פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4664/99 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל המערער: פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.5.99 בת.פ. 4082/98 שניתן על-ידי כבוד השופטים: נ' עמית ש' טימן וי' שמעוני תאריך הישיבה: ח' באייר תשס"א (1.5.01) בשם המערער: עו"ד י' קליין בשם המשיבה: עו"ד נ' גרנות בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: המערער הורשע על יסוד הודייתו בביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בשתיים מבנותיו, ובביצוע מעשים מגונים בבתו השלישית וכן בחברתה של אחת הבנות. כל המעשים בוצעו במתלוננות בהיותן קטינות, שטרם מלאו להן ארבע-עשרה שנים. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שש-עשרה שנות מאסר, והערעור שלפנינו מופנה נגד חומרת העונש. המערער, יליד שנת 1948, הוא נשוי ואב לשבעה. את מעשיו המחפירים בבנותיו ביצע המערער, בשיטתיות מחרידה, במהלך תקופה של כחמש שנים, עד למעצרו בשלהי יוני 1998. קורבנותיו הראשונים, והעיקריים, היו בתו א' (ילידת שנת 1982) ובתו י' (ילידת שנת 1983). בהזדמנויות רבות, מאז שנת 1993 ואילך, ביצע כלפי כל אחת מן השתיים מעשים מגונים ומעשי סדום. מן העובדות בהן הודה עולה, כי מדי פעם נכנס לחדרה של אחת הבנות, ולאחר שהפשיטה מבגדיה והתפשט בעצמו, שכב עליה וחרף התנגדותה למעשיו התחכך בגופה עד הגיעו לפורקן מיני; ובמספר בלתי ידוע של מקרים, ותוך שהתעלם מהתנגדותה, החדיר את איבר-מינו לתוך פיה. כך כלפי א' וכך כלפי י'. משנת 1997 ואילך עשה מעשים מגונים גם בבתו ב' (ילידת 1986). מדי פעם נטל את ב' לחדר נטוש בבניין בו התגוררה המשפחה, וחרף התנגדותה הפשיטה מכל בגדיה, התפשט בעצמו וחיכך את איבר-מינו באיבר-מינה עד שהגיע לפורקן על גופה. בשתי הזדמנויות, בפברואר ובאפריל 1998, עשה המערער מעשים מגונים בחברתה של בתו י', קטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה, כשבמקרה האחד השכיבה על מיטה, וחרף התנגדותה נשכב עליה והחל ללטפה ולנשקה בחזה, מעל ומתחת לבגדיה, ואילו במקרה השני, בעת שהסיעה במכוניתו, ליטף את חזה ואת בטנה. מתסקירי-נפגע שערך שירות המבחן ביחס לשלוש הבנות המתלוננות עולה, כי מעשי אביהן הותירו בהן את אותותיהן. הבת א', המתגוררת עם אימה, נתונה במצוקה, מתקשה לשתף אחרים בכאבה, אך עושה מאמצים לתפקד בלימודיה ברמה סבירה. שתי הבנות האחרות (י' ו-ב') סודרו בפנימיות. לכל אחת מהן נגרמה פגיעה נפשית ארוכת-טווח ושתיהן נזקקות, עקב מצבן, למעקב מקצועי צמוד. שירות המבחן הגיע למסקנה, כי לצד הצורך במעקב מתמיד של שירותי הרווחה אחר מצבה של המשפחה, ומתן טיפול לבנות הנפגעות, קיום הסיכוי להציל את ילדי המערער מהמשך הפגיעה בהם מותנה בענישה קונקרטית שתרחיק את המערער מביתו לתקופה משמעותית. על רקע זה, ובהתייחסו לשיקולי ענישתו של המערער, ציין בית המשפט המחוזי בגזר-דינו, כי "המטרה הראשונה הזועקת לתשובה היא לגונן על בנותיו של (המערער) על-ידי הרחקתו של (המערער) עד כמה שניתן לזמן ארוך וממושך, עד אשר הן תגדלנה ותתגברנה על הטראומה שעברו, תעמודנה ברשות עצמן ותנסנה לשכוח". בערעורו טען הסניגור המלומד, כי בהתחשב בגילאי הבנות המתלוננות, הצורך להגן עליהן מפני פגיעה נוספת מפני המערער יכול לבוא על סיפוקו גם בהטלת עונש מאסר לתקופה קצרה יותר. עמדה זו אין בידנו לקבל. הרחקת המערער מבנותיו לתקופה ארוכה אינה נדרשת רק להגנת שלומן הפיזי, אלא גם למיצוי מרבי של סיכויי החלמתן הנפשית מן האירועים הטראומטיים אליהם נחשפו במהלכן של שנים גורליות לעיצוב אישיותן. זאת ועוד: הצורך להגן על שלומן הבנות, חרף החשיבות המיוחדת שיוחסה לו בגזר הדין, לא היה שיקול יחיד, ואף לא מכריע, בקביעת תקופת המאסר. לצדו צוינו גם שיקולי ההרתעה והגמול שבענישה. בחשיבות שיש לייחס למסרים המרתיעים של העונש, בסוג זה של עבריינות נפוצה, קשה להפריז; ולא יהיה זה למותר לחזור ולהשמיע גם הפעם, באוזני בעלי דחפים פרועים התרים אחר סיפוק תאוותיהם תוך פגיעה בגופם ובנפשם של ילדים רכים הנתונים למרותם, כי סופם לתת את הדין על מעשיהם בריצוי עונשי מאסר לתקופות ארוכות מאוד. ברם, לדידי, צדק בית המשפט המחוזי בציינו, כי "לא יהא זה גם שיקול זר לעניין העונש, אם בית המשפט ישיב ל(מערער) כגמולו, על גזילת תום הילדות מבנותיו והתעללות מינית בהן במשך שנים". בפי הסניגור היו טעמים נוספים להצדקת התערבותנו המבוקשת בגזר הדין. בין אלה עמד על גילו, מגבלותיו הפיזיות והנפשיות של המערער, ובעיקר על הודאתו בעובדות שנטענו באישומים, אשר חסכה מן הבנות המתלוננות את ההתנסות הקשה שבמתן עדות נגד אביהן בבית המשפט. בנוסף, ותוך שהסתייע לעניין זה בחוות-דעתו של מומחה לפסיכיאטריה, טען הסניגור, כי בקביעת העונש היה על בית המשפט המחוזי לייחס משקל גם לצורכי שיקומו של המערער, העשויים לקדם גם את צורכי שיקומה של המשפחה כולה, ובכך גם את צורכי שיקומן של הבנות הנפגעות. אף טענות אלו אינן מקימות עילה להתערבותנו בגזר הדין. מצבו האישי של המערער היה לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי במועד גזירת הדין. בתסקיר שירות המבחן, שהוגש אודותיו, תואר המערער כמי שבילדותו היה ילד מוכה, שבהיותו כבן שלוש הושחתה אחת מעיניו, גדל בתנאים של עזובה, בהיותו נער ברח מבית משפחתו מספר פעמים, כשבאחת מאלה (כך לגירסתו) נאנס על-ידי שלושה בחורים זרים. גם חייו הבוגרים, במסגרת המשפחה שהקים, התנהלו בתנאי עזובה פיזית ורגשית, כשכמעט מעולם לא עבד בצורה קבועה ומסודרת. אין תימה שלנוכח חומרת העבירות לא יכול בית המשפט לייחס משקל רב לנסיבותיו האישיות של המערער. אך בגזר-דינו צוין, כי בכל זאת ראה מקום להתחשב בגילו ובמצב בריאותו של המערער, ובכך שהודאתו במעשים חסכה מבנותיו את הצורך להעיד בבית המשפט; שאלמלא כן היה גוזר על המערער עונש כבד יותר. ואשר לפן השיקומי: אכן נכון הדבר כי אשתו וילדיו של המערער, בהם גם הבנות הנפגעות, נתונים כולם תחת רישומו של השבר המשפחתי. וכפי שקורה לא אחת בנסיבותיהם של מקרים כאלה מבטאים בני המשפחה אהבה וגעגועים לאב הסורר שהורחק מן הבית ומבקשים עליו רחמים. ואולם בעצם קיומו של מצב זה, שאינו אלא פועל יוצא מהרשעתו של המערער ומהענשתו במאסר לתקופה ארוכה, אין כדי לתמוך בהנחה - שלא מצאנו לה כל אחיזה בהערכותיו המקצועיות של שירות המבחן - כי, בנסיבות העניין, לפן הטיפולי במערער נודע משקל שבכוחו להכריע את כובד משקלם של השיקולים התומכים בענישה מחמירה. בנסיבות אלו די לומר, כי אם וככל שהמערער יימצא מתאים לכך, חזקה שבמהלך מאסרו יינתן לו הטיפול המקובל לעברייני מין. אם יפיק מכך את התועלת המקווה בוודאי ייטב, בראש ובראשונה, לו עצמו. אך בנסיבות העניין אין מקום לכרוך את צורכי שיקומה של המשפחה, לא כל שכן את צורכי שיקומן של הבנות הנפגעות, בצורכי או בסיכויי שיקומו של המערער. סיכומו של דבר הוא, שבהיעדר טעם המצדיק התערבות בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי, הייתי דוחה את הערעור. ש ו פ ט השופטת ט' שטרסברג-כהן: מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא. ניתן היום, כב' באייר תשס"א (15.5.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________ העתק מתאים למקור 99046640.F02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 /עכ.