בבית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט לערעורים אזרחיים
רע"א
467/99
בפני: כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט א' ריבלין
המבקשת: קל
בניין בע"מ
נ
ג ד
המשיבה: עבד
יזבק בע"מ
בקשת
רשות ערעור על פסק דין בית המשפט
המחוזי
בחיפה בע"א 4375/98 שניתן ביום
7.1.99
על ידי כבוד השופט ס' ג'בראן
תאריך
הישיבה: כ"ה בתשרי תש"ס (5.10.99)
בשם
המבקשת: עו"ד אליהו מאיר
בשם
המשיבה: עו"ד אדגר דרואר
פסק-דין
השופט י' טירקל:
1. בנק הפועלים בע"מ (להלן -
"הבנק") הגיש בבית משפט השלום בנהריה תביעה נגד חברת א.ע. פרידל עפר
ופיתוח בע"מ (להלן - "החייבת") לחייבה לשלם לו סכום של 130,277
ש"ח. לפי בקשתו של הבנק הוטל עיקול זמני על כספים של החייבת שהוחזקו בידי
המערערת - חברת קל בנין בע"מ (להלן - "המערערת"). במקביל להליכים
אלה הגישה המשיבה - חברת עבד יזבק בע"מ (להלן - "המשיבה") - בבית
משפט השלום בנצרת תביעה נגד החייבת לחייבה לשלם לה סכום של 11,688 ש"ח. לפי
בקשתה של המשיבה הוטל עיקול זמני על כספים של החייבת שהוחזקו בידי המערערת, שהם
אותם כספים שעליהם הוטל, כאמור, עיקול זמני לפי בקשתו של הבנק.
בית משפט השלום בנהריה, בפסק דינו מיום
10.3.96, חייב את החייבת לשלם לבנק את סכום תביעתו, בצירוף ריבית והוצאות, ואישר
את העיקול הזמני שהוטל במסגרת אותה תביעה. בית משפט השלום בנצרת, בפסק דינו מיום
26.3.96, חייב את החייבת לשלם למשיבה את סכום תביעתה, בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה
והוצאות וכן אישר את העיקול הזמני שהוטל במסגרת אותה תביעה.
המערערת - שעל כספי החייבת שבידיה הוטלו,
כאמור, שני העיקולים הנזכרים - הגישה לבית משפט השלום בנצרת בקשה להורות לה כיצד
לחלק את כספי החייבת שבידיה בין הבנק לבין המשיבה. בית משפט השלום בנצרת, בהחלטתו
מיום 9.6.96 - שניתנה על דרך של איזכור החלטתו מ - 26.3.96 - הורה להעביר את
הכספים למשיבה. במקביל להליך זה הגיש הבנק מצידו ללשכת ההוצאה לפועל בנהריה בקשה
למתן הוראות שבה ביקש "להורות כי הכספים יחולקו בין המעקלים באופן יחסי לגובה
החוב". (יוער כי בבקשה לא אוזכרו בפירוש החלטותיו הנזכרות של בית משפט השלום
בנצרת וכל שנאמר בה לעניין זה היה כי המשיבה אף היא הטילה עיקול על הכספים המגיעים
לחייבת מהמערערת). ראש ההוצאה לפועל בנהריה, בהחלטתו מיום 20.6.96, הורה לחלק את
הכספים באופן יחסי בין הבנק לבין המשיבה. בעקבות החלטתו העבירה המערערת את כספי
החייבת שהיו בידיה, בסך 22,151 ש"ח, אל לשכת ההוצאה לפועל בנהריה, בצירוף
הודעה שבה פורטו ההחלטות שניתנו לזכות הבנק והמשיבה, והעתקיה הומצאו גם לבאי
כוחם.
בשלב זה הגישה המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל בעכו
- כבקשה לביצוע פסק דין - בקשה לאכוף על המערערת את החלטותיו הנזכרות של בית משפט
השלום בנצרת, שלפיהן הוטל עליה להעביר למשיבה את כספי החייבת. המערערת טענה כי
יצאה ידי חובתה בכך שהעבירה את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל בנהריה, כפי שהוחלט שם,
ולפיכך אינה חייבת עוד למלא אחרי החלטותיו של בית משפט השלום בנצרת (טענת
"פרעתי". סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 (להלן -
"חוק ההוצל"פ")). ראש ההוצאה לפועל בעכו (כבוד הרשם א' אוחיון),
בהחלטתו מיום 18.5.98, דחה את טענת הפרעון של המערערת וחייב אותה לשלם את
הכספים למשיבה. המערערת ערערה על ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט
המחוזי (כבוד השופט ס' ג'ובראן), בפסק דינו מיום 7.1.99, דחה את ערעורה.
המערערת ביקשה להרשות לה לערער על פסק הדין.
בדיון בבקשה ביום 5.10.99 ניתנה הרשות והבקשה נדונה כערעור.
2. דין פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה -
וממילא גם החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בעכו - להתבטל.
כפי שנראה להלן, המחלוקת הנדונה היא ביסודה
פשוטה וברורה, אלא שהסתבכה והלכה עד שהיתה ל"קשר גורדי", שאין להתירו
אלא באִבחת חרב, כמעשהו של אלכסנדר מוקדון בַקשר המסובך שקשר המלך הפריגי GORDIUS. מדובר, בפשטות, בשני נושים של חייב המבקשים להיפרע מסכום כסף אחד
של החייב, המוחזק בידי צד שלישי, מכוח עיקולים שהוטלו לזכות כל אחד מן הנושים
ואושרו. לפי החלטתו של ראש הוצאה לפועל העביר הצד השלישי, המחזיק, את הכסף ללשכת
ההוצאה לפועל. השאלה העומדת להכרעתנו היא אם יצא בכך המחזיק ידי חובתו כלפי שני
הזוכים, למרות החלטתו של בית משפט אחר להעביר את הכסף לאחד מהם. לדעתי, יש
להשיב על השאלה בחיוב.
בפרשה אחת שבה התעוררה מחלוקת בין מספר נושים
לגבי כספים של חייב שהוחזקו בידי צד שלישי פסק בית משפט זה, בין היתר, כי:
"די
לו, לצד ג', שהוא מפקיד את הסכום שבידו במשרד ההוצאה לפועל שבו קיים אחד
העיקולים המאושרים ומודיע על קיומם של העיקולים האחרים. --- צד ג' אינו חייב,
ואף אינו רשאי, ליטול לעצמו את תפקיד יושב-ראש ההוצאה לפועל ולחלק את הכסף שבידו
בין הנושים-המעקלים השונים" דברי כבוד השופט ח' ברנזון בבג"צ 375/66 עירית
נהריה נ' יו"ר משרד ההוצאה לפועל, פ"ד כא(1) 598, 601. ההדגשות שלי
- י.ט.).
חשוב לציין כי באותה פרשה נפסק בפירוש כי
משהעבירה העותרת דהתם - שהיתה צד ג' - את הכסף שבידיה ללשכת ההוצאה לפועל
"יצאה ידי חובתה כלפי בעלי העיקולים --- ואינה חייבת לפרוע את החוב המעוקל
שנית" (שם, בעמ' 602).
על המשמעות של העברת הנכס המעוקל לידי המוציא
לפועל דווקא ועל חשיבות ההקפדה על כך במקרה שיש זוכים אחדים המבקשים להיפרע ממנו
נאמר:
"צד
שלישי שפעל לפי צו העיקול ומסר למוציא לפועל את הנכס המעוקל או שילם לידיו חוב
שעוקל, יוצא פטור מאחריות כלשהי כלפי החייב. פטור זה מאחריות קיים רק כאשר הצד
השלישי מוסר את הנכסים המעוקלים למוציא לפועל דווקא ולא לזוכה. אם הנכסים נמסרים
ישירות לזוכה, עלול הצד השלישי לעמוד באחריותו ולחוב בתשלום החוב הפסוק. ייתכן
שהחייב חב כספים בתיקי הוצאה לפועל שונים שבוצעה בהם הצטרפות בהתאם לתקנה 28
לתקנות ההוצאה לפועל או איחוד תיקים לפי תקנות 29 עד 36. מסירת המעוקלים ישירות
לזוכה אחד עלולה לקפח זוכים אחרים (סעיף 51 לחוק ההוצאה לפועל). ולכן נוהגים
להקפיד על כך שהצד השלישי יעביר את הנכס המעוקל למוציא לפועל דווקא" (ד'
בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והליכות (מהדורה רביעית 1999), בעמ' 355-345).
כאמור לעיל העבירה המערערת את כספי החייבת
שהוחזקו בידיה אל לשכת ההוצאה לפועל בנהריה, כמצוות ראש ההוצאה לפועל, בצירוף
הודעה בדבר ההחלטות שניתנו לזכות הבנק והמשיבה. בכך יצאה ידי חובתה (בג"ץ
375/66 הנ"ל). די היה בכך כדי לקבל את טענת הפרעון שהעלתה לפני ראש ההוצאה
לפועל בעכו וכדי לפטור אותה מלפרוע שנית את החוב המעוקל. רואה אני חובה לעצמי
להוסיף שתוצאה זאת מעוגנת גם - ואולי, בעיקר - בטעמים שבהגיון וביושר. אין למצוא
הצדקה לכך שהמערערת, שנהגה בהגינות וכבר בראשית דרכם של ההליכים המשפטיים פנתה
לבית המשפט בבקשה להורות לה כיצד לחלק את כספי החייבת שבידיה בין הבנק לבין
המשיבה, תחויב לשלם את הכספים פעמיים.
3. משבטלה החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בעכו,
ומשבטל בעקבותיה גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, נשארת על מכונה החלטתו של
ראש ההוצאה לפועל בנהריה מיום 20.6.96, לחלק את הכספים באופן יחסי בין הבנק לבין
המשיבה. תוצאה זאת - שהיא בבחינת "אִבחת החרב" המתירה את הקשר הגורדי -
היא הנכונה גם לפי הדין.
מקרא מפורש הוא בסעיף 76 לחוק ההוצל"פ,
שענינו "ריבוי הליכים ופסקי דין":
"(א)
הגישו זוכים אחדים בקשות להוצאה לפועל של פסק דין אחד או של פסקי דין
אחדים נגד חייב אחד, ישמשו הכספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה בראשונה
לתשלום ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשניה
לתשלום שאר ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 בשיעור יחסי לסכום שכל אחד מהזוכים הוציא
לכך - והנשאר - לתשלום החובות הפסוקים בשיעור יחסי לסכומיהם ובהתאם לסעיף
75.
(ב)
---
(ג)
--- ". (ההדגשות שלי - י.ט.).
4. בשולי פסק הדין אעיר כי מלכתחילה ראוי היה
שהבנק יצורף כבעל דין בהליכים שהיו בין המערערת לבין המשיבה, אולם לאור התוצאה -
העולה בקנה אחד עם הבקשה שהגיש הבנק בלשכת ההוצאה לפועל בנהריה - אין בכך צורך.
והערה נוספת. בהחלטתי מיום 30.3.99, שבה
נתבקשה תשובת המשיבה לבקשה להרשות ערעור, ציינתי כי "לאור גלגוליה הרבים של הפרשה
והסכום הקטן, יחסית, שבו מדובר, נראה לי שאין טעם מעשי להמשיך בהליכים"
והצעתי לבאי כוח בעלי הדין להגיע להסדר. כמו כן הדגשתי את השאלה אם תתכן תוצאה
שהמערערת תאלץ לשלם את הסכום שעוקל פעמיים. גם בדיון לפנינו הצענו לבאי כוח בעלי
הדין להתפשר, אולם בא כוח המשיבה סרב להצעה. לפיכך לא היה מנוס מהתדינות נוספת
ומהכרעה נוספת בענין כספי שהיקפו 22,151 ש"ח. על כך יש להצטער.
5. לפיכך אני מציע לבטל את פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה ואת החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בעכו. כספי החייבת שהעבירה המערערת
ללשכת ההוצאה לפועל בנהריה יחולקו בין הבנק לבין המשיבה - וזוכים אחרים, אם יש
כאלה - בשיעור יחסי לסכומי החובות הפסוקים.
המשיבה תישא בשכר טרחת עורך הדין של המערערת
בסך 10,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל.
ניתן היום, כו' אייר תש"ס (31.05.2000).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99004670.M05