מושב מלאה ,מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע נ. קולחי

פסק-דין בתיק רע"א 4670/11 בבית המשפט העליון רע"א 4670/11 רע"א 4737/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקשים ברע"א 4670/11: 1. מושב מלאה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 2. נפתלי דהן 3. אליהו דהן 4. אריה גוטמן המבקשת ברע"א 4737/11: 5. יעקב כהן פסגת הגליל א.ש. 2004 בע"מ נ ג ד המשיבות ברע"א 4670/11: 1. קולחי הגלבוע בע"מ המשיבים ברע"א 4737/11: 2. פסגת הגליל א.ש. 2004 בע"מ 1. קולחי הגלבוע בע"מ 2. מלאה – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 3. נפתלי דהן 4. אליהו דהן 5. אריה גוטמן 6. יעקב כהן בקשות רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.6.2011 בה"פ 46553-05-11 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' עיילבוני בשם המבקשים ברע"א 4670/11 (המשיבים 6-2 ברע"א 4737/11): עו"ד משה שפורן; עו"ד עינת הלפמן בשם המשיבה 1 ברע"א 4670/11 (המשיבה 1 ברע"א 4737/11): עו"ד ליאת דר; עו"ד יואב שוטן בשם המשיבה 2 ברע"א 4670/11 (המבקשת ברע"א 4737/11): עו"ד זאב סלילת; עו"ד ספא סלמאן פסק-דין 1. שתי בקשות רשות הערעור דנא מופנות נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) מיום 15.6.2011. בהחלטה זו הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו מניעה זמני אשר יעמוד בתוקפו עד להכרעה בתובענה שהגישה חברת קולחי הגלבוע בע"מ (המשיבה 1 ברע"א 4670/11 וברע"א 4737/11, להלן – קולחי הגלבוע). 2. משמעותו המעשית של צו המניעה הזמני נשוא בקשות רשות הערעור, הינה אכיפה של הסכם לניהול ותחזוקת רשת המים במושב מלאה (הוא המבקש 1 ברע"א 4670/11 והמשיב 2 ברע"א 4737/11, להלן – המושב). ההסכם נכרת בין קולחי הגלבוע לבין המושב ביום 25.3.2009 (להלן – ההסכם), ובמסגרתו התחייבה קולחי הגלבוע, בין היתר, לתחזק את רשת המים במושב, לגבות תשלום מצרכני המים במושב, ולשלם את תמורת צריכת המים הכוללת לספק המים (חברת מקורות). תקופת ההסכם הוגדרה בסעיף 11.1. בסעיף זה נקבע, כי קולחי הגלבוע תנהל את רשת המים של המושב במהלך שמונה שנים. עוד נקבע בסעיף האמור, כי לשני הצדדים תעמוד הזכות להאריך את תקופת ההסכם בחמש שנים נוספות (להלן – תקופת האופציה), וכי במהלך תקופת האופציה יוכל כל צד להביא את ההסכם לידי סיום, בדרך של מתן הודעה מוקדמת. 3. ביום 17.4.2011, היינו בחלוף כשנתיים ממועד כריתת ההסכם, הודיע המושב לקולחי הגלבוע כי האסיפה הכללית של המושב החליטה לסיים את ההסכם עימה (הודעה קודמת בדבר סיום ההסכם נמסרה לקולחי הגלבוע ביום 27.2.2011, אך מן החומר עולה כי לאחר מכן נוהל בין הצדדים משא ומתן). המושב הדגיש במכתבו, כי קולחי הגלבוע הפרה את ההסכם בכך שלא דאגה להסדרת חוב ישן של המושב לחברת מקורות, שקדם לתקופת ההסכם. הפרה זו, כך נטען, גרמה מספר פעמים לניתוק אספקת המים. משכך, הודיע המושב לקולחי הגלבוע כי ההסכם יסתיים ביום 30.4.2011, וכי "..החל מיום 1.5.11 כל שירותי תחזוקת המים ב[מושב] יהיו באחריות[ו] הבלבדית של [המושב]". משמכתב זה לא נענה, ככל הנראה משום שנשלח סמוך לפני ערב חג הפסח, מסר המושב לקולחי הגלבוע הודעה נוספת בדבר סיום ההסכם (מכתב מיום 27.4.2011). בו ביום כרת המושב הסכם עם חברת פסגת הגליל בע"מ (המבקשת ברע"א 4737/11 והמשיבה 2 ברע"א 4670/11, להלן – פסגת הגליל; הסכם זה יכונה – ההסכם החדש). בהסכם החדש התחייבה פסגת הגליל לנהל את רשת המים של המושב. ביום 1.5.2011, ובעקבות ההסכם החדש, החלה פסגת הגליל להעניק למושב שירותי תחזוקה וניהול של רשת המים. 4. סמוך לאחר כריתת ההסכם החדש בין המושב לבין פסגת הגליל, הוחלפו בין קולחי הגלבוע לבין המושב מספר מכתבים. במכתבים אלה טענה קולחי הגלבוע כי המושב לא היה רשאי לבטל את ההסכם עימה באופן חד-צדדי, בעיקר נוכח ההוראה שנקבעה בו אשר הקנתה לצדדים את האפשרות לסיים את החוזה רק במהלך תקופת האופציה, אך לא במהלך שמונה השנים הראשונות של קיום החוזה. כמו כן הכחישה קולחי הגלבוע כי הפרה את ההסכם. ביום 25.5.2011 הגישה קולחי הגלבוע לבית המשפט המחוזי בנצרת תובענה על דרך המרצת פתיחה בה דרשה את אכיפת ההסכם בינה לבין המושב. המרצת הפתיחה הוגשה נגד המושב, נגד מספר בעלי תפקידים בו (הם המבקשים 5-2 ברע"א 4670/11 והמשיבים 6-3 ברע"א 4737/11), ונגד פסגת הגליל. במקביל, עתרה קולחי הגלבוע לצו מניעה זמני שיאפשר לה להמשיך ולתחזק את רשת המים של המושב, עד להכרעה בתובענה. ביום 9.6.2011 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה לצו מניעה זמני והורה למושב להחזיר את המצב לקדמותו, במובן זה שהמושב נדרש להמשיך את ההתקשרות עם קולחי הגלבוע ולהפסיק את ההתקשרות עם פסגת הגליל. המושב ופסגת הגליל אינם משלימים עם החלטה זו ומכאן בקשות רשות הערעור שבפניי. 5. סבורני כי לא נפלה שגגה במסקנתו העקרונית של בית המשפט המחוזי ולפיה יש מקום להורות במקרה דנא על מתן צו מניעה זמני. בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על סיכויי התובענה, וקבע כי ההוראות החוזיות הנוגעות לתקופת ההסכם מלמדות כי האפשרות לסיימו בהודעה מראש (ולא עקב הפרה) הוקנתה לצדדים רק במהלך תקופת האופציה, אך לא במהלך שמונה השנים הראשונות של קיום החוזה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לא עלה בידי המושב להצביע על הוראה חוזית שהופרה על-ידי קולחי הגלבוע. בנושא זה ציין בית המשפט, כי אין לכאורה תימוכין בהסכם לטענת המושב, כי קולחי הגלבוע הפרה את ההסכם בכך שלא דאגה להסדיר את חובו של המושב לחברת מקורות. בבקשות רשות הערעור שבפניי לא הצביעו המושב ופסגת הגליל על טעם מבורר המצדיק התערבות במסקנותיו האמורות של בית המשפט המחוזי. יצוין, כי המושב עצמו מציין בבקשת רשות הערעור מטעמו, כי ".. לא היתה מוטלת על [קולחי הגלבוע] חובה ספציפית בהסכם להסדיר את חוב חברי האגודה למקורות". טענתו של המושב ולפיה ניתן ללמוד על חובה חוזית כאמור מהוראות כלליות בהסכם אינה מטה את הכף לטובתו בשלב זה של בחינת התובענה ועליה להתברר במהלך הדיון בתובענה. 6. לא ראיתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי ולפיה מאזן הנוחות נוטה לטובת קולחי הגלבוע. נכון הוא שהנזק שנגרם לקולחי הגלבוע ניתן לפיצוי כספי. אך הוא הדין ביחס לנזק שייגרם למושב ולפסגת הגליל כתוצאה ממתן הסעד הזמני. זאת ועוד, בצדק ציין בית המשפט המחוזי, כי ההסכם שנכרת עם קולחי הגלבוע הינו קודם בזמן לזה שנכרת עם פסגת הגליל. משמעותו של נתון זה הינה כי קולחי הגלבוע תחזקה את רשת המים של המושב במשך שנתיים, ואילו פסגת הגליל החלה לפעול במושב רק ביום 1.5.2011. אף על פי שבעלי הדין לא הציגו בנושא זה נתונים ברורים (כפי שציין בית המשפט המחוזי), נראה על פני הדברים שהנזק הכספי שייגרם לקולחי הגלבוע אם לא יינתן הסעד הזמני, גבוה מזה שייגרם לפסגת גליל מקום בו יינתן הסעד הזמני. לבסוף יצוין, כי לא ראיתי ממש בטענת השיהוי שהעלו המושב ופסגת הגליל. זאת, בשים לב לעיתוי הגשת הבקשה; בהתחשב ב"זריזות" הרבה בה פעל המושב לסיום ההסכם עם קולחי הגלבוע; ומשום שהמושב בחר שלא לחשוף בפני קולחי הגלבוע את עצם כריתת ההסכם החדש, בין אם לפני כריתתו ובין אם במסגרת התכתובות בין הצדדים לאחר מכן. 7. עניין אחד המצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נוגע לאופן ניסוחו של צו המניעה הזמני. לדעתי, צו המניעה הזמני נוסח בצורה רחבה יתר על המידה. כוונתי היא, להוראה המורה למושב להפסיק את ההתקשרות עם פסגת הגליל. מדובר בסעד שאין מקום לתיתו בשלב הבקשה לסעדים זמניים. זאת, משום שהטענה כי יש מקום להורות על הפסקת ההתקשרות בין המושב לבין פסגת הגליל, דורשת ליבון והכרעה במסגרת הדיון בהמרצת הפתיחה גופה. בשלב זה ניתן להסתפק בצו זמני המורה למושב שלא להפר את הוראות ההסכם שנכרת עם קולחי הגלבוע והאוסר על מימוש ההסכם החדש. החלטתי איפוא לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה. הערעורים מתקבלים במובן זה שתחת צו המניעה הזמני שנתן בית המשפט המחוזי ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המושב לבצע בעצמו או באמצעות מי מטעמו כל פעולה העומדת בניגוד להסכם שנכרת בינו לבין קולחי הגלבוע וכן האוסר מימוש של ההסכם החדש. מבחינה מעשית אין משמעות לשינוי בנוסחו של הצו. הצו יעמוד בתוקפו עד למתן פסק-דין בתובענה. נוכח דחיית הטענות המרכזיות שהועלו בבקשות רשות הערעור, הנני מחליט לחייב את המבקשים ברע"א 4670/11 בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח ובסכום זהה את המבקשת ברע"א 4737/11. ניתן היום, ד' באב תשע"א (4.8.2011). ש ו פ ט העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11046700_S01.doc הג/גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il