זני נטיבידאד נ. משרד המשפטים - בית הדין לעררים בירושלים (ארצי)

7 בבית המשפט העליון בר"מ 46747-05-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר המבקשים: 1. זני נטיבידאד (Zeny Natividad) 2. גור קוצר 3. ערן קוצר 4. איריס אופק נגד המשיבה: רשות האוכלוסין וההגירה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ר' וינוגרד) בעמ"נ 45683-10-24 מיום 12.3.2025 תאריך ישיבה: י"ב חשוון תשפ"ו (3.11.2025) בשם המבקשים: עו"ד אסף וייצן; עו"ד מיכאל כהן ערד בשם המשיבה: עו"ד אופיר גבעתי החלטה השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (סגן הנשיא ר' וינוגרד) בעמ"נ 45683-10-24 מיום 12.3.2025, שבגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (הדיין א' נועם) בערר 2080-24 מיום 21.7.2024. במסגרת פסק דינו, דחה בית הדין את הערר שהגישו המבקשים על החלטת המשיבה לדחות את בקשת המבקשת 1 (להלן: המבקשת) לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. רקע 2. המבקשת, ילידת 1972 ואזרחית הפיליפינים, נכנסה למדינת ישראל בשנת 2006 באשרת עבודה בענף הסיעוד הביתי מסוג ב/1, ומאז טיפלה במסירות בגב' יעל קוצר ז"ל (להלן: המנוחה) עד פטירתה של האחרונה. המבקשים 4-2 הם ילדיה של המנוחה. ביום 17.9.2020, כשנתיים לפני פטירת המנוחה, המבקשת הגישה בקשה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים (להלן: הבקשה לקבלת מעמד). בבקשה נטען כי למבקשת אין זיקה ממשית לפיליפינים, מקום הולדתה, שכן קודם לכניסתה לישראל שהתה בהונג קונג למטרות עבודה במשך כ-15 שנים. עוד נטען כי היא רואה במנוחה ובמשפחתה כמשפחתה שלה. לבקשה לקבלת מעמד צורפו מכתב מטעם עובדת סוציאלית ומכתביהם של ילדי המנוחה, בהם תואר טיפולה המסור של המבקשת במנוחה וצוין כי נוצר בין משפחת המנוחה לבין המבקשת קשרים קרובים ואוהבים, עד כי הם מרגישים שהמבקשת היא חלק ממשפחתם. 3. ביום 11.1.2021 נדחתה הבקשה לקבלת מעמד על הסף. ביום 26.1.2021 המבקשת הגישה ערר פנימי על החלטה זו, וביום 2.2.2023 נדחה הערר הפנימי. ביני לביני, המנוחה נפטרה ביום 25.10.2022 והמבקשת המשיכה להתגורר בבית המנוחה, בגפה, בהסכמת משפחת המנוחה. על ההחלטה בערר הפנימי הוגש ערר לבית הדין, אשר הורה לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים (להלן: הוועדה) להידרש לבקשה לקבלת מעמד לגופה, בין היתר, לנוכח קיומם של מקרים דומים אחרים בהם ניתן מעמד מטעמים הומניטריים (ערר 1770-23 מיום 20.4.2023). בהמשך לכך, המבקשת השלימה את טיעוניה וצירפה לבקשתה חוות דעת פסיכוסוציאלית ומסמכים נוספים. הוועדה נדרשה לעניינה של המבקשת והמליצה פה אחד על דחיית הבקשה לקבלת מעמד. בהמשך לכך, ביום 11.4.2024 ניתנה החלטת מנכ"ל המשיבה שדחתה, כאמור, את הבקשה האמורה (להלן: ההחלטה). 4. בהחלטה נקבע כי שהות ארוכת שנים בישראל אינה מהווה לבדה טעם שמצדיק מתן מעמד בישראל. צוין כי כניסה לישראל באשרת עבודה בתחום הסיעוד נעשית מתוך ידיעה של העובד כי בתום תקופת העסקתו יהיה עליו לחזור למדינת מוצאו. כמו כן, צוין כי אביה, שלוש אחיותיה ושני אחיה של המבקשת מתגוררים בפיליפינים, ולמרות טענתה כי היא אינה בקשר עמם, המבקשת שלחה להם כספים לאורך תקופה ארוכה והייתה בקשר עם אחיה כאשר מצבו הרפואי של אביה הורע. בנוסף, נקבע כי מלבד הקשר של המבקשת עם משפחת המנוחה, המבקשת לא הצביעה על קשרים חברתיים משמעותיים בישראל ובקשתה אינה מתאפיינת ב"דבר-מה ייחודי". עוד צוין כי המסמכים מטעם העובדות הסוציאליות שצורפו לבקשה אינם מבססים נזק נפשי שייגרם למבקשת אם תעזוב את ישראל או טעם הומניטרי מיוחד המצדיק את קבלת בקשתה. ההחלטה כללה גם התייחסות להבדל בין עניינה של המבקשת לבין עמ"נ 42184-07-19 (מנהליים י-ם) מנדל נ' רשות האוכלוסין וההגירה (27.1.2020) (להלן: עניין מנדל), שבו התקבלה בקשת מעמד מטעמים הומניטריים של מטפלת בתחום הסיעוד. 5. ערר שהגישו המבקשים על החלטה זו לבית הדין נדחה, כאמור, תוך שנקבע, בעיקרו של דבר, כי לא נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורש ההליך בהחלטה, שבאה בעקבות המלצת הוועדה. בית הדין עמד על טיבם של המסמכים מטעם העובדות הסוציאליות ועל הנזק שעלול להיגרם למשפחת המנוחה וקבע כי גם אלו אינם מצדיקים לקבל את הערר. בנוסף, בית הדין סקר את הפסיקה הענפה בנושא וקבע כי עניינה של המבקשת שונה ממקרים אחרים בהם ניתן מעמד הומניטרי; וכי אף במקרים קשים משל המבקשת לא ניתן מעמד מטעמים הומניטריים. בתוך כך, נבחן עניינה של המבקשת לעומת עניין מנדל ונקבע כי בין השניים קיים שוני בהיבטים מהותיים, ובין היתר, בהיבט הזיקה של המבקשת למשפחתה בארץ מוצאה. 6. על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי הוועדה נדרשה לכל טענות המבקשים, דנה והכריעה בהם על יסוד מומחיותה וגיבשה את המלצתה – אשר עומדת בבסיס ההחלטה. נקבע כי המבקשת לא הצביעה על שיקולים זרים שנשקלו בעניינה או על פגם חמור שיורד לשורש העניין במסגרת קבלת ההחלטה; וכי לא די בטענות המבקשת בדבר הדרך בה אוזנו השיקולים הרלוונטיים ובדבר הערכת החֶסֶר של המצוקה אליה היא תיקלע אם תאלץ לשוב לארץ מולדתה, כדי להקים עילה להתערבות בהחלטת המשיבה. עוד הוטעם כי קביעות בית המשפט בעניין מנדל התייחסו ל"נסיבות מיוחדות וחריגות" שהתקיימו באותו עניין, ואשר שונות מעניינה של המבקשת. הודגש כי במקרה דנן לא מתקיים "דבר-מה נוסף" החורג מעצם השהות במדינת ישראל וההתערות בחברה הישראלית, אשר מצדיק מתן מעמד בישראל. מכאן הבקשה שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 7. המבקשים טוענים כי משניתן פסק הדין בבר"מ 2084/24 מיילה נ' רשות האוכלוסין וההגירה (14.5.2025) (להלן: עניין מיילה), במסגרתו הוחלט על הענקת מעמד מטעמים הומניטריים לעובדת בתחום הסיעוד, ימים מספר לפני שהוגשה הבקשה דנן, חל שינוי במצב המשפטי שמצדיק מתן רשות ערעור וקבלת הערעור גופו. נטען כי סוגיית מתן מעמד מטעמים הומניטריים לעובדים בתחום הסיעוד היא סוגיה רוחבית ועקרונית, שבעניינה קיימים פסקי דין סותרים של הערכאות הדיונית. עוד טוענים המבקשים לקיומו של עיוות דין בעניינם, בין היתר, כיוון שההצדקה למתן מעמד מטעמים הומניטריים בנסיבות עניינה של המבקשת מובהקת יותר מאשר בעניין מנדל ודומה לעניין מיילה. בנוסף נטען כי לא ניתנה התייחסות מספקת בהחלטה ובערכאות קמא לקשר יוצא הדופן שנוצר בין המבקשת לבין משפחת המנוחה, אשר עולה כדי "דבר-מה נוסף" המצדיק מתן מעמד בישראל, ולזיקות של המבקשת לישראל. 8. מנגד, המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות, משהמקרה דנן אינו מגלה שאלה משפטית עקרונית ולא קם חשש לעיוות דין. נטען כי הבקשה עוסקת בנסיבות הפרטניות של המבקשים. בהקשר זה הודגש שהבקשה לקבלת מעמד נידונה ונדחתה באופן מפורט על ידי הוועדה, ועל ידי שתי ערכאות שיפוטיות, תוך אבחון עניינה של המבקשת מעניין מנדל וממקרים אחרים. עוד נטען כי עניין מיילה לא חולל שינוי במצב המשפטי והוא נטוע בנסיבות הספציפיות של אותו מקרה, אשר שונות במהותן מהמקרה דנן. לגופה של הבקשה, המשיבה סומכת ידיה על ההחלטה ועל פסקי הדין של בית הדין ושל בית המשפט המחוזי, וטוענת כי לא קמה עילה להתערבות בית משפט זה בהכרעות אלו. 9. ביום 20.5.2025, נעתרתי לבקשת המבקשים והוריתי על מתן צו ארעי שלפיו לא יינקטו כנגד המבקשת הליכי אכיפה והרחקה עד למתן החלטה אחרת. בהחלטתי מיום 7.8.2025 הוריתי כי הבקשה תועבר לדיון לפני הרכב תלתא. דיון והכרעה 10. לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות; וכך אציע לחבריי להורות. 11. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית משפט מחוזי בערעור על פסק דין של בית הדין לעררים תינתן במשורה, בהתחשב באופיו ובמומחיותו של בית הדין. לנוכח אמת המידה המצומצמת להתערבותו של בית משפט זה, על המבקשים להראות כי בקשתם מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני או להצביע על נסיבות חריגות ומיוחדות, בהתקיימן בית משפט זה עשוי ליתן רשות ערעור הגם שהבקשה אינה מגלה סוגיה עקרונית, בשל טיבה של המאטריה שבה עסקינן (ראו, מני רבים: בר"מ 872-03-25 ברקוביץ נ' מדינת ישראל, פס' 10 (9.3.2025); בר"מ 80811-01-25 שרייבר נ' שר הפנים, פס' 8 (11.3.2025); בר"מ 8046/20 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה – משרד הפנים, פס' 4 (11.2.2021)). לא מצאתי כי הבקשה שלפנינו באה בגדר מקרים חריגים אלו. 12. חרף ניסיון המבקשים לשוות לבקשה נופך עקרוני, טענותיהם נוגעות ליישום אמות המידה שנקבעו על ידי המשיבה למתן מעמד מטעמים הומניטריים על נסיבותיהם, ובקשתם אינה מעוררת סוגיה עקרונית. ודוק: פסק הדין בעניין מיילה, מוגבל לנסיבות המיוחדות והחריגות שהתקיימו לגבי המבקשת שם (ראו: שם, בפס' 24, 28-27 ו-41); וכך גם פסק הדין בעניין מנדל (ראו: שם, בפס' 37; בר"מ 1546/20 מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה נ' מנדל, פס' 8 (8.6.2020)). בגדרי פסקי דין אלו לא נקבעו אמות מידה חדשות לבחינת בקשותיהם של עובדים בתחום הסיעוד לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים, ולא שונתה מדיניות המשיבה בנידון. ברי כי המשיבה והוועדה היו ועודם הגורמים בעלי המומחיות בעניין בקשות מעמד מטעמים הומניטריים, ולהם מסור שיקול דעת רחב בהגדרת הטעמים ההומניטריים שעשויים להצדיק מתן מעמד ובבחינתן של בקשות אלו (ראו: עניין מיילה, בפס' 30 והאסמכתאות שם). 13. מסקנת המשיבה שלפיה לא מתקיימות נסיבות אשר מצדיקות מתן מעמד למבקשת מטעמים הומניטריים, נטועה כל כולה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה ומעוגנת בדין. ההחלטה מפורטת, מנומקת היטב, מביאה בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים – לרבות זיקתה של המבקשת למשפחת המנוחה – ונותנת מענה הולם לטענות המבקשים. כמו כן, אי-דיוקים שנכללו בהחלטה, אשר אינם עומדים בלב ההכרעה, לובנו בפסקי הדין קמא. אם כן, שעה שהמשיבה בחנה ונתנה דעתה למכלול הנסיבות שמתקיימות בעניינה של המבקשת, באופן מפורט ומנומק, אין מקום להתערב בהחלטתה. עוד יוער, למעלה מן הצורך, כי נסיבותיה של המבקשת שונות מנסיבות עניין מנדל ועניין מיילה, בעיקר, ובאופן לא ממצה, בהיקף הרחב של התייחסות הגורמים המקצועיים במשיבה לנסיבות הקונקרטיות (השוו: עניין מנדל, בפס' 40 ו-45; עניין מיילה, בפס' 32-31 ו-34) ובזיקה של המבקשת לארץ מוצאה (השוו: עניין מיילה, בפס' 32, 34 ו-38; עניין מנדל, בפס' 38). 14. אין להקל ראש בתוצאה המורכבת והקשה של ההחלטה מבחינת המבקשים, על רקע הקשר האוהב והחם בין המבקשת לבין משפחתה של המנוחה, ובהינתן שהותה הממושכת של המבקשת בישראל. אכן, מטבע הדברים, כאשר עובד בתחום הסיעוד מטפל במטופל שנים ממושכות, נרקמים קשרים קרובים ודמוי-משפחתיים בין העובד לבין המטופל ומשפחתו. כך גם טבעי הוא כי שהות ממושכת בישראל, הרחק מארץ המוצא, מביאה להתרופפות הקשר עם מדינת המוצא. אולם, נסיבות אלו, כשלעצמן, אינן מצדיקות הענקת מעמד מטעמים הומניטריים (ראו: בג"ץ 2400/00 לימקול נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (5.2.2002); בר"מ 9125/18 אלביירו נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה‏, פס' 16 (28.1.2019)). 15. לנוכח האמור לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הבקשה. עוד אציע כי בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. יעל וילנר שופטת השופטת גילה כנפי-שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת השופט יחיאל כשר: אני מסכים. יחיאל כשר שופט הוחלט כאמור בחוות דעתה של השופטת יעל וילנר. ניתן היום, י"ט כסלו תשפ"ו (09 דצמבר 2025). יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט