פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 4664/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4664/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלונית 5. פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון (השופטת ח' שירה) מיום 7.6.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 4460-09 ובתיקים הקשורים לו בשם המערערים 1-4: עו"ד פישמן-דורון ליליה גל בשם המערער 5: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד רונית טראוב פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ח' שירה) מיום 7.6.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בענייני המערערים בתמ"ש 4460-09 ובתיקים הקשורים לו. 1. המערער 5 והמשיבה הם בני זוג נשואים ולהם שני ילדים קטינים. המערערים 1-2 הם הורי המערער 5 והמערערות 3-4 הן אחיותיו. בין בני הזוג והורי הבעל התנהלו תביעות בפני בית המשפט למשפחה. בפסק הדין מיום 10.1.2007 הוכרו זכויות המשיבה בדירת המגורים שהיתה רשומה על שם הורי המערער. כן הוכרו זכויותיה ברכב, נפסקו מזונות הילדים והוסדרה המשמורת עליהם. במסגרת ערעור על פסק הדין הוסכם כי הדירה נשוא הדיון תימכר ובני הזוג יחלקו את היתרה לאחר תשלום המשכנתא בחלקים שווים. המשך הטיפול בפירוק השיתוף הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה. 2. המערערות 3-4 הטוענות לזכויות באותה דירה ביקשו להצטרף לערעור, אך נדחו ומשכך הגישו תביעה נפרדת לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. סגן הנשיא שם קבע כי ראוי שבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ידון גם בתביעה זו לאור היכרותו עם הצדדים וההיסטוריה של התיק. לפיכך הגישו המערערות 3-4 תביעתן בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. המערערים 1-2 הגישו מצידם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון- לציון בגין בזיון בית המשפט. כן הגישו בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בתביעתם. 3. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מיום 8.11.2009. בית המשפט קבע כי טענות במישור התנהלותו המקצועית אינן מקימות עילת פסלות. בית המשפט הסביר כי מינה מנהל מכירה מיוחד לדירה לאור היחסים הרעים שבין הפרקליטות המייצגות את הצדדים, כדי להקל על ההליך וכדי ליצור הפרדה ביניהן. בית המשפט ציין כי למרות המינוי, מכירת הדירה הפכה ל"זירה של התדיינות בפני עצמה". אשר לטענות נגד החלטות שנתן קבע בית המשפט כי היו צריכות להיות מובאות לפני ערכאת הערעור. בית המשפט העיד על עצמו כי הוא נוהג בסובלנות ובאיפוק יתר וכי תחושתם הסובייקטיבית של המערערים כלפי החלטות בית המשפט אינה עילה מספקת להקים טענת פסלות. ביום 9.5.2010 הגישו המערערים 1-2 בקשה נוספת לפסילת בית המשפט. יתר המערערים הצטרפו לבקשה. בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי שוב מדובר בטענות במישור התנהלותו המקצועית אשר אינן מקימות עילת פסלות. כן הועלו טענות נגד טעויות של בית המשפט ופגמים בהתנהלותו השיפוטית, לרבות השגה על סכומים שנקבעו בהחלטות, אשר נקבע כי מקומן בערכאת הערעור. בנוסף ציין בית המשפט כי עם סיום הליכי מכירת הדירה ודחיית התובענה נגד המשיבה הסתיים תפקידו למעט בנוגע להסדרי הראיה, ולכן אין עוד מקום לבקשת הפסילה. לפיכך דחה כאמור את הבקשה. מכאן הערעור שלפניי. 4. בערעור טוענים המערערים כי בית המשפט כבר חרץ את דינם בשלב בו טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים וטרם נשמעו העדים. המערערים מתארים את השתלשלות ההליכים מאז מתן פסק הדין בעניין הדירה בשנת 2007. המערערים מציינים כי בפני בית המשפט מצויים כיום חמישה הליכים שונים המצויים בשלב קדם משפט. לטענתם, היסוד להגשת בקשת הפסלות הנוכחית היתה החלטת בית המשפט מיום 17.4.2010, בה קבע בית המשפט כי אינו מאמין שיש למערערות 3-4 טענות אמיתיות לגבי זכויות שנשמרו עבורן לכאורה. המערערים מפנים גם להחלטות שיפוטיות נוספות המקימות, לדעתם, חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לטענתם, עוד בטרם החל שלב ההוכחות קבע בית המשפט כי אין בטענות המערערים ממש, כי נסתיים תפקידו כלפיהם ונותרה רק המחלוקת בנוגע להסדרי הראיה. לדעתם, בית המשפט לכוד בעמדותיו שגובשו במהלך ההליכים הקודמים ולכן אין עוד טעם לנהל את המשך ההליכים בפניו. המערערים מוסיפים כי בדיון היחיד שהתקיים ביום 6.4.2009 נתן בית המשפט גיבוי מוחלט למשיבה וסירב לתעד בפרוטוקול את ההתנהלות החריגה שהתרחשה באולם. המערערים טוענים גם כי בית המשפט מסרב לבצע את האמור בפסק הדין שלערעור בנוגע לרכב. למערערים השגות שונות ובהן אופן חישוב הסכום המגיע להם, התעלמות מהסכנה הממשית לילדים, השתת הוצאות סלקטיבית נגדם ועוד. לאור כל אלה מבקשים הם לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בעניינם. 5. המשיבה הגישה תשובתה לערעור. לטענתה אין הערעור עומד בדרישות הדין בעניין אורכו וצרופותיו. המשיבה מציינת כי תביעת המערערות 3-4 הועברה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון לאור החשיבות כי דווקא הוא ידון בה. חרף הודעת המערערות אז כי יבקשו את פסילת המותב, לא עשו כן, אלא מקץ עשרה חודשים. רק כחצי שנה לאחר שבקשת הפסלות הראשונה נדחתה עתרו בשנית לפסילת המותב בנימוקים זהים. המשיבה מוסיפה כי שתי תביעות בעניינם ממתינות לקדם משפט וכי תביעה אחרת בנוגע להסדרי ראיית הקטינים נמצאת בשלב סיום. אשר לתביעת המערערים 1-2 בה תבעו את ביצוע פסק הדין של ערכאת הערעור באשר למכר הדירה, טוענת המשיבה כי בקשת הפסילה הוגשה אחרי שהליכי מכר הדירה הסתיימו. באשר לתביעת המערערות 3-4, טוענת המשיבה שבקשת הפסילה הוגשה לאחר שהתביעה נגד המשיבה נדחתה על הסף. המשיבה טוענת כי אין בטענות המערערים ביחס להחלטות שנתן בית המשפט כדי להקים עילת פסלות ואף אין באמירה ביקורתית כלפי בעל דין או בא כוחו כדי לפסול שופט. לדעת המשיבה, התנהלותם של המערערים משמעה ניצול מובהק לרעה של ההליך השיפוטי ושל זכות הנגישות לערכאות לשם דחיית הקץ, תוך השתלחות בבית- המשפט ובה. לדעתה, הערעור נובע בעיקר מחוסר שביעות רצונה של באת כוחם של המערערים מההחלטות ומניהול המשפט. 6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, בהחלטות בית המשפט קמא ובתשובת המשיבה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. ראשית אציין כי על ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות הראשונה לא ערערו המערערים והחלטה זו הפכה חלוטה. בבקשתם השניה חזרו המערערים על רוב הטענות שהעלו בבקשה הראשונה ורק מטעם זה דינה היה להידחות שכן אין המערערים יכולים לבקש מבית המשפט לפסול עצמו בגין אותם עניינים במסגרת בקשת הפסלות הנוספת ובמסגרת ערעור זה (ע"א 6611/08 פלוני נ' פלונית (9.12.2008)). זאת ועוד, עיון בשלל טענות המערערים מוביל למסקנה כי מדובר בחוסר שביעות רצון שלהם מהחלטות בית המשפט ומניהול ההליכים על ידו. על החלטות אלה לא השיגו בערכאת הערעור. הבקשה וערעור הפסלות – אינם הדרך לעקיפת דרך המלך. המערערים לא הצביעו על כל נתון אובייקטיבי לפיו בית המשפט נעול בפני שכנוע רציונאלי. אף מבלי להביע עמדה לגבי תוכן החלטות בית המשפט, לרבות ההחלטה מיום 17.4.2010 בה נדחתה תביעת המערערות 3-4 על הסף ביחס למשיבה, הרי שאין בחוסר שביעות הרצון מצד המערערים מהחלטות בית המשפט כדי לבסס עילת פסלות, והדברים ידועים, שכן לא אחת נפסק כי ההליך הראוי לתקיפת החלטות שדעתו של צד להליך אינה נוחה מהן הוא הליך הערעור ולא הליך הפסלות. ההחלטה היא שצריכה לעמוד לביקורת ולא היושב בדין (ע"א 5566/09 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 16.8.2009)). אשר לטענה בדבר סירוב לתעד את ההתרחשויות בפרוטוקול הרי שזו נטענה בעלמא ומבלי שלבית המשפט תהיה הזדמנות להביע עמדתו בעניין. משכך אין לשעות לטענה זו. בנוסף על כל האמור לעיל, יש היגיון בכך ששופט הדן בעניינם של צדדים, וביתר שאת, בעניינה של משפחה, ידון בכל התביעות שהוגשו או יוגשו בעתיד. זאת, כדי לייעל את הדיון ולמנוע בזבוז זמן שיפוטי, כאשר השופט המטפל בתיק מכיר את המשפחה מההליכים הקודמים, את ההיסטוריה המשפחתית, נסיבות העניין והצדדים. 7. סיכומו של דבר, התמונה המצטיירת אינה מבססת, כאמור, עילת פסלות. בבחינת נסיבות העניין לא עולה כל חשש על פיו ניתן לקבוע, כי נבצר מבית המשפט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש כי ההחלטות שקיבל בית המשפט והתנהלות ההליך, מצביעים על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ראו: מרזל דיני פסלות שופט 115 (2006)). לאור כל האמור לעיל ובנסיבות העניין, דין הערעור להידחות. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪. ניתן היום, ח' באב התש"ע (19.7.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10046640_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il