עלא אבו חאטום נ. עו"ד ג'אדי זועבי- הנאמן על נכסי החייב

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4671/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט ח' כבוב המערער: עלא אבו חאטום, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד ג'אדי זועבי – הנאמן על נכסי החייב 2. פיראס חטיב 3. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) מיום 3.5.2022 בפש"ר 39289-12-21 בשם המערער: בעצמו פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) מיום 3.5.2022 בפש"ר 39289-12-21, בו נדחה ערעור המערער על דחיית תביעת חוב שהגיש לבעל תפקיד. הרקע לערעור ביום 30.11.2016 ניתן צו כינוס לנכסי משיב 2 (להלן: החייב) לבקשת אחד מנושיו (פש"ר 50687-03-16). ביום 23.7.2019 הוכרז החייב פושט רגל ומשיב 1 מונה לנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן). לימים הגיש המערער לנאמן תביעת חוב על סך של כ-1,100,000 ש"ח בהסתמך על פסק דין בהיעדר הגנה שניתן נגד החייב ביום 21.7.2020 בתביעה שהגיש המערער נגדו ונגד אחרים (ת"א 51796-02-20; להלן: התביעה הכספית). המערער טען כי ברקע להגשת התביעה הכספית עמד הסכם הלוואה שנחתם בינו והחברה שהייתה בבעלותו (להלן: החברה) לבין החייב (להלן: הסכם ההלוואה), בגינו הלוו לחייב סכומי כסף כנגד שיקים שמסר להם אך אלו לא כובדו. ביום 4.11.2021 דחה הנאמן את תביעת החוב. הנאמן הבהיר כי מעיון בהסכם ההלוואה מתעורר חשד שהחתימות עליו ועל נספחיו אינן אותנטיות וכי לפי חוות דעת גרפולוגית שקיבל עולה כי החתימות נעשו בשיטת 'העתק-הדבק' של חתימת החייב. על כן, לא שוכנע הנאמן כי ניתנה לחייב הלוואה כנטען. כן הוסיף הנאמן כי לא הוכח ולא הוצגו ראיות המצביעות על קיומו של חוב מצד החייב כלפי המערער. בערעור שהגיש המערער על ההכרעה בתביעת החוב נטען כי לא היה מקום לדחותה בהתבסס על בדיקה גרפולוגית, מבלי שניתנה לו הזדמנות להתייחס אליה. כמו כן, מלבד הסכם ההלוואה ישנן ראיות רבות נוספות המוכיחות את קיומו של חוב החייב כלפיו מהן התעלם הנאמן, וביניהן פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה; קבלות ידניות המצביעות על קבלת סכומי הכסף על ידי החייב; ושיקים שנמסרו לו על ידי החייב שנועדו להשבת החוב. כמו כן היה על הנאמן ליתן משקל לכך שעיסוקה של החברה היה במתן הלוואות, דבר התומך גם כן בכך שאכן ניתנה ההלוואה ובכך שהחייב כלל לא כפר בקיומו של חוב. בתום הדיון שהתקיים בערעור בבית המשפט המחוזי ביום 21.2.2022, ולאחר שהתברר כי הסכם ההלוואה שאותו הציג המערער לנאמן אינו ההסכם המקורי, נקבע כי המערער רשאי להציג לנאמן את הסכם ההלוואה המקורי תוך 30 ימים, וכי ככל שיוצג ימונה גרפולוג לבדיקת אותנטיות החתימות. כמו כן, הורה בית המשפט לחייב להגיש את תגובתו להכרעת החוב, שלאחריה יודיע הנאמן את החלטתו בתביעה. הובהר כי ככל שלא יומצא ההסכם המקורי, רשאי הנאמן לקחת עובדה זו בחשבון כשיקול ממשי במסגרת עיונו בהכרעת החוב. החייב הודיע כי הוא אינו חייב מאומה למערער, כי הוא לא התקשר עמו בעסקה כלשהי ובפרט לא נטל ממנו הלוואה. החייב טען כי קיבל מהמערער שיקים אך זאת מתוקף תפקידו כשליח של צד ג' שהיה בקשר עסקי עם המערער. לטענתו הוא לא היה מודע לתביעה הכספית וכתב התביעה כלל לא נמסר לו ולכן לא הגיש כתב הגנה. הוא נחשף לראשונה להסכם ההלוואה רק במסגרת הליך הערעור כאשר חתימתו עליו מזויפת. כמו כן, ביום 28.3.2022 הודיע המערער כי לא עלה בידו לאתר את העותק המקורי של הסכם ההלוואה, אך טען שגם אם יגרע הסכם ההלוואה מחומר הראיות שבתיק, יש לקבל את ערעורו על סמך הראיות האחרות שהציג. בעקבות הודעה זו הודיע הנאמן ביום 6.4.2022 כי נוכח העובדה שלא הומצא הסכם ההלוואה המקורי, ההכרעה בתביעת החוב עומדת בעינה. ביום 3.5.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בית המשפט עמד על כך שהפיקוח השיפוטי על פעולות הנאמן מתאפיין בריסון, כאשר לא מצופה מבית המשפט לבדוק את תביעת החוב מלכתחילה, אלא רק להעבירה תחת שבט ביקורתו. כמו כן הובהרה סמכותו של הנאמן "להציץ מאחורי פסק הדין" במקרים המתאימים, וזאת למשל כאשר ניתן פסק דין בהיעדר הגנה באופן שבו לא נפרשה התמונה במלואה לפני הערכאה השיפוטית. בענייננו, אף המערער מסכים כי אין להסתמך עוד על הסכם ההלוואה עליו ביסס את תביעת החוב. בשים לב לאמור, אין לשעות לדרישתו כי בית המשפט יורה על קבלת תביעת החוב על סמך נימוקים אחרים ושונים מאלו שהובאו לפני הנאמן. עוד נקבע כי החלטת הנאמן נומקה כנדרש ומצדיקה את המסקנה אליה הגיע. מכאן הערעור שלפנינו, במסגרתו שב המערער על טענותיו דלעיל. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי תביעת החוב התבססה על פסק הדין ועל הסכם ההלוואה בלבד, שכן מלוא החומר הרלוונטי הומצא לנאמן; כי היה על בית המשפט לקבוע כי שגה הנאמן בכך שלא ערך בירור עובדתי מול החייב במועד ההכרעה בתביעת החוב, ולא היה מקום לאפשר "לרפא" פגם זה בשלב הערעור; כי היה על בית המשפט לקבוע שקיימות די ראיות המבססות את חבותו של החייב; וכי בית המשפט התעלם מהעובדה שהחייב הודה בקבלת הכספים, גם אם בדרך טיעון של "הודאה והדחה". במכלול הנסיבות, ובהינתן שכלל חומר הראיות מלמד על קיומו של חוב, לא היה מקום אפוא לדחות את ערעורו. דיון והכרעה דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הלכה היא כי תפקידו של בית המשפט בערעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מתמצה בפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו ובחינת תקינות פעולותיו, כאשר הפיקוח השיפוטי על בעל התפקיד מתאפיין בריסון ובצמצום. התערבות בית המשפט בפעולותיו של בעל התפקיד מוגבלת למקרים חריגים בלבד, בהם חלה סטייה מהותית וקיצונית מסבירות ומתקינות ההחלטה או הפעולה מושא הביקורת (ע"א 3932/21 בוארן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 19 (11.8.2021); ע"א 8373/21‏ שושני נ' אחד לבנין בע"מ, פסקה 11 (3.4.2022); ע"א 7753/21 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (28.4.2022) (להלן: עניין בן דוד)). האמור לעיל תקף ביתר שאת שעה שמדובר בערעור המוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על הכרעת בעל התפקיד בתביעת חוב (ע"א 4909/21 קלי נ' עו"ד מיכל גלבוע, פסקה 23 (16.8.2021); ע"א 8316/20 אהרוני נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 3 (14.2.2022); ע"א 958/22 עזבון המנוחה עזיזה בעדש – באמצעות יורש המנוחה גרשון עמוס בעדש נ' עו"ד נפתלי נשר – הנאמן על נכסי החייבת, פסקה 9 (10.7.2022)). בענייננו, בית המשפט המחוזי בחן את הכרעת הנאמן בהתאם לאמות המידה האמורות ולא מצא כי נפל פגם בהכרעתו. בקביעה זו לא מצאנו מקום להתערב. הנאמן ראה לנכון לעשות שימוש בסמכותו "להציץ מעבר לפרגוד", היינו לברר את תקפותו של חוב שניתן לגביו פסק דין חלוט. סמכות זו נתונה לבעל התפקיד במקרים שבהם קיים חשש שפסק הדין הושג בנסיבות שיש בהן משום תרמית, קנוניה או עיוות דין, או שהחוב האמיתי שונה מהחוב הפסוק (סעיף 13 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 21 (14.8.2012); רע"א 5156/18 פבליקוב נ' עו"ד שרון טויס – מנהל מיוחד, פסקה 9 לפסק דיני (6.11.2018); וראו גם סעיף 211(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, שאינו חל בענייננו). בין המקרים שבהם עשוי להיווצר חשש כאמור, נמנה מצב שבו ניתן פסק דין בלי דיון לגופו של עניין, כגון כאשר פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה (ע"א 4873/21 ירמיש נ' עו"ד שלמה הנדל, פסקה 7 (24.10.2021); עניין בן דוד, פסקה 15), כבמקרה זה. בענייננו, לתביעת החוב שהגיש המערער צורף פסק הדין בתביעה הכספית שניתן כאמור בהיעדר הגנה. לאחר שהתבקש לעשות כן על ידי הנאמן, צירף המערער את הסכם ההלוואה אשר לטענתו עמד בבסיס התביעה. לאחר שעיין בהסכם מצא הנאמן כי מתעורר חשש שמדובר במסמך שאינו אותנטי. חשש זה לא רק שלא התעמעם, אלא קיבל חיזוק בדמות הודעת המערער מיום 28.3.2022 כי ניתן להוציאו מחומר הראיות, לאחר שהתבקש להמציא את המסמך המקורי "ולא עלה בידו" לעשות כן. בנסיבות האמורות, אין מקום לטרוניות השונות אותן מעלה המערער, לא באשר לראיות השונות שהוא ביקש כי בית המשפט יידרש להן ולא באשר לגרסת החייב והשלכותיה. יצוין כי בהינתן קביעת בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 21.2.202, כי המנהל המיוחד ימסור את עמדתו המעודכנת לאחר שתוגש עמדת החייב (שהמערער מלין על היעדרה בשלב מוקדם יותר), אין גם מקום להתערבות בהחלטה גם מהיבט זה. נוכח האמור אין מקום להתערב ב"גלגול שלישי" במסקנות בית המשפט המחוזי אשר העביר תחת שבט ביקורתו, כפי שנדרש לעשות, את החלטת הנאמן. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור ונוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בטבת התשפ"ג (‏26.12.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22046710_N02.docx לע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1