אללימון עאיד נ. אס. ג'י.אס חברה לבניין

פסק-דין בתיק ע"א 4675/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4675/17 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערער: אללימון עאיד נ ג ד המשיבות: 1. אס. ג'י.אס חברה לבניין 2. ויתניה בע"מ 3. הראל חברה לביטוח בע"מ 4. נכסי ד.מ.ר (1995) בע"מ ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שאן מיום 31.5.2017 בת"א 1626-05-16 שניתנה על ידי כבוד השופט א' ספדי בשם המערער: עו"ד עאהד אגבארייה פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בבית שאן (השופט א' ספדי), מיום 31.5.2017, בת"א 1626-05-16, שלפיה נותרה על כנה החלטת בית המשפט מיום 21.5.2017 שבה פסל עצמו מלדון בעניינו של המערער. 2. המערער הגיש תביעת פיצויים נגד המשיבות בגין תאונת עבודה. התביעה נדונה תחילה לפני מותב אחר. בהמשך, נוכח מעבר המותב לבית משפט אחר, הועבר התיק אל השופט א' ספדי. ביום 21.5.2017 הוציא השופט א' ספדי מיזמתו החלטה כדלקמן: "תיק זה הועבר להידון בפני. מעיון בתיק על כי הנתבעות מס' 3-1 מיוצגות על-ידי עו"ד וסים אבו חאטום ממשרד עורכי דין בלטר, גוט, אלוני ושות' – שבו עבד מותב זה במשך שנים רבות ועמו היה בקשרי עבודה עד לאחרונה ממש (הגם שהח"מ עבד בסניף אחר). בנסיבות העניין, על מנת למנוע חשש של מראית פני הצדק ומניעת לזות שפתיים, אני פוסל עצמי מלדון בתיק. המזכירות תעביר את התיק לכב' סגן הנשיא השופט ניר מישורי לב טוב על מנת שיקבע מותב אחר שידון בתיק" 3. המערער הגיש "בקשה דחופה לביטול החלטה", במסגרתה נכתב כי למרות שהמערער הוא זה אשר לכאורה צריך לצדד בפסילה, אין הוא רואה בנתונים שצוינו עילת פסלות, וכי הוא סומך שהשופט א' ספדי "ידון צדק". המערער הוסיף כי להחלטה עלולה להיות השלכה גם על תיקים אחרים עם נתונים זהים או דומים, ולכן אין הוא יכול להשלים עמה. ביום 22.5.2017 נתן השופט החלטה שלפיה: "כפי שידוע לב"כ התובע, הח"מ לא עבד באותו סניף עם עו"ד אבו חאטום ולמיטב זכרוני מעולם לא הייתה לח"מ עבודה משותפת עם עו"ד אבו חאטום. יחד עם זאת, למניעת כל חשש למראית פני הצדק, מצאתי לנכון לפסול את עצמי מלדון בתיק. ככל שתבוא הסכמה מצד כל בעלי הדין בתיק לכך שהתיק ימשיך להידון בפני מותב זה, כי אז לא תהיה מניעה מבחינת הח"מ לדון בתיק". 4. המשיבות הגישו תגובתן שלפיה הן מבקשות את פסילת השופט א' ספדי ומצדיקות את החלטתו היזומה לפסול עצמו. המערער דבק בעמדתו המתנגדת לפסילה. ביום 31.5.2017 דחה בית המשפט את הבקשה לביטול, והחלטת הפסלות נותרה על כנה. במסגרת ההחלטה נכתב כי השופט א' ספדי עבד מסוף חודש מרץ 1998 ועד חודש ינואר 2010 בסניף טבריה של משרד עורכי-הדין בלטר, גוט, אלוני ושות' (להלן: משרד עורכי-הדין), תחילה כמתמחה ואחר כך כעורך-דין שכיר. צוין, כי לימים הצטרף למשרד עורך-הדין וסים אבו חאטום והקים סניף של משרד עורכי-הדין בחיפה. השופט א' ספדי קבע כי לא היו לו קשרי עבודה כלשהם עם עורך-דין אבו חאטום וכי הם מעולם לא עבדו תחת קורת גג אחת, כך שמלבד היכרות כללית (טובה), לא היו ביניהם קשרים עסקיים וגם לא קשרים אישיים מיוחדים. הוסף, כי בחודש ינואר 2010 פתח השופט א' ספדי, בהיותו עורך-דין, משרד עצמאי בנצרת, וכשנתיים לאחר מכן החל לשתף פעולה עם סניף טבריה של משרד עורכי-הדין. עם מינויו כשופט, בחודש אפריל 2017, הוחזרו התיקים שהיו בטיפולו לסניף טבריה ונערכה התחשבנות כספית וסיכום. השופט א' ספדי הבהיר כי אינו מכיר את עורכי-הדין המועסקים על ידי עורך-הדין אבו חאטום בסניף חיפה של משרד עורכי-הדין. 5. על רקע האמור, קבע השופט א' ספדי כי אינו רואה שבנסיבות העניין מתקיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו. נפסק, כי אין זה הגיוני שיפסול עצמו כל אימת שיופיע עורך-דין המועסק בסניפים אחרים של משרד עורכי-הדין בהם לא עבד מעולם. השופט א' ספדי קבע כי לא קיימת בינו לבין עורך-הדין אבו חאטום "קרבה ממשית אחרת", והדגיש כי פגישותיו עם עורך-הדין אבו חאטום היו ברובן המכריע פגישות אקראיות וקצרות למדי, בדרך כלל, במסדרונות בתי המשפט, למעט טיול לחו"ל של עובדי המשרד, על כל סניפיו, שנערך בשנת 2007. צוין, כי גם בא-כוח המשיבות אינו טוען לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים, לקרבה ממשית או לעילה אחרת. נפסק, כי חששו של בא-כוח המשיבות שמא ההיכרות תשפיע על התנהלות הדברים בעתיד בתיק ואולי תעורר אי נוחות מצד מי מהצדדים עם מתן הכרעות והחלטות עתידיות בתיק, אינו מבסס חשש ממשי למשוא פנים, וכי חשש סובייקטיבי אין די בו כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי. 6. השופט א' ספדי הוסיף, כי מאחר שנפסק שרק מקרים חריגים עשויים להצדיק פסלות שופט מן הטעם העיקרי של מראית פני הצדק, "נדמה שמיהרתי בפסילת עצמי אך בעילה זו, הואיל ולדעתי אין מקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים וב"כ הנתבעות לא הצביע על נסיבות בעלות עוצמה המצדיקות את הפסילה מטעם זה". 7. השופט א' ספדי בחן גם את העילה שלפיה "יש לשופט ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך, בבא כוחו או בעד מרכזי... " (סעיף 77א(1)(2) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, להלן: חוק בתי המשפט), אף שעילה זו לא צוינה על ידי בא-כוח המשיבות. השופט א' ספדי ציין כי נותרה בינו לבין הסניף בטבריה של משרד עורכי-הדין התחשבנות מסוימת, שלעורך-הדין אבו חאטום אין קשר אליה, וכי לפי הידוע לו, אין לעורך-הדין אבו חאטום חלק בהכנסות סניף זה, ולהפך; מי שאמור לשלם את יתרת הכספים לשופט הם מנהלי סניף טבריה של משרד עורכי-הדין; המנגנון להתחשבנות הובא לידיעת הנהלת בתי המשפט ואושר. לפיכך, כתב השופט: "אינני סבור כי בנסיבות המקרה יש לח"מ 'עניין כספי' בב"כ הנתבעות המהווה עילה לפסלות לפי הסעיף האמור. חרף זאת, מעדיף אני לפסול עצמי מטעם זה בלבד וזאת אך ורק למען הסר הספק ולמקרה שטעיתי במסקנתי האמורה בדבר היעדרו בנסיבות שפורטו דלעיל של עניין כספי בב"כ הנתבעות". החלטת הפסלות נותרה אפוא על כנה, אך לא מן הטעם שצוין בהחלטת הפסלות מיום 21.5.2017, אלא "לאור הספק בקיומה בנסיבות העניין שלנו של העילה שבסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט". התביעה הועברה לידי השופטת א' רבהון, אשר קבעה קדם משפט ליום 23.10.2017. מכאן הערעור שלפניי. 8. לטענת המערער, טעה בית המשפט כשפסל עצמו מלדון התביעה. לדעתו, כפי שקבע בית המשפט, ובצדק, אין עילת פסלות, ואף לא נטענה כל עילה על ידי המשיבות. המערער מדגיש כי השופט א' ספדי קיים את חובת הגילוי המוקדם לגבי הקשר שלו עם משרד עורכי-הדין בסניף אחר. משקוימה חובה זו, והצד אשר לכאורה עלול להיפגע מכך הוא המערער, אשר מסכים שאין בכך עילת פסלות, הרי, שלדעת המערער, גם דרישת מראית פני הצדק באה על סיפוקה. לדברי המערער, בית המשפט העלה מיזמתו עילות וטענות נוספות שבא-כוח המשיבות לא העלה. נימוקי בא-כוח המשיבות אינם מקימים עילת פסלות. למעלה מן הצורך, מוסיף המערער, כי להחלטת הפסלות קיימת השלכה על תיקים אחרים התלויים ועומדים בפני אותו מותב וכי סביר שיהיו תיקים נוספים בעתיד. לטענתו, המשמעות לגבי התיקים התלויים ועומדים היא שיבוש לוחות הזמנים, לרבות ביטול ודחיית דיונים. 9. דיני הפסלות עניינם באמון הציבור במערכת השפיטה ובחיזוקו המתמיד של אמון זה (ע"א 9837/16 קצב נ' נקש (11.1.2017)). לפסילת שופט יש השלכות על השופט עצמו, על האינטרס הציבורי, על האמון במערכת השפיטה, ועל האינטרס של בעלי הדין בהליך (ע"א 7175/16 חיזבון נ' עוואד (6.12.2016); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 257 (2006), להלן: מרזל). לפיכך, פסילת שופט אינה מעשה של מה בכך (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ (31.1.2017)). כדי להצליח בבקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 5544/14 נדב נ' פינק (4.6.2015)). בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (השוו: ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי (12.3.2015)). הלכה פסוקה היא, כי כדי שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט. בין אם מדובר בפסלות עצמית ובין אם מדובר בסירוב לפסילה – המבחן לפסילת שופט הוא אובייקטיבי. לכן, להתחשבות בעמדת השופט לפסול עצמו יש גבולות הנקבעים על פי אמת המידה המקובלת של חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ע"א 3896/16 קימאמה תוכניות חינוכיות בע"מ נ' רול (14.6.2016); מרזל, עמודים 24-23). 10. זהו הכלל. ואולם, כידוע, בערעור פסלות מקובל ליתן משקל נכבד לעמדתו של שופט הסבור כי עליו לפסול עצמו. זאת, שכן לא הרי צו המורה לשופט המבקש להמשיך לדון בתביעה, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"א 854/16 עיריית בני ברק נ' שער התלמוד בע"מ (14.3.2016)). אף עוצמת החשש למשוא פנים הנדרשת מקום בו השופט מגלה השופט דעתו בצורה חד משמעית כי יתקשה לשבת בדין נמוכה מעוצמת החשש למשוא פנים כשהשופט סבור שאין מקום לפסילתו (השוו: עע"ם 4296/15 אדווית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה-אשדוד (19.7.2015)). על כן, לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטת שופט לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים (השוו: ע"א 5197/10 שירותי בריאות כללית נ' ריקמן (16.8.2010)). 11. אשר למראית פני הצדק. לא אחת נפסק, כי ככלל, אם אין חשש אובייקטיבי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק (ע"א 5210/16 פלונים נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (16.8.2016)). עם זאת בבית משפט זה נדונו מקרים חריגים במיוחד בהם הנסיבות שתוארו עוררו אי נחת שהצדיקה, ולוּ בשם מראית פני הצדק, החלפת שופט בשופט אחר. מראית פני הצדק האמורה אינה אלא "ההשתקפות הסובייקטיבית של ההליך בלב בעל הדין ובלבות הציבור כולו..." ע"א 899/95 ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 854, 863 (1975), מפי השופט צ' טל, בעקבות הנשיא מ' שמגר על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע, גבורות לשמעון אגרנט 87, 105 (תשמ"ז)). "... מראית זו מהווה שיקול חשוב מבחינת האמון שהציבור רוחש למערכת המשפט, אמון שהוא תנאי ראשון במעלה לעצם קיומה" (שם, שם). אך לשם כך, נחוצות, כאמור נסיבות מיוחדות עד מאוד. נפסק, כי אין לטעת מסמרות בשאלה מתי יהיה ראוי לפסול שופט על ידי מתן ביטוי למראית פני הצדק אף ללא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, וכי כל מקרה ייבחן על פי מכלול נסיבותיו (רע"א 5539/15 לנדה נ' ורקשטל (19.11.2015), להלן: עניין לנדה; השוו: ע"א 3345/17 סלע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (20.6.2017); על המתח שבין מבחן החשש הממשי למשוא פנים לבין מבחן מראית פני הצדק ובפרט, בהתייחס לעניין לנדה, ראו בהרחבה יגאל מרזל פסלות שופט: האתגר של מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים, ספר שטרסברג כהן 229, 251-249 (2017)). 12. לאחר עיון וביישום ההלכות הנהוגות, החלטתי שלא להתערב בהחלטת השופט א' ספדי לפסול עצמו. אכן, בדין קבע השופט א' ספדי כי לא קמה במקרה דנן עילת פסלות, וכי אף לא נטענה כל עילה כאמור על ידי המשיבות. לכן, יש טעם רב בטענות המערער. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, משלא הוברר עד תום האם סוגית ההתחשבנות עם סניף טבריה של משרד עורכי-הדין הושלמה והאם יש קשר כספי כלשהו בין סניפי משרד עורכי-הדין, כדברי השופט א' ספדי, "לאור הספק בקיומה בנסיבות העניין שלנו של העילה שבסעיף 77א(א1)(2) לחוק בתי המשפט", איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט להעביר את התיק למותב אחר. זאת, מבלי שאביע כל עמדה בעניין, ובמיוחד, בשים לב לכך שהדיון בהליך הועבר לפני השופטת א' רבהון ונקבע לקדם משפט ליום 23.10.2017. אשר על כן, לא ראיתי מקום לקבל את הערעור. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בתמוז התשע"ז (‏6.7.2017). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17046750_C01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il