ישי תעיזי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4662/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4662/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער: ישי תעיזי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 23.5.2012, בת"פ 32913-11-10, שניתן על-ידי כב' השופט ע' מודריק – סג"נ תאריך הישיבה: י"ד באייר התשע"ג (24.4.2013) בשם המערער: עו"ד אדוה אלאב בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל-רוזנברג פסק-דין השופט א' שהם: פתח דבר 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שניתן ביום 23.5.2012, בת"פ 32913-11-10, על-ידי כב' השופט ע' מודריק – סג"נ. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, כדלקמן: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין; נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סעיף 10א' לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח לסיכוני צד ג', לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ואי ציות לתמרורים, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. 2. בית משפט קמא גזר על המערער, בעקבות הרשעתו בדין, 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, ונקבע כי תקופת המאסר אותה מרצה המערער, שהיא חופפת למעצר, לא תבוא במניין; הופעל עונש מאסר על-תנאי בן שנה אחת שנגזר על המערער בתפ"ל 1031/05 (בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו), באופן ש-8 חודשים מתוכו יצטברו לעונש המאסר שהוטל ו-4 חודשים יופעלו בחופף למאסר, כך שעל המערער לרצות תקופת מאסר בפועל בת 4 שנים ו-8 חודשים; 1.5 שנות מאסר על-תנאי ל-3 שנים מתום המאסר, לבל יעבור המערער עבירה של סיכון עוברי דרך בנתיב תחבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה או עבירה נגד הרכוש שהיא פשע; ו-5 שנות פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה, במצטבר לכל עונש פסילה שהמערער נושא כיום. בית משפט קמא קבע, לגבי תקופת המאסר, כי "עונש המאסר שגזרתי בתיק זה יצטבר לכל עונש מאסר [שהמערער] נושא כעת". עובדות כתב האישום המתוקן 3. בכתב האישום, נטען כי המערער נשפט ביום 17.6.2002 בבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (תיק פ"ל 1062/02), ונדון, בין היתר, ל-5 שנות פסילת רשיון בפועל, מיום שחרורו מהמאסר, אותו הוא ריצה באותה עת. עונש פסילה זה הוחמר ביום 18.8.2002, על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 70957/02) והועמד על 8 שנות פסילה בפועל. ביום 28.1.2007, נדון המערער בבית המשפט לתעבורה ברמלה (תיק פ"ל 227/05) לעונש פסילה מצטבר למשך 3 שנים. בתאריך 12.11.2010, שהה המערער בחופשה בת ארבעה ימים מבית הכלא בו הוא ריצה עונש מאסר. אחד מתנאי היציאה לחופשה היה כי על המערער לשהות במעצר בית מוחלט, כשאליו צמוד "ערב מלווה". ביום 15.11.2010, בשעה 08:45, יצא המערער את ביתו, כשהוא לבדו וללא ליווי של ערב, כפי שנדרש בתנאי היציאה לחופשה. הוא נכנס לרכב מסוג BMW (להלן: הרכב), והחל לנהוג בו כשאין ברשותו רשיון נהיגה תקף בהיותו נתון בפסילה. המערער נסע לכיוון תחנת דלק בחולון, ולאחר מכן המשיך בנסיעה בעיר חולון. אותה עת, נמצאו השוטרים מוטי שמחה ויוסף חי, ברכב משטרתי, אשר חנה בקרבת מקום לביתו של המערער. משהבחינו השוטרים במערער כשהוא נוהג ברכבו, הם קראו לו לעצור, באמצעות מערכת הכריזה המצוייה ברכב המשטרתי. המערער עצר תחילה את רכבו, אך מיד לאחר מכן הוא החל בנסיעה פרועה ומהירה, תוך שהוא מסכן במזיד את חייהם של הנוסעים בנתיב התחבורה ושל יתר המשתמשים בדרך. בכתב האישום תוארה בפרוטרוט דרך נהיגתו של המערער, אשר עקף בפראות ובמהירות טורי רכבים; דהר בינות לכלי רכב שנסעו בכביש; ביצע פניות פרסה מסוכנות; נסע במהירות גבוהה ביותר והתנגש בגדר בטיחות המפרידה בין נתיבי תחבורה ; התקרב למעבר חצייה במהירות מסחררת וגרם להולך רגל לרוץ לעבר המדרכה הסמוכה, על מנת למנוע פגיעה בו; וכן, נסע בניגוד לכיוון התנועה תוך ביצוע פניית פרסה, שבעקבותיה הוא התנגש, פעם נוספת, בגדר בטיחות שהיתה בכביש. גזר דינו של בית משפט קמא 4. בגזר דינו, ציין בית המשפט המחוזי כי התביעה עתרה לגזור על המערער 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, ולהפעיל במצטבר את עונש המאסר המותנה, בן שנה אחת, שהיה תלוי ועומד נגדו. המערער ביקש להקל בדינו "ככל הניתן", בשים לב להודאתו באשמה, שיש בה משום קבלת אחריות על מעשיו, ובשל התנהלותו המופתית בבית הכלא, שם הוא נוטל, לדבריו, חלק בתהליך שיקומי. בית משפט קמא החליט לגזור על המערער 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, כעמדת התביעה, אך, כאמור, הפעיל את עונש המאסר המותנה באופן ש-8 חודשים יצטברו לעונש שהוטל, ו-4 חודשים יחפפו עונש זה. בית המשפט הבהיר כי מדובר במערער כבן 45, בעל עבר פלילי ותעבורתי עשיר, הוא נשא בעבר עונשי מאסר לתקופות לא קצרות, וגם כיום הוא מרצה עונש מאסר ממושך. בית משפט קמא קבע בגזר דינו כי לתצפית החיובית אותה הציג המערער לגבי סיכויי שיקומו "אין אישוש ואין סיכוי רב". בית המשפט הוסיף עוד, כי העבירות בוצעו על-ידי המערער בהיותו בחופשה מהכלא, וזאת "תוך הפרת האמון שנתנו בו רשויות הכליאה". בית משפט קמא עמד בגזר דינו על הסיכון הגלום בנהיגה המבוצעת על-ידי עבריינים הנמלטים מאנשי המשטרה, תוך נסיעה פראית ברכב, המסכנת את עוברי האורח ואת יתר המשתמשים בדרך. לגישתו של בית משפט קמא, יש לבטא את מימד החומרה שבעבירה זו בענישה הולמת. לצד הקולא, זקף בית משפט קמא לזכותו של המערער את הודאתו באשמות, דבר שחסך את הליך ההוכחות. לאחר זאת, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים שפורטו בפסקה 2 דלעיל. תמצית הטענות בערעור 5. הערעור מכוון אך ורק לעניין משכו של המאסר לריצוי בפועל, ובמסגרתו טוען המערער כי מדובר בעונש בלתי מידתי החורג לחומרא מרמת הענישה המקובלת בעבירות כגון דא. בהודעת הערעור נטען כי, הגם שבמועד מתן גזר הדין לא נכנס, עדיין, תיקון 113 לחוק העונשין לתוקפו, היה על בית משפט קמא להנחות עצמו בהתאם לעקרונותיו של תיקון זה. לשיטתה של באת כוחו של המערער, עו"ד אדוה אלאב, העיקרון המנחה, העולה מתיקון 113, כפי שנקבע בסעיף 40א' לחוק העונשין, הינו עקרון ההלימה, כאשר עקרון זה אינו מבטא "גמול במובנו הקלאסי", אלא גישה של מידתיות בענישה. עוד נטען, כי במסגרת תיקון 113 "הוגבל משמעותית המשקל שיש לייחס לשיקול ההרתעה בקביעת העונש", כך שלא היה מקום ליתן לשיקול זה מעמד בכורה בענישתו של המערער. אשר לסיכויי שיקומו של המערער, אשר נתפסו בעיני בית משפט קמא כאפסיים, נטען כי לא הוגשה חוות דעת מקצועית בעניין זה, ואין לשלול את האפשרות כי המערער ישתלב בתוכנית שיקומית בין כותלי הכלא. טענה נוספת שהיתה בפי באת כוח המערער, נוגעת לתקופת מעצרו של המערער בתיק זה, אשר לא נלקחה בחשבון על-ידי בית משפט קמא, בשל העובדה כי המערער ריצה, אותה עת, עונש מאסר. המערער טוען כי היה מקום לחפיפה חלקית בין שתי התקופות. נטען בנוסף, כי המערער לא יוכל לעמוד בתשלום קנס שהושת עליו, ולפיכך יהא עליו לרצות תקופת מאסר נוספת בת שנה. לבסוף, גורס המערער כי בית משפט קמא לא נתן ביטוי ראוי להודאתו באשמות שיוחסו לו, ולפגיעה הקשה במיוחד שיש לעונש שהושת עליו, שעה שהוא צפוי לשלילת כל חופשותיו, וסיכוייו לזכות בשחרור מוקדם מהכלא, הינם קלושים. לאור האמור, התבקשנו להקל באורח משמעותי בעונש המאסר שנגזר על המערער. תשובת המשיבה 6. המשיבה, אשר יוצגה בערעור זה על-ידי עו"ד אושרה פטל-רוזנברג, טענה כי יש לדחות את הערעור, בשים לב לחומרת התנהגותו של המערער. הוא מעל באמון שניתן בו בעת יציאתו לחופשה מהכלא, וביצע סדרה ארוכה של עבירות, ובראשן נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה בר תוקף, וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. באת כוח המשיבה הוסיפה וטענה כי, הגם שבית משפט קמא השית על המערער עונש העומד ברף העליון של עתירת התביעה, אין בכך משום סטייה מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. בית משפט קמא זקף לזכותו של המערער את הודאתו באשמה והתחשב בכך בחפיפה חלקית של עונש המאסר המותנה, שהופעל על-ידו. לעניין הקנס, ציינה באת כוח המשיבה כי לא הוטל על המערער עונש כספי בתיק זה, והמדובר בקנס שהושת עליו בתיק אחר, ולפיכך אין אפשרות לתקוף רכיב זה במסגרת הערעור שלפנינו. עוד נטען, כי אין מקום לחפיפה מלאה או חלקית בין תקופת המעצר לבין תקופת מאסרו של המערער, שכן אין כל סיבה כי המערער "ייהנה משני העולמות", כלשונה של באת כוח המשיבה. לסיום, הזכירה עו"ד פטל-רוזנברג גם את עברו הפלילי והתעבורתי המכביד של המערער. על-יסוד האמור, מבקשת המשיבה לדחות את ערעורו של המערער. דיון והכרעה 7. בפתח דיוננו בערעור, מן הראוי לחזור ולהזכיר את ההלכה המושרשת לפיה ערכאת ערעור לא תתערב בעונש שהושת על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית מרמת הענישה הראויה בעבירות דומות, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1976/11 ויספיש נ' מדינת ישראל (21.11.2011); ע"פ 2627/12 פלוני נ' מדינת ישראל (17.10.2012); ע"פ 60/12 עמר נ' מדינת ישראל (7.11.2012)). דברים אלה נאמרים ביתר שאת, כאשר מדובר בעונש המצוי בתוך טווח הענישה עליו הוסכם בין הצדדים, כשאז ההנחה היא כי "נאשם הנותן ידו להסכם מסוג זה, רואים אותו כמי שמודה כי כל עונש שלא יחרוג מאותה מסגרת הוא עונש מידתי ומצוי במרחב הסבירות" (ע"פ 1605/08 פלוני נ' מדינת ישראל (3.5.2010), וראו גם, ע"פ 4709/10 פיצחדזה נ' מדינת ישראל (19.5.2011) והפסיקה המאוזכרת שם). 8. במקרה הנדון, נראה בעליל כי אין כל בסיס להתערבות מקלה בעונש, שכן גזר דינו של בית המשפט המחוזי מעוגן היטב בפסיקתו של בית משפט זה, והוא ראוי ומאוזן. המערער יצא לחופשה מכלאו, שם הוא מרצה עונש מאסר ממושך, וזמן קצר לאחר מכן הוא הפר את תנאי החופשה, בכך שיצא מביתו ללא רשות וללא מלווה. בהמשך, נהג המערער ברכב, בהיותו נתון בפסילה רבת שנים, בעקבות פסקי דין שניתנו בעניינו בבית המשפט לתעבורה. לשיא התנהגותו העבריינית, הגיע המערער עת נהג ברכבו בפראות, תוך התעלמות מאנשי המשטרה שקראו ואותתו לו לעצור. הוא נהג במהירות ובצורה מסוכנת, והעמיד בסכנה מוחשית ומיידית את המשתמשים בדרך, כשהוא מבצע פניות פרסה, נוהג בניגוד לכיוון התנועה ופוגע במעקות בטיחות. כפי שציין השופט י' דנציגר בע"פ 9229/08 אלעסם נ' מדינת ישראל (7.4.2009), בהתייחסו לעבירה שעניינה סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה: "המעשים בהם הורשע המערער, על פי הודאתו, הינם חמורים ויש בהם להעיד על זלזול בחיי אדם, אותם הוא סיכן בנהיגתו הפרועה, כמו גם בשלטון החוק ובגורמים המופקדים על אכיפתו. לא בכדי הנחה בית משפט זה את הערכאות הדיוניות להחמיר בענישה בכל הקשור לעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אשר העונש הקבוע בצידה בחוק הוא עשרים שנות מאסר" (וראו גם, ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (11.11.2004); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (7.6.2006); ע"פ 10253/08 עטאונה נ' מדינת ישראל (9.12.2008); ע"פ 6986/09 אורנשטיין נ' מדינת ישראל (15.3.2010); ע"פ 7646/12 הייב נ' מדינת ישראל (24.4.2013)). 9. איננו רואים צורך להכריע, במסגרת ערעור זה, בשאלה האם היה על בית משפט קמא להתייחס בגזר דינו לתיקון 113 לחוק העונשין, חרף העובדה כי תיקון זה לא נכנס לתוקף במועד גזירת העונש. לטעמנו, נשקלו, במקרה דנן, כל השיקולים הצריכים לעניין, והעונש אשר נגזר על המערער הולם את חומרת התנהגותו ואת כלל נסיבות העניין. אין צריך לומר, כי בית משפט קמא היה רשאי לשקול, בין יתר שיקולי הענישה, גם את רכיב ההרתעה. עוד ראינו לדחות את הבקשה לחפוף חלק מתקופת מעצרו של המערער, עם תקופת המאסר אותה הוא מרצה, שכן, אין כל סיבה לזקוף תקופת מעצר "וירטואלית" זו לזכותו של המערער. נזכיר, בהקשר זה, כי לפנינו מערער בעל עבר פלילי מכביד ביותר והוא הורשע, בין היתר, בעבירות של מרמה, זיוף, גניבה, איומים, תקיפה, וגרימת חבלה חמורה, והוא ריצה, ועודנו מרצה, עונשי מאסר ממושכים. כמו כן, לחובתו של המערער עבר תעבורתי עשיר הכולל גם עבירות של נהיגת רכב ללא רשיון נהיגה, ובזמן פסילה. 10. סוף דבר, איננו רואים מקום להתערבותנו בעונש שנגזר על המערער, וביתר הוראות בית משפט קמא לגבי אופן ריצוי המאסר, והננו מחליטים לדחות את הערעור. ניתן היום, ‏כ"ו באייר התשע"ג (‏6.5.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12046620_I03.doc הג+ עפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il