פלוני נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 4666-02-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נגד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בתמ"ש 49019-05-14 מיום 6.1.2025 שניתנה על ידי כב' השופט הבכירה רבקה מקייס בשם המערערים: עו"ד חגית שרעבי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת הבכירה ר' מקייס) מיום 6.1.2025 בתמ"ש 49019-05-14 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. בשנת 2011 הגישו המערערים, שהם בני זוג, תביעה כספית נגד המשיבה 2 (אחותו של המערער 1) בגין חובות שצברה, לטענתם, בזיקה לנכס מקרקעין שבו הצדדים מחזיקים בזכויות, ובשנת 2014 הגישו נגדה תביעה לפירוק שיתוף באותו נכס (להלן: הליך פירוק השיתוף). בהמשך אותה שנה הגישה המשיבה 2 תביעה לדמי שימוש ראויים בגין מגוריהם של המערערים בנכס (להלן: תביעת דמי השימוש). בשנת 2016 נתן השופט ב' יזרעאלי פסק דין בהליך פירוק השיתוף, וקבע כי הפירוק ייעשה בדרך של חלוקה בעין בהתאם לזכויות הצדדים. ערעורים הדדיים על פסק הדין התקבלו, במובן זה שההליך הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לשם מתן זכות טיעון בנוגע לפן הכספי של פירוק השיתוף – ואולם הודגש כי "בכל הנוגע לאופן פירוק השיתוף, דהיינו פירוק בעין, וחלוקתו באופן פיזי כמפורט [...] בפסק הדין, יוותר פסק הדין על כנו" (פסקה 1 לפסק הדין בעמ"ש (מחוזי מר') 39362-06-16 (25.10.2017)). 2. בשנים העוקבות המשיכו ההליכים להתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. בשנת 2019 הלכה המשיבה 2 לעולמה, ובעלה (המשיב 1) בא בנעליה לצורך ההליכים; ובשנת 2021 הועבר הטיפול בהליכים למותב הנוכחי עקב שינוי בסדרי העבודה בבית המשפט. ביום 25.3.2023 הורה המותב למומחה שמוּנה מטעם בית המשפט להגיש חוות דעת משלימה ביחס לסוגיות שונות הקשורות בפיצול הנכס. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע להחלפת המומחה, וביום 6.4.2024 קבע בית המשפט כי באת כוח המערערים תגיש רשימת מומחים ובא כוח המשיב 1 יבחר מומחה אחד מהרשימה; וכי ככל שהמערערים לא יגישו רשימה, יבחר המותב במומחה מהרשימה שהגיש המשיב 1. ביום 13.7.2024 מינה המותב מומחה מתוך הרשימה שהגיש המשיב 1, ובשבועות העוקבים נתן הוראות שונות בעניין תשלום שכרו של המומחה וקיום ביקוריו בנכס. 3. ביום 19.9.2024 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב. בהחלטה מיום 27.10.2024 ציין המותב כי בקשת הפסלות מתפרשת על פני 59 עמודים, בניגוד לסדרי הדין, והורה למערערים להגיש בקשה מתוקנת בהיקף של עד 5 עמודים. ביום 2.12.2024 הגישו המערערים בקשת פסלות באורך 11 עמודים (להלן: בקשת הפסלות המתוקנת), אך המותב הורה על הוצאתה מהתיק עקב אי-עמידתה במגבלת העמודים, וקבע כי ככל שבקשה מתוקנת לא תוגש עד יום 5.12.2024 – ייראו המערערים כמי שחזרו בהם מבקשתם. בהמשך דחה המותב בקשה מטעם המערערים להגדלת מספר העמודים בבקשת הפסלות, אך נתן ארכה קצרה להגשת הבקשה. ביום 8.12.2024 ביקשו המערערים ארכה נוספת, אך המותב דחה את הבקשה – בציינו כי הארכּה התבקשה רק לאחר חלוף המועד להגשת הבקשה המתוקנת – והורה למשיב 1 להגיב רק ל-5 העמודים הראשונים של בקשת הפסלות המתוקנת. מעיון בעמודים אלו עולה כי לטענת המערערים, "עניינה של בקשת פסילה זו הוא בגין החלטה מיום 6.4.24, 13.7.24 [...] והחלטות שניתנו לאחר מכן לישומה מימים 25.8.24, 26.8.24, 15.9.24 [...]" (פסקה 2 לבקשה). בנוסף להחלטות אלו, שעניינן כאמור בעבודת המומחה מטעם בית המשפט, הלינו המערערים גם על החלטות שנתן המותב בשנים 2023-2022 – ובפרט על ההחלטה מיום 25.3.2023 – וטענו כי התנהלות המותב מלמדת על נכונותו לקבל את תביעת דמי השימוש ועל רצונו שלא לקיים את פסק הדין בהליך פירוק השיתוף. לשיטתם, ההטיה של המותב לטובת המשיב 1 ניכרה כבר בדיון הראשון שנערך לאחר העברת ההליכים לטיפולו (ביום 6.10.2021); ולאחר שהמערערים לא קיבלו את הצעות הפשרה שהעלה המותב, החל האחרון "לקבע אותן ולכפות אותן" עליהם, תוך הפעלת לחץ ופסיקת הוצאות לחובתם. 4. לאחר שהמשיב 1 הגיש תגובה שבה התנגד לפסילת המותב, ביום 6.1.2025 הורה המותב על דחיית הבקשה. המותב הדגיש כי טענות מסוימות של המערערים לוקות בשיהוי משמעותי, וכי טענות אחרות שלהם נובעות מאי-שביעות רצונם מהחלטות שיפוטיות ואין מקומן בבקשת פסלות. לבסוף הדגיש המותב: "כלל ההחלטות בעניינם של הצדדים שלפניי ניתנו על סמך חומר הראיות שהונח לפניי במסגרת ההליכים שנוהלו עד למועד זה ובית המשפט נותר פתוח לשכנוע בהתאם לכלל הראיות שיונחו לפניו [...] וזאת בפרט בשלב זה של ההליך כאשר טרם הוגשה חוות דעת השמאית המשלימה" (פסקה 36 להחלטה). 5. מכאן הערעור שלפניי, שבו מלינים המערערים על החלטת המותב להידרש רק ל-5 העמודים הראשונים בבקשת הפסלות המתוקנת, ולשיטתם יש להחזיר את ההליך לבית משפט קמא לשם השלמת טיעון. לגופו של עניין, המערערים טוענים כי המותב "גמר אומר להפוך את כל ההליך, לבטל את פסק הדין ואת ההחלטות הקודמות למנוע יומם וזכייתם, ולתת [למשיבה 2 – י"ע] את מבוקשה [...]" (עמ' 5 לערעור). כך למשל, מודגש כי בהחלטה מיום 25.3.2023 הורה המותב למומחה, בין היתר, לכמת את שווי הנכס "במכירת[ו] כחלקה אחת לצד ג'", וזאת למרות שלפי פסק הדין בהליך פירוק השיתוף יש לבצע פירוק בעין. עוד נטען כי המותב התעלם מטענות שונות שהעלו המערערים לאורך הדרך; העלה מיוזמתו טענות שמיטיבות עם המשיב 1; וקבע, שלא בצדק, כי המערערים מבזבזים את זמנו של בית המשפט ומונְעים את ההכרעה בהליכים. באשר לסוגיית השיהוי מציינים המערערים כי הם "מעולם לא השלימו עם התנהלות בית המשפט" והעלו בפניו את השגותיהם בזמן אמת (עמ' 12 לערעור); וכי נסיבות אישיות של המערער 1 ובאת כוחו הובילו לעיכוב בהכנת הבקשה. 6. למען שלמות התמונה יצוין כי לאחר הגשת הערעור שלפניי (המחזיק 12 עמודים) ביקשו המערערים להגיש השלמת טיעון בערעור ולהגדיל את היקפו ל-24 עמודים. לאחר עיון בבקשות, לא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות את הגדלת היקף הערעור (ראו לעניין זה: ע"א 122/21 עורב טכנולוגיות 1977 בע"מ נ' פקיד שומה חולון, פסקאות 10-7 (28.2.2021); ובאשר להליכי פסלות באופן ספציפי: ע"א 1533/21 פלונית נ' פלוני (4.5.2021); ע"א 2773/22 פלונית נ' פלוני (11.5.2022)). בשים לב להתנהלותם הדיונית של המערערים בזיקה להגשת בקשת הפסלות, אף לא מצאתי להיעתר לבקשתם להחזרת ההליך למותב לשם השלמת ההנמקה, או לבקשתם ליתן הבהרה עקרונית ביחס למספר העמודים שניתן היה לכלול בבקשה. לצד זאת, בשים לב לנסיבות העניין הפרטניות, מצאתי לדון בטענות המערערים על סמך האמור בבקשת הפסלות המתוקנת במלואה, ולא רק על בסיס 5 העמודים הראשונים בה (ראו והשוו: ע"א 1054/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 והאסמכתאות שם (25.3.2024)). 7. לאחר שעיינתי בטענות המערערים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות ללא צורך בתשובה. תחילה אציין כי הרוב המכריע של טענות המערערים הועלה בשיהוי ניכר אשר מצדיק כשלעצמו את דחייתן. תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי יש להעלות טענת פסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת", ובהתאם נקבע בפסיקה כי שיהוי משמעותי בהגשת בקשת פסלות עלול להוביל לדחייתה (ראו למשל: עפ"ס 71629-12-24 כנאני נ' עזאיזה, פסקאות 10-8 (16.2.2025); ע"א 2474/20 אשר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (3.6.2020)). עוד נפסק כי "לא ניתן 'לצבור' עילות פסלות ואם מערער כלשהו סבור כי קיימת עילת פסילה לגבי החלטה מסוימת, הרי שעליו להגיש בקשה בעניין זה מיד עם מתן ההחלטה"; וכן כי "אין מקום להמתין עם העלאתה של טענת פסלות עד למועד נוח עבור בעלי הדין, בבחינת 'נשק סודי' שנשמר לעת הצורך" (ראו, בהתאמה: ע"א 5926/16 בוקובזה נ' ישוע, פסקה 7 (30.8.2016); ע"א 182/24 פלונית נ' פלונית, פסקה 8 (24.1.2024)). בקשת הפסלות הוגשה לראשונה ביום 19.9.2024 (ובגרסתה המתוקנת ביום 2.12.2024), ובמסגרתה העלו המערערים שלל טענות בנוגע להתבטאויות של המותב בדיונים מהשנים 2022-2021 ובאשר להחלטות שנתן החל משנת 2022. המדובר בשיהוי משמעותי ביותר, וההסברים שהציגו המערערים בהקשר זה אינם מניחים את הדעת. בפרט אדגיש שקיומו של שיהוי אינו תלוי בשאלה מה אירע בהליך החל ממועד היווצרות עילת הפסלות הנטענת ועד למועד הגשת בקשת הפסלות (ע"א 2612/21 מג'יקס סרביס בע"מ נ' יובלים הר חן בע"מ, פסקה 7 (11.5.2021)). 8. לגופו של עניין, ובמידה רבה למעלה מן הצורך: לא שוכנעתי כי הטענות שפירטו המערערים מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. טענותיהם מכוונות בעיקרן כלפי החלטות דיוניות ומהותיות שנתן המותב במסגרת ניהול ההליכים שלפניו, וכפי שנפסק לא אחת – "אין בחוסר שביעות הרצון מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו כדי להקים עילת פסלות. זאת, שכן אין ללמוד מתוכן ההחלטות שאינן לרוחו של המערער על כך שהיא נובעת, בהכרח, ממשוא פנים, ובדרך זו להעמיד את תוכן ההחלטות לערעור עקיף" (ע"א 6257/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (18.10.2015)). המערערים פירטו השגות על החלטות והתבטאויות שונות של המותב, לרבות בעניין מינוי המומחה וקביעת סדרי עבודתו, עצם ואופן הדיון בטענות הצדדים, וסוגיות הנוגעות לפסיקת הוצאות. עיון בטענות אלו אינו מגלה בסיס אובייקטיבי לחשש בדבר נעילת דעתו של המותב, והמקום הראוי לדיון בהן אינו בבקשת פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים (ראו והשוו: ע"א 7279/20 גבעון נ' ון-אמדן, פסקה 10 (16.12.2020)). המערערים אמנם הגישו הליכים ערעוריים על חלק מההחלטות שהוזכרו בבקשת הפסלות המתוקנת (ראו, למשל: רמ"ש (מחוזי מר') 9355-05-23; רמ"ש (מחוזי מר') 59490-05-24; בע"מ 48329-09-24) – אך כבר נפסק שבקשת פסלות אינה הליך שיורי להעלאת טענות שנדחו בהליכי ערעור (ע"א 6257/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 14 (13.11.2022)). 9. לכך אוסיף כי בקשת הפסלות והערעור שלפניי אינם כוללים הפניה להתבטאות קונקרטית של המותב אשר חורגת מגדרי הביקורת הלגיטימית כלפי התנהלותם הדיונית של בעלי הדין או של באי כוחם (השוו, למשל: ע"א 8866/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 14 (7.3.2023); ע"א 7678/22 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (15.12.2022)). לבסוף אציין כי לא נעלמה מעיניי טענת המערערים בדבר לחץ ונזק בריאותי שעלול, לשיטתם, להיגרם למערער 1 אם המומחה ייכנס לביתם; אך טענה זו, כמו גם יתר טענותיהם באשר לניהול ההליך ולנימוקי החלטותיו של המותב, מקומה להתברר בבית משפט קמא ובהליכי ערעור מתאימים, ואין בה כדי להקים עילת פסלות. משהזכרנו את המומחה מטעם בית המשפט, אציין כי בית משפט קמא פירט בהחלטתו כמה החלטות שמחייבות את המערערים לשתף פעולה עם המומחה ולשלם את שכר טרחתו. 10. סוף דבר, שהערעור נדחה. בנסיבות העניין, משלא נתבקשה תשובה, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב אייר תשפ"ה (20 מאי 2025). יצחק עמית נשיא