ראול וייסבן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4669/00 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי המערער: ראול וייסבן נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בב"ש בת.פ. 8020/00 שניתן ביום 27.02.00 על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי. תאריך הישיבה: י"ח באלול תש"ס (18.09.00) בשם המערער: עו"ד סרחיו סירוטה בשם המשיבה: עו"ד דפנה ביינוול בשם שירות המבחן: גב' אדווה פרויד פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע על פי הודאתו בעבירה של שוד מזויין. כעולה מכתב האישום שבעובדותיו הודה, עמד המערער ליד כספומט מאחורי המתלונן שהוציא סכום כסף מחשבונו. המערער משך את הכסף לאחר שדחף את המתלונן וכיוון סכין לבטנו. כך שדד המערער את סכום הכסף 200 ש"ח בלבד, כשהוא מצמיד סכין לגופו של קורבנו. בית המשפט המחוזי גזר על המערער 24 חודשי מאסר בפועל לאחר שהביא בגדר שיקוליו לחומרה את אופיו של המעשה, את העדרה על המלצה טיפולית מצד שירות המבחן, ולקולה ששקל את העובדה שהמערער הודה ואין לו עבר פלילי. עיקר טיעונו של הסנגור לפנינו, כי המערער שהיה ספורטאי מצטיין בארץ מוצאו היה מכור לסמים קשים משך שלוש שנים שקדמו לביצוע העבירה ובעת ביצועה. לפי הטענה בכח הרצון שלו בלבד נגמל גמילה פיזית והוא מבקש להגמל מהתמכרותו זו, לטענת הסנגור המלומד יש לאפשר למרשו בדיקה בכלא לצורך הוכחה שאכן נגמל ולשם כך מבקש הוא כי נדחה את הדיון. לצערנו, העובדות שהובאו בפנינו בתסקיר המבחן והפרטים שנמסרו ביחס להתנהגותו של המערער בכלא, אינם מאששים טיעון זה. המערער טען כי ניסה להגמל בכוחותיו הוא, אך לדעת גורמי הטיפול לא גילה מוטיבציה ממשית להליך גמילה. יתרה מזו אך לאחרונה נתפס בכלא כשמיוחסת לו עבירה של החדרת סם. בנסיבות אלה לא ראינו כי יש טעם להעתר לבקשת הסנגור. כמובן, שהמערער יכול ליזום פנייה לטיפול בכתלי הכלא ונכונותו לכך תיבחן במסגרת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר. לא מצאנו כי העונש שנגזר על המערער הינו חמור בהתחשב בעבירה שהורשע בה ולפיכך אין העונש מחייב את התערבותנו. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, י"ח באלול תש"ס (18.9.2000). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00046690.N01/אז