-פני הגישה השיקומית. עוד טענה המדינה, כי מדובר באירוע, אשר חורג בהרבה מהגדרה של ניסיון שוד, שכן האירוע גרם למהומה רבה ושיבש את התנועה בכל אזור ירושלים למשך שעות רבות. לבסוף טענה המדינה, כי בנסיבות בהן הורשע המערער, הרי שמדובר בעונש פרופורציונאלי, אשר אינו מהווה חריג למקרים מעין אלו. לפיכך ביקשה המדינה להותיר את גזר דינו של בית המשפט הנכבד קמא על כנו. דיון והכרעה 6. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לא מצאנו עילה להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי, פרט לעניין הקנס שהוטל על המערער. הטעמים לכך יובאו בקצרה להלן. 7. ראשית, נבהיר כי עיון בגזר דינו של בית המשפט הנכבד קמא מוכיח כי אין ממש בטענה שבית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר של המערער ולנסיבותיו. בית המשפט קמא הביא, בין שיקוליו, את עובדת היות המערער קטין עת ביצע את העבירות, אך הדגיש כי הקטינות אינה מהווה מחסום בפני הרשעה, או מאסר בפועל (פיסקה 10 לגזר-דינו). אכן, המערער היה קטין עת ביצע את העבירות האמורות, אך בגיל קרוב ל-18. הנה כי כן, בשים לב לגילו זה, רק טבעי הוא שהשיקולים בדבר קטינותו של המערער, קיבלו משקל נמוך מהמירבי באיזון השיקולים הכללי. זאת ועוד, ככל שבית המשפט מכיר בחשיבות של האפשרות להביא לשיקומו של עבריין קטין, הרי שהשיקול השיקומי אינו אלא שיקול אחד מני רבים, ולא בהכרח הוא המכריע שביניהם תמיד. ישנם מקרים, והעניין שלפנינו הוא אחד מהם, שחומרתם מצדיקה כשלעצמה לייחס משקל משמעותי גם לשיקולי ענישה אחרים, כהרתעה וגמול בצד השיקול השיקומי (עיינו: ע"פ 8106/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.9.08)). 8. שנית, באשר לתסקיר המבחן וחוות הדעת הפסיכולוגית של ד"ר מסאלחה, שהוגשה לערכאה הדיונית – כתימוכין לעמדת המערער. אין ספק כי הן התסקיר והן חוות הדעת הפסיכולוגית מציירים תמונה חיובית של המערער ואף ממליצים שלא למצות עימו את הדין, בפרט בכל הקשור לעונש המאסר בפועל. לשיטתם עדיף טיפול פסיכולוגי ושיקום הדרגתי. יחד עם זאת, הן התסקיר והן חוות הדעת הפסיכולוגית אינם מחייבים, כידוע, את בית המשפט, ויש לראות בהם כהמלצה בלבד, או כמרכיב בפסיפס הנתונים הרלבנטיים (בהתאמה). הנה כי כן, בית המשפט רשאי להשתמש בתסקיר ובחוות דעת של מומחים לצורך גזר הדין, אך רשאי הוא להביא במניין השיקולים הרלבנטיים לצורך זה גם היבטי ענישה אחרים, כפי שנעשה בענייננו (השוו: רע"פ 10904/04 מיארה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.12.04)). לעניין זה יפים דבריו של פרופ' ברק (מבחר כתבים בעריכת ח' ה' כהן וי' זמיר (2000) א', 653, 657): "על השופט לגזור את הדין. עליו להתחשב בעבריין ובצורך להחזירו למוטב. מזוית ראיה זו בא התסקיר ונותן את התמונה הדרושה. אך על השופט להתחשב גם בטובת הציבור: עליו להרתיע את האחרים, עליו לסייע במלחמה בתופעה עבריינית .... התסקיר מצביע על מערכת עובדות, הערכות והמלצות, שבמרכזן עומד העבריין. אך השופט עשוי לתת גזר דין שבמרכזו עומד הציבור..." במכלול שיקולי הענישה שבפנינו יש ליתן משקל נכבד לעובדה כי המערער הורשע בביצוע עבירות חמורות המעידות על זלזול בשלטון החוק, ברשויות האכיפה ובציבור. אין מדובר במעשה של ניסיון שוד "סטנדרטי", כפי שמנסה להציגו בא כוח המערער ולפיכך גם ברור שאין ללמוד גזירה שווה מהפסיקה אליה הפנה אותנו בא כוחו, אף כי גזר הדין בהחלט בא בגדר רף הענישה גם בעבירות שוד "סטנדרטיות". עם זאת, הנסיבות במכלול שבפנינו חורגות מנסיבותיו של "שוד רגיל", שכן המערער תכנן את פעולתו מראש ובחר בדרך פעולה של התחזות כמחבל מתאבד, דבר היוצר מצב הנוגע במיתרים העדינים ביותר של החברה הישראלית. המערער הסתיר כל העת את תכניתו מבני משפחתו, ויצא בקור רוח, ביום שישי העמוס אל עבר בנק בשכונה מרכזית בירושלים, עיר אשר סבלה מפיגועי התאבדות רבים בעבר וחרדת הטרור עדיין פועמת בה. בנסיבות המתוארות, ברי כי מדובר במעשים, אשר הפוטנציאל הנפיץ שלהם הינו ברף הגבוה של החומרה ואלה מחייבים העברת מסר עונשי ברור, אשר ישמש הרתעה למערער ולכשכמותו. 9. שלישית, באשר לטענתו של בא כוח המערער, לפיה התיאור בו השתמש בית המשפט הנכבד קמא, בדבר הדרך בה בחר המערער לפעול את פעולתו – דרמטי מדי, הרי שגם בהשגה זו אין ממש. בית המשפט קמא, בחר לתאר את מעשיו של המערער בדרך הממחישה את חומרתם של מעשיו, כפי שהצטיירו מכתב האישום המתוקן. בנסיבות שבפנינו ראה בית המשפט להדגיש בגזר דינו את העובדה שגם אם נכונה חוות הדעת הפסיכולוגית בדבר היות המערער בעיצומו של משבר בחייו, הרי שהדרך באמצעותה בחר המערער להתמודד עימו – פסולה היא מכל וכל. אין בתיאורים אלו כדי להעלות, או למעט ממעשיו של המערער בפועל וכל תפקידם הוא רק לשקף את הדברים ולהסביר מדוע המעשים שנעשו מצדיקים את העונש, כפי שהושת על-ידי בית המשפט הנכבד קמא. 10. לבסוף אציין כי לא ראיתי כל פגם באיזונים שערך בית המשפט המחוזי הנכבד, ולפיכך אינני סבור כי יש להתערב בעונש המאסר שהוטל על המערער. בית המשפט הנכבד סקר בפירוט את כל השיקולים הרלבנטיים, הנוגעים הן לחומרת המעשים, הן לצורך בהרתעה כללית ואישית והן לנסיבותיו האישיות של המערער. בית המשפט ציין בגזר-דינו כי הוא מביא בין מניין שיקוליו את תהליך השיקום בו החל המערער, את מעצר הבית הממושך שהוטל עליו, את הודאתו ואת היותו נעדר עבר פלילי. לא מצאתי כל דופי בסקירת נתונים רלבנטיים אלה, או באיזון שנעשה בין השיקולים השונים ועל כן דין טענות בא-כוח המערער לעניין עונש המאסר – להידחות. כאן המקום לציין כי בתאריך 10.12.2009 ב"כ המערער הגיש הודעה לבית המשפט, על פיה המערער התקבל בינתיים ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, ואולם גם בעובדה זו אין כדי לשנות מהשיקולים והמסקנה שהובאה כאן. 11. עם זאת מצאתי טעם בטענתו של בא-כוח המערער בדבר הקנס הכספי, אשר הוטל על המערער. כאמור, בית המשפט קמא השית על המערער, בנוסף לעונש המאסר, קנס בסך של 50,000 ש"ח, או שנת מאסר תמורתו, כאשר הקנס ישולם ב-50 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.08. סבורני, כי בית המשפט הנכבד קמא לא נתן את המשקל הראוי למצבם הכלכלי הקשה של המערער ובני משפחתו. כאמור מהנסיבות שהובאו עלה כי אחד המניעים למעשיו של המערער היה נעוץ במצב הכלכלי הקשה, אשר שרר בביתו. תסקיר שירות המבחן מלמדנו כי המערער הינו בן בכור למשפחה בת 8 נפשות, משפחה שחוותה בשנים האחרונות משבר כלכלי משמעותי ביותר, אשר ממנו לא נחלצה עד לימים אלו. משבר זה הוא שהוביל, כנראה, את המערער לבצע את פעולתו החמורה, כאשר מטרתו היתה הבאת רווחה כלכלית לו ולמשפחתו. לשם השגת תכלית זו – בחר המערער בדרך עבריינית, כאשר בפעילות הקיצונית שבה נקט – הוא שיבש את פעילותם של אזורים נרחבים בירושלים, וחייב גיוס כוחות משטרה, חילוץ ורפואה רבים שהוזנקו לאזור, ואף מסוק הועלה לאוויר. על אף כל האמור, דומני כי עקב נסיבות חייו הקשות של המערער, ובפרט כאשר אין חולק כי לידיו של המערער לא הגיעו כספים כלשהם מפעילותו האסורה – נראה כי ניתן להסתפק בעונש המאסר, כפי שהושת עליו ובסכום קנס מופחת על-מנת להעביר את המסר המרתיע שבענישה. בדיון שנערך בפנינו, טענה באת-כוח המדינה, כי העובדה שעד כה הצליח המערער, לשלם את הקנס שהוטל עליו מדי חודש, מעידה על כך שיש באפשרותו לשלם את הקנס, אך לטעמי המדינה לא נתנה דעתה כי מי שמשלם את הקנס הלכה למעשה זוהי משפחתו של המערער, אשר מתסקיר שירות המבחן עולה כי בנוסף למצבה הכלכלי הקשה, היא אף שרויה בהלם ממעשיו של הבן ומהעובדה כי הוא הורשע בעבירה פלילית, בנסיבות שיש בהן משום קונוטציה מעין-טרוריסטית. 12. נוכח כל האמור לעיל – אם תתקבל דעתי, הייתי מציע לקבל את הערעור חלקית בצורה כזו שעונש הקנס שהוטל על המערער יופחת במחצית ויעמוד על סך של 25,000 ש"ח, או 6 חודשי מאסר תמורתו, כאשר הוא ישולם לפי הסדר התשלומים שקבע בית המשפט הנכבד קמא. את יתר מרכיבי העונש, לרבות המאסר בפועל שהושת על המערער – ראוי להשאיר על כנם. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' ריבלין: אכן, כדעת חברי, אין להתערב בעונש המאסר שנגזר על המערער. לדעתי, אין גם להתערב בעונש הקנס. המקרה חמור; המערער גרם גם להיזק כספי עצום במעשיו הנפשעים. עליו לשאת לדעתי על-כן במלוא העונש, לרבות תשלום הקנס. המשנה-לנשיאה הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. המערער יתייצב לצורך נשיאת עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך 4.1.2010, עד לשעה 10:00 בבוקר. ניתן היום, כ"ז בכסלו תש"ע (14.12.09). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08046770_K02.doc עד + מה מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il