מדינת ישראל משרד הפנים נ. אסנת זוהר

החלטה בתיק עע"ם 4662/11 בבית המשפט העליון עע"ם 4662/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערערת : מדינת ישראל נ ג ד המשיבה: 1. אסנת זוהר המשיב: 2. קרטלוס דידיבשוילי דרכון גרוזיני מס' 61412AE07 ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עת"ם 31002-06-10 שניתן ביום 22.5.2011 על-ידי כבוד השופטת מ' אגמון-גונן תאריך הישיבה: כ"ח בסיון התשע"ב (18.06.2012) בשם המערערת : עו"ד ורד חלאוה בשם המשיבים : עו"ד הלנה קיל; עו"ד ענת גולדיאן פסק דין השופט נעם סולברג: 1. בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו קיבל חלקית את עתירת המשיבים להסדרת מעמדו של המשיב בישראל בעילה של איחוד משפחות, והתיר את כניסתו לישראל כנגד הפקדת ערבות בנקאית, על מנת שהמשיבים יחלו ב'הליך המדורג'. היה זה לאחר שמשרד הפנים דחה את בקשת המשיבים, משום שלא עלה בידיהם להוכיח את כנות קשר הנישואין. המדינה מערערת על פסק הדין בטענה כי בית משפט קמא חרג מסמכותו, כשבמקום להעביר ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות המינהלית, נכנס לנעליה, המיר את שיקול דעתה בשיקול דעתו-שלו, והורה על ביטול החלטת הרשות המינהלית אף-על-פי שגם לשיטתו מדובר בהחלטה סבירה. 2. אֵלו הם עיקרי העובדות ותמצית ההליכים: בשנת 2000 נכנס המשיב לישראל באשרת תייר למשך שלושה חודשים. בשנת 2003, לאחר כ-3 שנות שהייה שלא כדין, נעצר המשיב והורחק מישראל. נגד המשיב תלוי ועומד צו גירוש מהארץ החל מיום 8.1.2003 ועד ליום 31.12.2013. עובר להרחקתו טען כי אין לו אישה וילדים בישראל, ולא טען אז דבר לגבי מערכת יחסים עם המשיבה. גם בבית הדין לביקורת משמורת לא טען המשיב כי יש לו בת זוג בישראל. המשיב התגרש מאשתו ביום 27.2.2007. ביום 24.8.2007 טסה המשיבה לגרוזיה ושם פגשה את העותר. ביום 3.9.2007, מספר ימים בלבד לאחר שנפגשו לראשונה מזה 5 שנים, נישאו המשיבים בטקס אזרחי בגרוזיה. בחלוף כחצי שנה, ביום 26.3.2008, הגישה המשיבה בקשה להתיר את כניסתו של המשיב, כבעלה, לישראל. בקשתה נדחתה, בהתבסס על כמה נימוקים: משום שמשנת 2000 ועד שנת 2003 שהה המשיב בישראל שלא כדין, עד אשר נתפס וגורש; כי בעת מעצרו טען כי אין לו אישה וילדים; כי ב-5 השנים בקירוב, מיום גירושו בשנת 2003 ועד לנישואיו עם המשיבה בשנת 2007, לא נפגשו השניים; ומשום שימים אחדים לפני נישואיו עם המשיבה, התגרש המשיב מאשתו: "לאור הנתונים לא שוכנענו מכנות הקשר. יש לנו חשש כי הנ"ל מחפש כל דרך להגיע לישראל. לאור זאת לא תאושר כניסתו לארץ" (מכתב הלשכה למינהל אוכלוסין מיום 11.6.2008). ערר שהגישה המשיבה נדחה גם הוא: "החלטתנו הקודמת לסירוב הכניסה בעינו עומד, לא הוכח שום קשר אל המוזמן. לאור זאת לא תאושר כניסתו לארץ" (מכתב לשכת רשות האוכלוסין וההגירה מיום 1.2.2009). 3. המשיבים הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (עת"ם 1794/09, סגנית הנשיאה השופטת קובו), וזו נדחתה, משום שהמשיבים לא הוכיחו את התנאים הדרושים לצורך סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב – 1952: "על פני הדברים העותרת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, אפילו לשלב הראשוני של הבדיקה, לעניין כנות הקשר, רציפותו, משכו ולעניין היות הנישואין נישואין של ממש למטרת הקמת תא משפחתי... העתירה נדחית במובן זה שאין ליתן לעותרים את הסעד שביקשו בעתירה: כניסתו של העותר לישראל... אך יש לערוך לעותר שימוע במקום הימצאו מחוץ למדינת ישראל על מנת לבסס/לשלול את כנות הקשר בשלב הראשוני ובהתאמה לשקול מתן אשרת כניסה לעותר לצורך המשך ההליך, אם יימצא לנכון" (פסקאות 30-28 לפסק הדין). בהתאם, נעשה שימוע למשיב בחו"ל, ולמשיבה בישראל. בשימוע לא ניתן היה לתקשר עם המשיב בעברית, הוא לא הבין דבר, והשימוע נעשה באמצעות מתורגמנית בשפה הגיאורגית: "לאור הסתירות שעלו בשימועים, בני הזוג לא יכלו להוכיח את כנות הקשר ואפילו בפרטים הבסיסיים לגבי היכרותם לא דייקו או ענו בצורה כנה. ברור כי בני הזוג תיאמו את עמדותיהם בשימוע לגבי פרטים מסויימים ואף הנדון הודה כי שוחח עם הנדונה ערב עריכת השימועים. לא מצאתי מקום לאשר הבקשה ולא שוכנעתי בכנות הקשר בין בני הזוג" (החלטת מינהל האוכלוסין מיום 19.4.2010). במכתב מיום 27.4.2010 הוּדע למשיבה על ההחלטה שלא לאשר את כניסת המשיב ארצה. או אז הגישו המשיבים את עתירתם לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (השופטת מיכל אגמון-גונן). בפסק הדין תאר בית המשפט את עיקרי הטיעונים מזה ומזה, עד שבא לכלל מסקנה ש"במקרה זה ניתן לאזן בין חששות המדינה, שהינם מבוססים, לבין הרצון לאפשר לעותרת לקיים חיים זוגיים על ידי קביעת ערבות גבוהה במיוחד שתאפשר הגעתו של העותר לארץ, פתיחה בהליך מדורג ובחינת כנות הקשר לאחר תקופה מסויימת בה יהיו השניים ביחד... לא ניתן לומר במקרה זה כי התנהגות הרשות לא הייתה סבירה, אלא לפנים משורת הדין, סבורני כי ניתן ליתן הזדמנות זו לעותרים" (עמוד 4 לפסק הדין). 4. בערעורה טוענת המדינה כי בית המשפט לעניינים מינהליים חרג מסמכותו כאשר התערב בהחלטה של הרשויות המוסמכות, לא מטעם שיסודו בדין, אלא בשל טעם של "לפנים משורת הדין". על יסוד מסקנתו של בית המשפט לעניינים מינהליים כי "לא ניתן לומר במקרה זה כי התנהגות הרשות לא הייתה סבירה" (עמוד 4 לפסק הדין), היה עליו, לטענת המדינה, לדחות את העתירה. למרות העדרה של זכות משפטית, החליט בית המשפט לעניינים מינהליים להושיט סעד משפטי למשיבים "לפנים משורת הדין". מדובר בשגיאה מהותית. ודוק: אין מדובר בהמלצת בית המשפט לרשויות המינהל לנקוט בעמדה שלפנים משורת הדין, אלא באכיפת אמת-מידה זו שלא כדין. המשיב נתפס בעבר לאחר שהייה ממושכת שלא כדין בישראל והורחק. כעבור שנים ביקש לטעון כי הכיר את המשיבה כבר אז, אלא שבזמן אמת כלל לא מסר על כך לרשויות. לבטח לא יכל לשמור על קשר טלפוני עם המשיבה בשנות שהותו בחו"ל משום שאינו יודע כלל לדבר עברית, וגם אין ראיות לקשר שכזה. הסתירות בדברי המשיב והמשיבה ופערי הידע לגבי דברים טרוויאליים שנשאלו השניים בשימועים שנעשו להם, מבססים היטב את עמדת המדינה, לטענתה, כי לא עלה בידי המשיבים להוכיח את כנות קשר הנישואין ביניהם. עמדת המדינה התקבלה גם על דעת בית המשפט לעניינים מינהליים, והיא מתבססת על התרשמות בלתי-אמצעית של אנשי הרשות המיומנים בכך, ואשר הוכשרו בהתאם. מדובר בעניין המסוּר לשיקול הדעת הרחב הנתון למדינה, נוגע לריבונותה, ולפי טענת המדינה שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בהתערבותו לשינוי החלטת משרד הפנים. 5. מנגד טוענים המשיבים לכנות הקשר ביניהם. לטענתם, מעוגנת החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בעובדות ובדין, ובית המשפט איננו חותמת גומי להחלטות הרשות. בית המשפט לעניינים מינהליים שקל שיקולי צדק והגינות, שיקולים שנעדרו אצל משרד הפנים, אלו הם שיקולים לגיטימיים, ובכוחם לשנות את החלטת משרד הפנים. לטענת המשיבים, המשיכו לשמור על קשר אינטרנטי וטלפוני בשנות שהייתו של המשיב בגיאורגיה, עד שהחליטו להינשא, ואז פעל המשיב לזירוז גירושיו מאשתו הראשונה. לטענת המשיבים, באמת ובתמים הם חפצים בחיים משותפים בישראל. 6. דומני כי הערעור מוצדק. אמנם לא היה מקום לטענה על חריגה מסמכות, אך כידוע, בית המשפט לא נועד לבוא בנעלי הרשות המינהלית. עקרון הפרדת הרשויות מחייב איפוק שיפוטי, על מנת שלא להסיג את גבולן של רשויות המינהל. אכיפת אמת-מידה של "לפנים משורת הדין" אינה עולה בקנה אחד עם הריסון הנדרש, לא מטעמי כבוד גרידא, אלא מפאת המומחיות והכלים שבידי רשויות המינהל, לשקול את העניין לגופו על רקע התמונה הכוללת, ובכך יתרונו על פני בית המשפט. אכיפת אמת-מידה של "לפנים משורת הדין", יכולה גם לקלקל את השורה. מכוח המחוייבות לעקרון השוויון, עלול להפוך עד מהרה מה שלפנים משורת הדין, לשורת הדין עצמה. בין לבין, מבוכה ומבולקה, פגיעה בוודאות המשפט, בבהירותו וביציבותו. טשטוש בין "משפט" לבין אמת-מידה לבר-משפטית צפוי לפגוע ביחידים ובציבור, לבקוע בקיעים במדיניות הכוללת שהיתוותה הרשות. בהצטברות מקרים פרטניים שכאלה, כנטען, יש כדי לפורר את מדיניותה של הרשות המינהלית; וכזאת לא יֵעשה. כידוע, הביקורת השיפוטית בגִדרה של עילת הסבירות אינה מבקשת לקבוע מהי ההחלטה שעל הרשות המינהלית היה לקבל, לא לקבוע אם ניתן היה לקבל החלטה נבונה או יעילה יותר, אלא להגדיר מיתחם שבמסגרתו כל איזון שתעשה הרשות המינהלית יהא ראוי וכל החלטה תהא סבירה. רק חריגה ממיתחם הסבירות מצדיקה את התערבותו של בית המשפט. משלא חרגה החלטת משרד הפנים בעניינם של המשיבים ממיתחם הסבירות (גם לדעת בית המשפט לעניינים מינהליים), ומשלא נמצאה עילה אחרת להתערב בה ולשנותה, היה על בית המשפט לכבּדהּ ולדחות את העתירה. 7. אשר על כן אציע לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, ולהותיר על כנה את החלטת משרד הפנים. ש ו פ ט המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה. המשנָה לנשיא השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נעם סולברג. ניתן היום, כ"ט בסיון תשע"ב (19.6.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11046620_O11.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il