אסף נמרוד נ. עו"ד מירון הכהן - רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 4669/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4669/14 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון העותר: אסף נמרוד נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד מירון הכהן - רשם האגודות השיתופיות 2. עו"ד רמזי חוראני - עוזר רשם האגודות 3. שר הכלכלה 4. עו"ד איתן ארז - מפרק זמני של אגודת שער אפרים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשע"ה (2.4.2015) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 3-1: עו"ד מוריה פרימן בשם המשיב 4: בעצמו; עו"ד רז מנגל פסק-דין השופטת א' חיות: רקע עובדתי 1. האגודה השיתופית שער אפרים - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, הוקמה בשנת 1953 (להלן: האגודה) כהתאגדות של מושב שער אפרים הממוקם בשטח השיפוט של המועצה האזורית לב השרון. בין השנים 1996 ו-2001 הובילה האגודה פרויקט הרחבה של 350 מגרשים שלא צלח והביא להתדרדרות במצבה הכלכלי. בשל כך, הוציא המשיב 1, רשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם), ביום 26.6.2004 צו לפירוק האגודה ומינה את המשיב 4, עו"ד איתן ארז, כמפרק-מפעיל שלה (להלן: המפרק). 2. העותר שימש בעבר כיועץ המשפטי של האגודה אך חברותו בלשכת עורכי הדין הופסקה לצמיתות בשנת 2001. העותר הגיש למפרק תביעת חוב על סך של 1,630,430 ש"ח, בגין שירותים משפטיים שהעניק לאגודה ותביעה זו נדחתה על ידי המפרק ביום 12.9.2005. העותר הגיש ערעור על ההחלטה לרשם האגודות השיתופיות, לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות ולפנים משורת הדין, כדבריו, החליט הרשם למנות בעל תפקיד נוסף, עו"ד דוד אלבז (להלן: עו"ד אלבז), על מנת שיבחן את תביעת החוב הנטען. מאחר שבחינת תביעת החוב דרשה מומחיות חשבונאית, מינה עו"ד אלבז מומחה לצורך בירורה ובעקבות חוות דעת המומחה האמור, החליט ביום 26.2.2008 כי לא זו בלבד שהאגודה אינה חייבת לעותר כספים, אלא שעל העותר להשיב לקופתה סך של 506,973 ש"ח. 3. העותר ערער בפני הרשם גם על החלטתו של עו"ד אלבז, וביום 8.7.2009 קיבל הרשם את הערעור בחלקו וקבע כי אין להתערב בהכרעתו של עו"ד אלבז לפיה האגודה אינה חבה כספים לעותר. זאת משום שטענות העותר בהקשר זה מופנות רובן ככולן כנגד קביעות עובדתיות של עו"ד אלבז וכן משום שעו"ד אלבז הסתמך בעניין זה על חוות דעתו המהימנה, המשכנעת והמנומקת של מומחה. עם זאת, קיבל הרשם את ערעורו של העותר בכל הנוגע לקביעתו של עו"ד אלבז כי עליו להשיב לאגודה כספים. זאת מן הטעם שבהחלטה זו חרג עו"ד אלבז מן הסמכות שהקנה לו הרשם לבחון את חובה של האגודה לעותר ואותו בלבד. הרשם הוסיף וקבע בהקשר זה כי הסמכות להכריע בסוגיית חובותיו של העותר לאגודה שמורה למפרק (להלן: ההחלטה הראשונה). 4. נגד ההחלטה הראשונה בה קיבל הרשם, כאמור, את ערעורו של העותר בחלקו, הגיש העותר עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 6178/09). עתירה זו אוחדה עם עתירה קודמת שהגיש העותר, אשר הייתה תלויה ועומדת באותה העת (בג"ץ 9176/05) ואשר במסגרתה טען נגד החלטה נוספת של הרשם בעניין עסקה להעברת בעלות במגרש המצוי בשטח האגודה, על שמה של אשתו. בית משפט זה דחה את שתי העתירות (ר' פסק-הדין מיום 28.4.2010), בקובעו כי לא התקיימה במקרים אלה אף לא אחת מעילות ההתערבות הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק. בית המשפט הוסיף וקבע כי החלטתו של הרשם בעניין תביעת החוב של העותר הייתה מפורטת ומנומקת ונבדקו בה כל טענות העותר. עוד נקבע כי הקביעות והממצאים שקבע הרשם בשאלות שבמחלוקת נקבעו בסמכות, לאחר שניתנה לעותר ולרעייתו הזדמנות נאותה להציג את טענותיהם והשגותיהם על סמך ניתוח הראיות שהוצגו לרשם. בקשה לקיום דיון נוסף בעתירות - נדחתה (דנג"ץ 3678/10). 5. לאחר שנדחו טענות העותר נגד החלטת הרשם, הגיש נגדו המפרק תביעה כספית בבית משפט השלום בנתניה בה התבקש בית המשפט להורות לעותר להשיב לאגודה כספים שהוא חייב לה לפי החלטתו של עו"ד אלבז, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן צו הפירוק ועד ליום הגשת התביעה (796,036 ש"ח). העותר מצידו הגיש תביעה שכנגד ובה טען כי לאגודה חוב כלפיו, בין היתר בגין תשלומים ששילם עבור מגרש (301,000 ש"ח). עוד עתר לפיצויים מהמפרק ומהמומחה שמונה על-ידי עו"ד אלבז, בשל רשלנות ושיבוש הליכים כטענתו. בית משפט השלום דחה על הסף חלק מן התביעה שכנגד שהגיש העותר מחמת מעשה בית דין, בקובעו כי תביעת החוב של העותר נדחתה וכל השגותיו בנושא נדחו אף הן (ת"א (שלום נתניה) 57924-03-11, פסק דין חלקי מיום 16.6.2011)). העותר הגיש ערעור על פסק הדין החלקי והמפרק מצדו עתר לעיכוב הליכים בערעור מכוח סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המפרק להורות על עיכוב ההליכים ובקשת רשות ערעור על החלטתו לבית משפט זה - נדחתה, תוך שנקבע כי גם מבלי להידרש לתחולת סעיף 267 לפקודת החברות "צדק בית משפט השלום בקובעו כי יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף מחמת מעשה בית דין" (רע"א 7641/11 נמרוד נ' שער אפרים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פס' 4 (10.1.2012)). בטרם ניתנה ההחלטה בבקשת רשות הערעור שהגיש העותר, הוסיף בית המשפט השלום בנתניה ודחה ביום 15.9.2011 את יתרת התביעה שכנגד שהגיש העותר נגד המומחה והמפרק בקובעו כי הן החלטת המומחה והן החלטות המפרק עברו ביקורת שיפוטית של הרשם ושל בית משפט זה ונמצא שיש לאמצן, ומשכך לא יכול העותר לטעון כי בעלי התפקיד פעלו ברשלנות ובזדון. עוד נקבע כי המשך ניהול התביעה שכנגד יביא לכך שלמעשה יהיה צורך לשוב ולדון הן בחוות הדעת של המומחה והן בהחלטות המפרק לאחר שכבר נקבע כי יש לקבלן ומשכך קיים מעשה בית דין גם בעניין זה. אשר לתשלום בסך 301,000 ש"ח עבור המגרש, ציין בית המשפט כי בבג"ץ 9176/05 נקבע כי לא היה מקום לכלול סכום זה בתביעת החוב, ומשכך לא ניתן לתקוף החלטה זו במסגרת התביעה שכנגד. תביעתו של המפרק נגד העותר המשיכה להתברר וביום 17.2.2013 קבע בית משפט השלום כי בכל הנוגע לחוב הנטען של העותר לאגודה קיים השתק פלוגתא, נוכח הכרעת רשם האגודות השיתופיות בהחלטה הראשונה, אך הוא הוסיף וקבע כי יש להמשיך ולברר את טענת ההתיישנות שהעלה העותר לגבי חוב זה. לבסוף, נדחתה ביום 10.1.2014 גם טענת ההתיישנות, וניתן פסק דין הדוחה את טענות העותר במלואן והמחייב אותו בתשלום סכום התביעה. 6. חודשים ספורים לאחר מכן, בחודש מאי 2014, נדון הערעור שהגיש העותר על פסק-דינו של בית המשפט השלום בו טען, בין היתר, כי לפי סעיף 74(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) היה על המפרק לערוך עמו התחשבנות טרם הגשת התביעה ולתבוע רק את יתרת החוב. במהלך הדיון בערעור, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין לפיה: הערעור בנושא טענת ההתיישנות יידחה, ולא תעמוד למערער טענת התיישנות כנגד תביעת המשיב. הערעור בנושא קביעת מעשה בית דין לעניין טענות קיזוז של המערער מכל מין וסוג שהוא יידחה, ולא יעמדו למערער כל טענות כאלו כנגד תביעת המשיב. הערעור בעניין מעשה בית דין בקשר לעצם החוב של המערער למשיב יתקבל, ובמובן זה פסק הדין יבוטל והתיק ישוב לבית משפט קמא, על מנת שהמשיב יוכיח את תביעתו האמורה. (ע"א (מחוזי מרכז) 33215-01-14 נמרוד נ' אגודת שער אפרים – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (7.5.2014)). 7. ביום 25.11.2013, ובטרם ניתן פסק הדין בתביעה שהתנהלה בבית משפט השלום, הגיש העותר בקשה נוספת לרשם בה טען כי תביעת החוב המקורית שהגיש למפרק כללה שלושה נושאים: האחד, עסק בשכר הטרחה המגיע לו מן האגודה בגין השירותים המשפטיים שהעניק לה; השני, הוא התביעה לקבלת שלושה מגרשים שרכש לבני ביתו; והשלישי, עסק בתביעת חוב על שיקים שניתנו לו כהחזר תשלומים ששילם במקום האגודה. לטענת העותר, ההחלטה הראשונה עסקה רק בנושא הראשון, ועל הרשם להמשיך ולדון בשני הנושאים האחרים שלא נדונו ולא הוכרעו. בהחלטתו מיום 27.1.2014 דחה עוזר הרשם, עו"ד רמזי חוראני, את הבקשה בקובעו כי בניגוד לטענת העותר, שני הנושאים הנוספים אליהם התייחס העותר נדונו ונדחו על-ידי המפרק והרשם בהחלטותיהם, וכל השגותיו של העותר על החלטות אלה נדחו גם על-ידי בית משפט זה. מכל מקום, עוזר הרשם הוסיף וקבע כי ככל שרכיב קבלת המגרשים נתבע בתביעת החוב המקורית ותביעתו של העותר נדחתה - חלף הזמן לתקוף את החלטתו של המפרק בחלוף 11 שנים מעת שניתנה בשנת 2003. מנגד, אם העותר לא הגיש תביעת חוב בעניין זה, הוא לא יכול לעשות כן עתה משום שהמועד להגשת תביעות חוב חלף זה מכבר. עוזר הרשם הוסיף וציין בהחלטתו כי טעם נוסף לדחיית טענות העותר הוא הקביעה בהחלטה הראשונה לפיה העברת המגרשים לבני המשפחה לא הייתה כדין והיא הענקה בטלה מכוח סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, וכי ככל שרעיית העותר מעוניינת במגרש עליה לשלם את מלוא תמורתו. עוד נקבע כי טענת הקיזוז שהעלה העותר מתייחסת למעשה לסכום אותו שילם לטענתו עבור מגרש במושב (301,000 ש"ח), אולם טענה זו כבר הועלתה על ידו ונדחתה בפסק דינו של בית משפט השלום בנתניה מחמת מעשה בית דין, נוכח פסק הדין בבג"ץ 9176/05, ובהמשך אושר קיומו של מעשה בית דין בעניין זה גם ברע"א 7641/11. בנסיבות אלו, כך נקבע, אין העותר יכול לשוב ולטעון את טענת הקיזוז. לבסוף, דן עוזר הרשם בטענת העותר כי לאגודה חוב כלפיו, וקבע כי בהחלטה הראשונה נקבע מפורשות כי אין לאגודה חוב כלפי העותר וכי החלטה זו היא סופית וחלוטה ואין להתערב בה. עוזר הרשם דחה, אפוא, את בקשת העותר במלואה וחייב אותו בהוצאות בסך של 5000 ש"ח (להלן: ההחלטה השנייה). טענות הצדדים 8. מכאן העתירה שבפנינו במסגרתה מבקש העותר, שאינו מיוצג, לבטל את ההחלטה השנייה והוא מוסיף כי כפועל יוצא מכך יש להורות על ביטולה של התביעה שהגיש נגדו המפרק. בפי העותר שלוש טענות מרכזיות. ראשית, טוען העותר כי ההחלטה השנייה התקבלה בחוסר סמכות שכן לטענתו רק הרשם - ולא עוזרו - יכול לדון ולהחליט בהליך לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות. העותר מוסיף וגורס כי הסמכות המוקנית לרשם לפי סעיף זה מחייבת כי תהיה לו כשירות מקבילה לזו של שופט בית משפט מחוזי ולטענתו כשירותו של עוזר הרשם אינה כזו ועל-כן החלטתו בטלה מעיקרה. שנית, טוען העותר כי המפרק הגיש את התביעה נגדו בבית משפט השלום בנתניה בלא שנערכה התחשבנות בנוגע לחוב האגודה לעותר, כנדרש לפי סעיף 74(א) לפקודת פשיטת הרגל. העותר טוען כי למעשה ההכרעה בתביעת החוב בהחלטה הראשונה לא הכריעה במכלול הסוגיות הנוגעות לחובות האגודה כלפיו, שכן לא נדונה בה שאלת הזיכוי המגיע לו, לטענתו, בגין תשלומים ששילם עבור שלושה מגרשים במושב, שיתרת התמורה בגינם קוזזה מול שכר טרחה שהגיע לו לטענתו מהאגודה. העותר מוסיף כי פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה תומך בטענה זו וכי קביעותיו של בית משפט זה ברע"א 7641/11 שגויות, שכן הן אינן מבחינות בין תביעת החוב בנוגע לשכר הטרחה לבין הנושאים שלא התבררו ולגביהם לא קיים מעשה בית דין. שלישית, טוען העותר כנגד המצב החוקי הנוכחי בו לא ניתן לערער על החלטות הרשם לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות אלא לעתור נגדן לבית המשפט הגבוה לצדק, והוא מציין כי הדרך לפתרון הבעיה היא הגשת הצעת חוק מתאימה על-ידי שר הכלכלה. העותר מציין כי פנה לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה בשנת 2012 וביקש כי הנושא יתוקן, ונענה ביום 11.7.2012 על-ידי יועץ השר, כי הנושא יילקח בחשבון במסגרת ניסוח חוק האגודות השיתופיות החדש. העותר אינו מסתפק במענה זה ומבקש להורות לשר הכלכלה (שבא בנעליו של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה) לנמק מדוע אין מוגשת הצעת חוק המסדירה את הליכי הערעור על החלטות הרשם. עוד הוא טוען כי כל עוד לא הוסדר הליך ערעור על החלטות הרשם, יש להרחיב את הביקורת השיפוטית על החלטות הרשם מעבר לעילות ההתערבות המוכרות בבית המשפט הגבוה לצדק. 9. המשיבים 3-1 (שלא הגישו תגובה בכתב בשל עיצומי הפרקליטים), טענו במסגרת הדיון שהתקיים בעתירה כי דין העתירה להידחות, שכן טענות העותר בכל הנוגע ליחסיו הכלכליים עם האגודה נדחו על-ידי בית משפט זה פעמיים ואין מקום להידרש אליהן במסגרת הליך זה בשלישית. אשר לטענות הנוגעות לסמכות עוזר הרשם, טוענים המשיבים 3-1 כי עוזר הרשם קיבל את סמכותו להכריע בערעור מכוח הסמכה מפורשת שהעניק לו שר הכלכלה, לפי סעיף 3 לפקודת האגודות השיתופיות ובאשר לטענות העותר בכל הנוגע להשגה על החלטות הרשם, טוענים המשיבים 3-1 כי סוגיה זו אכן נדונה בהליכים שונים בפני בית משפט זה, בהם קרא בית המשפט לשנות את מצב הדברים בו אין זכות ערעור על החלטות הרשם לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות. המשיבים טוענים עם זאת כי סוגיה זו נמצאת בבחינה אצל הגורמים המקצועיים המופקדים על כך וכי הם מודעים לקשיים שמעלה העותר בנדון אך לטעמם אין מקום שבית משפט זה יתערב בהליכים מינהליים אלה כל עוד הם מתנהלים כסדרם. 10. המפרק סומך ידיו על החלטת עוזר הרשם וטוען כי העתירה דנן אינה אלא "מיחזור" של טענות שנדחו זה מכבר על-ידי בית משפט זה ומכל מקום חובת ההתחשבנות בין העותר לאגודה מוצתה ומשכך לא הייתה מניעה להגיש נגדו את התביעה הכספית בבית משפט השלום בנתניה. המפרק מדגיש כי טענת הסף האמורה בעניין חובת ההתחשבנות נטענה על-ידי העותר בבית משפט השלום במסגרת התביעה שכנגד שהגיש ואשר נדחתה על הסף, כאמור. כמו כן נדחו בעניין זה ערעור ובקשת רשות ערעור. אשר לטענות העותר לעניין סמכות עוזר הרשם מוסיף המפרק וטוען כי הטענות לוקות בשיהוי שכן החלטת עוזר הרשם ניתנה ביום 27.1.2014 ואילו העתירה דנן הוגשה ביום 2.7.2014. 11. למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר הדיון בעתירה שהתקיים ביום 2.4.2015, הגיש העותר בקשה בה עתר להגשת תשובה נוספת בכתב לטענות המפרק וכן עתר לעיכוב הליכי התביעה בבית משפט השלום בנתניה. ביום 14.4.2015 נדחתה הבקשה ונקבע כי הדיון בעתירה היה ארוך וממצה ובמסגרתו התאפשר לעותר לטעון בפירוט ועל כן אין מקום להגשת תשובה נוספת בכתב מטעמו לטענות המפרק. כמו כן נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע ההליכים בבית משפט השלום ובעניין זה נקבע כי "סוגיית עיכוב הביצוע של הליכי התביעה בבית-משפט השלום בנתניה היא עניין לבית-משפט השלום לענות בו". דיון והכרעה 12. דין העתירה להידחות. טענתו הראשונה של העותר נגד החלטתו של עוזר הרשם נוגעת לשאלת סמכותו לדון ולקבל החלטה בהליך לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות. העותר טוען כי לעוזר רשם אין סמכות לקבל החלטות לפי סעיף זה ולגישתו הסמכות שמורה לרשם ולו בלבד. אין ממש בטענה זו נוכח הוראת סעיף 3 לפקודת האגודות השיתופיות הקובעת כי: שר העבודה רשאי למנות אדם אשר ישמש רשם האגודות השיתופיות לישראל או לחלק הימנה ולמנות אנשים אשר יעזרו לאותו רשם, ובצו כללי או מיוחד רשאי שר העבודה להקנות לכל אחד מן האנשים האלה את הסמכויות אשר לרשם עפ"י פקודה זו, כולן או מקצתן. עיון בהוראת סעיף 3 לפקודה מלמד כי שר העבודה (וכיום, שר הכלכלה אשר בא בנעליו) רשאי להקנות את סמכויות הרשם, כולן או מקצתן, לאדם אחר. בענייננו, עשה שר הכלכלה שימוש בסמכותו זו והורה ביום 26.8.2013 על מינויו של עו"ד רמזי חוראני לעוזר רשם האגודות השיתופיות. כמו-כן הקנה לו השר את סמכויות הרשם, בין היתר, לפי סעיפים 49-46 לפקודה (ילקוט הפרסומים 6684, בעמ' 976). על כן, ובניגוד לטענת העותר, עוזר הרשם חוראני לא חרג מסמכות בעת מתן ההחלטה השנייה. 13. טענות העותר לגופה של החלטת עוזר הרשם אף הן דינן להידחות. כידוע, הלכה היא כי לא בנקל יתערב בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות הרשם לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות "אלא במקרים חריגים, כאשר פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית או כאשר מתקיימות נסיבות יוצאות דופן אחרות, בהן שיקולי הצדק מחייבים את תיקון ההחלטה" (בג"צ 3886/06 צ'מיני נ' רשם האגודות השיתופיות (17.10.2006)). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים הללו והעתירה דנן אינה מגלה כל עילה להתערב ולשנות מהחלטתו המנומקת והמפורטת של עוזר הרשם. די בטעם זה על מנת לדחות את העתירה. עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי הטענות שהעלה העותר דינן להידחות גם לגוף הדברים. 14. העותר מבקש לבצע "התחשבנות" מחודשת בינו ובין האגודה ולטענתו יש לקזז מהחוב הנטען סכומים ששילם תמורת מגרשים וכן תשלומים שונים בהם נשא במקום האגודה. כפי שקבע עוזר הרשם, דין הטענות להידחות שכן הן נדונו ונדחו בהחלטה הראשונה ובעתירה שהוגשה לגביה, ומשכך קיים לגביהן מעשה בית דין. לא זו אף זו - העותר הסכים לקיומו של מעשה בית דין בהקשר זה ובהתאם להסכמתו ניתן לאחרונה פסק הדין בערעור שהגיש על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בנתניה, ונקבע כי הערעור ככל שהוא נוגע לסוגיית מעשה בית דין - יידחה, בין היתר, במובן זה שלעותר לא יהיו כל טענות קיזוז מכל מין וסוג שהוא כנגד תביעת המפרק. מטעמים אלה בדין דחה עוזר הרשם את טענות העותר בהקשר זה. לכך יש להוסיף, כי גם אם היה מקום לקבל את טענת העותר כי סוגיות אלה לא נדונו במסגרת החלטתו של עו"ד אלבז, הרי שהדרך להשיג על כך הייתה במסגרת הערעור שהגיש העותר לרשם האגודות השיתופיות, אשר נדון בהחלטה הראשונה, וכי משלא פעל העותר בדרך זו - אין הוא יכול להישמע היום בעניין זה ומכל מקום, המועד להגשת תביעות החוב למפרק חלף לפני כעשר שנים ויותר (תקנה 15(א) לתקנות האגודות השיתופיות). הנה כי כן, הטעמים שבגינם דחה עוזר הרשם את בקשת העותר אינם מצדיקים התערבות גם לגופם. 15. העותר מוסיף ומלין על המצב החוקי לפיו אין זכות ערעור על החלטותיו של רשם האגודות השיתופיות לפי סעיף 48(5) לפקודת האגודות השיתופיות. אכן, הגם שבמקרה דנן לא היה בכך כדי לסייע לעותר לגוף הטענות שהעלה, ברמה העקרונית יש ממש בטרונייתו בהקשר זה ובית משפט זה אף קרא לא אחת למחוקק לשנות את החוק כך שתינתן זכות ערעור לאדם הטוען כי נפגע מהחלטת הרשם (ראו, לדוגמה, בג"ץ 8405/02 B.V. SYSTEMATE NUMAFA נ' רשם האגודות השיתופיות, פס' 8 (12.12.2002); בג"ץ 10107/08 בר נ' עוזרת רשם האגודות השיתופיות, חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין (17.10.2010)). עיון במכתב שנשלח אל העותר מטעם השר בעניין זה מעלה עם זאת כי בניגוד לטענותיו, עוזר שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (אשר שר הכלכלה בא בנעליו), השיב לפנייתו באופן מנומק וציין כי המדינה שוקדת על הכנת הצעת חוק שתכלול התייחסות לסוגיה זו. על דברים אלה חזרה המדינה גם בדיון שהתקיים בעתירה. בנסיבות אלה, ונוכח פסקי-הדין שהתייחסו לסוגיה זו בעבר, יש להניח כי הנושא אכן יבוא על תיקונו בדבר החקיקה החדש המצוי בתהליך הכנה, כאמור. 16. מטעמים אלה כולם, אציע לחברותיי לדחות את העתירה. כמו כן, אציע לחייב את העותר בהוצאות המפרק בערכאתנו בסך 7,500 ש"ח, אך לא לחייבו בהוצאות המשיבים 3-1 בשל אי-הגשת תגובה מקדמית בכתב מטעמם. ש ו פ ט ת השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ברון: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, כ"א באייר התשע"ה (10.5.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14046690_V08.doc הי מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il